פורסם בראשונה: 05.04.2011
עדכון אחרון: 31.05.2011
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

פנויים פנויות, או: מאותגרי זוגיות?

לקריאה נוחה
פנויים פנויות: האם גם אתם שייכים לאלה שלא מצליחים למצוא אהבה? מהם שלושת סוגי האנשים הבלתי זוויגים, או מאותגרי הזוגיות בפינו, והאם יש להם תקנה?
האם אתם מאותגרים מבחינת זוגיות?

כשנגיד פנויים פנויות (ונגיד, בלי עין הרע) לאורך הכתבה הזאת, לא נדבר על פנויים פנויות סתם. לא על אלה שממלאים בחדווה את האוטובוסים בטיולים המיוחדים לגליל, וגם לא על אלה שגודשים בצעד תימני את ערבי הספיישל של ריקודי העם.

נעסוק, חברות וחברים, בגרעין הקשה של הפנויים פנויות, בהארד קור של התופעה, באנשים שמציאות חייהם האי־זוגית יכולה ברשעותה לתלות מעל ראשיהם שלט ובו ייאמר "בלתי זוויגים".

בלתי זוויגים - מי אלה?

אלה אנשים שאנחנו מביטים בהם מהצד, לעיתים ממש בפנים ולפעמים פשוט במראה, ולא מבינים: מה, לעזאזל, לא בסדר איתם? במקרים רבים הם נאים, נבונים, משעשעים – אבל עדיין בודדים. ולא שלא ניסו, עשרות, מאות, או אלפי פעמים.

האם יש אנשים – אנחנו שואלים את עצמנו, אני שואל אתכם ומיד אשאל מישהו שמבין יותר – שאינם מסוגלים לחיי זוגיות? שלא אמורים לחיות בשניים?

נזכרים מאוחר. או: עכשיו באים?

פנויים פנויות מתמידים שכאלה (אולי באמת הגיע הזמן לכונן מושג תקין פוליטית בעברית גם עבורם) הם תופעה רווחת. רווחת מאוד, אומר הפסיכולוג הקליני אלון יפה. השאלות המטרידות מתחילות לעלות, מצד החברה או מצד האובייקט עצמו, באזור גיל 30, הוא גיל תחילת הלחץ הישראלי בענייני חופה וקידושין.

אגב קידושין, גם בחברה הדתית-לאומית קיימים פנויים פנויות קשים לפיצוח (אני חושב שמצאתי: "מאותגרים זוגית"). ועדיין, בחברה החילונית התופעה בולטת מפני ששם היא מתאפשרת - יותר מאשר בחברה הדתית ויותר מבעבר.

אלון יפה קושר את העניין בתהליכים שונים ובהם תהליך הקיים בכל העולם, העלייה בגיל הנישואים הראשונים. המצב בישראל קרוב, כמה מפתיע, למצב בארצות הברית, שם עומד הגיל הממוצע לנישואים ראשונים על 28 לגברים ו-26 לנשים.

באירופה, רחמנא לצלן, הגילים מאוחרים עוד יותר ויש אפילו אנשים לא מעטים שבוחרים לא להינשא או לא לחיות בזוגיות כלל. אבל כאן, כידוע, זה לא אירופה.

אז זה לא כזה נדיר.

"הרבה אנשים מגיעים בגיל מאוחר להכרה בכך שהם רוצים מערכת יחסים רצינית, וההשפעה התרבותית משמעותית מאוד בנושא הזה", מסביר אלון יפה. כידוע, וזה כבר ההסבר שלי, ההמצאה המכונה זוגיות נחלקת לשתי תקופות שונות בתכלית – הראשונה, הקצרה והשמחה, שבה מכירים, מתאהבים, מתלהבים ומתחרמנים. השנייה, הארוכה והמייגעת, שבה עוסקים בעיקר בתחזוקה. עובדים על זה, עלק.

הפתעה: זוגיות אינה פיקניק

"בעידן שלנו, השלב הראשון קל יחסית", עושה הפסיכולוג סדר בתיאוריה השכונתית שלי. "ההיכרות, שבעבר הייתה בעייתית, בעיקר לביישנים, הוקלה מאוד בזכות האינטרנט ואפשרויות תקשורת שלא היו בעבר, דוגמת ה-SMS.

"אבל התרבות כלל לא הקלה את השלב השני, זה של מערכת היחסים ארוכת הטווח. אנשים מרבים להכיר, אבל הם חסרי כלים להחזיק את הקשר. התרבות העכשווית, של המאה ה־21, מעודדת אידיאלים של סיפוק עצמי ושל מעבר מהיר לדבר הבא. היא גם מנחה אותנו ללכת בעקבות דימויי תקשורת שונים: יופי מושלם, מעודכנות, אופנתיות".

אלון יפה טוען שאנשים מגיעים כיום לקשר כשבידם רשימת קריטריונים, וכשאני מקשה ואומר שתמיד היתה כזו (נו, אתם יודעים – מוצא, השכלה, הכנסה, כל מה שצריך), הוא נוטה להסכים ומציין שהרשימה הזאת רק התעבתה והתעדכנה, בהתאם לרוח התקופה.

"כשאנחנו סותמים את עצמנו בדימויים האלה, אנחנו לא באמת מתחילים את הבירור העצמי של מה אנחנו רוצים", הוא אומר.

מלכודת הציפיות, הפרוסה לרגלינו בתחומי חיים שונים, מצליחה להפיל גם את האוהבים הצעירים, או הלא כל כך צעירים. "כל קושי או חיסרון שמתגלים בבן הזוג מספקים סיבה לסיום הקשר. בעידן הנוכחי, הנכונות להתמודד עם הקושי ועם החסר קטנה הרבה יותר", אומר יפה.

מי שחי עד רגע זה בתחושה המתוקה שזוגיות ארוכת טווח היא בילוי מענג ותו לא, מוזמן להתפכח ולהקשיב לאלון יפה: "בקשר זוגי קיים מפגש מתמיד עם השונה וצריך איכשהו להחזיק את זה. יש גם קשרים שמחזיקים את זה בדרך של ביטול אחד הצדדים. בכל מקרה, כל קשר מחייב התמודדות: עם אכזבות בתוך הקשר, עם פגיעה. צריך להסכים להיות במקום הזה, וגם להישאר שם, אחרי ריב".

עמידה בשרשרת אתגרים מלבבת זו מחייבת ארגז כלים לא קטן, או כפי שמנסח זאת המומחה: "הדבר דורש גמישות מסוימת של האגו, יכולות הכלה ומחילה, יכולת לשמוע דברים שאתה לא אוהב". 

המסוגרים, הנזקקים והנכווים

וכך, תמונת עולמם של הפנויים פנויות ארוכי הטווח נראית לי לפתע ברורה יותר, שלא לומר הגיונית יותר.

כתב האישום המוצדק נגד הסביבה החברתית והשפעותיה התרבותיות לא יכול לספק הסבר בלעדי לתופעת הפנויים פנויות הכרוניים. כולנו הרי נושמים כאן אוויר חברתי דומה, ובכל זאת, חלקנו זוגיים מרהיבים, אחרים זוגיים סבירים ורק השאר מאותגרים זוגית. מה, אם כך, עושה אדם למתקשה קבוע במציאת זוגיות או בשמירה עליה?

המסוגרים
אלון יפה מסביר שיש אנשים שאצלם קשר הוא דבר רגיש מאוד. "הם חרדים מפני עצם המפגש, חוששים להיחשף ומבועתים מהתחייבות. חלקם משכנעים את עצמם שהם לא זקוקים כלל לזוגיות, לפחות 'לא כרגע'. אלה אנשים מסוגרים מאוד. לפעמים זה הולך עם פרופיל של איש הייטק, שעבודתו מעודדת אותו להיות נורא ממוקד בה, גם כשהוא לא נמצא בעבודה".

הנזקקים

בקצה השני של הקשת נמצאים טיפוסים אחרים לגמרי, שגם הם סובלים מקושי בהשגת זוגיות או בשימורה. "אנשים שמאוד זקוקים לקשר, אבל אצלם כל סדק בקשר, כל אפשרות של פרידה, כל גילוי חוסר הערכה מצד בן הזוג, נחווה בצורה קשה. הם זקוקים לעוד מישהו לצידם כדי לחיות – וזה מכביד מאוד על הקשר. זה שם על המישהו האחר אחריות שלא תיאמן".

הנכווים

את שורשי הקשיים של הפנויים פנויות האדוקים בהגשמת המטרה הזוגית אפשר למצוא לעיתים בהיסטוריה האישית שלהם. אירועים דרמטיים של פגיעה בתוך מערכת יחסים, בין אם זו מערכת יחסים שחוו בעצמם ובין אם כזו שהיו עדים לה בבית הוריהם, עלולים לחבל בניסיון לבנות קשר בהמשך הדרך. ככל שה"כוויה" אירעה בשלב מוקדם יותר בחיים, מציין יפה, השפעתה צפויה להיות חזקה יותר.

אפשר לזהות מראש את האנשים האלה?

הפסיכולוג מצביע שוב על ההיסטוריה האישית והמשפחתית של האדם כמקור לשאיבת מידע מרמז בנושא, אבל מדגיש כי בכל מקרה, הבעייתיות ביכולת ליצירת קשר מתגלה מהר. "ברגע שהקשר לוקח קצת לכיוון הרציני, יש אצל האנשים האלה בהלה מאוד גדולה, חרדה, התחמקות, נסיגה, משחקים מסוימים".

אז מה עושים – בורחים?

בנקודה זו מעלה אלון יפה אבחנה מפתיעה מעט. לפחות אותי. "מי שמכיר בקושי או בבעיה הקיימים אצלו, דווקא עליו אפשר לסמוך". כמה מנחם, אני אומר לו. אז מומלץ לי ללכת על אשה שתגיד לי בפנים, בדייט, "אין לי זוגיות כבר שנים, אני כושלת בזה ואני מכירה בזה"? ובכן, אין זו המלצת המומחה. אבל הוא טוען שאדם המכיר בבעייתו ומודע לה, ייתכן בהחלט שגם מטפל בה.

אפשר בכלל לטפל בתופעה העיקשת?

"אפשר", מרגיע יפה. "לפעמים זו עבודה קשה, ולפעמים לא כל כך. יש מקרים שבהם נדרשים שינוי קטן בפרספקטיבה, נכונות להסתכל על עצמך קצת אחרת. ולא בהכרח מדובר בטיפול פסיכולוגי.

"לעיתים מתרחשים אירועים בחיים שמזיזים משהו, מזיזים אותך ממקום שהיית תקוע בו. אירועים דרמטיים, אפילו מוות של הורה. לפעמים, גם התאהבות חזקה יכולה להיות מוטיבציה לעבודה עצמית.

"קודם כל, צריך להכיר בכך שלבנות קשר זו עבודה, בעיקר למי שעבורו זה לא דבר אוטומטי. צריך להסכים לעבודה הזו. צריך להסכים לדברים לא פשוטים כדי לקבל דברים טובים שקשר מביא. אין פתרונות פלא, ואני לא מאמין בסדנאות בזק שמחוללות את זה".

כאן, בשולי סדנת הפנויים פנויות שלנו, זורק הפסיכולוג פצצה חכמה: "כללית, קשר זוגי הוא לא דבר טבעי, במובן של הרמוניה". וההערה הזו חשובה ורבת פנים מכדי שנתייחס אליה כהערה. היא כבר תזכה אצלנו בהזדמנות לכתבה משלה. מגיע לנו, מגיע לה.

זיו לנצ'נר הוא כתב הסקס והזוגיות של "20 פלוס"

ייעוץ מקצועי:   אלון יפה, פסיכולוג קליני

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל