פורסם בראשונה: 31.12.2013
עדכון אחרון: 31.12.2013
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

מי בכלל צריך זוגיות?

לקריאה נוחה
להסתדר בזוגות? לא תודה. יש מי שבוחר לוותר על הזוגיות ולהישאר לבד. אבל האם באמת מדובר בבחירה מודעת או בהכרח? מהן הסיבות שבגללן יש מי שלא רוצה לחיות בשניים? ומה קורה אם פתאום עולה הצורך בפרטנר?
לא טוב היות האדם לבדו?

בקיצור

1.

מי עשוי לוותר על זוגיות? מי שפוחד מאינטימיות או מתקשה ביצירתה, מי שפוחד ממחויבות.

2.

אי זוגיות היא לא בהכרח בעיה שיש לטפל בה. מי שמשוכנע כי טוב לו ככה, לא חייב לשנות את מצבו.

3.

עם זאת, אנו חיים בחברה זוגיות ויחידים בה נמצאים במיעוט. מי שקשה לו עם זה, מומלץ כי יפנה לטיפול.

​במהלך המירוץ המטורף הזה, למציאת בן או בת זוג לחיים, יש אנשים שהפסיקו לרוץ. גברים ונשים שהחליטו שלא מתאים להם, שהם לא מעוניינים, שעדיף להם בלי. סטטיסטית, התופעה לא נפוצה, טוענת המטפלת הזוגית והמינית מירי קרייזמן. אבל היא קיימת – ובולטת על רקע השאיפה הרווחת כל כך בחברה שלנו, להסתדר בזוגות. 

אם כבר לבד, אז שיהיה מבחירה

קרייזמן מסבירה שלא ברור לאדם משחר בגרותו כי הוא מעוניין לוותר על זוגיות. אם החלטה כזאת מתקבלת, לרוב זה כתוצאה מחוויות ומאירועים קשים שהתרחשו במהלך השנים. בדרך כלל, מדובר באדם הסובל מבעיה אישית ובינאישית אותה לא פתר לחלוטין. 

את ההחלטה לוותר על הזוגיות עשויים לקבל, למשל, אנשים בעלי ציפיות מופרזות, לא מציאותיות, מבן או מבת זוג ומזוגיות. כאלה שמשוכנעים שהם ראויים למשהו נשגב. נניח, רק בת זוג בשנות ה־20 המוקדמות לחייה, תושבת אזור יוקרה, נאה להפליא, משכילה מאוד, בעלת מעמד בכיר במקצוע נחשק. מין דרישה כזו שעליה היו אומרי שדכני העיירה, אדוני רוצה להתחתן עם אישה אחת, או עם חמש?  


אנשים נוספים שיכולים להגיע למסקנה שזוגיות אינה בשבילם הם אלה המתקשים להסתדר עם מערכות יחסים קרובות, אלה שיש להם פחד מפני אינטימיות או קושי ביצירתה, גברים ונשים הסובלים מבעיה בהתמודדות עם קונפליקטים, או כאלה שפשוט קשה להם מדי עם מחויבות.  

סביר להניח שרוב האנשים שהוזכרו כאן ימצאו הסברים וסיבות "הגיוניים" לעובדה שהחליטו לוותר על זוגיות. אבל סביר עוד יותר שאם יגיעו לטיפול, יבינו שהבחירה שלהם לא הייתה "נקייה" לגמרי והיא נבעה מקושי מסוים, ממקום שבו הם נתקעו, מעניין שלא פתרו לעצמם. 

האם אי־זוגיות היא בעיה שיש לטפל בה?

לא כולם יגיעו לטיפול – ולא כולם צריכים להגיע לטיפול, מבהירה המטפלת. אדם שמשוכנע כי טוב לו לחיות ללא זוגיות, לא אמור לשנות את מצבו. לעומת זאת, מי שחש כי הוא משלם מחיר גבוה על החלטתו – בדידות, עצבות, ניכור חברתי – יגיע לטיפול זוגי או פסיכולוגי. ובוודאי מומלץ לו להגיע. 

המומחית מסבירה שזוגיות אנושית היא עניין נחוץ ורצוי מטעמים חברתיים, תרבותיים, ביולוגיים ואף הישרדותיים. הולדה היא צורך אבולוציוני, ולא מקרי שלילד יש שני הורים – אב ואם, גבר ואישה – שמביאים אותו לעולם. הכי "נכון", אם כך, מטעמים שונים, שההולדה (והמשפחה) יתבססו על הזוגיות. כל זאת, בלי לפגוע, כמובן, בזכותם האנושית והחברתית של בני אדם להביא לעולם ילדים במסגרות אחרות (חד־הוריות, משפחות חדשות וכדומה).

בראייה ארוכת טווח, אנחנו זקוקים לבן זוג כדי שיתמוך בנו ביום סגריר ויסייע לנו להתמודד עם הקשיים בזקנתנו. למעשה, אנחנו בונים את מערכת היחסים שלנו כך שתתמוך בנו בימים קשים בכלל – בהווה ובעתיד.  

וכמובן, הזוגיות היא גם נורמה ודרישה חברתית חזקה מאוד. אנחנו חיים בחברה זוגית, ולהיות יחידים בה פירושו להיות במיעוט. הבחירה באי־זוגיות אומרת שלא בכל מסגרת חברתית יוכל האדם להימצא. בכך, הוא עלול להדיר עצמו לא רק מהזוגיות, אלא מפעילות חברתית.

וכולנו, כזכור, יצורים חברתיים הזקוקים לפעילות חברתית.

לא מפתיע, אם כך, שקרייזמן סבורה שבעיקרון רצוי מאוד לאנשים צעירים למצוא לעצמם זוגיות כזו או אחרת, המתאימה להם. לעומת זאת, כשמדובר במבוגרים, שכבר עברו בחייהם מערכות יחסים זוגיות והביאו ילדים, הצורך בזוגיות עשוי להיות חיוני פחות לפעמים. 

איך הופכים מאי־זוגי לזוגי?

בפני אנשים שבחרו לוותר על זוגיות עומדות למעשה שלוש אפשרויות: לחיות בגפם, לקיים מערכות יחסים קצרות, לקיים יחסים מזדמנים. כל אחד יבחר באופציה המתאימה והאפשרית לו. כאמור, יהיו כאלה שיחיו עם בחירתם בשלום וייהנו ממנה. אבל רבים אחרים, מזהירה המומחית, עלולים להתעורר יום אחד ולהצטער.

ויש כאלה שיש להם הצתה מאוחרת. אנשים שמגיעים לאזור גיל 40 ללא זוגיות חשים לעיתים קרובות החמצה ואז גם מתברר להם שהם עומדים לשלם מחיר גבוה על אותה הבנה מאוחרת. בשלב זה בחיים, אנשים כבר מתרגלים לחיות ללא בן זוג קבוע, ה"שריר" הזוגי התנוון והמסוגלות הזוגית (להתגמש, להתפשר) כבר לא מפותחת. 

במצב כזה, קשה לשנות חשיבה ולעבור לתפיסה זוגית של המציאות. פתאום צריך להתרגל לכך שיש לתת דין וחשבון יומיומי לאדם אחר, שאי אפשר לצאת מהעבודה בתשע בערב בלי לדפוק חשבון למישהו שמחכה בבית ועוד כהנה וכהנה. "תעריף הזוגיות", שבגיל 25 נראה סביר, נעשה גבוה מאוד, לפעמים עד כדי כך שהאדם לא מצליח לעמוד בו. 

בסביבתנו הקרובה, החברתית או המשפחתית, אנחנו עשויים להיתקל באנשים שהחליטו לוותר על זוגיות. האם יש מקום להתערב בהחלטתם? לנסות לשכנע אותם? מירי קרייזמן סבורה שאפשר ואף רצוי להתעניין ולייעץ, אבל חשוב להימנע מלהעיק או מלדבר על הנושא "בכוח".  

עלינו להיות זהירים מאוד כי אנחנו אף פעם לא יודעים על מה הוויתור הזה באמת "יושב". ויש לזכור שלאנשים האלה לא קל. כי הם לא באמת בחרו בדבר הכי טוב עבורם, אלא במה שבעיניהם הוא הפחות גרוע. 

לידיעתך – במקרים רבים טיפולים​ בכללית רפואה משלימה עשויים לסייע ולעזור. לפרטים לחץ/י​ כאן

 
ייעוץ מקצועי: ​מירי קרייזמן

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל