פורסם בראשונה: 24.01.2006
עדכון אחרון: 26.04.2010
  • שרי אופיר־לביא שרי אופיר־לביא

יהדות בדרכי נועם: לא מה שחשבתם...

לקריאה נוחה
באופן בלתי מפתיע, גם זוגות דתיים (ואפילו חרדיים) פונים היום לטיפול מיני ומתמודדים בדיוק עם אותן בעיות כמו של חילוניים. ובכל זאת, דתיים מתמודדים גם עם סוגיות שמיוחדות רק להם. הסקסולוגית שרי לביא מספקת הצצה (והצעות). וגם לחילוניים יש מה ללמוד כאן
מה ליהדות ולטיפול זוגי?

בין הפונים אל המרפאות לטיפול מיני מצויים גם זוגות מסורתיים, דתיים ואפילו חרדים. כן, כולם מעוניינים לשפר את חיי המין שלהם, והיום זוכה הטיפול המיני אפילו לברכת הרבנים, המבינים את החשיבות של חיי מין תקינים ומספקים לשלמות הבית, ולשלמות הנפשית והבריאותית.

זה אולי יפתיע אתכם אם אתם "חילוניים להכעיס", אבל הבעיות בתפקוד המיני שעמם מתמודדים זוגות דתיים זהות לבעיות שעמן מתמודדים זוגות חילוניים הפונים לעזרה. אז מה בכל זאת מייחד את הדתיים?

זוגות דתיים מתמודדים עם סוגיות נוספות, המיוחדות רק להם. הנושא המרכזי שעמו מתמודד זוג דתי הוא נושא הנידה. בעבור זוגות שמקפידים על מצווה זו, חיי המין נראים אחרת לגמרי. המדקדקים בנושא אוסרים על עצמם כל מגע מיני - ואחר - במשך כשבועיים ימים. רבים מהזוגות השומרים על מצווה זו למדו להגיד (בין אם הם אכן מרגישים כך ובין אם לא) שהשבועיים האלה מגבירים את החשק והגעגוע. זוגות כאלה אכן מתגעגעים זה למגעה של זו וזו למגעו של זה, שכן במשך כשבועיים הם מתנזרים ממגע.

אולם בצד הזוגות שמקיימים את המצווה ומרגישים שלמים איתה, יש גם זוגות אחרים שאינם חיים עם המצווה בשלום... זוגות אחרים, וליתר דיוק, נשים אחרות, מרגישים (ומרגישות) שהשבועיים האלה אינם מוסיפים כלום, אלא להיפך – פוגעים בחיי המין ובאינטימיות הזוגית. הזוגות הללו – והנשים הללו בעיקר - מתלוננים על ריחוק ואף על געגוע בלתי נסבל.

המצב קשה עוד יותר בעבור זוגות שבהם אחד מבני הזוג מבקש להקפיד בעניין והשני (או השנייה) מרגישים כי כל העסק מיותר. או אז נכנסים אל תוך המערכת הזוגית מתחים והתמודדויות שבהכרח פוגעים באינטימיות המינית ובחיי המין של הזוג.

יש נשים שגדלו והתחנכו לאורה של המצווה, או כאלה אשר "התחתנו לתוכה" ואשר חשות שכל עניין הנידה היה נכון ורלוונטי לפני שנים רבות, כאשר אמצעי ההיגיינה היו מוגבלים יותר וכאשר אשה שקיבלה את הווסת באמת התקשתה להתנקות. מיותר לציין כי העניין הזה נפטר היום באמבטיה אחת טובה...

בנוסף, נשים רבות חשות מושפלות מהצורך "לטהר" את עצמן בכל פעם מדבר שהוא לגמרי לא טמא או מלוכלך, אלא להיפך – מצביע על בריאות ותקינות של מערכת המין הנשית.

הפגיעה הקשה ביותר שמתארות הנשים המתקשות עם המצווה היא תחושת הדחייה שהן חוות במשך שבועיים ימים מבן הזוג שלהן. נשים רבות מרגישות כי לעתים הן זקוקות לחיבוק חם ולגילויי אהבה (לאו דווקא אירוטיים ולאו דווקא כאלה שמובילים ליחסי מין עם חדירה), אולם אלה נמנעים מהם בשל איסור הנגיעה.

אז מה עושים?

ראשית, יש לברר עד כמה מקפידים בני הזוג על איסור הנגיעה, שכן זוגות רבים מרשים לעצמם אינטימיות ברמה כלשהי בפרט בשבעת הימים הנקיים, שבהם הווסת של האשה כבר הסתיימה.

בעבור זוגות כאלה, ההמלצה היא אכן לאפשר את המגע והאינטימיות הזוגית, להקפיד על חיבוקים וקרבה, גם אם לא תתרחש חדירה עד שתלך האשה לטבול.

תחושת האשה, שהיא עדיין נשית, מושכת ומינית גם בימים שבהם היא אסורה על בעלה וכי הוא אינו מתייחס אליה כאל טמאה – חשובה מעין כמוה לאינטימיות הזוגית.

בעבור זוגות שמקפידים על קיום המצווה במלואה - ואכן נמנעים מכל מגע שהוא - מומלץ בתקופה זו להיות יצירתיים מאוד לגבי שמירה על זוגיות ואינטימיות זוגית.

מה אפשר לעשות?

כדאי, למשל, לכתוב בתקופה הזו פתקים קטנים ורומנטיים ולהניחם במקומות שונים בבית. זו תקופה טובה לקנות מתנות קטנות ולהעניק תשומת לב מיוחדת, לעזור יותר בבית ועם הילדים ובעיקר – לדבר. במקום לעשות – להגיד. לא להתקמצן במילים ולהגיד עוד ועוד עד כמה אתם מתגעגעים זה לזו וזו לזה, עד כמה אתם כמהים למגע ומחכים לזמן שתוכלו לשוב ולגעת. המילים החמות הללו ישמרו על הלהבה הזוגית והמינית. וכשיגיע היום שמותר יהיה שוב לגעת – יהיה קל יותר להצית את אש הזוגיות.

"היום הגדול" הגיע, מה אז?

עברו שבעה ימים נקיים, "היום הגדול" הגיע, ועכשיו צריך ללכת למקווה. והנה נקודה נוספת שסביבה עלולים לצוץ מתחים רבים בין בני זוג. בעבור הגברים, העובדה שבת זוגן היתה במקווה באותו יום היא סימן לכך שבאותו ערב כבר מקיימים את "המצווה".

בעבור נשים רבות, ההליכה למקווה אינה תענוג גדול, אלא עול מעיק. יש נשים שמתקלחות עוד בבית, לפני ההליכה למקווה, וישנן כאלה שמתקלחות שוב בבית לאחר שטבלו... בקיצור, אצל הרבה נשים, הרבה כוח לסקס אין כבר באותו יום.

יש נשים שאף מתארות את החוויה של המקווה כחוויה קשה שבה גופן כאילו מופקע מהן על-ידי הבלנית שבודקת מתחת לכל ציפורן וקפל עור. אותן נשים זקוקות לפסק זמן של התאוששות עד שירשו למישהו נוסף (בן הזוג למשל...) לגעת בגופן.

מה עושים?

במקרה כזה, מומלץ לתת לאשה את הזמן שלה. הגברים של אותן נשים מתבקשים להתייחס לנשותיהן בהרבה חום וסבלנות באותו ערב: לפנק אותן, להגיש להן ארוחת ערב ולהיות מאד רומנטיים. לתת לאשה את הזמן להחזיר את תחושת הבעלות על גופה.

אם האשה אינה מעוניינת, מומלץ להימנע מיחסים עם חדירה באותו ערב ולהתמקד במגע מפנק ומרגיע (מסז' טוב על כל הגוף או בכפות הרגליים, או סתם חיבוק חם ואוהב).

אין כל סיבה לדאגה, יחסי המין עם החדירה יכולים להגיע גם ביום שלאחר מכן, כאשר בת הזוג מאוששת מצד אחד ונכונה לאהוב ולהחזיר אהבה לבן הזוג שדאג לפנק אותה במשך השבועיים שעברו, מהצד האחר.

בקיצור, גברים דתיים: שווה לכם מאד להשקיע בנשותיכם בשבועיים שבהן הם "אסורות", על-מנת שבשבועיים שבהן הן מותרות, ההנאה תשרור בביתכם.

שרי לביא היא סקסולוגית ונמנית עם מנהלי פורום הסקס הגדול של "20 פלוס"

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל