פורסם בראשונה: 14.08.2013
עדכון אחרון: 04.09.2013
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

וגיניסמוס: שם גדול ומורכב לרתיעה פיזית ורגשית מסקס

לקריאה נוחה
את נמשכת אליו, אבל כשהוא מתקרב לאזור המדובר את נסגרת, ואפשר לשכוח מסקס. החדשות הרעות: זו בעיה אמיתית וכואבת. החדשות הטובות: יש מה לעשות
 וגיניסמוס: שם גדול ומורכב לרתיעה פיזית ורגשית מסקס

בקיצור

1.

אם את לא מסוגלת לקיים יחסי מין כי החדירה כואבת - יכול להיות.

2.

מדובר בכיווץ לא רצוני של שרירי רצפת האגן, שקשור למצב נפשי ורגשי.

3.

אל ייאוש: יש טיפול, ומומלץ מאוד לפנות למטפל מיני ו/או זוגי ברגע שאת חושבת שאולי זה המצב.

​​​​ברוב המקרים מדובר בפחד, לפעמים בחרדה ממש. חשש מפני חדירה בסקס, כל חדירה שהיא, שגורר כיווץ לא רצוני של שרירי רצפת האגן. הכיווץ גורם לחסימה של הכניסה לנרתיק - ולכאבים במקרה שכניסה כזו מנסה להתבצע. קוראים לזה וגיניסמוס.​

הגוף שסוגר את עצמו

התופעה, שמתרחשת בקרב  5% - 10% מהנשים, נפוצה במיוחד בצעירות. רופא הנשים שלנו מסביר שקיימות דרגות חומרה שונות בווגיניסמוס. יש מקרים שבהם יכולה להתבצע חדירה, אבל היא רק מגבירה את הכאבים, ויש מקרים שחדירה, אפילו של אצבע, אינה אפשרית כלל.

בדרך כלל, כיווץ שרירי רצפת האגן מלווה בתנועה לא רצונית נוספת, של סגירת הרגליים. חלק מהנשים הסובלות מהתופעה מצליחות להשתחרר לאט לאט, במהלך האקט המיני או במשך הזמן וההתרגלות, והחדירה מתאפשרת.

אבל רוב הנשים שסובלות מווגיניסמוס ואינן מטופלות סובלות מכאבים עזים בעת קיום יחסי מין, או נמנעות מהן מסיבה זו בדיוק, ואף נשארות בתולות. גם לאחר שנישאו.

לפעמים האישה רוצה באופן מודע לקיים יחסי מין, אבל הגוף "סוגר" את עצמו. הרקע לחששות הכבדים הוא בדרך כלל סיפורי זוועה ששמעה האישה (מספיק שחברה סיפרה לה שהפעם הראשונה שלה הייתה מייסרת ואיומה), או חינוך שמרני במיוחד.​

וגיניסמוס משני סוגים

המומחה מחלק את התופעה לשני סוגים עיקריים. הראשוני, והנפוץ יותר, הוא זה שקיים מלכתחילה, מנעורים, על רקע הגורמים הסביבתיים שהזכרנו. האישה, במקרים אלה, כה חוששת מחדירה, עד שאפילו לא תחדיר טמפון לנרתיק שלה.

הסוג השני, והמשני, הוא וגיניסמוס שמתרחש בשלב מסוים בחיים, בעקבות אירוע ספציפי. זו יכולה להיות חוויה מינית לא נעימה, או טראומתית חלילה, שכתוצאה ממנה התפתח פחד, ואלה יכולים להיות תפרים לאחר לידה, או דלקות בנרתיק, למשל, שהניסיון לקיים יחסי מין אחריהם היה כרוך בכאבים.

כשכאב כזה אינו מטופל כראוי, הגוף נוטה להגן על עצמו מפני הכאב, והאישה נמנעת מקיום יחסים. אצל חלק מהזוגות, הפגיעה באיכות היחסים חמורה במיוחד, שכן האישה נמנעת מכל גילוי אינטימיות גופנית כדי שהחשק לסקס לא יתעורר מלכתחילה. 

מאבחנים ומטפלים

וגיניסמוס מחייב טיפול מקצועי. אם מדובר בסוג המשני, המטפל צריך לאתר תחילה את מקור הבעיה, הגורם לכאבים: דלקת, תרופות מסוימות שהאישה לוקחת וכו'. לאחר גילוי המקור, ניתן לטפל בו ולהחזיר בהדרגה את האישה לתפקוד מלא, כפי שהיה בעבר.

הטיפול בסוג הראשוני והשכיח יותר מתמקד במישור הרגשי. כאן ניתן משקל רב להדרכה. האישה לומדת את האנטומיה שלה, עורכת היכרות קרובה עם איבר המין ומגלה שקרום הבתולים אינו "חומה" שצריך לפרוץ.

לאחר מכן היא עוברת טיפולים מעשיים, במהלכם היא לומדת להכניס לנרתיק גופים קטנים בצורה מבוקרת, בלי לסבול מכאבים. היא לומדת להרפות, לשחרר, לחזק את שרירי רצפת האגן שלה ולשלוט בהם.

בדרך כלל, נשים שעוברות בהצלחה את ההדרכה והאימונים, ורואות שהשד לא נורא, משתחררות מהווגיניסמוס. אבל ישנם מקרים קשים יותר, של חרדה ממש, והם מחייבים טיפול נפשי, לעיתים גם תרופתי.

לרוב, הווגיניסמוס אינו חולף מעצמו, ללא טיפול, אבל הדבר ייתכן. ייתכן גם שהתופעה תתקיים אצל אישה בתקופה בה היא נמצאת עם בן זוג מסוים – ותיעלם בתקופה בה היא נמצאת עם בן זוג אחר. יכול להיות שהגבר הראשון גרם לה לחוש לחוצה במהלך יחסי המין, מסיבה זו או אחרת, ועם הגבר האחר היה לה נוח יותר.​

כל הקודמת זוכה

ובכל זאת, מומלץ מאוד לכל אישה הנתקלת בבעיה זו, לא לנסות ולפתור אותה בכוח כי הדבר עלול רק להחמיר את המצב, ולגשת לטיפול בלי להתמהמה, מאותה סיבה. עם הזמן, החרדה עלולה לגבור, הפחדים עלולים להתעצם – והקושי, בהתאמה, יהיה גדול יותר.

המומחה מספר שישנם זוגות המגיעים לטיפול בבעיה רק לאחר כמה שנות נישואים, במצב שבו המשפחות כבר לוחצות עליהם להביא ילדים. הווגיניסמוס ניתן לפתרון - ואין שום סיבה לדחות את הטיפול בו לשלב כה מאוחר ביחסים, ולסבול כל הדרך עד לשם.

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל