פורסם בראשונה: 30.05.2016
עדכון אחרון: 01.06.2016
  • ד"ר דניאל דליות ד"ר דניאל דליות

איך מאבחנים דמנציה?

לקריאה נוחה
דמנציה ניתן לאבחן באמצעות שיחה עם המטופל ובעזרת מבחנים קוגניטיביים ובדיקות פיזיות שונות. ישנן אפילו בדיקות שאותן ניתן לעשות בגיל צעיר ואשר יכולות לרמז על נטייה לחלות במחלה בגיל מבוגר
איך מאבחנים דמנציה?

בקיצור

1.

שלושה רופאים עוסקים בתחום הדמנציה: מומחה בגריאטריה, נוירולוג ופסיכוגריאטר. מומלץ להגיע לאחד מהם לפחות.

2.

הדבר החשוב ביותר הוא לברר האם יש ירידה תפקודית. ייתכן שהמטופל סובל "רק" מירידה בזיכרון אבל לא בתפקוד היומיומי.

3.

ייתכן שמתח נפשי, חרדה ודיכאון יוצרים את הרושם של ירידה מנטלית. ההתרשמות יכולה להיות עצמית או של הסביבה.

למרבה הצער, אין עדיין תרופה שמרפאת דמנציה (כולל מחלת אלצהיימר, שהיא אחת מצורות הדמנציה הקשות ביותר). התרופות הקיימות לדמנציה מאיטות את קצב ההידרדרות לזמן קצוב בלבד ואינן מחוללות נפלאות. עם זאת, אם יש לנו אבחנה של המחלה, אנחנו יכולים לעשות משהו כדי לתרום במידת מה לאיכות חייו של המטופל ולבטיחותו כל עוד הוא נייד ופעיל.

איך מגדירים דמנציה?

ההגדרה הפשוטה ביותר לדמנציה היא "ירידה מנטלית שגורמת לירידה תפקודית". כשמדברים על ירידה מנטלית מתכוונים לליקויים בתחומים כמו זיכרון, התמצאות בזמן, התמצאות במקום, ייזום פעולות, דיבור, הבנה, שיום (מתן שמות לעצמים), חשבון. ירידה תפקודית היא פגיעה ביכולת לעשות פעולות במשק הבית במובן הרחב שלו: קניות, ניהול חשבונות אישיים, ארגון דברים פשוטים וכדומה.

למדריך נרחב על דמנציה - לחצו כאן

מי מאבחן דמנציה?

שלושה רופאים מקצועיים עוסקים בתחום הדמנציה: רופא מומחה בגריאטריה, נוירולוג ופסיכוגריאטר (פסיכיאטר שהתמקצע בטיפול בזקנים הסובלים מבעיות נפשיות ומנטליות). לכל אחד מאלה צריך לבוא עם הפניה מרופא המשפחה. לכל אחד תחום הייחוד שלו, ורצוי לאפשר למומחים משלושת התחומים האלה לעסוק באבחון המחלה ובטיפול בה. חשוב לבוא לבדיקה של הרופא המקצועי עם מלווה (בדרך כלל בן משפחה) שמכיר היטב את המטופל.

"כעבור 5 דקות הוא שאל את אותה השאלה"

ברוב רובם של המקרים התלונה העיקרית שבגללה בא המטופל לבדיקה היא ירידה בזיכרון: "אני לא זוכר היכן שמתי דברים, מהו שמו של האדם המוכר שאני רואה, למה בעצם נכנסתי למטבח או לחדר מסוים". תלונה קלאסית של המלווה נוגעת לזיכרון קצר הטווח של המטופל: "הוא זוכר היטב מה קרה לפני 50 שנה, אך אינו זוכר מה עשה לפני שעה. הוא שואל אותי שאלה ואחרי 5 דקות שואל שוב את השאלה הזאת".

​רוצים להתייעץ עם המומחים שלנו?

שלחו עכשיו שאלה למומחים שלנו בתחום הפרעות זיכרון וגריאטריה
ייעוץ מומחים און־ליין


שלב האבחון: השיחה

הרופא המומחה ישוחח עם המטופל ויבקש מידע מהמלווה (לכן חשוב שיבוא מלווה שמכיר היטב את המטופל. תפקיד נוסף של המלווה הוא להבין ולזכור את שאומר הרופא).

הדבר החשוב ביותר הוא לברר האם יש ירידה תפקודית. ייתכן שהמטופל סובל "רק" מירידה בזיכרון ואולי גם מירידה ביכולת לעשות פעולות חשבון ולתת שמות לחפצים שונים (שיום), אך אינו סובל מירידה של ממש בתפקוד היומיומי במשק הבית. במקרה כזה לא מדובר בדמנציה אלא בליקוי קוגניטיבי מינימלי (Minimal Cognitive Impairment ובראשי תיבות: MCI). זוהי בעיה שיכולה להישאר כמות שהיא במשך שנים רבות, אך גם עלולה להידרדר ולהפוך למחלת אלצהיימר.

אם הרופא המקצועי מאבחן שמדובר בליקוי קוגניטיבי מינימלי, יש לעקוב אחר המטופל באורח תקופתי, ואם המצב מחמיר, והליקוי הופך למחלת אלצהיימר, יש לטפל בכך.

בשיחה עם המטופל ועם המלווה שלו על הרופא לברר את הסוגיות הבאות: האם ההידרדרות היא הדרגתית - במשך חודשים - או שמא מדובר בהידרדרות מהירה שאירעה בתוך שבועות ואף ימים. צריך גם לבחון את האפשרות שמדובר בדיכאון כבד או בחרדה. אלה עלולים לעיתים ליצור את הרושם שמדובר בירידה מנטלית. לעיתים מצוי המטופל בדיכאון בגלל החרדה מפני ירידה מנטלית, והתוצאה היא תסמינים הדומים מאוד לתסמיני דמנציה.

אם ההידרדרות היא איטית, ואם המטופל הוא מבוגר (65 שנים ויותר), ואם אין הפרעות הליכה או נפילות, ניתן להעריך במידה רבה של סבירות שמדובר ב־MCI או במחלת אלצהיימר (בהתאם לתפקוד).

הרופא המקצועי גם יסקור את כל בעיות הבריאות של המטופל, יעיין ברשימת התרופות שהוא נוטל ויבחן את תוצאותיהן של בדיקות הדם.

מצב מנטלי ירוד עלול להחריף בגלל מצבים מסוימים כמו מחסור בוויטמין B12 ובחומצה פולית, תת־פעילות של בלוטת התריס, ליקוי במשק המלחים. נוסף על כך יש תרופות שעלולות להחמיר בעיה מנטלית, כמו תרופות אנטיכולינרגיות (תרופות שמעכבות את הפעולה של המוליך העצבי אצטילכולין. תרופות אנטיכולינרגיות מסייעות לשיכוך עווית שרירים ולכן משתמשים בהן, בין היתר, לטיפול במחלת פרקינסון ובתסמונת המעי הרגיז וכן בהפרעות נשימה מסוימות). לכן צריך הרופא לעבור על רשימת התרופות שנוטל המטופל ולהמליץ על סילוק התרופות המזיקות והמיותרות. 

​התוכנית למלחמה באלצהיימר

7 טיפים שיעזרו לך לחיות טוב הרבה יותר. למדריך המלא
התוכנית למלחמה באלצהיימר


שלב האבחון: מבחנים קוגניטיביים

בדיקות נוספות שעומדות לרשות הרופאים הן המבחנים הקוגניטיביים ובראשם הבדיקה המפורסמת והקלה ביותר ליישום שנקראת MMSE (ראשי תיבות של Mini Mental State Examination). זוהי בדיקה שעוזרת לאושש את האבחנה, אך בשום אופן אינה האמצעי היחיד לקביעתה. הרגישות והסגוליות של הבדיקה אינן גבוהות מאוד, כך שייתכן מצב שבו אין דמנציה, אך הציון שיינתן לנבדק במבחן הוא נמוך (מצב שנקרא False Positive - כזובה חיובית), ומנגד ייתכן מצב שבו יש דמנציה, אך ציון המבחן יהיה מצוין (False Negative - כזובה שלילית). הבדיקה מושפעת מאוד מגיל הנבדק ומההשכלה שלו (עלול להיות מצב שבו זקן חסר השכלה ללא דמנציה יקבל ציון גרוע).

יש גם בדיקות שיכולות להצביע על נטייה לחלות בדמנציה שנים רבות לפני שהיא פורצת בפועל. מדובר בבדיקה גנטית (ניתן למצוא גן שהוא גורם סיכון מסוים למחלה - בעיקר אם הוא מגיע משני ההורים) ובבדיקה של נוזל חוט השדרה (אם בבדיקה מאבחנים ירידה בחלבון מסוים שנקרא TAU, עלול הדבר לרמז על נטייה לחלות בדמנציה).

עם זאת הבדיקות האלה אינן מומלצות שכן אין מה לעשות במידע שמתקבל מהן. גם אם מתברר לנבדק שהוא מצוי בסיכון לדמנציה, עדיין אין שום תרופה או טיפול שיכולים למנוע את התפתחות המחלה. אומנם ניתן להמליץ למי שמצויים בסיכון לנהל אורח חיים בריא (להקפיד על תזונה מאוזנת, להימנע מעישון, להקפיד על אימון גופני קבוע) ולעסוק בפעילות אינטלקטואלית, אבל ההמלצות האלה נכונות לכל האוכלוסייה ולא רק למי שמצויים בסיכון.

ברוב המקרים אין צורך בבדיקות דימות - CT או MRI - שכן לא ניתן לאבחן באמצעותן דמנציה. יש לעשות בדיקות כאלה רק במקרים הבאים:

1. הידרדרות מהירה.

2. הפרעת הליכה, נפילות חוזרות ונשנות ואי שליטה על מתן שתן - דבר שמחשיד שבחדרי המוח הצטברו עודפי נוזלים.

3. חבלת ראש.

4. גיל צעיר מדי.

גילו אצלי או אצל קרוב שלי דמנציה: אז מה עושים עכשיו?

כשיש אבחנה של דמנציה ייתן הרופא תרופה שעוזרת להאט לזמן מסוים את ההידרדרות הקוגניטיבית ולשמר לזמן מה את התפקוד.

אולם בתרופות בלבד אין די. חשוב מאוד שחולה הדמנציה ישמור על גישה חיובית וימשיך - ככל האפשר - בשגרת יומו. זו צריכה לכלול פעילות מנטלית וגופנית.

לפי התיאוריה האופטימית, ככל שהאדם פעיל יותר, גדל הסיכוי להארכת השלב שבו אישיותו נשמרת, והקשר שלו עם הסביבה הקרובה הוא טוב. לכן מי שאובחנה אצלו דמנציה צריך לעשות כל מאמץ כדי לשמר את המרכיבים של איכות החיים: לקרוא להנאתו, לעשות פעילות גופנית מתונה (למשל ללכת ברגל), לבלות, להיפגש עם בני משפחה, לעסוק בתחביבים.

בני המשפחה אמורים להיות גורם מגן, תומך ומפקח. מצד אחד הם אמורים לעודד את קרוב משפחתם הדמנטי להיות עצמאי ולעסוק בפעילות גופנית ושכלית ככל יכולתו ומצד אחר הם צריכים להשגיח שלא יעשה פעולות בלתי בטיחותיות שעלולות לפגוע בו ובסביבתו. כך, למשל, יש למנוע מהאדם הדמנטי לנהוג וכן יש ליטול בהדרגה פיקוד על ענייניו הכספיים ועל סידורים חיוניים שונים. את הפגיעה הקשה הזאת באוטונומיה של החולה יש לעשות בעדינות רבה ובחוכמה.

ככל שהמחלה מתקדמת, והתפקוד מידרדר, יש ליטול פיקוד יותר ויותר משמעותי על חייו של החולה ולהגביר את ההגנה עליו. בשלב מסוים הוא יזדקק לעזרה של מטפל 24 שעות ביממה. בשלבים מתקדמים עוד יותר יש למנות אפוטרופוס שיוכל לנהל את כל ההיבטים בחייו של החולה, ובהם הרפואיים והכלכליים.

​איך לתקשר עם בן משפחה החולה בדמנציה

13 טיפים שיעזרו לכם להתמודד
איך לתקשר עם חולה בדמנציה


סיכום

1. מומלץ שכל אדם הסובל מבעיה מנטלית יגיע לפחות לאחד משלושת המומחים הבאים: גריאטר, נוירולוג, פסיכוגריאטר.

2. חשוב שלרופא הבודק תהיה נגישות מיידית למידע הרפואי של המטופל: מחלות בעבר ובהווה, תרופות שהוא נוטל, תוצאות של בדיקות מעבדה. בדיקות הדם החשובות ביותר לאבחון דמנציה מיועדות להציג תמונה של תפקודי הכליות, של משק המלחים, של רמות ה־B12 ושל החומצה הפולית וכן של תפקוד בלוטת התריס.

3. על הרופא לקבל בצורה המדויקת ביותר את ההיסטוריה הרפואית מהמטופל ומהמלווה שלו.

4. אם יש חשד לבעיה אורגנית מוחית, יש לעשות בדיקת דימות (CT או MRI) כדי לאבחן אותה.
5. אם ההבחנה היא שמדובר בירידה קוגניטיבית מינימלית (MCI), יש לנהל מעקב תקופתי אחר המטופל.

6. יש לבדוק את האפשרות שמתח נפשי, חרדה ודיכאון יוצרים את הרושם של ירידה מנטלית. ההתרשמות הזאת יכולה להיות עצמית או של הסביבה.

7. אם מדובר בדמנציה, יש לתת טיפול תרופתי.

8. מבחן הקוגניציה (MMSE) אינו מספיק לאבחון דמנציה, אך הוא עשוי לאושש אבחנה של דמנציה אם תוצאותיו לקויות, ולחלופין הוא עשוי להפיח תקווה שמדובר במצב אחר (חרדה, דיכאון, MCI), אם תוצאותיו תקינות. המבחן גם יכול, כמובן, לשמש את הרופא כדי לעקוב אחר שינויים במצבו של המטופל.

השורה התחתונה

יש להתייחס במלוא הרצינות לתלונה על ירידה מנטלית ולפנות למומחה הנכון.

ד"ר דניאל דליות הוא מומחה לגריאטריה ועוסק בשיקום ובטיפול פליאטיבי בבית רבקה. ד"ר דליות מנהל את פורום 65 פלוס באתר כללית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מיוחד ללקוחות כללית מושלם

​חיסון נגד צהבת למבוגרים - לחצו כאן לפרטים

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל