• בקשות למרפאה בקשות למרפאה
  • תור ללא סיסמה תור ללא סיסמה
  • תוצאות בדיקות תוצאות בדיקות
  • חיפוש שירותים חיפוש שירותים
  • רופא און־ליין רופא און־ליין
  • תשלום חוב מהיר תשלום חוב מהיר
  • רפואה דחופה רפואה דחופה
  • כללית מושלם כללית מושלם

פורסם בראשונה: 18.09.2011
עדכון אחרון: 10.03.2014

  • ד"ר דנה פלורנטין ד"ר דנה פלורנטין
  • ד"ר יונתן שטרייפלר

אפילפסיה

מהי אפילפסיה? ממה היא נגרמת? מהם התסמינים שלה? כמה זמן היא נמשכת? איך מאבחנים? איך מטפלים? זה חד־פעמי? זה יחזור? עלולים להיות סיבוכים? מדריך

אפילפסיה

שם האבחנה בעברית: אפילפסיה, כפיון
שם האבחנה באנגלית: Epilepsy
שם האבחנה במערכת המחשב של הרופא (קליקס): Epilepsy

 

מה זה?

אפילפסיה (כפיון ובשפת העם: "מחלת הנפילה") היא הפרעה נוירולוגית שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בפרכוסים ובעוויתות. ההתקפים האפילפטיים נובעים מהתפרצויות של פעילות חשמלית לא תקינה בתאי העצב במוח.

חולה אפילפסיה הוא מי שסובל מהתקפים אפילפטיים חוזרים ונשנים. בין ההתקפים אין למחלה שום סימפטומים, והחולים בה מרגישים ומתפקדים באופן נורמלי לגמרי.

עם זאת, ישנה אפילסיה שהיא משנית למחלות מוחיות מולדות או נרכשות. במקרה כזה המחלה העיקרית היא שקובעת את מצבו של החולה.

יש להדגיש שלא כל התקף אפילפטי מעיד על מחלת האפילפסיה. התקפים אפילפטיים (למשל פרכוסים) חד־פעמיים יכולים לנבוע מאירועים חולפים כמו חום גבוה אצל ילדים, ירידה דרסטית ברמת הסוכר בדם או חבלה בראש. רק התקפים  אפילפטיים חוזרים ונשנים, שהגורם להם אינו אירוע חיצוני חולף, מוגדרים אפילפסיה.

ממה נגרמת אפילפסיה?

המידע במוח עובר באמצעות אותות חשמליים. אלה נעים במסלולים מוגדרים ובצורה מבוקרת. התקף אפילפטי הוא אירוע שנגרם מהתפרצות פתאומית של פעילות חשמלית בלתי מבוקרת. הפעילות הזאת יכולה להיות במוקד מסוים במוח (אפילפסיה מוקדית) או מפושטת על פני כל המוח (אפילפסיה כללית). האופן שבו באה המחלה לידי ביטוי נקבע על פי האזור במוח שבו התרחשה ההתפרצות החשמלית הבלתי תקינה ועל פי אופיה של ההתפרצות.

להפרעה בפעילות החשמלית במוח יכולים להיות כמה גורמים, ובהם:

• מומים שנגרמו במהלך התפתחות המוח (מומים מולדים).

• פגם גנטי.

• צלקות שנגרמו לקליפת המוח (קורטקס) בעקבות חבלות, זיהומים, גידולים או אירועים מוחיים.

EpilepsyKidooom1.gif

 מהם התסמינים?

חולה אפילפסיה סובל מהתקפים חוזרים. אלה עלולים להופיע באופן אקראי ללא כל גירוי חיצוני, אך לעיתים הם עלולים להופיע בעקבות גירוי חיצוני כמו אור בוהק ומרצד. התקף אפילפטי עלול להימשך בין כמה שניות לכמה דקות. בין ההתקפים החולה אינו סובל מסימני המחלה ולרוב מתפקד באופן תקין.

ישנם חולים שיסבלו ממספר התקפים מועט במשך כל חייהם, ואילו אחרים עלולים לסבול מכמה התקפים בכל יום.

ישנם, כאמור, שני סוגים עיקריים של התקפים אפילפטיים: התקפיים כלליים, שנובעים מסערה חשמלית שפורצת בעת ובעונה אחת בכל קליפת המוח, והתקפים מוקדיים שנובעים מסערה חשמלית בחלק מסוים במוח.

ישנם כמה סוגים של התקפים אפילפטיים כלליים:

• התקף טוני קלוני (שנקרא גם Grand mal - התקף גדול). התקפים מהסוג הזה הם הנפוצים ביותר, ויש להם שני שלבים: בשלב הראשון, שנקרא השלב הטוני, החולה מאבד לפתע את ההכרה, נופל, וכל גופו נמתח בעוצמה. בשלב השני, שנקרא השלב הקלוני, סובל החולה מרעד עז בארבע הגפיים ובראש. בשלב הזה עלול החולה גם לנשוך את לשונו, להפריש קצף מהפה ולאבד שליטה על הסוגרים. התקף כזה נמשך שתיים-שלוש דקות, אך לאחריו שרוי החולה עוד דקות ארוכות במצב של בלבול. ישנם חולי אפילפסיה שסובלים רק מהתקף טוני או רק מהתקף קלוני. התקפים כאלה הם לרוב הרבה פחות חמורים מהתקף טוני קלוני.

• התקף ניתוק (שנקרא גם Petit mal - התקף קטן). במהלך התקף כזה מאבד החולה את ההכרה לזמן קצר ומתנתק מסביבתו: הוא אינו מודע למה שקורה לו, אינו נשמע להוראות שנותנים לו, ולאחר ההתקף אינו זוכר דבר ממה שאירע לו. זאת אף שעיניו נותרות פתוחות במהלך ההתקף (אם כי מבטן מזוגג). התקף כזה הוא קצר (30-10 שניות), ולרוב אינו מלווה בפרכוסים.

• התקף מיוקלוני. התקף מהסוג הזה בא לידי ביטוי בתנועה בלתי רצונית, פתאומית וקצרה. התנועה הזאת יכולה להיות יחידה או במסגרת רצף של תנועות, ממוקדת או מפושטת, אך ניכרת במיוחד בגפיים. יש לציין שגם לאנשים בריאים יש לעיתים תנועות מיוקלוניות - לרוב בעת השינה - אך התנועות האלה אינן מעידות על אפילפסיה.

• התקפים א־טוניים. ההתקפים האלה באים לידי ביטוי באובדן הכרה שמלוּוה ברפיון מוחלט של השרירים. מכאן השם "התקפים א־טוניים", שמשמעותו התקפים של אובדן הטונוס (המתח) של השרירים.

ההתקפים האפילפטיים המוקדיים נחלקים לשני סוגים: התקפים פשוטים והתקפים מורכבים.

התקפים מוקדיים פשוטים הם נקודתיים ובאים לידי ביטוי באופנים שונים - בהתאם לאזורים במוח שבהם הם מתרחשים. כך, למשל, התקף אפילפטי שהמוקד שלו הוא באזור של המוח ששולט בתנועה יבוא לידי ביטוי ברעד ובקפיצות של אחת הגפיים. דוגמה נוספת: אם המוקד הוא באזור במוח שאחראי לראייה, עלולה התוצאה להיות הזיות ראייה. באותו האופן אפשריות גם הזיות שמיעה והזיות ריח.

בכל מקרה, בעת התקף מוקדי פשוט נמצא החולה בהכרה מלאה ומודע לחלוטין למה שקורה סביבו. לכן חולה ששרוי בהתקף כזה מסוגל למלא הוראות ולזכור את האירועים שהיו בזמן ההתקף.

התקפים מוקדיים מורכבים מתאפיינים בהתפשטות של הסערה החשמלית ממוקד אחד במוח לכמה מוקדים. הם מלוּוים בפגיעה בזיכרון ובחוסר יכולת לתקשר, אך מי שלוקים בהתקף כזה אינם מאבדים את ההכרה, אינם נופלים ולעיתים אף ממשיכים לעשות פעולות פשוטות או אוטומטיות (כמו הזזת העיניים). בחלק מהמקרים החולים אף מסוגלים לדבר ולהגיב לסביבתם ברמה בסיסית.

מי שלקו בהתקף מוקדי מורכב אינם זוכרים את מה שאירע להם בזמן ההתקף. למעשה, אובדן הזיכרון הוא הסימן המובהק ביותר שמאפשר לרופא לדעת אם החולה לקה בהתקף מוקדי פשוט או בהתקף מוקדי מורכב.

לעיתים קורה שהתקף מוקדי הולך ומתפשט על פני כל קליפת המוח והופך להתקף טוני קלוני.

עם מי אפשר להתייעץ באינטרנט?

עם המומחים של מרכז החינוך לאפילפסיה בסורוקה. כמו כן ניתן להתייעץ בפורום בריאות המשפחה ועם רופאים מומחים של כללית. כן ניתן להתייעץ עם רופא מומחה במסגרת כללית מושלם (בהשתתפות עצמית).

איך אני לעומת האחרים?

אצל קרוב ל־38 אלף מ־4 מיליון לקוחות כללית (0.9%) אובחנה אפילפסיה.

אפילפסיה היא מחלה שכיחה יחסית, שעלולה להופיע בכל גיל. עם זאת, שכיחות ההתקפים האפילפטיים בקרב חולי אפילפסיה משתנה עם הגיל. השכיחות גבוהה יותר בקרב קשישים ובקרב ילדים קטנים ונמוכה יותר בגילאי 40-20.

שיעור הגברים שחולים במחלה גבוה קצת יותר מאשר שיעור הנשים.

כמה זמן זה נמשך?

בעוד שרבים מהילדים מצליחים להחלים מאפילפסיה, הרי אצל מבוגרים מדובר לרוב במחלה כרונית שמחייבת נטילת תרופות למשך כל החיים כדי להפחית מאוד - ואולי אף למנוע - את ההתקפים האפילפטיים וכן כדי להפחית את עוצמתם - אם הם חוזרים.

איך מאבחנים?

האבחנה של המחלה היא קלינית בעיקרה ומתבססת על תיאור המקרה. עדויות של עדי ראייה ושל בני משפחה חשובות לתהליך האבחנה, מאחר שבמקרים רבים החולה עצמו אינו זוכר את ההתקפים שהיו לו.

את האבחון עושה נוירולוג. במסגרת תהליך האבחון הוא עשוי להיעזר בבדיקות לניטור הפעילות החשמלית במוח ולהדמיית מבנה המוח:

בדיקת EEG (אלקטרואנצפלוגרם, Electroencephalogram) היא בדיקה פשוטה ולא פולשנית לרישום האותות החשמליים של המוח. הבדיקה נעשית באמצעות הצמדת אלקטרודות לקרקפתו של הנבדק, ורישום הגלים החשמליים מופיע על צג. באמצעות הבדיקה ניתן לגלות את הגלים האופייניים לאפילפסיה כללית ולאפילפסיה מוקדית. את הבדיקה ניתן לעשות הן כשהנבדק ער והן כשהוא ישן. עם זאת, בדיקת EEG אינה מזהה במקרים רבים פעילות חשמלית חריגה - גם אצל מי שהוכח כי הוא סובל מאפילפסיה - אם היא נעשית בתקופה שבין התקפים. במקרים קשים ניתן לעשות בירור במעבדות משוכללות שבהן עוקבים אחר החולים במשך זמן ממושך יותר כדי לזהות את המוקד שאחראי להתקפים. 

MRI מוח או CT מוח הן בדיקות הדמיה שעשויות להצביע על פגמים מבניים ברקמת המוח, ולכן הן מסייעות לגלות את האזור במוח שבו נמצא המוקד האפילפטי. שינויים מבניים שגורמים לאפילפסיה כוללים גידולים, ציסטות, מומים מולדים (עיוותים מבניים) ובעיות בכלי הדם, ובהן בעיות שנוצרות בעקבות אירוע מוחי.

איך מטפלים?

במקרה של התקף אפילפטי הכולל איבוד הכרה יש למנוע מהחולה לפגוע בעצמו: יש להשכיב אותו על הצד ולהפנות את ראשו הצידה כדי למנוע את האפשרות שהוא ישאף לריאות מזון שאכל. אם ההתקף נמשך יותר מחמש דקות, יש להזעיק עזרה ולהפנות את החולה בדחיפות לחדר מיון. כך יש לנהוג גם בעקבות אירוע ראשון או אירוע לא מוכר.

ישנן תרופות נגד אפילפסיה, אך אלה אינן מרפאות את המחלה אלא רק מפחיתות את תדירות ההתקפים האפילפטיים באמצעות מניעת התפשטותו של "הזיק החשמלי". מהסיבה הזאת יש לקחת אותן באופן קבוע. אם מפסיקים בבת אחת את הטיפול התרופתי, עלול להיגרם מיד התקף אפילפטי ולפעמים אף רצף של אירועים. לכן אסור להפסיק את הטיפול ללא פיקוח רפואי. לאחר שחולפות בין שנתיים לחמש שנים ללא אירוע אפילפטי, ניתן לשקול את הפסקת הטיפול התרופתי.

את התרופות השכיחות בטיפול באפילפסיה מחלקים לתרופות ותיקות ולתרופות חדשות. חלוקה נוספת של התרופות היא לפי סוגי האפילפסיה שלהם הן מיועדות. 

ברשימת התרופות הוותיקות נכללות, בין היתר: פנוברביטל, פניטואין, חומצה ולפרואית, קרבמזפין ותרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים כמו דיאזפם.

ברשימת התרופות החדשות נכללות, בין היתר: למוטריגין, טופירמט, גבפנטין, לבטירצטם, אוקסקרבזין ולקוסמיד. יתרונן של התרופות האלה הוא בטיחותן הרבה - מה שמייתר את הצורך בבדיקות דם תכופות.

אצל חולים שסובלים מאפילפסיה מוקדית שאינה מגיבה לטיפול תרופתי יש מקום לשקול ניתוח לכריתת המוקד האפילפטי במוח. בחלק מהמקרים משיג הניתוח שיפור משמעותי במצב החולה. במקרים של מחלה קשה יש גם אפשרות להשתיל קוצב ואף לעשות ניתוחים מורכבים יותר (הקוצב מושתל בבית החזה, ואילו האלקטרודה ממוקמת במוקד האפילפסיה במוח).

זה חד־פעמי? זה יחזור?

החדשות הטובות הן שאצל קרוב ל־70% מחולי האפילפסיה ניתן לשלוט במחלה באמצעות תרופות.

אולם החדשות הפחות טובות הן שאצל יותר מ־30% מחולי האפילפסיה ההתקפים אינם נשלטים גם אם הם מקבלים את הטיפול התרופתי הטוב ביותר.

עלולים להיות סיבוכים?

הסיבוך העיקרי הוא פרכוס מתמשך שנקרא סטטוס אפילפטיקוס. מדובר בסדרה של התקפים שביניהם החולה אינו חוזר להכרה. זהו מצב חירום שמסכן את החיים. לכן בכל מקרה של פרכוס שנמשך יותר מחמש דקות מומלץ להזמין מד"א או להעביר את החולה בדחיפות לחדר מיון.

במהלך הפרכוס עלול החולה להיפגע כתוצאה מהנפילה או מהפרכוס עצמו. לכן כל מי שנמצאים ליד אדם שמפרכס צריכים להקפיד על הכללים הבאים: לסלק חפצים מסוכנים מהסביבה, להשכיב את החולה על הצד ולהניח משהו רך מתחת לראשו. אסור לנסות לרסן בכוח את תנועות הפרכוס של החולה (בין היתר באמצעות הנחת חפץ כלשהו בין שיניו), ואין כל צורך להנשים אותו.

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

מטרת הטיפולים היא למנוע התקפים או להפחיתם ככל האפשר - בלי שאותם הטיפולים יגרמו לתופעות לוואי. אם לא מצליחים להשיג את המטרות האלה, ומופיעות תופעות לא מוכרות כמו פריחה, אלרגיה,  ישנוניות, סחרחורת ואי־יציבות - יש לפנות לרופא המטפל.

בתוך כמה זמן "אחזור לעצמי"?

בעוד שילדים יכולים להחלים מאפילפסיה, הרי אצל מבוגרים מטרת הטיפול היא לאפשר שגרת חיים רגילה ללא פרכוסים.

איך לומדים לחיות עם אפילפסיה?

הדרך הטובה ביותר לחיות עם המחלה היא באמצעות הקפדה על לקיחת התרופות ובאמצעות מעקב רפואי סדיר - כולל עריכת בדיקות דם בהתאם לתרופה שנוטלים.

אם ידוע שהתקפים אפילפטיים נגרמים כתוצאה מגירויים חיצוניים כלשהם כמו הבזקי אור - יש להימנע מהם. זאת הסיבה שלמשחקי מחשב מסוימים מצורפת אזהרה שהם כוללים הבזקים שעלולים להיות מסוכנים לחולי אפילפסיה.

חולי אפילפסיה חייבים להתנזר משתיית משקאות חריפים, מעישון ומצריכת סמים. כמו כן עליהם להימנע ככל האפשר ממצבי לחץ, מרעב וממחסור בשינה.

רצוי שהסביבה הקרובה שבה נמצא החולה תדע על המחלה ותלמד איך מתמודדים עם התקף.

בישראל חייבים החולה וכן הגורם הרפואי שמטפל בו לדווח על מחלתו למשרד הרישוי. חולה שמחלתו נשלטת באמצעות טיפול תרופתי רשאי לנהוג. עם זאת הוא אינו רשאי לנהוג ברכב ציבורי וגם אינו יכול לקבל רישיון לנשק.

 

ד"ר דנה פלורנטין היא רופאת הבית של אתר כללית. היא מומחית ברפואת משפחה ומנחה את פורום בריאות המשפחה של אתר כללית

ד"ר יונתן שטרייפלר הוא מומחה בנוירולוגיה, מנהל היחידה הנוירולוגית בבית החולים השרון ואחראי לשירות לטיפול בשבץ מוחי במרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית

איתכם גם בחירום
הודעה מיוחדת בשל מבצע "צוק איתן"

​רוצים לדעת אילו מרפאות פתוחות? למי ניתן לפנות? ואיך מתמודדים עם מצבי לחץ? למדריך המלא

ניוזלטר כללית
רוצה לקבל את הניוזלטר השבועי שלנו?
אני מסכים לקבל הודעות במייל