פורסם בראשונה: 30.07.2012
עדכון אחרון: 30.07.2012
  • ד"ר דניאל דליות ד"ר דניאל דליות

תכנון החיים בגיל המופלג

לקריאה נוחה
למרות שהרופאים יודעים שתוחלת החיים מתקצרת עם הגיל, הם נמנעים מלדבר על כך עם המטופלים שלהם. אבל מתברר שרובם דווקא לא היו מתנגדים לכך
תכנון החיים בגיל המופלג

בקיצור

1.

כדאי לדון בתוחלת החיים? כן, זה חשוב הן לרופא והן למטופל, וזה צריך להיות הנורמה ולא היוצא מן הכלל. ולא רק עם חולים סופניים.

2.

מי בכלל רוצה לדעת? על פי מחקרים, למעלה ממחצית מהמטופלים מוכנים לשמוע אם נותרו להם פחות מחמש שנים לחיות.

3.

איך לדבר על זה? על הרופא ליזום דיון, לנצל הזדמנות בטיפול ראשוני, להיענות לשיחה כזו מצד המטופל, ולכבד רצון אלה שאינם מעוניינים בכך.

​למה כל כך קשה לנו לדבר על המוות?

הספר "מגילת סן מיקלה" מאת אקסל מונטה (הוצאת עם עובד, תרגום: י.ל. ברוך) הוא סיפורו של רופא שוודי מפורסם. המחבר מגיע לפני תחילת לימודי הרפואה לסן מיקלה שבאנאקפרי, שם הוא פוגש שם את רוח הרפאים ששומרת על המקום ומשוחח עימה על החיים ועל משמעותם. בין השאר שואל הצעיר את הרוח האם ימות בסן מיקלה, ועל כך עונה לו הרוח שיש להישמר מלחפש תשובה לשאלה זו, כי אין אדם יכול לסבול את חייו אם הוא יודע את שעת מותו.​

הספר "ימי שלישי עם מורי" מאת מיץ' אלבום (הוצאת מטר, תרגום: דרורה בלישה) מביא את השיחות המתנהלות בין הפרופסור מורי שוורץ בן ה-70 שלקה בניוון שרירים לבין תלמידו לשעבר מיץ'. מורי חולה מאוד ויודע כי מותו קרב. הוא משוחח עם תלמידו על המוות ואומר כי כל אחד יודע שהוא ימות, אבל אף אחד לא מאמין בכך, אחרת בני האדם היו עושים דברים בצורה אחרת. לפי מורי עלינו לדעת שאנחנו הולכים למות ולהיות מוכנים לכך בכל רגע. לדבריו, ברגע שאדם לומד איך למות הוא גם לומד איך לחיות.

שתי הדוגמאות ההאלה ממחישות היטב את הנושא שלפנינו: קבלת החלטות רפואיות לאור התחזית לחיים בגיל המופלג. כיצד? הסטודנט הצעיר נהנה עדיין מתחזית נפלאה של כל החיים לפניו ואין לו צורך לחשוב על המוות, ואילו מורי המבוגר והחולה, מישיר את מבטו בפני המוות הקרב, ותובנותיו שונות הן. ​​

לא מדברים על זה

באופן פרדוקסלי, למרות שאנחנו יודעים כי תוחלת החיים (שמשמעותה היא כמה שנים צפויות לו לאדם בכל גיל וגיל בהתאם למצבו הבריאותי והתפקודי) מתקצרת עם ההתקדמות בגיל, אנחנו נמנעים מלדון על כך עם המטופלים שלנו, ובעיקר עם אלה הסובלים ממחלה סופנית. הימנעות זו היא בעצם החמצת היכולת לקבל החלטות חשובות.

הדיון בתחזית עם הזקן המופלג צריך להיות הנורמה ולא היוצא מהכלל. כדאי מאוד להציע דיון בתחזית בזקנים עם תוחלת חיים של פחות מעשר שנים, או לפחות בזמן בו הם מגיעים לגיל 85. בגיל זה, אגב, בארצות הברית תוחלת החיים הממוצעת היא שש שנים. 

לאמריקאי בן 85, יש סיכוי של 75% לחיות עוד שלוש שנים וסיכוי של 25% לחיות עוד עשר שנים. הדבר תלוי במצב התפקודי, המנטלי והבריאותי שלו. אם הוא עצמאי, בריא וצלול בגיל 85 - סיכוייו טובים להגיע לגיל 95. אם הוא חולה וסיעודי - סיכוייו קלושים להגיע לגיל זה. 

נזקים של בדיקות רפואיות שונות (בעיקר בדיקות פולשניות) וטיפולים שונים, עלולים להיות משמעותיים, ואם תוחלת החיים קצרה, הרי שהתועלת שלהם היא נמוכה. לדוגמה: עבור מטופל עם תוחלת חיים של למעלה מעשר שנים, סריקה לסרטן, טיפול נמרץ בלחץ דם גבוה, שמירה על המוגלובין מסוכר (HbA1C) תקין הם חשובים ויש להקפיד עליהם. 

עבור מטופל עם תוחלת חיים קטנה מכך, חשיבות מדיניות זו אינה משמעותית ויש צורך לשים את הדגש יותר על שיפור תפקוד, שיפור איכות חיים ומניעת נזקים. עם זאת, הרופאים אינם ששים לדון בדברים אלו, וסבורים כי דיון שכזה נשמע מאיים עבור המטופל ועבור משפחתו. האמנם?​

​​

לשים את הקלפים על השולחן

מחקר שנערך בקרב זקנים שבריריים (כאלה שמועדים לתמותה, ירידה תפקודית, והגברת תחלואה בזמן הקרוב מסיבות שונות) הראה שלמעלה ממחציתם רצו בשיחה ממין זה. מחקר אחר הראה כי 65% מהמטופלים מוכנים לשמוע מרופא המשפחה אם נותרו להם פחות מחמש שנים לחיות.

רוב הזקנים מוכנים, קרוב לוודאי, לדון בתחזית ובתוחלת החיים, ולכן הרופאים צריכים ליזום דיון שכזה תוך כיבוד רצון אלה שאינם חפצים בו. לבטח עליהם לדון בכך עם המטופל כשהיוזמה באה מצידו. 

מידע על התחזית חשוב הן לרופא והן לזקן. לרופא זה חשוב על מנת שיוכל להחליט על התערבויות רפואיות שונות, כמו האם לבצע בדיקות פולשניות וכדומה. לזקן זה חשוב (בעיקר אם מדובר על תחזית לתוחלת חיים קצרה) על מנת שיוכל להיערך לסידורים אישיים, טיפול בכספים, הגברת בילוי זמן איכות עם הילדים, הנכדים ובני משפחה אחרים כל עוד הוא פעיל. ​

אז איך אפשר לדבר על זה?

אפשר לנצל הזדמנות לשוחח על תחזית כזו בזמן דיון בנושא רלוונטי בטיפול ראשוני. למשל, דיון בקולונוסקופיה (הכנסת צינור עם אמצעי תצפית משוכללים למערכת העיכול) כבדיקת סריקה לגילוי סרטן, באדם בן 86 המוגבל בתפקודו. באופן רגיל שום רופא סביר לא יציע בדיקה שכזו, אך ייתכן והמטופל או בני המשפחה יציעו. 

זו הזדמנות לשיחה על תחזית שתסדר לכולם את הדברים במקומם. ניתן להסביר שקולונוסקופיה עלולה להיות מסוכנת (גרימת נקב של המעי, החמרת מחלת לב) לעתים רחוקות אמנם, ושהתועלת במצב הנוכחי לא ודאית. ניתן לומר למטופל כי אנשים במצבו באמצע שנות השמונים שלהם, עם בריאות דומה יכולים ליהנות בממוצע מעוד כשש שנות חיים. יש כאלה שחיים יותר ויש כאלה שחיים פחות.​

מה בעצם המטרה שלנו?

כרופאים, מטרתנו היא להפוך את השנים האלה לטובות ככל האפשר, עבור המטופל ועבור בני משפחתו, ולהימנע מגרימת נזקים כתוצאה מטיפול רפואי נמרץ מדי שאינו הולם את האדם המוגבל. כרופאים, עלינו לעזור לזקנים מאוד, לקבוע מטרות טיפול שלוקחות את התחזית הכללית בחשבון, לעשות זאת במסגרת הרגילה של המרפאה ולחשוב על כך כעל סוג של טיפול. 

הדברים מובאים בעקבות מאמר בשבועון הרפואה המוביל New England Journal of Medicine: ""Discussing Overall Prognosis with the Very Elderly"

ד"ר דניאל דליות הוא רופא גריאטר במרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה, מקבוצת כללית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל