פורסם בראשונה: 19.08.2014
עדכון אחרון: 19.08.2014
  • לירון סיני

המשיכה של סיקרט: וידויים ורכילות זדונית

לקריאה נוחה
האפליקציה שסחפה גם את הגולשים מישראל בסערה הפכה מבמה לסיפורים אנונימיים קורעי לב לזירת השמצות, התכתשויות ורכילויות מכוערות. האם זה מה שהופך אותה לכל כך ממכרת, מה זה אומר עלינו, והאם היא באמת עלולה לגרום לנזק נפשי?
למה סיקרט?

בקיצור

1.

חייבים להודות: סיקרט ממכרת. זה מהנה לקרוא כל היום סודות של אנשים שאתם כנראה מכירים בלי לדעת מי הם בדיוק ואז לנחש. היא מהנה במיוחד כשמגיעים פוסטים מצחיקים או מביכים.

2.

הבעיה היא שהיא ממכרת גם בגלל האלמנט שבה שמאפשר לרכל על אנשים בלי להיחשף. מהר מאוד נשאבים לעולם פרנואידי בו כל אחד יכול להמציא עליך כל דבר ולהתבטא בצורה מדאיגה.

3.

הנושא נהיה מטריד במיוחד כשמדובר בבני נוער שרגישים גם ככה יותר לתהייה מה חושבים עליהם. חשוב להשתמש באפליקציה בזהירות, ולדעת שאתם עלולים להיפגע ממה שיגידו או לא יגידו עליכם.

​איזה סוד יותר מסקרן אותך, הנוגע ללב, כמו זה:
 "הייתי ילד מוכה, ועכשיו כשיש לי ילדים אני מפחד להפוך לאב מכה".
 או המרושע, כמו זה:
 "שכבתי עם XXX ויש לו איבר קטן".

רובנו נרצה לדעת את זהות הכותבים של שני הסטטוסים, אבל בואו לא נייפה את המציאות: כשהם יופיעו ברשת חברתית, נהנה יותר לעקוב אחרי הדיון תחת הציטוט השני.

בראשון נקבל בעיקר תגובות הזדהות ותמיכה, וכל זה טוב ויפה, אבל בשני נקבל אולי עוד רכילויות, השוואות, טינופים ומי יודע - אולי האדם שנגד איברו דיברו יבוא בעצמו ויגן על כבודו. מסיבת התכתשויות!  


את כל הטוב והרע שבווידוי האנונימי מביאה לנו כבר זמן מה סיקרט. האפליקציה שזמינה לאנדרואיד ולאייפון מפברואר האחרון צוברת תאוצה. מדווח על 100 עד 500 אלף הורדות מאז עדכון גרסה שנעשה בסוף יולי.

מכך ניתן להסיק שיש לה מיליוני משתמשים ברחבי העולם, ולאחרונה היא סוחפת בסערה גם את הגולשים בישראל, שצמאים לגילויים קורעי לב או שמא, לרכילויות. 

עד כמה התמכרנו אליה? עד כדי כך שמשתמשים באנגלית כותבים בה שהם מייחלים להבין עברית כדי לדעת מה הישראלים מספרים, והגולשים מישראל רואים לשונית "עזה" עם פוסטים על "צוק איתן" שמככבת באתר האפליקציה לצד לשוניות פופולאריות נוספות כמו "הומור", "בידור" וכו'. 

על מה כל הרעש? המפתחים של סיקרט הצליחו לפצח את גרעין המשיכה שברכילות ולהעביר אותה למדיום הדיגיטאלי. לב העניין הוא בכך שסיקרט, למרות מעטה הסודיות, היא לא בדיוק אנונימית.

בדיוק ככה: חלק גדול מהפוסטים שנכתבים שם אכן נשארים ללא זהות מאחוריהם, אבל חלק גדול מהעניין שהם מייצרים הוא שאת או אתה, כמשתמשים, יודעים שאתם כנראה מכירים את מי שכתב אותם.

secret1.png

לכלכת עליי בסיקרט? קבל שיימינג בפייסבוק

תקציר הפרקים הקודמים בנבכי הרשת, למי שכבר הספיק לשכוח את האפליקציה: סיקרט מייצרת לך פיד מלא בסטטוסים של אנשים שזהותם מוגדרת רק כ"חבר" או "חבר של חבר". אף אחד לא מזוהה בשמו, וגם כשאני מפרסמת פוסט, אני לא נחשפת.

אז איך הם קשורים אליי ולמה הם אמורים לעניין אותי - כשאני מורידה את סיקרט היא מסתנכרנת עם אנשי הקשר שלי מהסלולר, מהמייל, מפייסבוק או מכולם יחד, לבחירתי, ועם אנשי הקשר שלהם.

וכך, אמורה להיווצר לי קהילה מספיק גדולה של מפרסמי סטטוסים סודיים, אבל היא נשארת יחסית קרובה אליי - מספיק בשביל לעורר סקרנות, מספיק בשביל לגרור התפשטות מאסיבית של רכילות.

ואכן, כמו אש וירטואלית בפס רחב, השימוש של סיקרט מכיל מגוון של פוסטים: וידויים מרגשים, חלקם קורעי לב וחלקם קורעים מצחוק מצד אחד, אנקדוטות על ארנבים שמאזנים פנקייקס על הראש, דחפים בלתי נשלטים ללבוש גלימות אחרי עוד פרק של משחקי הכס - ואינספור אזכורים מרושעים של אנשים מצד שני.

כי סיקרט אולי מגנה על הזהות שלך, אבל היא לא מונעת ממך לכתוב דברים על אנשים אחרים. וכאן טמונה חלק מהמשיכה שלה, יחד עם השחרור שבהיעדר הזיהוי, שמוציאה מאנשים, בדומה לטוקבקים אנונימיים, את כל מה שלרוב הם שומרים בפנים.

secret3.png

לאפשרות לשפוך רפש על אנשים ספציפיים מצטרפת העובדה שבעבודת ניחוש מושכלת, לא פעם אפשר להניח מי האדם שמאחורי הרכילות, או לפחות לצמצם את הרשימה שלך לכמה חשודים עיקריים.

ואז מה? תלך להתעמת עם מי שכתב עליך שאתה מחטט באף ואז אוכל את האוצרות? תפיץ את קלונו וזהותו ברבים במרחב המזוהה של פייסבוק? או שלא תוכל להוכיח באמת מי זה ותיכנס לוויכוח בעצמך?   

דבר המומחית - שרי אופיר־לביא מתרשמת מסיקרט:​ ​


כל עוד אדם עושה שימוש אישי באפליקציה: מפרסם פוסטים והודעות חושפניות על עצמו בלבד - אני לא רואה בה שום בעיה. אפשר אפילו לדון אותה לכף זכות: אנשים בוחרים לפרוק מצוקות, לשתף בשמחות  או סתם לתת דרור ליצריהם האקסהיביציוניסטים.

כשאתה מתמודד עם תכנים שמעיקים עליך ומרגיש שאין אף אחד בעולם שאיתו תוכל לחלוק את אותם, האפליקציה יכולה להוות מקום חשוב לוונטילציה ושחרור ואפילו לספק תמיכה (במידה והפידבקים שמתקבלים הם אוהדים).

גם כאן, עלינו לשים לב שבעידן שלנו אנשים פיתחו צורך בחיזוקים בלתי פוסקים ומידיים לכל פעולה שלהם. בלי חיזוקים און־ליין אנשים מרגישים חסרי ערך: לא הגבתם על פוסט או תמונה שבה כתבתי שקמתי עצוב הבוקר או שנמאס לי מהמצב - משמע אני לא קיים.

ערך עצמי (self esteem) בריא בנוי מהיחס שבין מה שאני מרגיש כלפי עצמי לבין מה שאחרים חושבים עליי. לאחרונה אנשים מזניחים את היכולת לביקורת עצמית ובונים את ערכם העצמי אך ורק ממה שאחרים חושבים עליהם. וכך, הסביבה יכולה לרומם או להרוס את מצב הרוח שלי תוך רגעים ספורים.

secret2.png

ובאותו עניין, ברגע שאתה משתמש באפליקציה כדי לפרסם דברים על מישהו אחר (ובואו נהיה כנים, לרוב לא מדובר במחמאות, אלא בדברים פוגעניים מאד), האפליקציה הופכת לכלי נשק חסר מעצורים, והפגיעה היא קשה.

הישירות, שלא לומר האלימות שיוצאת מאתנו בעת השימוש באפליקציה נובעת בין השאר מהעובדה שהאדם שנגדו כותבים לא עומד מולך והמבטים שלכם לא יכולים להיפגש. בעימות פנים אל פנים, גם אם הוא קשה, עדיין יש מולנו בן אדם. אנחנו נאלצים להסתכל לו בעיניים ולראות איך הפעולות שלנו משפיעות עליו.

הקירבה הפיזית מכריחה אותנו להתמודד עם המציאות: גם אם אנחנו שונאים, עדיין מדובר בבן אדם (שנפגע, נעלב ונעצב). לעומת זאת כשאנחנו זורקים רפש דרך המסך נמחקת, באופן אוטומטי, אנושיותו של האדם שעליו אנחנו כותבים, והוא הופך מאדם לאובייקט. אז היד כותבת בלי שום מסננת..

אנחנו חוסכים מעצמנו את מבטו הפגוע של האדם, שעלול חס וחלילה לעורר בנו חוסר נעימות ואולי אפילו אמפתיה. אנחנו מסלקים מראש כל חסם שבחיים עצמם היה יכול לעזור לנו להתייחס אל האדם שעומד מולנו, כאדם - ובכך חסרונה הגדול של האפליקציה.

אני מאמינה שהערך החיובי של האפליקציה - היכולת לאוורר באופן מיידי ולא מצונזר - נכון כל עוד אתה כותב על עצמך.  אך גם כאן, תמיד עדיף לחפש גם עיניים קרובות ומבט מלטף וקרוב, ולא רק לייק או אפילו לייקים מהרשת.​

 

 ואם להקשות עוד קצת, מה גרוע יותר, להיכנס ולגלות שחברים, לכאורה, כותבים את דעתם הלא מחמיאה עלייך ועל גופך, או שאף אחד לא כותב עליך כלום? גם זה קורה, כיצורים חברתיים אנחנו נהנים לקבל תשומת לב, לפעמים גם אם היא שלילית, ודממת הרשת יכולה לכאוב מאוד ואפילו לגרום לנזק נפשי.

בנוסף, האנונימיות מאפשרת לנו להמציא, להגזים ולשקר. אנשים יכולים להמציא שמועות על עצמם, רק כדי לראות מה יקרה. וכל מי שרוצה יכול לנסות, להעיז ולכתוב התבטאויות מרתיחות בכוונה תחילה, כדי לעורר דיון, או לעורר כאב ראש וסתם להטריל.  

"מי שאין לו עור עבה - שלא ייכנס לשם"

למרות וכנראה בגלל האופי החטטני של האפליקציה, הרבה מהאנשים שמשתמשים בסיקרט מעידים שהיא ממכרת, גורמת להם לפתוח אותה שוב ושוב ולבדוק מה כולם אומרים וגם מעוררת תחושות של פרנויה וחרדות לא פעם, כשאין לך מושג מי עומד מאחורי אמירות כאלה ואחרות.

מהצד השני, חלק מהמשתמשים שהורידו את האפליקציה בהתלהבות סיפרו על כך שהתייאשו תוך כמה ימים והסירו אותה. הסיבה לדברי הגולשת יעל: האנונימיות מובילה לעמימות וחוסר אמינות. יותר מדי פוסטים נשמעים כמו "בדיחות פרטיות מרושעות וערימות של שקרים".

האם סיקרט עושה לנו טוב בסך הכול ובעלת ערך תרפויטי, כשהיא מאפשרת לנו לצחוק בקול מפוסטים מופרכים ולאוורר דברים שאנחנו מתביישים לומר בקול מזוהה? יכול להיות.

אולי היא אפילו מעודדת פלורליזם במידת מה, כשאנשים יכולים לדבר בחופשיות על הכול - מנטייה מינית, דרך פוליטיקה ועד שיתוף חוויות טראומטיות אישיות, ולקבל עידוד. היא פועלת בדומה לפורומים שבהם לא חייבים להזדהות ופלטפורמות נוספות, רק שהיא מיידית מאוד, והתגובות התומכות או המעליבות מגיעות מאנשים שאני אולי מכירה. 

 secret4.png
אך ליד ההומור והאוורור, יש מי שאומרים שסיקרט מגיעה עם פוטנציאל הרסני של ממש. גם למשתמשים בוגרים, ובפרט כשהיא מגיעה לידיהם של בני נוער, שרגישים יותר להשפעות חברתיות ומהירים יותר לפרוק את מחשבותיהם על המקלדת.

"אני נכנס לסיקרט כמה פעמים ביום ומוצא את עצמי צוחק ונעצב במקביל. כל פוסט מוציא ממני תחושה שונה וזו מערבולת רגשית די שטחית. אתה לא מתעכב יותר מדקה על כל נושא והתגובות שלו, גם אם אתה מכיר את הנפשות הפועלות המושחרות או המשובחות", אומר טל, בן 31.

הוא לא פוסל את השימוש באפליקציה, אבל מסייג, "זו הפכה לזירה הכי פוריה לסגירת חשבונות - וזה הדבר המסוכן. מי שאין לו עור מספיק עבה שלא ייכנס לשם. אנשים רעים יש בכל מקום, בכל מגדר, בכל גיל, ולאור זה שמדובר במרחב סגור ומגודר - אפליקציה - נורא פשוט להתרחק ולצמצם את טווח הפגיעה בך".

כשהוא נשאל על הפופולאריות של האפליקציה הוא מסביר: "המציצנות גדולה מכולנו ואין סיבה להתכחש לזה, רק לקחת הכול בפרופורציות ולקוות שהסודות הגדולים באמת - וידויים על התעללויות ואונס למשל - באמת יצאו החוצה וישיגו את הצדק שהכי מגיע להם".

secret5.png

הכתובת הייתה על הוול

והרשת אכן מלאה בדיונים על האתיקה של החשיפה של אחרים תחת מעטה אנונימיות. אם אחשוף את שמו של מישהו שפגע בי באמת, האם אני עושה משהו שיסייע לי בטווח הרחוק, או שבגלל שכל אחד יכול לכתוב שם כל דבר על כל אחד - אין הבטחה שאחרים לא יעשו בה שימוש להכפשות סתם?

והסימנים לנזק האפשרי כבר מתחילים לצוץ. צעיר מהקהילה הגאה שאפילו לא נמצא באפליקציה, סיפר בפייסבוק שאנשים מדווחים ששכבו איתו. הם לא מזדהים, אך שמו מתנוסס על הפוסט ומשתתף בעל כורחו בדיון על פעילותו המינית.

וצעירה בשנות העשרה לחייה סיפרה בכאב שהיא נתקלה בפוסט בו מתייחסים לגודל השדיים שלה, שזוכה לתגובות. היא עומדת מול ההשפלה וההתייחסות המפורשת אליה ולגופה חסרת אונים ולא יודעת איך להגיב, אם בכלל.

עקרונית אפשר להזדהות בסיקרט - האפליקציה מאפשרת להעלות תמונות כך שאם תעלה תמונה שלך יחד עם הודעה שאומרת שזה אתה, סביר להניח שיאמינו לך. אבל אם כבר נפגעת, האם זה יעזור?

לטוב ולרע, הכול היום נגיש ומיידי יותר. רכילויות, אכזריות ובידוד חברתי תמיד היו ויהיו  - רק שהיום נראה שקל יותר להפיץ אותם. סיקרט היא הסימפטום, והיא מציבה בפנינו מראה חברתית. נשאר רק לקוות שנצליח לעשות בה שימוש יותר מושכל, ושהיא לא תתנפץ לנו בפנים.

ייעוץ מקצועי: שרי אופיר־לביא, עובדת סוציאלית, מטפלת ומדריכה מוסמכת לטיפול מיני

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכימ/ה לקבל הודעות במייל