פורסם בראשונה: 29.07.2014
עדכון אחרון: 29.07.2014
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

גר אצל ההורים ומחפש זוגיות? בהצלחה!

לקריאה נוחה
יותר בני 20 פלוס נשארים בבית לאורך זמן, וההתעכבות הזאת משפיעה לרעה על האפשרות שלהם לפתח קשר. מי רוצה לבוא לישון אצלך כשעל ההתחלה כבר צריך לפגוש את ההורים שלך והקירות מרגישים כל כך דקים?
זוג יושב מדוכדכך במיטה

בקיצור

1.

מגורים עם ההורים כשגיל 30 מתקרב עלולים להיות לא נוחים ואפילו בעייתיים גם לילד וגם להוריו.

2.

כשבת או בן זוג נכנסים לתמונה, היא נהיית עוד יותר מורכבת. כדאי לדבר על הנושא ולתאם ציפיות.

3.

רצוי לצאת מבית ההורים. ככל שתישארו שם יותר זמן, תוותרו על העצמאות ותפגעו לעצמכם בהתפתחות.

זה קורה הרבה - אנשים בגילאי 20 המאוחרים ולפעמים גם בשנות ה-30 לחייהם, עדיין גרים בבית. עם ההורים. מציאת זוגיות או העמקת קשר קיים הם אתגרים מיוחדים בתנאים האלה, שלא כוללים דירה פרטית ועצמאית אלא נוכחות הורית, על כל המשתמע.

האם זה בהכרח זה רע, ואיך מתמודדים עם זה? בואו, תיכנסו. אמא תעשה לכם קפה, ונתחיל:

ילדים קטנים-גדולים

העובדה שאדם שמתקרב ל-30 גר עם ההורים והעובדה שאין לו זוגיות לא מנותקות אחת מהשנייה, קובעת המטפלת הזוגית והמינית, שרי אופיר־לביא. הבעיה עמוקה יותר ממגבלת הפרטיות שמקשה על הבאת בן זוג חדש למקום בו גרים גם אבא ואמא.

במקרים רבים יש כאן בעיות עמוקות יותר, שמבטאות חוסר נפרדות של ה"ילד" מההורים. מדובר בקושי לוותר על המקום הילדי, שבו מטפלים בנו ומוותרים לנו. רבים מהצעירים החיים בבית הוריהם עובדים ומתפקדים היטב, אבל סדרי העדיפויות שלהם כאנשים בוגרים, לקויים:

הם חוסכים פחות כסף, דואגים פחות לעתידם וגם מתקשים להעביר את האנרגיות לבניית קשר זוגי רציני כי הם יודעים שהוא יבוא על חשבונו של המקום המטופל שלהם בבית ההורים. לכן, לעיתים אנשים אלה לא יוצרים קשרים זוגיים, או מסתפקים בקשרים שאינם בשלים.


אבל בואו לא ניסחף, לא כל מי שגר עם ההורים מתאים לפרופיל הזה. יש צעירים שנמצאים בתהליך של בנייה והכשרה, שקועים בלימודים מתקדמים ונאלצים לגור איתם באופן זמני.

אבל כשאדם הופך יצרני, מסוגל להתפרנס בכוחות עצמו ומתבסס - ההישארות בבית מתחילה להיות בעייתית מבחינתו. הוא מנהל את חייו הבוגרים בהיבטי הקריירה והפרנסה, אבל עדיין לא לוקח אחריות על עצמו במובן אחר.

לפתח זוגיות שבה ישר פוגשים את ההורים

איפה באות לידי ביטוי המגבלות בחיים בבית ההורים? קודם כל, הם עושים יחסי ציבור רעים. כשהבחור או הבחורה באים להציג את עצמם בפני בן זוג פוטנציאלי וסטטוס המגורים מתגלה הוא עלול לעורר חשד ואפילו להבריח חלק מהמועמדים.

גם בקטע הטכני קיימת מגבלה. זה לא הכי נוח להביא בחור או בחורה חדשים לדירה בה חיים ההורים. פרטיות היא מושג מופרך כמעט.

אופיר־לביא מבהירה שגם במצבים שבהם כבר קיימת זוגיות, הבית מפריע לה להתפתח. אחד התנאים להיווצרות זוגיות נכונה הוא היכולת להתנהל בנפרד, באינטימיות, כזוג, ללא נוכחות "האח הגדול" (או, במקרה הזה, ההורה הגדול). בן או בת הזוג תמיד יהיו אורחים בבית הזה, ולכן יהיו מוגבלים בתוך הקשר.

יש כאן שינוי לא רצוי של יחסי הכוחות הטבעיים בקשר. ההורים הופכים לשחקנים נוספים שנמצאים על המגרש הזוגי, אבל לא אמורים להיות שם. 

בני זוג צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם האתגרים והקונפליקטים של בניית מערכת יחסים לבד. זה מורכב מספיק כשעושים את זה בשניים, ואין שום סיבה לעשות את זה ברביעייה.  
 
זוג צעיר שחי בבית ההורים נתקל במצבי אי נוחות שונים, במיוחד בכל הקשור לסקס: לפעמים עולים מחדרו קולות מיוחדים, או שמסתובבים שם קונדומים או צעצועי מין, שלא נדע. בקיצור, לא נעים מההורים.

הקשיים שאופייניים למגורים בבית ההורים משותפים לגברים ולנשים. אין גם הבדל מהותי בין מי שלא יצא מבית הוריו, לבין מי שיצא למגורים עצמאיים וחזר הביתה מסיבות שונות. לכולם מצפות אותן הבעיות.

אבא ואמא, אנחנו צריכים גבולות!

לא חשבתם שנשאיר אתכם עם בעיות ובלי פתרונות. ובכן, למתגוררים בבית אבא־אמא ממליצה המטפלת לקיים שיחה פתוחה וכנה עם בעלי הבית. כל אחד - הילד וגם ההורים - צריך לדבר בגילוי לב על הציפיות שלו. זו מערכת יחסים בין אנשים מבוגרים, ומערכת הציפיות צריכה להיות ברורה.

סוגיות שעשויות לעלות בשיחה הן, לדוגמה: האם מתאים להביא בן או בת זוג בכל יום, או רק בסופי שבוע? האם בני הבית צריכים להסתובב בלבוש מסוים כשהאורח בשטח? האם מוסכם שההורים ייכנסו לחדרו של הילד המגודל, או לא? האם ההורים אמורים לממן את שהייתם של בן או בת הזוג בבית? כל הגבולות מוכרחים להיות בהירים.

המטפלת ממליצה לצעירים הגרים בבית להבין ולזכור שזהו בית ההורים. העובדה שהם מוכנים שבן או בת בגיל מתקדם יגורו שם אינה מובנת מאליה. צריכה להיות הכרת תודה על כך ויש להקל על ההורים בסיטואציה הזו ככל האפשר. גם להם זה לא בהכרח פשוט או הכי קל ונוח.

לא מתבגרים

יש די הרבה צעירים וצעירות שרוצים לצאת מבית ההורים לחיים עצמאיים, ובכל זאת נשארים תקועים. חשוב שיבינו שהיציאה הזו היא שלב בהתפתחות. עמידה עצמאית על שתי רגליים, העובדה שאדם הוא אדון לעצמו, אי הצורך לתת דין וחשבון לאחרים - אלה דברים משמעותיים מאוד, ועבורם צריך וכדאי לעשות ויתורים. בין השאר, ויתורים ברמת החיים וגם ברמת הפינוק הביתי.

בסופו של דבר ההישארות בבית ההורים פוגעת בצעירים שנשארים שם כי היא מונעת מהם לעבור לשלב ההתפתחותי הבא - שלב העצמאות. חוץ מזה, היא פוגעת בהורים. גם הפרטיות שלהם נפגמת, בשלב בחיים שבו הם לא אמורים עוד לגדל ילדים, והתמיכה הכלכלית היומיומית בדייר ובבן או בת הזוג מכבידה אף היא. אז קחו את הזמן, אבל שחררו.

ייעוץ מקצועי: שרי אופיר־לביא

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל