פורסם בראשונה: 09.12.2014
עדכון אחרון: 09.12.2014
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

איך תיראה הזוגיות כשהוא בפרק ב'?

לקריאה נוחה
כשבוחרים בבן או בת זוג מבוגרים יותר, עם פער הגילים באים עוד מטענים: מה קורה כשאחד מכם אחרי גירושים, ולפעמים גם הורה לילדים? מה המשקעים מהקשר הקודם שכשל יעשו לקשר החדש, ואיך בונים זוגיות כזו בכלל?
ומה עושים כשלאחד מכם יש ילדים?

בקיצור

1.

כשאחד מבני הזוג מגיע אחרי גירושים, ולפעמים גם כבר כהורה לילדים, תחילת הקשר תהיה עוד יותר מורכבת מבדרך כלל.

2.

עלולות להיכנס למשוואה מדקרות קנאה בין בן הזוג החדש לילדים, ועניינים של קושי לתת אמון מחודש בזוגיות אחרי שהקודמת נגמרה רע.

3.

למרות הקשיים הרבים, אם זוכרים שבן הזוג עבר משהו לא פשוט, והוא בעצמו זוכר לתת לדברים את הזמן והמקום שלהם, הקשר יוכל לעבוד.

אנשים מגיעים למערכות יחסים מכל מיני מקומות עם כל מיני מטענים. לפעמים הרקע השונה מתמזג נפלא, ולפעמים הוא יוצר פער בעייתי. זה בולט כשיש הבדלים ברקורד הזוגי, למשל כשאחד מהשניים רווק והאחר גרוש ונמצא בעיצומו של סיבוב שני.

אצל זוגות הטרוסקסואליים הסטטיסטיקה מצביעה בעיקר על גברים גרושים שנמצאים בזוגיות עם נשים רווקות. הסיבה, מסבירה המטפלת הזוגית והמינית מירי קרייזמן, קשורה בין היתר לפער גילים אצל הזוגות, ולשאיפה להיות הורים. 

 זהירות, מטען

כשנכנסים למערכת יחסים שבה בן הזוג בוגר נישואים, צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהוא או היא מגיעים עם משא שיכול להיות כבד. יש סיפורי גירושים קשים ואפילו טראומתיים, כך שהגרוש או הגרושה עלולים להיות טעונים כלפי כל בני המין השני. זה מצב מורכב שיכול לייצר קשיים.

מי שנכנס לזוגיות במצב צבירה כזה מסוגל להתנהל בחשדנות כלפי בן הזוג (וכלפי הקשר), להתקדם בזהירות מופרזת, להפגין איפוק ואפילו להגביל את הקשר ובעיקר את עתידו. הפרטנר או הפרטנרית עלולים לקבל את התחושה שהם פוסעים במסדרון צר ולא רואים אור בקצה המנהרה: מטרות כנישואים ולידה אינן מסתמנות באופק. פער כזה שנוצר בין גישות שני הצדדים יוביל לשיחות רבות וקשות מזן "יחסינו לאן".

מצד שני קיימים מקרים שבהם הגרושים מגיעים לקשר החדש כדי לתקן – ומיד. טראומת פרידה יכולה לגרום השתוקקות לריפוי מהיר של הפצע, או תאווה "להראות" לבן או לבת הזוג לשעבר שאפשר בלעדיהם. שלא לדבר על האנשים שפשוט לא מסוגלים להיות לבד ומזדרזים למלא את החסר בפרטנר אפשרי - גם אם הוא לא מי שהכי מתאים להם.

שני התסריטים האלה: הנזהר והנמנע מול הממהר והמתלהב, לא מבשרים טובות. קרייזמן ממליצה לא לרוץ לשום מקום אחרי טראומה של גירושים, אלא לתת לפרידה את המקום והזמן שלה, ולהגיע לקשר החדש מתוך מוכנות.

זהירות, ילד

אם קשר אחרי גירושין הוא מורכב, כשאחד מהפרטנרים מגיע עם ילדים הוא נהיה עוד יותר מסובך. ההורה עלול למצוא את עצמו באחד הקצוות הבאים: תחושה שהוא זקוק נואשות לזוגיות כדי לגדל את הילד, או דחף להרחיק את בת או בן הזוג החדשים מהילד ככל האפשר, כדי להשאיר את הילד "ברשותו". שתי האפשרויות בעייתיות בעיני המטפלת הזוגית.

ומהצד השני, בן הזוג הרווק עלול למצוא את עצמו בהתקפי קנאה בילד על הזמן ותשומת הלב שההורה מקדיש לו "על חשבון" הזוגיות החדשה. זה אולי לא נשמע רציונלי, אבל לפעמים זה קורה, ואם המצב הוא כמו שתיארנו, לפעמים זה עשוי להיות מעט מוצדק.

במקרים קשים יותר, טוענת קרייזמן, בתחילת הקשר בן הזוג מקבל את הילדים של השני בהתלהבות, אבל אחרי שהקשר מתייצב והזוגיות נראית מובטחת, הוא רואה אותם באור אחר, אפילו מפנה להם עורף ומקשה על בן הזוג את הקשר איתם.

כשמשהו מכל אלו קורה טוב, מגיעים מהר מאוד מתחים, לחצים ומריבות.

יש גם יתרונות לפרק ב'

הקשיים שתוארו כאן אינם קלים וגם ההתמודדות איתם יכולה להיות קשה, אבל היא אפשרית. קודם כל כדי לפרק ולנטרל את המצבים המורכבים, המומחית שבה וממליצה על קצב נכון. תנו זמן לדברים, גלו סבלנות, משני צידי הזוגיות.

לאדם שמגיע מנישואים שהסתיימו כדאי להיות שקול, לא לבצע בחירות והחלטות תחת לחץ, לא להיחפז - וגם לא לחשוש ולהגביל מדי. ומי שמולו צריך, או צריכה, להבין שאדם שעבר גירושים מגיע לקשר עם סיפור, לפעמים עם צלקות, ולהתנהל בהתאם: לגלות רצון טוב, להיות קשוב לצרכיו, להכיל אותו, ולא לנסות לשנותו. כן כדאי לדבר, לשקף כשדברים הם תוצר של טראומות מהעבר ולא קשורים באמת לקשר הנוכחי.

כשיש ילד בתמונה חשוב לדעת שזה נתון שלא ישתנה, ושמוכרחים לקחת בחשבון אותו ואת הכרוך בו. ההתנהלות מוכרחה להיות הדרגתית וזהירה. אסור למהר ולהכניס את בן הזוג החדש לתפקיד ההורה, ואסור לבן הזוג החדש להתנהג כך. זהו לא תפקידו: האישה או האיש החדשים לא אמורים להיות המחנכים של הילד. ולא, הם אפילו לא חייבים לאהוב אותו! הם צריכים להסתדר איתו כראוי, ובהמשך אולי ליצור בעדינות את הקשר.

לא רק הילד הוא נתון שלא ישתנה - גם ההורות של ההורה הביולוגי. יש להבין ולזכור שהאב יישאר אב, והאם תישאר אם. הם לא אמורים לוותר על המקום שלהם לצד ילדיהם, צריך לאפשר להם את המקום הזה ובמקביל לבנות בתבונה את הזוגיות חדשה.

ולסיום, קצת תקווה: אם האדם שעבר גירושים לא עיבד את הטעויות שלו במהלך הנישואים, אומרת קרייזמן, סביר להניח שהוא יחזור על טעויותיו. אבל אם הוא עשה זאת – הזוגיות החדשה יכולה רק לצאת מזה נשכרת עם אדם שלמד מטעויות, הפנים אותם וכעת הוא שקול יותר, ובתקווה מחובר יותר לעצמו, יודע מה הוא רוצה ומה הוא יכול להעניק.

ייעוץ מקצועי: מירי קרייזמן