• בקשות למרפאה בקשות למרפאה
  • תור ללא סיסמה תור ללא סיסמה
  • תוצאות בדיקות תוצאות בדיקות
  • חיפוש שירותים חיפוש שירותים
  • רופא און־ליין רופא און־ליין
  • תשלום חוב מהיר תשלום חוב מהיר
  • רפואה דחופה רפואה דחופה
  • כללית מושלם כללית מושלם

פורסם בראשונה: 25.03.2010
עדכון אחרון: 23.09.2014

  • ד"ר יורם בלשר
  • ד"ר מוטי חיימי ד"ר מוטי חיימי

מחצבת ועד אדמדמת - פריחה אצל ילדים

מה ההבדל בין אדמת לאדמדמת? איך מזהים חצבת? מהי המחלה החמישית? מהן הסיבות שיכולות לגרום לפריחה אצל ילדים ומהו הטיפול המתאים לכל אחת ממחלות הפריחה?

ילדה עם אדמדמת
בקיצור

1. "פריחה" היא ביטוי המתאר הופעת נגעים על העור. ניתן לתאר את הפריחה במונחים שונים - בהתאם לצבע הנגעים, המראה והמרקם שלהם ואופי פיזורם על פני הגוף.

2. הפריחה יכולה להיגרם מסיבות שונות כמו מחלות זיהומיות, מחלות תורשתיות, מחלות אוטואימוניות, ממאירויות שונות, אלרגיות ומחלות אידיופטיות (מחלות שהסיבה להופעתן אינה ברורה).

3. אם הפריחה נעלמת או מתבהרת כאשר לוחצים עליה, ושבה לצורתה המקורית עם שחרור הלחץ, היא ככל הנראה אינה מסוכנת. אך אם הפריחה אינה נעלמת בזמן שלוחצים על האזור הנגוע, ייתכן שמדובר בפריחה מסוכנת.

העור הוא למעשה האיבר הגדול ביותר בגופנו, וחלקו במשקל הגוף הוא כ־15%. לעור תפקידים חשובים ביותר ובהם: הגנה מפני התייבשות, הגנה מזיהומים וּויסות טמפרטורת הגוף.

"פריחה" היא ביטוי המתאר הופעת נגעים על העור. ניתן לתאר את הפריחה במונחים שונים - בהתאם לצבע הנגעים, המראה והמרקם שלהם ואופי פיזורם על פני הגוף (למשל, האם הפריחה מוגבלת רק לאזורים שחשופים לשמש או שהיא מופיעה גם באזורים שמכוסים כל הזמן בבגדים).

ממה נגרמת פריחה?

מעצם היותו של העור מעטפת חיצונית, הוא חשוף כמעט כל הזמן לגירויים שונים שיכולים לגרום, בין היתר, לפריחה. זו יכולה לבוא לידי ביטוי בשינויים בצבע העור ובמרקם שלו.

נוסף על כך יכולה הפריחה להיגרם מסיבות שונות כמו מחלות זיהומיות, מחלות תורשתיות, מחלות אוטואימוניות, ממאירויות שונות, אלרגיות ומחלות אידיופטיות (מחלות שהסיבה להופעתן אינה ברורה).

מהם התסמינים?

התסמין המרכזי הוא השינוי בצבע ובמרקם של העור (למשל, הוא נהיה אדמומי וגבשושי). הפריחה יכולה להיות מרוכזת באזור אחד בגוף, מפושטת באזורים שונים או על פני הגוף כולו. הפריחה עלולה לגרד, ועלולות להתלוות אליה גם תופעות נוספות: חום מקומי; בולטות מעל שטח העור עם יובש וסדקים; שלפוחיות, נפיחויות ועוד. לעתים נדירות עלול להתלוות לפריחה גם כאב מקומי.

גורמים שונים יכולים לגרום לפריחות דומות או אפילו זהות, כיוון שמגוון התגובות האפשריות של רקמת העור לגירויים שונים הינו מוגבל.

כאשר מגיעים לרופא - רצוי למסור לו מידע רב ככל האפשר על הפריחה:
האם היא מגרדת או כואבת? מתי היא הופיעה לראשונה? האם המראה שלה השתנה במשך הזמן? באילו אזורים בגוף היא הופיעה? האם קדם לה חום, או שהוא הופיע רק לאחר שהילד כבר התכסה בפריחה? מהם התסמינים הנוספים המלווים את הפריחה? האם יש בני משפחה נוספים או ילדים אחרים (בגן או בבית הספר) שסובלים מפריחה דומה? האם הפריחה היא "מופע חוזר" של פריחה שכבר הייתה פעם? האם בעבר ניתן טיפול נגד פריחה דומה, ומה הייתה מידת התועלת שלו? נוסף על כך רצוי לומר לרופא אם להופעת הפריחה קדמו נסיעה לחו"ל או חשיפה לבעלי חיים, לכימיקלים, למזהמים או לתרופות.

משך הפריחה תלוי בגורם שחולל אותה. כך למשל, פריחה אלרגית צפויה לחלוף כמה ימים לאחר החשיפה לחומר שגרם לה. גם פריחה הנובעת ממחלה זיהומית (ויראלית או חיידקית) לרוב חולפת בתוך כמה ימים.

איך מאבחנים?

כדי לאבחן את המחלה אוסף הרופא מידע באמצעות תחקור החולה ובאמצעות בדיקתו. בהתאם להתרשמות הרופא הוא עשוי להפנות את הנבדק לבדיקות נוספות, כמו בדיקות מיוחדות לזיהוי מחלות זיהומיות - גידול תרביות (על מצע מיוחד במעבדה לגילוי חיידקים מחוללי זיהומים) או נטילת משטחים (לבדיקה מיידית במיקרוסקופ). לעיתים נעזרים גם בבדיקות דם ולעתים נדירות יש צורך בבדיקות נרחבות או חודרניות יותר (בדיקות הדמיה או ביופסיה).

מהם הגורמים העיקריים לפריחה בילדים?

פריחות שונות מאפיינות מחלות ילדות רבות שנגרמות מחיידקים או מנגיפים. עם השנים מחלות רבות שהיו נפוצות בעבר, ושהתאפיינו, בין היתר, בפריחה, הפכו לנדירות הודות לחיסונים שניתנים נגד אותן המחלות. עם זאת, עדיין יש לא מעט מחלות נפוצות שמתאפיינות בפריחה.

מחלות נגיפיות שכיחות הגורמות לפריחה

אדמדמת אביבית
אדמדמת ואביבית הן השמות העבריים שניתנו למחלה נגיפית בשם Roseola infantum התוקפת בעיקר תינוקות עד גיל שנתיים - בדרך כלל בעונות האביב והסתיו.

מהלך המחלה הוא שמאפשר לאבחן אותה במידה רבה של ודאות: אדמדמת היא מחלת הפריחה היחידה שמתחילה בחום גבוה מאוד שנמשך שלושה עד ארבעה ימים. התפרחת מופיעה רק לאחר שהחום יורד.

התפרחת מורכבת מנגעים קטנים שטוחים - או מעט מורמים מעל פני העור - בצבע ורוד. הפריחה מופיעה תחילה בחזה, בבטן ובגב ולאחר מכן מתפשטת לגפיים. היא נעלמת בתוך יום־יומיים. לפעמים, בעקבות עלייה פתאומית של החום לערכים גבוהים מאוד, עלולים להתפתח פרכוסי חום. המחלה חולפת מעצמה ללא צורך בטיפול, למעט הורדת החום.

אבעבועות רוח
הגורם לאבעבועות רוח הוא נגיף. מדובר במחלה מאוד מידבקת, שאומנם לרוב אינה מסוכנת, אך עלולה לגרום למידה לא מבוטלת של אי־נוחות ואף לסבל. אצל שיעור קטן מאוד מהילדים עלולה אבעבועות רוח להתפתח למחלה קשה ובמקרים נדירים, בעיקר כאשר יש מחלות רקע של המערכת החיסונית, היא  עלולה להיות מאוד מסוכנת.

סימני המחלה מופיעים בין 10 ימים לשלושה שבועות לאחר מועד ההדבקה. הסימן הראשון של אבעבועות רוח הוא חום, שלעיתים קרובות מלוּוה בכאב גרון ובעייפות. הפריחה (שמאוד מגרדת) מגיעה יום־יומיים לאחר מכן בראש, בקפלי הידיים ובמפשעות.

הפריחה היא בתחילה אזור אדום שבמרכזו שלפוחית זעירה. לאחר שהשלפוחית מתפוצצת, היא מתכסה בגלד.

הפריחה של אבעבועות רוח אינה אחידה. היא משתנה בהתאם לשלבי ההתפתחות של המחלה ובהתאם לסוג העור שבו היא פורצת.

חומרת המחלה והאינטנסיביות של הפריחה אינן ניתנות לחיזוי מראש. לעיתים באה המחלה לידי ביטוי בנגעים בודדים בלבד והיא כמעט לא מורגשת, ולעיתים מכוסה הילד החולה בנגעים רבים ומפושטים - גם בריריות הפה, בעיניים ובאיברי המין. ילדים במצב כזה מגיעים לא פעם לאשפוז כדי לטפל בסיבוכי הפריחה.

ניתן לחזור לגן או לבית הספר ברגע שהנגע האחרון הופך משלפוחית לגלד, שכן בשלב הזה המחלה כבר אינה מידבקת. במילים אחרות: הילד יכול לחזור למסגרת החינוכית שבה הוא לומד גם אם כל גופו מכוסה פריחה - ובתנאי שמדובר בנגעים שנושאים גלדים ולא שלפוחיות.

בדרך כלל הפריחה אינה מותירה סימנים או צלקות, אלא אם הנגעים הזדהמו בזיהום משני שגרם לנזק עמוק בעור. מקרים כאלה הם נדירים ביותר.

באוכלוסייה הבריאה לא נותנים באופן שגרתי טיפול תרופתי לאבעבועות רוח. התרופות שניתנות במקרים האלה הן להקלה על הגרד, כמו טיפות פניסטיל (דרך הפה) או תרחיץ קלמין. חשוב מאוד לשמור על היגיינה של העור ולרחוץ את הילד לפחות פעם ביום. אין מניעה לצאת עם הילד מהבית, ובלבד שיימנע ממגע עם ילדים כדי למנוע הדבקה.

באוכלוסיות מיוחדות (למשל, מדוכאי חיסון) ניתן טיפול תרופתי אנטי ויראלי דרך הפה או דרך הווריד.

לפני שנים אחדות פותח חיסון נגד אבעבועות רוח, וכיום הוא חלק מתוכנית החיסונים הממלכתית. החיסון בטוח ויעיל מאוד וניתן בשתי מנות: הראשונה בין גיל שנה לגיל 15 חודשם, והמנה השנייה בין גיל 4 שנים לגיל 6 שנים. החיסון ניתן בזריקה תת־עורית בזרוע ועלול לגרום לאדמומיות באזור ולרגישות קלה במשך ימים ספורים.

רוב הילדים המחוסנים מוגנים מהמחלה, אם כי ייתכנו מקרים של הופעת המחלה למרות החיסון. אולם במקרים האלה המחלה תהיה קלה מאוד, תתבטא בנגעים בודדים בלבד ותחלוף במהירות.

לסיכום: אף שאבעבועות רוח היא מחלה קלה בדרך כלל, הרי כדי למנוע את המקרים הקשים והנדירים מומלץ מאוד לחסן את הילדים.

חצבת
חצבת היא מחלת נגיפית (גורם לה נגיף ה־measles) שמתלווה אליה פריחה אופיינית. בעבר היינו עדים למגפות של חצבת, אולם כיום יש חיסון נגדה, והודות לו הפכה המחלה לנדירה. למרות זאת אנחנו עדים מדי פעם להתפרצויות של חצבת באוכלוסיות שלא חוסנו נגדה, ואז עלולה המחלה לגבות מחיר כבד מהחולים בה.

המחלה מתחילה שבוע עד שבועיים לאחר ההדבקה. סימני המחלה מזכירים שפעת: נזלת וגודש באף, אודם בעיניים שיעול וחום שיכול להיות גבוה. הילד ייראה חולה, מסכן ולעיתים אדיש.

ביום השלישי או הרביעי למחלה מופיעה פריחה בצבע אדום־חום. תחילה פורחות הפנים, אך בהמשך מתפשטת הפריחה לאזורי הגוף האחרים. אזורי הפריחה מתמזגים בהדרגה למשטחים אדומים שבולטים מעט מעל פני העור. בשלב הזה מלוּוה החצבת בחום גבוה מאוד ובתחושת חולי ועייפות. בתוך שלושה עד חמישה ימים מתחיל החום לסגת בהדרגה ושאריות הפרילה דוהות גם הן.

למחלה אין טיפול ספיציפי, למעט טיפול תומך שיקל על הילד. סיבוכים לחצבת מופיעים לעיתים נדירות, אך הם עלולים להיות מסוכנים.

האחריות למנוע הידבקות בחצבת היא קודם כול של ההורים שצריכים לחסן את הילד בגיל שנה יחד עם החיסון נגד חזרת ונגד אדמת. מנה חוזרת של החיסון ניתנת לרוב בכיתה א', בסביבות גיל 6. החשש שהיה קיים בעבר מפני קשר אפשרי בין החיסון נגד חצבת לבין התפתחות אוטיזם נשלל לחלוטין במחקרים רבים.

אדמת
אדמת היא מחלה נגיפית, ובדומה לחצבת ההידבקות נובעת משאיפת טיפות לחות וזעירות שפלטו החולים בעת שיעול או עיטוש. המחלה קלה יותר מחצבת, וסימניה מופיעים בין 14 יום ל־21 יום לאחר החשיפה לנגיף.

בתוך יום עד חמישה ימים של מחלה לא קשה מופיעים קשרי לימפה נפוחים בצוואר ומאחורי אפרכסות האוזניים. כבר בתחילתה מלוּוה האדמת בפריחה ורודה שמתחילה על הפנים ומתפשטת בהמשך לצוואר ומשם לשאר חלקי הגוף. הפריחה נעלמת בתוך יומיים עד שלושה ימים. אין טיפול מיוחד לאדמת, והמחלה - בילדים - לא מותירה שום נזק.
בילדים המחלה היא קלה. הדאגה העיקרית היא מפני האפשרות שהילד החולה ידביק אישה הרה במחלה. הדבקה כזאת היא מסוכנת אם האישה ההרה נמצאת במהלך 16 השבועות הראשונים להריון והיא מסוכנת במיוחד אם היא נמצאת בין השבוע השמיני לשבוע העשירי להריון. הסכנה היא שהעובר שנושאת האישה ההרה ברחמה ימות בגלל נגיפי האדמת או יסבול ממומים מולדים.

בישראל רוב הנשים בגיל הפוריות חוסנו נגד אדמת, אולם מי שאינה בטוחה בכך יכולה לבדוק את רמות הנוגדנים שבדמה לאדמת ומכך ללמוד אם היא חוסנה. החשש מפני אדמת בהריון הוא הסיבה העיקרית למתן החיסונים בגיל הילדות.

אדמנת זיהומית (המחלה החמישית - fifth disease)
אדמנת זיהומית (אריתמה אינפקציוזום), הנקראת גם המחלה החמישית, היא מחלה נגיפית שפורצת בעיקר בחודשי האביב. הנגיף שגורם למחלה נקרא פארו־וירוס, וההדבקה נעשית באמצעות טיפות זעירות באוויר שמקורן בשיעול של אדם חולה.

סימני המחלה מופיעים בתוך 14-4 ימים לאחר ההדבקה, אבל רק אצל כ־25% מהחולים מופיעים תסמינים כלשהם. התסמינים כוללים חום לא מאוד גבוה ופריחה. זו מופיעה תחילה על הלחיים של הילד ונותנות להן מראה של לחיים שסטרו עליהן. בתוך יום־יומיים מופיעה פריחה אדומה עדינה על הזרועות, על הרגליים ועל פלג הגוף העליון. בשלב זה הנגיף כבר נעלם, והילד אינו מידבק ורשאי לחזור לגן הילדים או לבית הספר.

אין טיפול מיוחד לאדמנת זיהומית. יש לשים לב: סימני המחלה עלולים לחזור זמנית בעקבות חשיפה לאור השמש, בתגובה למאמץ גופני או בתגובה לעלייה בטמפרטורת הגוף מסיבות אחרות. האבחנה מבוססת על הצורה האופיינית של התפרחת על הלחיים.

מחלת הפה והטלפיים
למחלת הפה והטלפיים, שהיא נפוצה מאוד, גורמים זנים רבים של נגיפים המשתייכים לקבוצת נגיפים מסוימת.

למחלה מתלווה לעיתים חום לא גבוה, אך היא עשויה להיות ללא חום כלל. המאפיין העיקרי של המחלה הוא שלפוחיות לבנבנות שמופיעות על פני הלשון, בצד הפנימי של הלחיים, בחניכיים ולעיתים על השפתיים. בהמשך מתפתחים כיבים (אפטות) בקוטר של כמה מילימטרים, שסביבם אזור אדום. הכיבים האלה עלולים להכאיב ולהציק. נוסף על כך עלולה להופיע פריחה אדומה ובולטת - עם או ללא שלפוחיות - בידיים, באצבעות, בכפות הרגליים בעכוז ובמפשעות. הופעת פריחה על הידיים שכיחה יותר מאשר על הרגליים. הנגעים בידיים וברגליים, שהם בצורת שלפוחיות, מלוּוים לעיתים קרובות בכאבים. השלפוחיות נסוגות לאחר כשבוע.

מחלת הפה והטלפיים מאוד מידבקת, אבל היא קלה וחולפת מעצמה ללא שום טיפול. בבתי המרקחת נמכרים תכשירים שונים שמקילים על הכאבים שנגרמים מהכיבים בפה.

מחלות חיידקיות הגורמות לפריחה

שנית (סקרלטינה)
למחלת השנית גורם החיידק סטרפטוקוקוס. היא מתאפיינת בדלקת בלוע ומלוּוה בפריחה אופיינית. המחלה מידבקת ונפוצה מאוד בקרב ילדים בגיל בית הספר, בעיקר בחורף ובתחילת האביב, אולם תיתכן בכל גיל ובכל עונות השנה. בעבר נחשבה השנית למחלה קשה ומסוכנת, אבל בימינו היחס אליה הוא כמו לכל זיהום אחר מסטרפטוקוקוס שניתן להתמודד איתו באמצעות טיפול אנטיביוטי פשוט למדי.

הפריחה הוורודה־אדומה מופיעה בכל הגוף כיומיים לאחר תחילת המחלה, והיא נגרמת מרעלנים שמפרישים חיידקי הסטרפטוקוקוס. הפריחה של השנית צפופה, וכאשר עליה יד, מתקבלת תחושה של נייר זכוכית עדין. בדרך כלל הפריחה אינה מופיעה בכפות הידיים והרגליים. מאפיינים נוספים של המחלה הם אודם וסומק בפנים, ולרוב ישנו אזור חיוור סביב הפה. הלשון אדומה אף היא.

נוסף על פריחה יש למחלה תסמינים נוספים, ובהם חום, כאב גרון - בעיקר בעת בליעה (תופעה שאופיינית לדלקת גרון גם ללא פריחה), כאב ראש ונפיחות בבלוטות הלימפה, בעיקר בצוואר. לעיתים נוצר קילוף עור בקצות האצבעות. זהו סימן אופייני לכך שתהליך ההחלמה מהמחלה הוא בעיצומו.

בדומה לטיפול בדלקת גרון ללא פריחה, גם שנית מחייבת טיפול אנטיביוטי במשך 10 ימים מלאים - אף אם הרגשת הילד השתפרה בתוך ימים ספורים ולכאורה הוא הבריא. זאת כדי למנוע התפתחות סיבוכים שעלולים להיות משמעותיים.

24 שעות לאחר ירידת החום רשאי הילד לשוב ללימודים, גם אם טרם השלים את עשרת ימי הטיפול של לקיחת האנטיביוטיקה.

אימפטיגו
אימפטיגו היא מחלה זיהומית שטחית של העור שעלולה להיגרם משני סוגים של חיידקים: סטרפטוקוקוס וסטפילוקוקוס.

אימפטיגו מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בחודשי הקיץ. היא מתאפיינת בפריחה שבהתחלה נראית כשלפוחיות זעירות סביב הפה והשפתיים. מאוחר יותר השלפוחיות האלה פוקעות ומותירות אזורים אדומים פתוחים בעור. אלה מתכסים בגלד בצבע דבש ולעיתים מלוּוים בגרד. המחלה מידבקת מאוד ועלולה להתפשט לאזורי גוף שונים וגם לילדים אחרים במגע רגיל.

הטיפול באימפטיגו הוא כמו בזיהומים אחרים שלהם גורמים סטרפטוקוקוס וסטפילוקוקוס: יש צורך בטיפול אנטיביוטי במשך 10 ימים כדי למנוע סיבוכים. כעבור שניים עד שלושה ימי טיפול המחלה כבר אינה מידבקת, אך הפריחה עדיין נשארת בדרך כלל עוד כמה ימים לפני שהיא נעלמת כליל.

ככלל, האם פריחה עלולה להיות מסוכנת?

בדרך כלל הפריחה אינה מסוכנת, לא מזיקה וגם אינה מידבקת. רוב הפריחות גם חולפות מעצמן בתוך זמן קצר. אולם יש פריחות בגיל הילדות שהגורם להופעתן עלול לסכן חיים.

איך מזהים פריחה מסוכנת?

אם הפריחה נעלמת או מתבהרת כאשר לוחצים עליה, ושבה לצורתה המקורית עם שחרור הלחץ, היא ככל הנראה אינה מסוכנת. לעומת זאת, אם הפריחה אינה נעלמת בזמן שלוחצים על האזור הנגוע, ייתכן שמדובר בפריחה מסוכנת שנובעת מדימומים תת־עוריים (פטכיות). הופעתם של אלה מחייבת פנייה מיידית לבדיקה רפואית.

גם אם הפריחה מלוּוה בנפיחות סביב הפה, בלשון ובשפתיים - עם או בלי  קשיי נשימה - יש לפנות מיד לרופא. מדובר במחלות לא שכיחות, אך יש להיות מודעים לקיומן ולסימנים המזהירים שתוארו.

מהן פטכיות?

פטכיות הן אזורים שבהם יש דימום תוך־עורי או תת־עורי שנראה לרוב כמו נקודות זעירות אדומות, אך עלול להיות גם מפושט יותר. פטכיות באזור הצוואר והפנים מופיעות לעיתים לאחר שיעול חזק או הקאות - ואז אין להן משמעות מיוחדת.

שילוב של חום ושל פטכיות עלול להיות סימן למחלה קשה, מסוכנת ולעיתים קטלנית שנגרמת מהחיידק האלים מנינגוקוקוס. החיידק עלול להגיע לזרם הדם ולגרום לזיהום של כל הגוף - מצב הקרוי אלח דם.

החיידק הזה עלול לגרום גם לדלקת קרום המוח. מדובר במצבים רפואיים שעלולים לסכן את החיים. המחלה מאוד מידבקת, ולכן כל ילד שזיהו אצלו פטכיות, חייב להגיע לרופא בהקדם האפשרי כדי לעבור בדיקות נדרשות ולהגיע לאבחנה מהר ככל האפשר. כל זאת כדי להתחיל בטיפול מתאים שעשוי להציל חיים.

ד"ר יורם בלשר הוא מומחה ברפואת ילדים בקבוצת כללית

ד"ר מוטי חיימי הוא מומחה ברפואת ילדים ובהמטו־אונקולוגיה
במרכז בריאות הילד בחיפה מקבוצת כללית. כמו כן הוא מנהל פורום מחלות ילדים באתר כללית

חשוב לדעת
בדרך להיות הורים?

בואו לראות מה מגיע לכם בכללית מושלם

ניוזלטר כללית
רוצה לקבל את הניוזלטר השבועי שלנו?
אני מסכים לקבל הודעות במייל