פורסם בראשונה: 23.02.2009
עדכון אחרון: 26.07.2015
  • קטי קמחי קטי קמחי

די לשחק בקקה: מה אומרות היציאות שלך

לקריאה נוחה
הגוון, המרקם והריח אומרים הרבה על מצב הבריאות ויכולים לסייע בשמירה על מערכת עיכול נמרצת ומאושרת. לכן הפעם הבאנו אותה ביציאה (אנחנו מודים, זה נושא שנורא קשה לא להתבדח עליו, אבל למרות זאת אנחנו ממש־ממש רציניים). חרא של מדריך? במקרה הזה קצת קשה להכחיש
מה היציאות שלך אומרות עליך?

בקיצור

1.

הצורה של היציאות שלך יכולה להעיד על צורך בשינוי התזונה שלך.

2.

אם מדובר בעצירות חמורה או בשלשול קשה, רצוי מאוד לפנות לרופא לטיפול.

3.

גם לצבע יש משמעות: אם היציאה אדומה, שחורה או לבנה - היא מצריכה בדיקה.

​למרות שהדיאטנית הטלוויזיונית התזזיתית ג'יליאן מק'קית' העלתה את הקקי על סדר היום הלאומי בסדרה "שינויים בהרגלי הזלילה" (שודרה ב-yes), שבה ביצעה, באופן שגרתי, "ניתוח שלאחר המוות" בקקי של המשתתפים, לא יותר מדי מאיתנו באמת יודעים מה בעצם קורה שם - ומה אומרות עלינו היציאות שלנו.

וזה חשוב, כי?

זה חשוב, כי הגוון שלהן, מרקמן וריחן אומר הרבה על מצב הבריאות שלנו.
נכון, כשמשלשלים - או כשסובלים מעצירות - ברור שמשהו התקלקל שם, אבל יש הרבה מצבי ביניים שהתמודדות כנה איתם יכולה לספק תשובות להרבה שאלות חשובות.

30 שניות על הקקי שלנו

הצואה האנושית מושפעת ממצבה של מערכת העיכול, ממיני המזונות שאנחנו אוכלים ומבריאותנו הכללית. אותה תוצרת מופלאה מכילה כ־75% מים וכ־25% חומרים מוצקים, כשהחלוקה משתנה קצת מאדם לאדם באופן ייחודי.

מה שכן, אצל כולנו, המסלול שאותו עובר המזון מכניסתו למערכת ועד צאתו, אם אנחנו בריאים, ואם מערכת העיכול שלנו מתפקדת כיאות, אמור להימשך בין 12 ל־72 שעות.

וזה הולך ככה: בוושט עובר האוכל שלעסנו בחמש־שש שניות לערך. בקיבה הוא שוהה בין שעה לשלוש שעות נוספות. את השעתיים עד שש השעות הבאות הוא מבלה במעי הדק - ומשם הוא ממשיך למסע בן 12 עד 72 שעות במעי הגס.

אם שאריות המזון יוצאות מהר (או הרבה יותר מהר), ואם הן בעלות מרקם נוזלי או מימי, מדובר בשלשול. אם השאריות לא עושות סימן שבא להן לצאת, או שהן עושות את זה הרבה יותר לאט, מתאמצים מאוד להוציאן ומבלים זמן רב בישיבה על האסלה, ולפעמים זה כואב, חטפנו עצירות.

מה יש לנו שם?

לרוב, הקקי שלנו מכיל שאריות מזון שלא עוכל, חיידקים מתים, חיידקים חיים, מלחים, שומנים והפרשות שונות שמקורן בכבד ובכיס המרה.

כמה פעמים ביום?

הטווח התקין אצל בוגרים הוא בילוי בשירותים בין פעם עד שלוש פעמים ביום לפעם אחת בשלושה ימים (גם בוגרים צעירים הם בוגרים לצורך העניין, אפילו אם יש לך אופי ילדותי...).

יותר מארבע יציאות ביום (קקי, ואם הוא בעל מרקם נוזלי או מימי) מעידים לרוב על מצב של שלשול (ומן הסתם תשים או תשימי לב לזה לבד).

מהצד האחר, כל הפוגה של יותר משלושה ימים בין יציאה ליציאה מוגדרת רשמית כעצירות. ולא לשכוח: "לא המספר קובע". אפשר לסבול מעצירות גם אם יש יציאה כל יום, אך היא כרוכה במאמצים רבים, זמן רב ולפעמים גם בכאבים.

למה הטווח כל־כך רחב?

האמת - לא ברור. למרות שהמין האנושי הגיע כבר לירח, בכל הקשור למערכת העיכול שלנו לא הכל נחקר ולא הכל ידוע.

לרוב האנשים נדמה אולי שהם נפרדים מהקקי שלהם פעם ביום, אבל כאשר חקרו את הנושא בבריטניה, העלו, כי רק 40% מהגברים ו־33% מהנשים עושים זאת באופן יומי.

עוד שבעה אחוזים מהגברים וארבעה אחוזים מהנשים עושים זאת בין פעמיים לשלוש ביום. בערך 10% מהנשים ושלושה אחוזים מהגברים עושים זאת רק פעמיים או שלוש פעמים בשבוע. ותאמינו או לא, אשה אחת מכל מאה עושה זאת רק פעם בשבועיים (!) ואפילו בהפרשים גדולים יותר.

וגם כאן תופס הכלל הידוע "לא המספר קובע". כלומר: כל עוד אין לך תלונות נוספות, כגון: כאב, התאמצות ממושכת ותחושת חוסר התרוקנות מלאה, השוני במספר של היציאות הוא לרוב חסר־משמעות רפואית וולא דורש בירור.

כמה צריך לצאת?

הטווח התקין נע בין 100 ל-250 גרם של תוצרת משובחת ליציאה.

למה הריח הנורא?

אז זהו... באופן כללי, הריח של קקי תקין הוא, אכן, לרוב, מסריח, אך הוא לא אמור להיום איום ונורא. ואם הריח קיצוני, כדאי לבדוק מה אוכלים (עוד על כך בהמשך).

הסיבה לכך שהקקי מסריח נובעת מהעובדה שהוא עשיר בחיידקים שמייצרים גזים שונים שניחוחם המוכר הוא שמעניק לקקי את שמו הטוב. הגזים שבהם מדובר הם בעיקר מתאן, בוטאן ובוטירטים שונים שאופייניים לחיידקים המיישבים את המעי הגס.

לכל סוג חיידק מושבה אופיינית משלו, עם חתימת ריח אופיינית משלו, והיא מהווה מעין "תעודת זהות של המושבה". לכן צואה היא גם עניין מזוהם, כיוון שהיא מכילה חיידקים וטפילים שרצוי להתרחק מהם.

אגב, התפיסה שההפרשות הן "דבר מגעיל" היא פסיכולוגית ברובה ונרכשת בילדות. תינוקות למשל, כלל לא נגעלים מההפרשות שלהם ושמחים לשחק בהן...

אפשר לעשות משהו בקשר לריח?

כן, אפשר להנמיך את "ווליום הריח" של הקקי, עד גבול מסוים, באמצעות אכילה ושתייה של מזונות מסוימים - והימנעות מאחרים.

ככלל, הריחות הרעים מתחזקים ככל כשאוכלים מזונות עשירים בחומרים מלאכותיים, כמו צבעי מאכל, והוא פוחת כשאוכלים מזונות טבעיים שאינם מכילים כימיקלים מלאכותיים.

אבל למי שבאמת רוצה להעמיק בעניין פשוט שווה לדבוק ב"דרך המדעית": האם הריח משתנה בעקבות הפחתת הצריכה של גבינה צהובה ומוצרי חלב שונים, ממתקים וסוכרים, בירה, מזון עשיר בשום או מזון מתובל - וכמובן, האם הוא משתנה בעקבות אכילת קטניות?

וכשזה ממש נורא?

ריח של ביצה סרוחה עשוי להצביע על צריכה מוגברת של חלבונים מהחי, בשרים בעיקר, מוצרי חלב או על בעיות במערכת העיכול.

אפשר לבדוק את התוצרת?

כן, במעבדה!

מה עושים שם?

מספר דברים. בבדיקות הפשוטות יותר מחפשים עדויות להימצאות של חיידקים וטפילים שונים.

בבדיקות מורכבות יותר ניתן לבדוק את כמות השומן כדי לראות האם קיים חוסר באנזימי עיכול (כמו ליפאז שמקורו בלבלב) וכן לבדוק את הימצאותם של אנזימים אחרים שעשויים לרמז על אי־ספיקה של הלבלב. במעבדה אפשר גם לגלות הימצאות של שאריות דם סמוי מהעין, שמעיד על דימום במערכת העיכול.

לגילוי דם סמוי בצואה חשיבות עצומה בגילוי המוקדם של סרטן המעי הגס ולבירור אנמיה שמקורה במחסור בברזל.

"סולם בריסטול" (או -מה אומר עליך הקקי שלך)

לא צריך להיות רופא או רופאה כדי לזהות את איכותה של ההפרשה שלנו. כל מה שצריך לעשות (ויש כאלה שיודו בסתר שהם עושים זאת מאז ומתמיד) זה לאבחן מרקם וצבע. התמודדות אמיצה עם מה שיוצא בצד השני שלנו יכול להביא הרבה בריאות לכל מערכת העיכול ולבריאות בכלל.

כצפוי, יש מי שניסו לעשות בזה סדר מחקרי. תוצאות העבודה המפוארת, שאותה ביצעו גסטרואנטרולוגים מאוניברסיטת בריסטול, פורסמו ב-1997 במחקר שהוא אבי מולידו של "סולם הצואה של בריסטול", המסייע לרופאים ולהדיוטות כאחד בתיאור מצב הקקי ומרקמו.

סולם בריסטול 

סוגים 1 ו־2 נחשבים באופן רשמי למצב של עצירות, ואילו סוגים 3 ו־4 (ובייחוד 4) הם "הקקי האידאלי". סוגים 5 עד 7 מעידים על סוג מסויים של שלשול, כאשר סוג 7 הוא פשוט "השטפון הגדול" המוכר כל־כך לכל מי שאי־פעם סבלו ממנו.

איך יודעים שהכל "פיקס" אצלי, כלומר המערכת תקינה ומאושרת?

פשוט מאוד. כאשר:
• הצורך ביציאה הוא ברור, אך לא כזה שלא ניתן לשלוט בו.
• ברגע שמתיישבים על האסלה, העסק עובד ללא שהיות.
• בעת הישיבה על האסלה, אין צורך במאמץ.
• הקקי מחליק החוצה בקלות ובנוחות.
• לאחר הסיום, התחושה היא תחושת־רווחה נעימה.

מדדים אלה תקפים במיוחד אם הקקי שלך הוא מסוג 4 ב"סולם בריסטול". ולסולם בהרחבה...

סוג 1

איך זה נראה?

גושים קטנים, נפרדים וקשים

עצירות 

המצב: חשד סביר לעצירות.

קקי כזה יוצא לרוב בקשיים גדולים והוא גם מצביע על תזונה לקויה: מחסור בסיבים, חוסר בשתיית מים וזמן עיכול ארוך במיוחד. למעשה, במצב כזה את, או אתה, סובלים מעצירות קשה (אבל בטח שמתם לב לבד).

איך משפרים את המצב?

מתחילים בפעילות גופנית ושותים הרבה מים. אוכלים יותר סיבים תזונתיים (יש בכל סופרמרקט), פירות וירקות, דגנים מלאים, כמו אורז חום או קינואה, ומוסיפים דרך לשלב בארוחות גם שמן זית ו/או שמן נבט חיטה.

ותרופות?

ד"ר רם דיקמן, מנהל השירות לתנועתיות מערכת העיכול במערך לגסטרואנטרולוגיה של המרכז רפואי "רבין": "חשוב לזכור, כי עצירות וכל שינוי גדול בהרגלי היציאות הם סימן אזהרה, הדורש בירור רפואי.

בהתאם למקרה, רופא או רופאת המשפחה, או רופא או רופאה המומחים בגסטרואנטרולוגיה (תחום הטיפול במערכת העיכול) צריכים להחליט האם לבצע בדיקות דם, או האם דרושה בדיקה חודרנית (אנדוסקופיה).

"הרופאים הגסטרואנטרולוגים נוהגים להפריד בין עצירות חסימתית לעצירות לא־חסימתית. עצירות חסימתית מתוארת כ'תחושה של פקק' שלא ניתן להוציא אותו. עצירות לא־חסימתית מתוארת כמו 'אני לא מרגישה את הצורך להתרוקן אלא אם הבטן ממש מתנפחת לי' - כלומר: מצב של העדר פעילות מעיים.

"בכל בית חולים של הכללית ואף במרפאות גדולות בקהילה קיים שירות לבירור התנועתיות של מערכת העיכול במסגרת המכון הגסטרואנטרולוגי, וניתן לפנות אליו. לשם כך יש להצטייד בהפניה של רופא או רופאת המשפחה".

ומה עם תרופות בכל זאת?

קיים מגוון של תרופות ותכשירים, אך הם מומלצים לשימוש רק אם לא מסתדרים באופן טבעי ולא במקום בירור רפואי.

למשל?

ד"ר דנה פלורנטין מוסיפה: ניתן להיעזר בתכשירים המבוססים על סיבים תזונתיים, כגון גרנולות מסוגים שונים, אגיולקס (Senna-Ispaghula), פסיליום (Psyllium) וקונסיל (Ispaghula-Psyllium Hydrophilic Muciloid). תכשירים אלה מומלצים לשימוש מכיוון שאינם גורמים להתרגלות של המעי. ניתן גם להוסיף לתפריט בכל יום שתי כפות של זרעי פשתן טחונים, שפשוט מפזרים על האוכל.

ניתן להכין לבד מיץ משזיפים שחורים מיובשים ומבושלים (כלומר לבשל אותם, או להשרותם במים רתוחים, ולשתות את המים). או להכין סלט מסלק וגם מהשורש של הסלק (שניהם מבושלים כמובן).

אם למרות כל הצעדים האלה אין הטבה, יש תכשירים נוספים כמו נרות גליצרין (Glycerin), אבילק (Lacrulose), תה סנה (Senna Fol), וכדורים משלשלים שונים, דוגמת לקסדין (Laxadin), לקסטיב (Belladonna Aloe Phenolphthalein) ולקסיקל פורטה (Laxical Forte) - שיעשו, לרוב את העבודה, אך חשוב שלא להתרגל ולהשתמש בהם באופן קבוע.

 

סוג 2

איך זה נראה?

"נקניקיה גבשושית" אחידה

עצירות 

המצב: עצירות, אבל פחות.

כלומר: קקי כזה מרמז על צואה שבילתה זמן ארוך מדי במעיים.

איך משפרים את המצב?

שותים יותר ואוכלים יותר סיבים תזונתיים. מומלץ לנסות תה צמחים, להשקיע בפירות וירקות ובכלל, כל מה שהומלץ לסוג 1 (דקה לפני שתהפכי, או תהפוך, לכזה...)

 

סוג 3

איך זה נראה?

"נקניקיה" אחידה עם סדקים

יציאה טובה  

המצב: בסך הכל, טוב מאוד. עם זאת, קקי כזה מצביע על יובש קל.

איך משפרים את המצב?

שותים יותר מים. הרבה מים. ולא לשכוח - פעילות גופנית, ירקות פירות וסיבים תזונתיים.

 

סוג 4

איך זה נראה?

"נקניקיה נחשית" ארוכה ורכה

יציאה מצוינת 

המצב: כל הכבוד! הלוואי על כל אחת, ואחד, פעולת מעיים מצוינת כמו שלך!

את או אתה, עושים כנראה משהו ממש נכון, מבחינה תזונתית לפחות - זכיתם ב"קקי האידאלי". הוא נראה כמו נחש חלק ורך, ויוצא בקלי קלות ובלי מאמץ. בקיצור, אפשר לרוץ לספר לחבר'ה. גם בזה את תותחית (או תותח).

איך משפרים את המצב?

אין מה לשפר.

 

סוג 5

איך זה נראה?

גושים רכים בעלי גבולות ברורים, היוצאים בקלות

יציאה רכה  

המצב: קקי כזה עשוי להצביע על כך שמערכת העיכול שלכם קצת ממהרת, זה לא בדיוק שלשול, אבל את או אתה בהחלט אולי בדרך לשם. קקי כזה עלול לגרור בעקבותיו חסרים תזונתיים, ובמקרים מסוימים, אפילו התייבשות.

אם התופעה חוזרת על עצמה לעיתים קרובות - ואם היא מלווה בגזים ובכאבי־בטן - כדאי לברר אם קיימת צריכת יתר של חלב ומוצריו או של פירות וסוכרים אחרים.

איך משפרים את המצב?

חשוב להוסיף לתפריט סיבים ממזונות מבושלים, כמו אורז מלא, דוחן וקינואה. גם הוספת חיידקים פרוביוטיים לתפריט (מאלה שיש ביוגורטים למיניהם) עשויה לעזור כאן.

תרופות?

אין צורך. לרוב אפשר לסדר הכל בעזרת התזונה.

 

סוג 6

איך זה נראה?

גושים מפוררים, דייסתיים, חסרי גבולות ברורים

כמעט שלשול 

המצב: כמעט שלשול מלא.

קקי כזה (תערובת חתיכות רכות שאינן נוזל ואינן מוצק) מעיד על עיכול מהיר מדי ועל ספיגה גרועה של המרכיבים המזינים באוכל. ייתכן שאת, או אתה, אוכלים רע, רגישים למזון כלשהו, או ש"סתם חטפתם זיהום" (וזה בהחלט אפשרי).

לעיתים, שלשול כזה הוא תסמין של מחלה נגיפית, החולפת מאליה לאחר מספר ימים. אם השלשול נמשך יותר ממספר שבועות וכן במצב שיש קקי במרקם 7 בסולם בריסטול (השלב הבא), צריך לפנות לרופא או לרופאת המשפחה ולבקש לבצע תרבית צואה ובדיקות דם שגרתיות (ספירת דם ורמת ברזל, ויטמין 12B, בדיקת תפקודי בלוטת המגן, שקיעת דם ובדיקה סרולוגית לצליאק).

הרופא או הרופאה יכולים גם להמליץ על בדיקת נשיפה לאיתור אי־סבילות ללקטוז ולפרוקטוז, אם כי הדבר אינו מתחייב באופן אוטומטי.

בשלבים אלה רצוי להתחיל לברר את העניין באופן מסודר באמצעות רופא או רופאה ודיאטנית - ובעיקר בלי פאניקה.

איך משפרים את המצב?

משתדלים לאכול (הרבה) יותר דגנים מלאים, נמנעים ממוצרי חלב לתקופת ניסיון בת שבועיים, נמנעים גם מפירות ומירקות טריים וממיצי־פרי בשלב זה (עד שמגיעים יותר לכיוון "הנחש החלק והרך").

ותרופות?

קיימות תרופות המפחיתות את מספר היציאות ובכך תורמות למיצוק הצואה, אולם לפני שלב הטיפול בתסמינים רצוי לברר מה מקורם.

אז בלי תרופות?

ד"ר דנה פלורנטין והדיאטנית מיכל גילאון מוסיפות: במקרים שבהם השלשול הוא תסמין של מחלה נגיפית חולפת, אין לרוב צורך בתרופות וניתן להיעזר ב"כלכלה עוצרת". כלומר: לאכול מזונות מעודדי עצירות כמו צנימים, תפוחי־אדמה, אורז ולהימנע יום־יומיים מירקות ונפירות.

 

סוג 7

איך זה נראה?

"השיטפון הגדול": מימי ונוזלי לחלוטין

שלשול 

המצב:  שלשול. ועוד איך.

קקי כזה מעיד שהמצב לא טוב. רוב הסיכויים שחטפת זיהום כלשהו וכדאי מאוד להיבדק על־ידי רופא או רופאה. במקרה של קקי כזה כדאי לבקש מרופא או רופאת לבצע תרבית צואה ובדיקות דם שגרתיות (ספירת דם ורמת ברזל, ויטמין 12 B, בדיקת תפקודי בלוטת המגן, שקיעת דם ובדיקה סרולוגית לצליאק).

הרופא או הרופאה יכולים גם להמליץ על בדיקת נשיפה לאיתור אי־סבילות ללקטוז ולפרוקטוז, אם כי הדבר אינו מתחייב באופן אוטומטי.

עם קקי כזה רצוי להתחיל לברר את העניין באופן מסודר באמצעות רופא או רופאה ודיאטנית - אבל בלי פאניקה.

איך משפרים את המצב לבד?

אוכלים אורז מלא מבושל ומרק ירקות ביתי. מוודאים ששותים הרבה מים, מרק או תה (כי הרבה מאוד נוזלים, איך לומר את זה בעדינות, נשטפים מכם החוצה בכל פעם שאתם יושבים על האסלה).

קיימות תמיסות לשתייה המתאימות במיוחד למצבים של שלשול, דוגמת הידראן, והן מוצעות למכירה בבתי המרקחת ללא מרשם רפואי. תמיסות אלה נקראות בשפה המקצועית ORS, ראשי־תיבות של Oral Rehydration Solutions.

אפשר גם להכין בבית תמיסה המבוססת על מי אורז, בתוספת של מלח, אשלגן וסוכר. תמיסה כזו עובדת מצוין ומחזירה לגוף את מה שאבד בשלשול.

כאשר סובלים משלשול כזה, מומלץ גם להגביל את צריכת הסיבים התזונתיים ולנסות לאכול יותר לחם ואורז לבן. לפעמים שלשול גם יכול לנבוע מעודף סיבים או מאי־סבילות למזון כמו פרוקטוז (סוכר הפירות) או לקטוז (סוכר החלב) או ממחלות דלקתיות ולא דלקתיות של מערכת העיכול.

תרופות?

אם המצב הנוזלי נמשך יותר מחודש, מדובר בבעיה כרונית הדורשת בירור מלא אצל רופא או רופאת המשפחה או אצל רופא או רופאה המומחים בגסטרואנטרולוגיה. בשלשול חולף אפשר להעזר בקלבטן (Bismuth Subsalicylate ) ובממצקי־צואה כגון אגיוקור (Ispaghula-Psyllium Hydrophilic Muciloid) - עד כף, שלוש פעמים ביום.

רוֹב גוֹני הקשת?...

לפעמים, לקקי יש גם גוונים. מה הם אומרים - ובאילו מקרים הצעד הבא הוא לגשת למרפאה?

רוב סוגי הקקי מגיעים אלינו (או יותר נכון לאסלה) במנעד מרשים של חומים, חום־צהבהב ואפילו חום־ירקרק.

הגוון של הקקי מושפע הן ממה שאנחנו אוכלים (נסו לאכול הרבה סלק ותראו לבד...) והן מהכמות של מיץ המרה הירקרק־צהבהב, המסייע בפירוק השומנים וכמויות לא קטנות שלו מצויות בעיסה שמתנהלת לאיטה במערכת העיכול שלנו. במהלך המסע הזה, משתנה הרכבו הכימי של מיץ המרה בידי אנזימים המצויים במערכת העיכול, והגוון שלו הופך מירקרק־צהבהב לשלל של חומים. זה הגורם העיקרי המשפיע על צבע הקקי.

אבל לפעמים, עוד דברים משפיעים על מה שמופיע באסלה. ואם הופיע שם גוון שמעורר אצלך חשש, או במקרים מסוימים שיפורטו להלן, חשוב לפנות ולהתייעץ עם רופא או רופאת המשפחה.
הנה כמה הפתעות שכדאי להיות מוכנים להן:

קקי שחור

מופיע במקרים של נטילת תכשירים ותרופות המכילים ברזל (קלבטן, למשל), או לאחר אכילה של כמויות של גדולות של ליקריץ (ממתק שוש), או במצב הקרוי מלנה (Melena), שהוא שלשול מסריח ודביק בצבע המזכיר זפת, הדורש בירור דחוף בידי רופא או רופאה.

מלנה מצביעה על נוכחות של דם מעוכל חלקית שמקורו בחלק עליון יותר של מערכת העיכול. היא מופיעה בדרך־כלל בעקבות דימום בתריסריון, בקיבה או במעי הדק.

קקי אדום

עשוי להצביע על דימום בחלק התחתון של המעי או באיזור הרקטום ופי־הטבעת, או שפשוט אכלתם הרבה סלק, גרגירי חמוציות, ז'ילה אדום או כל מזון אדמדם, או ששתיתם הרבה מיץ עגבניות. אם לא אכלתם שום דבר אדום, יש לפנות לרופא או לרופאה לבירור דחוף.

קקי ירוק

אצל תינוקות יונקים, גוון ירוק לקקי הוא עניין שכיח, אבל אצל מבוגרים הירוק קשור באכילה מוגזמת של עלים ירוקים, תוספי־מאכל המכילים ברזל, או מזון העשיר בצבע־מאכל ירוק.

לפעמים הגוון הירקרק קשור בכמות גדולה של מיצי מרה, המופרשים בתהליך עיכול השומנים. כשהמזון נע במהירות רבה, או רבה מדי, במערכת העיכול, מיצי המרה אינם משלימים את תהליך השינוי הכימי ההופך אותם חומים - ואז ייתכן קקי ירקרק יותר.

קקי כחול

קקי כזה מופיע לרוב רק אצל ילדים שאוכלים מאכלים עם צבע מאכל כחול.

קקי צהוב

(ובדרך כלל גם מסריח מאוד)קשור לרוב בעודף של שומן בצואה שנובע מאי־ספיגה של השומן בגוף. קקי צהוב עשוי גם להצביע על בעיות בעיכול הגלוטן, כמו במקרים של מחלת צליאק. במקרים של קקי כזה, מומלץ לבצע בירור רפואי.

במקרים נדירים הרבה יותר, קקי צהוב עלול להצביע על זיהום בטפיל הגיארדיה (במקרה זה עשוי להופיע שלשול צהוב).

קקי לבן

קקי לבן יכול להופיע במקרים לא־שכיחים כתופעת־לוואי של צהבת חסימתית - מצב שבו קיימת חסימה בדרכי המרה ובו הבילירובין (הצבען הכתום־צהוב של מיץ המרה) אינו מופרש למערכת העיכול ולכן הצואה חסרת גוון. המונח הרפואי נקרא צואה א-כולית וגם כאן מדובר במצב הדורש בירור דחוף בידי רופא או רופאה.

קקי לבן או חיוור (בצבע חימר) יכול להיות גם תופעת לוואי של שימוש בכמות גדולה של תכשירים למניע למניעת צרבת המכילים את החומר הפעיל Bismuth Subsalicylate, דוגמת קלבטן.​

לידיעתך – במקרים רבים טיפולים​ בכללית רפואה משלימה עשויים לסייע ולעזור. לפרטים לחץ/י​ כאן

המדריך נכתב בסיועו הרב של ד"ר רם דיקמן, מנהל השירות לתנועתיות מערכת העיכול, המערך לגסטרואנטרולוגיה, מרכז רפואי "רבין", בית־החולים "בילינסון", מקבוצת כללית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מתחילים לחיות נכון

​סדנאות אורח חיים בריא בכללית מושלם

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל