פורסם בראשונה: 18.08.2015
עדכון אחרון: 18.08.2015
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

איך מגלים על פגיעה מינית לבן או בת הזוג?

לקריאה נוחה
לצערנו, אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית קורות הרבה, כמעט לכל הנשים, וללא מעט גברים. זה יכול להיות משהו שקרה בעבר, או משהו שנעשה לך עכשיו בעבודה, בלימודים או ברחוב. למה לשתף את בני הזוג במה שעובר עליכם, ואיך עושים את זה?
שירותי בריאות כללית בהסבר על טיפול בתקיפה מינית

בקיצור

1.

קשה לדבר על פגיעה מינית, במיוחד אם היא נשמרה כסוד הרבה זמן ואתם מרגישים אשמים בה. אתם לא אשמים, בשום פנים ואופן.

2.

מומלץ כן לשתף את בני הזוג, ולעשות זאת בצורה כנה, בשלב ביחסים שבו אתם מרגישים בטוחים וקרובים מספיק כדי לעשות זאת.

3.

ההמלצה תקיפה פי כמה כשמדובר בפגיעה שנעשית כלפיכם עכשיו. בני הזוג צריכים ויכולים לתמוך, לספק אוזן קשבת ולעזור להתמודד.

​אונס, תקיפה מינית או הטרדה מינית הן דבר נפוץ, נפוץ מדי. מעבר לנזק הפיזי המיידי שיכול להיגרם לנפגעות ונפגעים, ההשפעה של אירוע טראומתי כזה על הגוף והנפש יכולה להימשך הלאה ולפגוע בעוד תחומי חיים. גם היכולת להתחיל ולשמר מערכות יחסים, על האינטימיות והמיניות שבהן, יכולה לסבול כתוצאה מכך.

לפעמים מי ששרדו חוויה כזו יתקשו לחלוק אותה עם בן או בת הזוג. המטפלת הזוגית והמינית, מירי קרייזמן, אומרת שהקושי יכול להתעורר בעיקר במקרים שבהם הפגיעה התרחשה לפני זמן רב, בילדות או בנעורים.

זהו אירוע שקשור ב"פצעי העבר" שהאדם נושא איתו, זיכרון של ילד או ילדה שתופסים את עצמם כחסרי אונים בסיטואציה קשה מאוד.

 

 

גלולות למניעת הריון | שירותי בריאות כלליתגלולות למניעת הריון | שירותי בריאות כלליתhttp://www.clalit.co.il/he/lifestyle/sex/Pages/pills_info.aspxaspxhttp://www.clalit.co.il/he/lifestyle/sex/Pages/pills_info.aspx
קנדידה (פטריה ואגינלית) – אבחון וטיפול | שירותי בריאות כלליתקנדידה (פטריה ואגינלית) – אבחון וטיפול | שירותי בריאות כלליתhttp://www.clalit.co.il/he/lifestyle/sex/Pages/candida.aspxaspxhttp://www.clalit.co.il/he/lifestyle/sex/Pages/candida.aspx
שאלות על גלולות נגד הריון | שירותי בריאות כלליתשאלות על גלולות נגד הריון | שירותי בריאות כלליתhttp://www.clalit.co.il/he/lifestyle/sex/Pages/forumfaq5.aspxaspxhttp://www.clalit.co.il/he/lifestyle/sex/Pages/forumfaq5.aspx

שומרים סוד ומרגישים אשמים

המטפלת מספרת שכשמגיעה לטיפול אישה עם בעיות כמו וגיניסמוס (התכווצות שרירי האגן באופן שגורם לכאב בזמן יחסי מין ומונע חדירה), היעדר חשק מיני, אי יכולת לסבול נוכחות קרובה של גבר, או לחלופין מגיע גבר צעיר ובריא עם בעיות זקפה - נדלקת נורה אדומה.

במקרים כאלה היא בודקת אם יש רקע של תקיפה מינית או הטרדה מינית בגיל מוקדם. הפגיעות האלו יכולות לגרום לרתיעה ואפילו פחד מפני מגע. קרייזמן מדמה את המצב לדיסק שנצרב בילדות סביב האירוע הקשה. בבגרות, כשרוצים להשמיע נעימה זוגית אינטימית או מינית, זה מה שמתנגן שם.

את העבר אי אפשר לשנות, אבל סודות וטראומות הם דבר שקשה מאוד לשאת לבד. עצם התחושה שיש משהו שאסור לגלות שואבת אנרגיות רבות מהאדם - וגם מהזוגיות שלו. להסתרה תהיה בדרך כלל השפעה שלילית על תחושת האינטימיות ועל המיניות בין בני הזוג.

בן או בת הזוג מצידם לא יודעים מה הסיבות לקשיים. הם לא יבינו למה הם מרגישים שלא נמשכים אליהם או לא אוהבים אותם. לכן קרייזמן ממליצה לספר ולשתף, במטרה להקל על נושא הסוד, ולעזור ליחסים.

למה אנשים בוחרים לא לספר? נשים וגברים רבים ששרדו אירועים כאלה חשים בושה בגלל מה שקרה ואפילו תחושת אחריות ואשמה, למרות שזו אינה, בשום פנים ואופן, אשמתם שפגעו בהם.

יכול להיות שהאירוע מודחק ולא מדברים עליו כי הם בעצמם לא מודעים אליו. ייתכן שהתקיפה המינית אירעה בתוך המשפחה, והאדם שהותקף כילד או נער קיבל מסר נוראי של השתקה והתבקש "לא לעשות מזה עניין" או לא לחשוף את קרוב המשפחה הפוגע.

יכולים להיות מקרים שבהם הנפגע חושש מהתגובה של בן הזוג לגילוי: פוחד שהוא יתעמת עם בני המשפחה של הנפגע, עם האדם שפגע בו או יגלה עוינות כלפיהם. מי שחושש מעימותים כאלה יכול לומר לעצמו - כל השנים שמרתי את זה בבטן, למה להוציא את זה החוצה עכשיו?

איך מספרים על פגיעה מינית מהעבר?

זה לא פשוט לשתף. כדי שמי שנושא את הסוד, אישה או גבר, יהיו מסוגלים לכך, עובדים איתם בטיפול על מה שנעשה להם ומשחררים אותם מתחושות הבושה והאשמה שליוו אותם.

עצם הגילוי צריך להיעשות בצורה ישירה. למשל לפתוח ככה: "יש משהו שלא סיפרתי לך עד היום, אבל אני מרגיש/ה קרוב/ה מספיק כדי לשתף עכשיו".

אין זמן אובייקטיבי או "שלב מתאים" ביחסים לשיתוף. הזמן הנכון הוא הזמן שבו אתם רוצים לדבר על זה, ומרגישים קרובים מספיק ובטוחים מספיק כדי לעשות את זה. זה השלב שבו אתם כבר חולקים אינטימיות ודנים בנושאים אישיים בנוחות עם בן או בת הזוג.

האם תמיד צריך לספר? לאו דווקא, אומרת קרייזמן. אם מדובר באירוע מהעבר הרחוק, השאלה היא עד כמה ואיך הוא משפיע על הזוגיות בהווה. אם הקשר מתנהל בצורה טובה ויש לכם פינה מהעבר שאתם לא מעוניינים לחשוף, לא צריך לדבר עליה בכוח. 

מתי "חייבים" לספר? כשהפגיעה מטילה צל על הזוגיות ועליכם ופוגעת בכם ובה. לרוב, כשמדובר במשהו שהשפיע עליכם מאוד, ומעסיק אתכם בהתמודדות איתו, כדאי לספר. עם זאת, לא כל הסתרה גורמת לבעיה גדולה, אומרת המומחית. רוב הנשים חוו הטרדות מיניות, ולא כולן משתפות בכל אחת כזו את בני הזוג.

אם מדובר בסוד שסחבתם איתכם הרבה שנים, המומחית אומרת שמשהו צריך לקרות כדי שיתעורר הרצון לחשוף אותו. הסיפור יכול לצוף במהלך טיפול שלא עוסק בו ישירות, למשל, אלא בבעיות בזוגיות ובחיי המין הזוגיים. 

איך מתמודדים עם פגיעה מינית בהווה?

המצב שונה כשמדובר בפגיעה או בהטרדה מינית שמתרחשות עכשיו, כשאתם בזוגיות. במקרים כאלה, ובמציאות בה אנחנו חיים כיום, בדרך כלל לא תהיה הסתרה.

ברוב המקרים הנפגעות הן נשים - שבבגרותן מוטרדות מינית הרבה יותר מגברים. כיום יש יותר מודעות לכך שהאחריות להטרדה או לפגיעה המינית מוטלת אך ורק על התוקף - ולא על הקורבן. לכן רובן לא יראו בעצמן אחראיות למה שאירע, לא יתביישו בכך ולא יסתירו את הסיפור מבן הזוג - וטוב שכך.

עם זאת, גם היום יש נשים וגברים קורבניים, שתחושת הערך העצמי שלהם קשורה בעמדה של מסכנות. אישה כזו שמוטרדת באופן מתמשך על ידי הבוס במקום העבודה, למשל, וממשיכה להגיע לשם יום יום, לספוג את ההטרדות ולא להתלונן - תנהג לפי גישה ש"אין מה לעשות - צריך לקבל את דברים כמו שהם".

השקפה כזו היא חלק מסגנון החיים של אדם, ומלווה אותו בכל תחומי החיים.  היא אינה תלויה בגיל, במגדר, בהשכלה, במעמד מקצועי או כלכלי.

למה לא מספרים: אישה קורבנית שעוברת הטרדות מיניות עשויה שלא לשתף את בן או בת הזוג. הסיבה נובעת מאותה גישה של חוסר אונים, או מחשש שהגילוי כזה רק יגרום לצרות מול בן הזוג.

שאלת השיתוף תלויה גם באיכות הקשר הזוגי ובמידת האינטימיות בין בני הזוג - עד כמה הם קרובים, רגישים ופתוחים זה בפני זה. אישיותו של הפרטנר משמעותית אף היא: האם הוא אדם מכיל ותומך, או כזה שצפוי להתלהם ולעשות סצנות.

במקרה של הטרדה מינית וגם במקרה של תקיפה חמורה ואונס שמתקיימים בהווה במקביל למערכת היחסים סביר מאוד שבן הזוג יהיה אחד האנשים הראשונים, אם לא הראשון, שאותם משתפים.

אם אישה חוששת ללכת למקום העבודה שלה ולהימצא בחדר אחד עם הממונה עליה או אחד העובדים, כי הוא מטריד אותה - קשה לחשוב על סיבה טובה לא לספר על כך לאדם שאוהב אותה והיא אותו, כל עוד הזוגיות טובה ובריאה.

אישה שנתונה להטרדות מיניות סובלת ממועקה, ואם היא לא מסוגלת לספר על כך לפרטנר - מתעורר סימן שאלה גדול לגבי הזוגיות וטיבה בכלל. 

ומה אם בן הזוג הוא זה שפוגע בך? לחצי כאן

תפקידו של בן הזוג

החשיפה של תקיפה או הטרדה מינית גם בפני האדם הקרוב ביותר, קשה ומצריכה רגישות. לכן, קודם כל נכון לגלות אמפתיה, תמיכה והכלה, מעל הכול.

אם אתם חושדים שקורה משהו לא טוב לבן או בת הזוג שלכם, קרייזמן ממליצה להעלות את הנושא. אפשר לומר משהו כזה: "יש לי תחושה שקורה משהו לא נוח ולא טוב בינך לבין האדם ההוא. איך את/ה מרגישה?"

לאחר הגילוי אתם יכולים לעודד את המוטרדת או המותקפת לפעול בנושא. לפעמים היא תצטרך את עזרתכם בהגשת תלונה למשל, או בפנייה ישירה לגורם המטריד או לאדם מעליו.

עם זאת, בשום פנים ואופן אל תחליטו בשבילה או תפעלו במקומה. יש מקרים שבהם עצם הגשת התלונה היא תהליך קשה מאוד, ולא כולן או כולם מעוניינים לעבור אותו. אתם כאן כדי לספק אוזן קשבת ויד תומכת, אך הקביעה הסופית מה לעשות ואיך להתלונן היא של הנפגעת.

אני כועס נורא, מה עושים?

לפעמים תציק לכם העובדה שבת הזוג הוטרדה לאורך תקופה ולא מיהרה לעדכן אתכם. לפעמים הכעס על ההתמהמהות בדיווח מסתיר בעצם תחושת קנאה וזעם קמאיות על כך שמישהו אחר התקרב לבת הזוג.

גם תגובות כאלה יכולות ללמד על איכות הקשר - והן לא אומרות עליו דברים טובים במיוחד. מותר להודות שהאגו יכול להיפגע, וכעס ואפילו קנאה הן תחושות טבעיות במקרים כאלו. אבל השאלה הגדולה היא מה אתם עושים איתן.

אם אתם מתבוססים בתחושות האלה ומפנים חיצים וזעם כלפי האישה שאתכם - אתם לא רק שלא עוזרים לה, אתם פוגעים באמון שהיא נתנה בכם, ומתמקדים בעצמכם במקום להתמקד בה, למרות שהיא ראויה למלוא תשומת הלב שלכם במצב כזה.

אם אתם בקשר אוהב והדדי אתם תצליחו לשים לרגע בצד את התחושות שלכם לגבי מה שקרה, לגלות הבנה למצב שלה ולמצוקה שלה, ולדעת שגם עצם הגילוי והשיתוף קשים עבורה.

יכול להיות שתרצו ללכת לטיפול יחד בעקבות כך, או שתרגישו צורך בעצמכם לדבר עם מישהו כדי לעבד גם את התחושות שלכם.

תזכרו: בת או בן הזוג הם לא, פשוט לא, האשמים במה שנעשה להם. והם מן הסתם גם לא הכתובת הנכונה להוציא את התסכול שאתם עלולים להרגיש. קודם כל תהיו שם בשבילם, או בקיצור - תצאו אליהם, אל תצאו עליהם.

ייעוץ מקצועי: מירי קרייזמן

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל