|
1. מה זה חפץ מעבר? חפץ רך ונעים, בדרך כלל, כמו חיתול בד, שמיכה או דובי, שהתינוק או הפעוט נקשרים אליו.
2. למה זה טוב? החפץ מייצג עבורו תכונות של חום, ביטחון והרגעה, שהוא מקבל על פי רוב מאבא או מאמא.
3. מה המשמעות של החפץ? במקום שהתינוק יזדקק בכל פעם למגע ישיר של הוריו, הוא לומד להפנים את התכונות המרגיעות שלהם באמצעות מתווך, שזה החפץ.
4. מה על ההורים לעשות? ליישר קו עם התינוק, ולא לעמת אותו עם האמת, שמדובר רק בחפץ.
5. זה טבעי? לגמרי. התהליך נורמלי לחלוטין ומצביע על התפתחות תקינה של התינוק.
6. עד מתי? עם הזמן החפץ יאבד משמעות עבור התינוק, שבינתיים יהפוך לילד, וזאת בלי התערבות כלשהי.
מה דעתך על המסגרת החדשה שלנו? ניתן לכתוב לנו גם ל־nashim@clalit.org.il
|
את מתארגנת ליציאה. טיטולים? יש. מוצץ? יש. בגדים להחלפה? יש. זכרת גם להתלבש בעצמך, והתינוק שלך מוכן. זהו, הכל בסדר, אפשר לצאת. את יורדת במדרגות, מכניסה את התינוק לכיסא הבטיחות, עוברת איכשהו את הנסיעה למרות הבכי, וסוף סוף - הגעת ליעד. כעת אפשר להתרווח וליהנות מבילוי עם חברה או ישיבה בפארק. נכון? אז זהו, שלא ממש. פתאום את מגלה ש... אוי ואבוי, שכחת להביא את השמיכי שלו! מה תעשי עכשיו?
התסריט הזה ודאי מוכר להורים רבים. לא נעים. למה הוא רוצה רק את שמיכי, או איך שנקרא לו, ולמה אי אפשר לצאת בלעדיו?
במהלך השנה הראשונה לחייהם, חלק מהתינוקות, אולי אפילו רובם, מפתחים קשר מיוחד לחפץ מסוים. לרוב מדובר בחפץ רך ונעים, כמו חיתול הבד, שמיכה, דובי, אבל לא תמיד. החפץ הזה הופך משמעותי במיוחד עבור התינוק. תינוקות ממששים את החפץ, מלטפים אותו או מכניסים אותו לפה, והחפץ עוזר להם להירגע. הם משתמשים בו בשעות קשות של בכי ומצוקה, אבל גם כשהם שוכבים בשקט.
לפעמים התינוק יותר צמוד לחפץ, ולפעמים פחות. יש תינוקות או פעוטות שהאמהות שלהם יודעות שאסור בשום אופן לכבס את השמיכי, או הבובה, ואילו אחרים גמישים יותר.
פעם היו אמהות שנבהלו מהעניין הזה, וניסו להפסיק את המשיכה שיש לתינוק לחפץ המסוים. הן החביאו אותו, או ניסו לאסור על השימוש בו. כיום אנחנו יודעים שמדובר בתהליך טבעי, נורמלי לחלוטין. בניגוד למה שאפשר לחשוב, ההיצמדות לחפץ לא מראה על קושי כלשהו, על חוסר עצמאות או בעיה בעצמאות בעתיד. להפך, אפשר לראות בקשר המיוחד הזה שמתפתח, סימון להתפתחות תקינה של התינוק. מצד שני, זה לא בהכרח אומר שמשהו לא תקין אם אין חפץ כזה.
אז מה זה החפץ הזה?
בספרות המקצועית החפץ הזה נקרא חפץ מעבר, והוא חלק ממגוון דברים ותופעות שנקראות תופעות מעבריות. כאמור, לרוב מדובר במשהו רך ונעים כמו בובה רכה, חיתול בד, שמיכה, קצה של שמיכה, וכדומה. כשהתינוק קצת גדל ומשתמש במילים, הוא יכנה אותו גם בשם. לפעמים ההורים יכנו את החפץ בשם.
המשך הכתבה לאחר ההפניות...
חפץ המעבר מייצג עבור התינוק חלק מאמו. הוא מכיל עבורו תכונות של חום, ביטחון והרגעה. כמובן שהתינוק מייחס לחפץ תכונות שאין לו במציאות. הרי בובה לא באמת יכולה להרגיע, וגם לא לשמור עליו מפני כוחות רעים מבחוץ. גם שמיכה לא. העובדה שהתינוק מסוגל לעשות את התהליך הזה, היא הישג מבחינתו.
במקום שהתינוק יזדקק בכל פעם למגע ישיר של אמו או אביו, הוא לומד להפנים את התכונות המרגיעות שלהם. מכיוון שהוא עדיין לא מספיק גדול בשביל להפנים אותן באופן ישיר, החפץ הוא מעין מתווך. התינוק או הפעוט מעביר את התכונות האלה לחפץ, ונעזר בו. מבחינה פסיכולוגית, התינוק מרגיש כאילו הוא "יצר" את החפץ המרגיע הזה, וההרגעה שלו היא חלק ממנו.
איך ההורים מתייחסים לחפץ?
ההורים מבינים די מהר שאמנם זה סתם חפץ, אבל הוא משמעותי ומיוחד עבור התינוק. יש כאילו חוזה לא כתוב בין ההורים לתינוק, שלפיו הם לא מעמתים אותו עם האמת, שזה "רק חפץ". אם בכל זאת תנסו לעמת אותו עם העובדות היבשות, תיתקלו בהתנגדות ומן הסתם תחליטו שלא כדאי לעשות את זה שוב.
לכן, זה בסדר גמור ואפילו רצוי, לקחת איתכם את חפץ המעבר לכל מקום, וגם לא לכבס אותו אם זה מפריע לתינוק שלכם.
עד מתי נסתובב עם שמיכי?
עם הזמן, כשהתינוק גדל והופך לילד, חפץ המעבר מאבד את המשמעות שלו. זה קורה לאט ובאופן טבעי, בלי צורך בהתערבות כלשהי. בתהליך ההתפתחות מופיעים דברים אחרים שמחליפים אותו, כמו התנהגויות אחרות או חוויות אחרות, והתלות בחפץ כבר לא קיימת. נסו להיזכר באיזה דובי ישן שהיה לכם, או שמיכה, או בובה, והזיכרון הזה יעלה בכם רגשות מתוקים.
|
אנחנו כאן בשבילך. רוצה להציע לנו נושא או לבקש משהו בתחום ההריון והלידה, כתבי לנו ל-nashim@clalit.org.il (לפניות בנושא שירות אנא לחצי כאן). |