פורסם בראשונה: 07.08.2013
עדכון אחרון: 04.09.2013
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

אהבה בוגדנית: כשאת לוקחת את החבר של החברה שלך

לקריאה נוחה
סיבכת את עצמך עם בן הזוג של החברה הכי טובה שלך? חבל! רגע לפני שכולם זורקים עלייך ביצים רקובות, הנה המדריך שיעזור לך להחליט: האם הבגידה והאהבה הגדולה שוות את זה, או ששניכם בברוך שאי אפשר לצאת ממנו טוב?
אהבה בוגדנית: כשאת לוקחת את החבר של החברה שלך

בקיצור

1.

אז את בבעיה. אם מדובר במשיכה שיכולה להוביל לסטוץ מקסימום, עדיף שתוותרי, גם מוסרית, וגם להמשך הדרך. זה לא שווה את זה.

2.

אם שניכם בעניין, ויש לכם תחושה שהרגשות הם הדבר האמיתי, צריך לשקול ברצינות את ההשלכות.

3.

מעבר לייסורי המצפון, קחי בחשבון שאת עומדת לא רק לאבד חברה, אלא גם לזכות לשיפוטיות מהסביבה הקרובה, המשותפת והפרטית שלך. מדובר במחיר גבוה ובמצב לא פשוט.

​החבר של החברה שלי, זה שם של סרט, קומדיה אפילו. אבל במציאות, ברוב המקרים, לעדותה של המטפלת הזוגית והמינית מירי קרייזמן, הסרט הזה הוא חתיכת סיוט והוא ממש לא מצחיק.

במהלך החיפוש אחרי אנשים שיתאימו להיות בני הזוג שלנו, אנחנו עלולים להיתקל במישהו או מישהי שכבר תפוסים על ידי חברים שלנו. המטפלת המינית לא מדברת על תשוקה בלבד שעשויה להוביל לסטוץ, אלא על חיבור בעל פוטנציאל לזוגיות רומנטית, שעשוי להתרחש בדרך "תמימה". ​

מה תמים בזה?

שהמשיכה האסורה מתרחשת לא מתוך רצון לגנוב לחבר או לחברה את בן הזוג, אלא מתוך תחושה אמיתית, כנה ועמוקה של "זה זה" – שזו אהבה​, ושהבחור מתאים לנו כמו בשידוך גורלי.​

​​

זה נשמע לי כמו צרות

שמעת נכון. עם כל התמימות, ההתרגשות והתרוממות הרוח, מדובר במצב נפיץ, מסוכן ובעייתי מאוד. עד כמה, נסביר מייד. קודם חשוב להבהיר שאפשר לשלוט בסיטואציה ולעצור אותה, בתנאי שעושים זאת כבר בהתחלה.

השלבים הראשונים של ההיכרות, אומרת קרייזמן, לא מבוססים רק על משיכה אלא בעיקר על ההכרה. ובתחום השיפוט של ההכרה, אדם יכול (וצריך) לשאול את עצמו, האם מתאים לי או לא מתאים לי, ולהתנהל בהתאם. ​

מה זאת אומרת? 

למשל, נשים שמחליטות מראש שהן לא ייכנסו, לעולם, לקשר עם גבר נשוי, ועומדות בכך. הכוונה להחלטה מודעת שלא ליפול לבור הזה. אפשר לעצור את התהליך כשהוא עדיין קטן, לפני שלב ההתאהבות, שעלול להיות מאוחר מדי לעצירה.

המטפלת מביאה דימוי של רמזור שניצב בצומת ההחלטה: אור אדום - אין מצב. יש לי קודים פנימיים ואני עומדת בהם. בדיוק כפי שצמחוני לא יאכל סטייק, בלי קשר לעוצמת הפיתוי.

אור צהוב - אולי. יכול להיות. כאן נשקלים השיקולים משני הצדדים, וכל אחת מההחלטות יכולה להתקבל. אור ירוק - הולכים על זה. חוצים את הצומת המסוכן. וכאן נכנסת השאלה המשמעותית ביותר, שאלת המחיר.​

אני ואתה נגד העולם 

בכל בחירה בחיים יש רווח ויש הפסד. אפילו במקרה של החבר של החברה שלי אין תשובה חד משמעית של נכון או לא נכון, אבל מעבר לכך שיש שני אנשים שצריכים לרצות להיכנס לעניין הזה, חייבת להיות מודעות למחיר שכרוך בהחלטה.

מעבר למחיר המוסרי, הפנימי, שישלם כל אחד על צעד כזה (יצטרך לחיות עם הידיעה ש"לקח" לחבר או לחברה את בן או בת הזוג​ שלהם), צפויים להיות משולמים מחירים שקשורים ליחס של השניים עם הגורמים החברתיים בסביבתם.

המחיר המיידי, הבלתי נמנע כמעט, הוא הרס היחסים עם אותם חבר או חברה שמהם "נלקח" בן הזוג. קשה לדמיין מישהו שייקח את זה בקלות ופשוט יפרגן. לכן, סיום החברות צפוי להיות מלווה במריבה, בעלבונות, ואפילו בפעולות נקם.

ומה עם החברים שלכם? גם משם יגיעו תגובות, וצפויה שיפוטיות קשה של הסביבה. סביר להניח שרבים מהחוג החברתי שלך יעברו לצד של החברה הננטשת ויזנחו את מבצעי המחטף. אנשים נוטים לקחת צד בעימותים, אומרת קרייזמן. ובכל מה שקשור לגורם שלישי - של חברים משותפים, הם יתקשו מאוד לשמור על החברות עם שני הצדדים, ה"נבגד" וה"גוזל", ורוב הסיכויים שיבחרו בצד הנבגד.​

זה נורא, מי עושה דבר כזה?

אחרי שהפחדנו אתכם היטב בסעיף המחיר, בואו נציץ במדף הרווח. אם אני חשה בעוצמה שזו הולכת להיות אהבת חיי, יהיה טיפשי לוותר עליה מראש רק כי היא יוצאת כרגע עם אדם אחר. הרווח יכול להיות גדול מאוד - אבל הוא כרוך בהימור גדול לא פחות.

רק האדם עצמו, כל אדם בפני עצמו, יידע אם הוא מוכן ומסוגל לבצע את ההימור ולשלם את המחיר בשאיפה לגרוף את הרווח (הלא ודאי, כמובן).

כשמדובר ברווקים צעירים, בשנות ה־20, הדילמה הזו רלוונטית מאוד. עדיין אין משפחות שצריך לפרק כדי לבצע את הצעד, ובמובן זה המחיר נמוך יותר. בנוסף, חלק מהצעירים פחות מגובשים עדיין בטעמם ובבחירותיהם, וההסתברות שיפגשו אדם שייראה להם כאהבת חיים פוטנציאלית גבוהה יותר. אך לעיתים, בגלל צעירות וחוסר ניסיון, הם פחות מודעים למחיר שישלמו על הצעד הנועז.

קשה להעריך את סיכויי ההצלחה של יחסים שנולדו במפץ גדול כזה. כמובן שחייבים להיות כאן רגשות הדדיים עזים, אך גם אם הם שם, מה שברור: לפנינו זוג שמתחיל את חייו המשותפים עם קושי: כל העולם נגדו. זו אכן מגבלה, אבל לפעמים הדבר עשוי דווקא לחזק את הזוגיות.

מירי קרייזמן אומרת שאין דרך "נכונה" לביצוע הצעד הדרמטי של תחילת יחסים זוגיים עם בן זוג של חברה. השלב החשוב ביותר הוא זה שלפני ביצוע הצעד: שקילתו בכובד ראש. אדם שעומד לבצע צעד כזה צריך להיות שלם איתו ככל האפשר ולומר לעצמו שהוא עושה זאת למען עצמו - ולא נגד החברה שהוא עומד לאבד.

אדם כזה (גבר או אישה) מוכרח גם להיות מודע מראש למחיר שהוא עומד לשלם, להבין ואף לקבל אותו ולא להיות מאוכזב ממנו. שיקול הדעת צריך להיות רחב ועמוק הרבה יותר מזה שמתבצע לפני תחילת יחסים "רגילים", עם בן או בת זוג פוטנציאליים שאינם נמצאים בחזקתם של חבר או חברה. בהצלחה למהמרים ולמהמרות.

ייעוץ מקצועי: מירי קרייזמן