פורסם בראשונה: 06.02.2012
עדכון אחרון: 06.02.2012

טבעי זה הכי־הכי

לקריאה נוחה
יעל כרעה ללדת על כיסא הולנדי נמוך בצורת פרסה, כשהיא מושכת בחבל שתלוי מלמעלה ומתמסרת לחוויה הטוטאלית של הלידה, עד לרגע המדהים שבו עמליה התגלשה לה החוצה אל אוויר העולם

עמליה נולדה בלידה מדהימה-מדהימה, וזה סיפורה.

אני חיפאית והחלטתי ללדת במרכז הלידה הטבעי של שיבא. כבר למחרת הלילה שבו גיליתי את הדם שמבשר על הפקק הרירי – הייתי במרכז הארץ, אצל ההורים של בן זוגי, מצוידת באמא שלי.

בהתחלה הצירים היו קצרים ולא סדירים, בהמשך הם הפכו לסדירים יותר, ובלילה כבר ממש כאב לי. רציתי ללכת לבית החולים, התקשרתי ואמרתי שכואב לי. איריס, המיילדת שבמשמרת, השיבה: יאללה בואי.

בבית החולים איריס בודקת את הפתיחה – 1.5. היא מלמדת אותי לנשום עמוק ולהוציא לאט, וזה מאוד עוזר לי. היא אומרת שהלידה עוד רחוקה מאוד ושולחת אותנו לעשות סיבוב בבית חולים למשך שעה וחצי, ומבקשת שכל ציר אני אקבל בעמידה כך שהראש יירד למטה ויתבסס.

אחרי הסיבוב אני חוזרת לאיריס, הפתיחה עדיין 1.5, והיא שולחת אותי הביתה לעשות אמבטיה, לשתות יין ולישון. למחרת בבוקר אני שוב יוצאת לסיבוב, אבל כואב לי והצירים מתגברים. אני רוצה להתקשר למיילדת ואמא אומרת שעוד לא, זה לא הצירים האלו, ושאחכה. אני שואלת אותה מתי, אבל היא לא אומרת. אני פורצת בבכי ומתקשרת. בדיעבד הבכי היה נהדר, שיחרר אצלי הרבה פחדים ולחץ. בטלפון ישר אומרים לי לבוא.

ב-13:00 אנחנו מגיעים לתל השומר. אמא רושמת אותי וטיה המיילדת מקבלת אותי. אני עושה פיפי על המקל ומנסה להתמודד עם הצירים על הכיסאות של הקבלה. לוקחים אותי לעשות מוניטור. אסור לי להוריד אותו בזמן ציר. אני נמצאת בתנוחת כריעה על המיטה כשבן הזוג מחזיק את המוניטור ואמא מחזיקה אותי. המוניטור הוא סיוט ואני שונאת אותו.

טיה בודקת פתיחה – 3.5, יאללה לחדר לידה טבעי. אני נושמת לרווחה. טיה מארגנת לי את הג'קוזי. הג'קוזי מלא, אני נכנסת אליו, בהתחלה הקלה, אבל עם הציר הראשון אני מוותרת, אני לא יכולה לקבל ציר בישיבה – אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אני מחליטה לעשות לי חוקן, קראתי שזה עוזר, הולכת לשירותים, פנינה מגיעה אני שואלת אותה איך להתמודד עם הכאב, היא לא ממש עונה לי, לא ממש מתייחסת (בדיעבד זה בדיוק מה שהייתי צריכה) ורק מביאה לי מגבת חמה לשים על הגב. אחרי החוקן אני קמה למקלחת להישטף, מגלה את נפלאותיה ונשארת שם איזה שלוש שעות. כל ציר מקבלת עם זרם מים חמים בתנועות מעגליות על הבטן, על הגב ועל הירכיים.

בן הזוג מביא לי כיסא למקלחת ובין ציר לציר אני נחה. אני נשארת במקלחת המון זמן, כולי מטושטשת, מרחפת, מתעקשת לקבל ציר בעמידה –  גם פחות כואב וגם איריס אמרה שזה עוזר לראש לרדת. כשנמאס לי, אני יוצאת החוצה, מתמודדת עם הצירים יחד עם בן הזוג ואמא שעושים לי מסז'.

אני מנסה כל מיני תנוחות, אחת מהם כשאני כבר ממש עייפה בשכיבה על הצד – הציר הכי כואב. פנינה בודקת פתיחה: 5. כולם מרוצים חוץ ממני – יש עוד חמש לעבור. אבל כבר עברת חמש, אמא אומרת לי, וגם הבאות יילכו יותר מהר. אני מבואסת, שואלת על תנוחות שיכולות להאיץ. פנינה אומרת להישאר על כדור הפיזיותרפיה, אמא נזכרת: שמן תפוז. פנינה נותנת לי להריח פז גזה ספוג בשמן תפוז. לא יודעת אם עזר או לא, אבל היה לזה ריח נהדר.

אני ממשיכה להתמודד עם הצירים בכל מיני תנוחות, מבקשת שישימו שמן למסז', סך הכל מאופסת, למרות שמאוד מרוכזת בתוכי. פנינה מבקשת לעשות מוניטור, אני על הכדור, הדופק של עמליה רץ, רץ, פנינה קצת מודאגת הולכת להראות לרופא. חוזרת ואומרת שזה בסדר אבל שצריך עוד לעשות מוניטור. מדי פעם במוניטור אני לא שומעת את עמליה ונלחצת, אמא מרגיעה אותי.

אחרי איזה זמן מרגישה שאני צריכה לעשות קקי, נלחצת, מבקשת שיבדקו פתיחה – כבר 7. פנינה אומרת שבגלל שהראש נמוך מאוד אני מרגישה צורך לקקי, ואם יש לי אני יכולה לעשות. אני הולכת למקלחת, ומשחררת קקי תוך כדי עמידה בטוש. ואז אני מרגישה את ההרגשה הכי מוזרה בעולם מין לחץ מקביל לאורך כל המפשעה. אני צועקת – פנינה, ואת שם הבן זוג, וטסה מחוץ לטוש.

אני חושבת לעצמי שאני במקום הלא נכון ומאוד נלחצת מזה שפנינה ובן הזוג לא נמצאים. אני מתיישבת על המיטה בתנוחת כריעה, פנינה מגיעה ואומרת שזו תנוחה מעניינת. אני ממש לא נעולה על התנוחה ויורדת מהמיטה, פנינה מבקשת ממני לבחור איזה כיסא הולנדי (כיסא בצורת פרסה, נמוך, מאפשר לידה בכריעה), אני בוחרת את הקטן והנמוך יותר, אמא עוזרת לי להזיז אותו ולהיות מתחת לחבל שתלוי מהתקרה.

בן הזוג עוד לא נמצא, אני בלחץ, איפה הוא? אני לא יכולה ללדת את הבת שלנו בלעדיו (הוא בשירותים, המסכן). אני מרגישה כבר את השק של מי השפיר משתלשל לי. בן הזוג חוזר, מתיישב מאחוריי ואוחז בי בכתפיים (בלפיתה מאחורה). הידיים שלי על החבל, אמא שלי מחזיקה לי יד בין לבין ובשאר הזמן מצד ימין שלי, ופנינה בין הרגליים.

לחיצה ראשונה – הגוף מכריח ללחוץ, חוויה טוטאלית, אני מתמסרת, אני צועקת, זה כואב אבל זה קצר. יש הפסקה ארוכה (לי היא נראתה ארוכה, בן הזוג אומר גג חצי דקה) אחרי הציר. פנינה מרוצה ואומרת כבר מרגישים את הראש, אני נותנת לכולנו להרגיש.

עוד ציר לחץ חזק, טוב, ורציני ואחריו שוב הפסקה גדולה שבה אני אוספת את עצמי. פנינה אומרת שאפשר כבר להרגיש יד - אני מרגישה. ציר לחץ שלישי ואחרון, כואב אבל עם ההרגשה הכי מדהימה בעולם שבו עמליה מתגלשת לה החוצה. אני מרגישה הכל, זו תחושה מדהימה, מרגשת, אמא ובן הזוג בוכים, עמליה בחוץ צורחת עד לב שמיים – משמיעה את הקול שלה, היא כאן לחיים.

אנחנו משאירים את חבל הטבור, פנינה שמה לי אותה בידיים ועוזרת לי לקום איתה ולשכב על המיטה יחד איתה. אני נשכבת, עמליה בזרועותיי. אני מסתכלת עליה – היא כל כך דומה לי. רגע נשגב, מדהים. אמא ובן הזוג לידי אנחנו מסתכלים עליה, אני מנסה להניק, בהתחלה לא מצליחה, אחר כך כן. אמא ובן הזוג מתחילים לשלוח SMS שילדתי, שיש תינוקת, אני עוד לגמרי מרחפת. אני מרגישה את חבל הטבור, מסתכלת עליו, בן הזוג חותך אותו. זהו אנחנו נפרדות - כבר אף פעם לא נהיה יותר מחוברות פיזית - רק נפשית.

השעה 18:35 יש לנו תינוקת, אנחנו לא רק זוג, אנחנו משפחה.

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מיוחד ללקוחות כללית מושלם

סדנאות הכנה ללידה - לחצי כאן לפרטים

ניוזלטר כללית

אני מסכימ/ה לקבל הודעות במייל