פורסם בראשונה: 16.10.2006
עדכון אחרון: 21.02.2012
  • פרופ' דב ויינברגר פרופ' דב וינברגר

המחלה שמאיימת על הראייה של דיים ג'ודי דנץ'

לקריאה נוחה
השחקנית זוכת האוסקר כמעט לא רואה כלום בשל ניוון מקולרי בעיניה. מה זה ניוון מקולרי, במי הוא פוגע והאם ג'ודי דנץ' תוכל ליהנות שוב מסרט קולנוע?
ניוון מקולרי

בקיצור

1.

מהו ניוון מקולרי? זו מחלה שפוגעת בתאי הראייה המרכזית ברשתית ובכך גורמת לירידה חדה בראייה.

2.

מהי שכיחות המחלה? השכיחות עולה עם הגיל, והיא נחשבת לגורם העיקרי לעיוורון מעל גיל 55. 25% מבני ה־65 סובלים מניוון מקולרי.

3.

האם קיים טיפול למחלה? בשלבים המתקדמים של המחלה הטיפול המקובל הוא בשתי תרופות עיקריות: אווסטין ולוסנטיס.

​​​​השחקנית הוותיקה ג'ודי דנץ' מאבדת את ראייתה. זוכת פרס האוסקר הודיעה שהיא לא מסוגלת יותר לזהות אנשים העומדים מולה או לקרוא תסריטים בשל מחלת העיניים ניוון מקולרי שבה חלתה. דנץ' לא לבד - ניוון מקולרי הוא הגורם העיקרי לעיוורון בעולם המערבי בקרב אנשים מעל גיל 55.

מהו ניוון מקולרי?

ניוון מקולרי הוא המחלה הפוגעת במקולה, שהיא מרכז הראייה החדה והטובה. מדובר במחלה שפוגעת בתאי הראייה המרכזית ברשתית ובכך גורמת לירידה חדה בראייה. המחלה פוגעת באזור הרשתית האחראי לראייה המרכזית. כתוצאה מהפגיעה נפגמת חדות הראייה המרכזית, ואילו הראייה ההיקפית נשמרת. התוצאה היא הגבלה בפעילויות חיוניות כמו קריאה, כתיבה, נהיגה וזיהוי אנשים. המחלה מופיעה בשתי צורות, יבשה ורטובה:

הצורה היבשה: מופיעה ב־90%-85% מהמקרים. היא מתאפיינת בירידה בחדות הראייה במידה בינונית בלבד ומקבלת ביטוי בעיקר בקושי בקריאה. אחד מהסימנים האופייניים לה הוא הופעה של משקעים צהובים באזור מרכז הראייה שברשתית העין. בשלב היבש אין הצטברות נוזלים או דם כמו בשלב הרטוב.

הצורה הרטובה: זהו השלב המתקדם יותר של המחלה. הוא מאופיין בצמיחת כלי דם חדשים פגומים מתחת לרשתית. מכלי הדם הבלתי תקינים האלה דולפים שומנים ודם אל תוך הרשתית וגורמים לליקוי קשה מאוד בראייה המרכזית. השלב הרטוב מתפתח רק ב־10%-15% מהמקרים, אך אחראי ל־90% מהמקרים של אובדן ראייה חמור כתוצאה מהמחלה.

בסוג היבש אובדן הראייה הוא הדרגתי ונמשך כמה שנים. לעומת זאת, הסובלים מהסוג הרטוב עלולים לחוות הידרדרות פתאומית וחדה בראייה. ברוב המקרים החולים במחלה מאובחנים רק בשלבים המתקדמים, כיוון שבשלבים הראשוניים רק עין אחת נפגעת, והמוח יודע לפצות על הפגיעה בראייה. רוב החולים חשים בפגיעה רק כאשר שתי העיניים נפגעות.

האם מדובר במחלה נפוצה?

שכיחות המחלה עולה עם הגיל. מעל לגיל 55 שיעור הסובלים מהמחלה הוא 1.2%. בקרב בני 65 שיעור הסובלים מניוון מקולרי הוא 25%, ובקרב בני 75 ומעלה שיעור החולים הוא 33%. בישראל סובלים מהמחלה יותר מ־150 אלף איש, ומדי שנה מאובחנים בערך 2,500 חולים חדשים (500 מהם בעלי תעודת עיוור/לקוי ראייה).

מהם הגורמים להופעת המחלה?

גורם הסיכון העיקרי למחלה הוא הגיל, אבל יש גורמי סיכון נוספים: מין (נשים יותר מגברים), גנטיקה, עישון, תזונה והשמנה, לחץ דם גבוה ומחלות לב.

הופעת המחלה בגרסתה הרטובה בעין אחת היא תמרור אזהרה להופעת המחלה בעין השנייה: ב־40% מהמקרים יופיעו כלי דם חולים בעין השנייה בתוך חמש שנים מתחילת המחלה בעין הראשונה.

חוקרים סבורים שהנזק לרשתית נגרם בין השאר מרדיקלים חופשיים. באופן רגיל קיימת בגוף הגנה טבעית מפני רדיקלים חופשיים, אך בעקבות החשיפה שלנו לחומרים ולמזהמים נוצרת בגופנו כמות גדולה של רדיקלים חופשיים. כתוצאה מכך מצטברים בקרקעית העין משקעים קבועים שאינם מתפנים ומאפשרים את התפרצות המחלה.

איך מטפלים בניוון מקולרי?

הטיפול בשלב היבש של המחלה: אחד המחקרים הגדולים בנושא נערך בשנת בשנת 2004 בארצות הברית. במחקר הזה הוכח בפעם הראשונה שתוספי מזון עשויים להיות יעילים בהאטת ההתקדמות של ניוון מקולרי שמקורו בגיל הגבוה של המטופל.

לדברי החוקרים, נוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים מסוימים מעכבים ביעילות את הידרדרות הראייה כתוצאה מהמחלה בשלביה השונים ומונעים תהליכים מזיקים לעין העלולים לגרום לעיוורון. מדובר בשילוב של ויטמין C, של ויטמין E, של בטא קרוטן, של נחושת ושל אבץ. במחקרים שהתפרסמו דווח שאצל מטופלים אשר נטלו בשלב המוקדם את הרכב הוויטמינים והמינרלים הזה פחת הסיכון  להידרדרות ולאיבוד הראייה ב־25%.

הטיפול בשלב הרטוב של המחלה: עד לפני שנים לא רבות היו הרופאים כמעט חסרי אונים מול המחלה. המחלה הניוונית פגעה במקולה, שהיא מרכז הראייה החדה והטובה, ונראה היה שמדובר במצב שאין ממנו שום מוצא. אולם לפני כמה שנים פותח טיפול פוטודינמי (PDT) שנועד להרוס את כלי הדם הלא תקינים. הטיפול נעשה בהזרקה לכלי הדם האלה, אך יעילותו הייתה מוגבלת, ובמקרים רבים הוא לא הוביל לשיפור הראייה, אם כי עצר את ההידרדרות.

היעילות המוגבלת של הטיפול הפוטודינמי הובילה חוקרים ברחבי העולם לנסות למצוא טיפולים יותר יעילים. כך הוחל בפיתוח קבוצה של תרופות שמטרתן לחסום את גורמי הצמיחה של כלי הדם הגורמים למחלה. 
החומר שגורם לצמיחת כלי הדם החולים נקראVascular Endothelial Growth Factor או בקיצור VEGF. מדובר בחומר המיוצר בגופנו, שבמצבים מסוימים ובריכוזים מסוימים מעורר צמיחת כלי דם לא תקינים כמו במחלת הסרטן. לכן היה ברור לחוקרים שאם יכוונו את התרופה נגד המרכיבים שיוצרים את כלי הדם הפתולוגיים, הם יביאו לטיפול בבסיס המחלה ובכך לריפויה.

לקבוצת התרופות האלה, הנקראת אנטי VEGF (כלומר, אנטי גורמי צמיחה), שייכות אווסטין ולוסנטיס.

יש הוכחות ליעילות התרופה?

יעילות האווסטין לטיפול בניוון במקולה התגלתה במקרה: חולה סרטן הזריק את התרופה לווריד והבחין שראייתו השתפרה. בעקבות התגלית החלו בניסויים: בשלב הראשון של הניסוי נתנו זריקות אווסטין ישירות לעיני החולים, אך אז התגלו תופעות לוואי קשות, כנראה בשל הכמות הגדולה שהוזרקה, שלא התאימה לעין. המהפך אירע כאשר פרופ' פיליפ רוזנפלד, רופא עיניים אמריקני, הזריק לתוך העין 1 מ"ג בלבד. התוצאות היו מיידיות ומדהימות. 

שתי התרופות, אווסטין ולוסנטיס, הן מאותה המשפחה ופועלות על שני מנגנונים של המחלה. המנגנון הראשון הוא של צמיחת כלי דם פתולוגיים והשני של הורדת בצקת ברשתית. 
התרופות האלה פועלות באופן ממוקד למניעת היווצרותם של כלי דם חדשים באזור המקולה, עוצרות את המנגנון הביולוגי של המחלה ומאפשרות טיפול בנזק שנגרם לעין. הן לא רק עוצרות את המחלה, אלא אף משפרות את הראייה.

אווסטין או לוסנטיס - מה עדיף?

מדובר למעשה בנגזרות דומות של אותו החומר, כיוון שאווסטין ולוסנטיס הם נוגדנים. ההבדל במבנה הכימי שלהם נובע מכך שלוסנטיס הוא מקטע מסוים של אווסטין, והמולקולה שלו קטנה יותר. אולם מעבר למבנה הכימי, לשתי התרופות השפעה כמעט זהה. שתיהן נותנות תוצאות מצוינות, ואותה חברת תרופות מייצרת את שתיהן.

עם זאת, לוסנטיס קיבלה אישור מה־FDA בתום מחקרים ארוכי טווח, שעמדו בכל הקריטריונים של מחקר מבוקר. במחקר השתתפו יותר מאלף חולים שהיו במעקב במשך שנתיים במקביל לקבוצת ביקורת.

מחקר אחר, פרי יוזמה של ארגון הבריאות האמריקני, ביקש לבדוק  אם יש הבדל כלשהו בין שתי התרופות. הסיבה למחקר הייתה דיווחים רבים בספרות על השפעה דומה וכן על הבדל עלויות מרשים. האווסטין זול כמעט פי מאה מהלוסנטיס, ומכיוון שמדובר במחלה שבה יש צורך בשבע עד שמונה הזרקות בשנה, ההבדל בעלות הכספית מאוד חשוב.

תוצאות המחקר, הקרוי CATT, היו שהתרופות זהות בהשפעתן וכן בתופעות הלוואי שלהן (למעט הבדלים מזעריים). לפיכך כיום יש היתר מוחלט, מוכח מדעית, לשימוש בתרופה הזולה יותר אווסטין. כמה מדינות התירו שימוש בלוסנטיס בסל התרופות שלהן, והרופא רשאי לבחור את התרופה המועדפת עליו.

באחרונה גם התרחב מאוד השימוש בתרופות ממשפחת האנטי VEGF למחלות רשתית נוספות כמו סוכרת, חסימות כלי דם ואובאיטיס. לא מכבר נוסתה שיטת טיפול חדשה במקרים קשים במיוחד שבהם הזרקות האווסטין והלוסנטיס אינן יעילות. בטיפול הזה מקרינים בקרינת בטא את האזור החולה ברשתית. יש לציין שגם בשיטת הטיפול הזאת היעילות היא חלקית בלבד.

אנו כעת בתקופת ביניים שבה מפותחות תרופות חדשות למחלות האלה. השימוש בתרופות הקודמות מתייצב, והנטייה להשתמש בלוסנטיס היא למקרים שבהם האווסטין אינו פועל או כאשר מופיעה רגישות לאווסטין.

פרופ' דב ויינברגר הוא מנהל מערך העיניים במרכז הרפואי רבין, מומחה למחלות רשתית ולניתוחי רשתית, חוקר ומרצה בחוג לרפואת עיניים באוניברסיטת תל־אביב

עריכה וייעוץ מקצועי: ד"ר ענת רובינסון. ד"ר רובינסון היא רופאת עיניים בכירה, מנתחת ומנהלת מרפאות העיניים במרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

צריכים משקפיים חדשים?

​קבלו החזר משמעותי מכללית מושלם

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל