פורסם בראשונה: 07.11.2006
עדכון אחרון: 08.11.2006
  • טל מעיין טל מעיין

תסמונת הספורטאים

לקריאה נוחה
הם קורעים את עצמם באימונים, רצים מתחרות לתחרות ולא נשמעים לאיתותי המצוקה של הגוף. כשהם מבינים מה קרה להם, זה כבר מאוחר – אין להם כוח לזוז. איך נגמרה הקריירה המפוארת של הטניסאי עמוס מנסדורף, ומה עשה גל פרידמן כדי לחזור לגלוש

​מה משותף ליעל ארד, עמוס מנסדורף וגל פרידמן? כולם ספורטאים מצטיינים שהגיעו כל אחד בתחומו לצמרת העולמית. כל השלושה חלו בשלב זה או אחר של הקריירה שלהם בתסמונת תשישות היתר, המוכרת בשמה העממי – מחלת הנשיקה. 

ארד זכתה במדליית כסף באולימפיאדת ברצלונה ב-92', מנסדורף היה במשך שנים בין 20 הטניסאים הטובים בעולם, הגולש גל פרידמן זכה במדליית ארד באולימפיאדת אטלנטה ב-96'. במשך שנים הם עסקו בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית, כאשר לפתע פגעה בהם המחלה והפילה אותם לרצפה לתקופה ממושכת.

אצל מנסדורף סיבוכי המחלה חיסלו את הקריירה, פרידמן התאושש וכמוהו גם מיכל היין, שהיתה אלופת ישראל 11 שנים ברציפות בגלשני רוח אולימפיים מדגם מיסטראל, חלתה במחלה בשנת 1998 וקורקעה לחצי שנה. מאוחר יותר ייצגה את ישראל באולימפיאדת סידני 2000.

ספורט זה בריאות?

מחקרים הוכיחו כי פעילות גופנית​ מקדמת בריאות ואף מסייעת במניעה ובטיפול במחלות רבות. הבעיה מתחילה, כאשר חורגים מהמכסות המקובלות בקרב החובבים. בניגוד לספורט החובבני, בספורט התחרותי היכולת הגופנית נמתחת עד לקצה ולעתים מעבר לכך. כך קורה ששחקני כדורגל מקצוענים עולים למגרש ומפגינים ביצועים שקורעים אותם גופנית ולעתים מכריעים אותם. גם מתאבקים או ג'ודאייקות נלחמים על הזירה, כאשר הגב שלהם מחשב להתמוטט מעומס הכאב. דורון שפר, למשל, נתן פעם הצגה גדולה, למרות שפעת קשה וחום גבוה.​

זה חכם?

לא כל כך. הכרחי? מדובר בדילמה קשה במיוחד, במסגרתה נלחמים זה בזה ההגיון והשאיפה לנצח בכל מחיר. הניזוק העיקרי, ולא משנה מאיזו זווית נבחן את הנושא, הוא הגוף. המלחמה הפנימית הזו מובילה רבים מן הספורטאים למצב המכונה ברפואה תסמונת אימון יתר.​

תסמונת אימון יתר? יש דבר כזה?

מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות הוכיחו כי תוכנית האימונים התובענית של ספורטאי העילית פוגעת במערכת החיסון ​שלהם ומגבירה את הנטייה למחלות זיהומיות. הזיהומים הנפוצים בקרב הספורטאים הם זיהומים נגיפיים ובמיוחד בדרכי הנשימה העליונות. במידה פחותה נפוצים גם זיהומים בדרכי העיכול. ביצוע אימונים בזמן תקופת הדגירה של מחלות זיהומיות, גורם להחמרה במחלה המתהווה. 

בהרבה מן המקרים, השינויים במערכת החיסון בעקבות אימונים קשים או תחרויות, הם קלים וקצרי מועד וחוזרים לרמות תקינות תוך 24 שעות. אולם, פרק הזמן שבו מערכת החיסון מדוכאת, מהווה חלון הזדמנויות שבו, אם ייחשף הספורטאי לגורם מזהם, סיכוייו להידבק במחלה גבוהים יותר. אצל ספורטאים המתאמנים מספר פעמים ביום נוצר חלון הזדמנויות גדול יותר.​

מתי חלון ההזדמנויות הזה נפתח?

מחקרים הוכיחו כי הנטייה המוגברת למחלות זיהומיות מופיעה בעיקר בתקופת התחרויות, שבהן עומס אימונים גבוה במיוחד. נראה כי השילוב של מצב דחק פיזיולוגי ופסיכולוגי הקשור באימונים קשים ובהשתתפות בתחרויות, הוא זה שגורם להגברת הנטייה למחלות זיהומיות בספורטאים. אחד הסיבוכים האפשריים של תסמונת אימון היתר, כתוצאה מירידה במערכת החיסונית, היא מחלת הנשיקה.​

מה קרה לגל פרידמן?

הגולש האולימפי גל פרידמן, חש לפני כארבע שנים שהוא לא מסוגל לסחוב בשעת אימון. למרות המאמץ הפיזי אליו הורגל, הוא חש שגופו אינו נשמע לו ושכושרו הגופני בסימן ירידה. 

פרידמן, שפיתח מודעות גבוהה במיוחד לגופו, החליט לפנות לד"ר אלון אליקים, אנדוקרינולוג ורופא ילדים במרכז רפואי מאיר, אתלט ואלוף ישראל בעברו, שנבחר ללוות את הספורטאים האולימפיים לאולימפיאדת אתונה. בדיקות נרחבות העלו שפרידמן אכן חלה במחלת הנשיקה. בשלבים הראשונים מתאפיינת המחלה בחולשה קשה ועייפות מרובה. זהו השלב שבו נזקק הספורטאי למנוחה.

"בסוף שנת 1997 חליתי פתאום בלי סוף", מספר פרידמן. "בכל פעם חטפתי חום גבוה ודלקות גרון והתחושה הכללית שלי הייתה גרועה. ניסיתי להמשיך להתאמן בשארית כוחותיי והרגשתי שזה לא זה. בדיקות הדם שעשיתי הראו עלייה ברמת הנוגדנים ואובחנתי כחולה במחלת הנשיקה. כשהגעתי לד"ר אליקים הוא הבהיר לי שמדובר בתהליך החלמה ממושך שיכול לקחת חודש, חצי שנה או אפילו שנה. הוא הדגיש בפני שעלי לנוח ובשלב הראשון להימנע באופן מוחלט מפעילות גופנית. החלטתי להיות חייל ממושמע, אחרי שהסבירו לי שעדיף להתאזר בסבלנות ולא להרוס את היכולות הגופניות שלי לטווח הארוך. זה לא היה קל לעבור ממצב של פעילות גופנית אינטנסיבית למנוחה מוחלטת, אבל לא הייתה לי ברירה. התחלתי לצרוך כמויות מדודות של ויטמין C ולראשונה בחיי התחלתי לקחת גם תוספי מזון כשאני מקפיד על תזונה בריאה, נכונה ומאוזנת. התחלתי לנהל אורח חיים של מובטל".

רק אחרי חצי שנה חזר פרידמן לאימונים מינוריים יחד עם עמרית ינילוב-עדן, שהיתה אז מאמנת הכושר שלו במכון וינגייט. "מערכת האימונים שלי נבנתה על פי תחושות הגוף שלי אליהן הייתי מאד קשוב. ברגע שזיהיתי שאני מתאמץ מעבר ליכולת שלי, הפסקתי, הורדתי מהלך ונחתי יותר. בשלבים מאוחרים יותר, אחרי כשנה התחלתי לעשות יותר אימוני כושר וגיליתי את ספורט הרכיבה על אופניים. 

"הרכיבה על האופניים חיזקה אותי גם מנטלית וגם פיזית והיוותה שלב חשוב בתהליך ההחלמה. בתקופה מאוחרת יותר כבר התחלתי ליטול חלק בתחרויות באירופה. באותן שנים סיימתי בסביבות המקום החמישי. לא הצלחתי להחזיק מעמד עונה שלמה ולא הגעתי לאליפות העולם. בתחרות המכריעה לקראת אולימפיאדת סידני תקף אותי שוב וירוס (לא מחלת הנשיקה) והייתי חולה. המחלה שהתפרצה דווקא אז מנעה ממני להשתתף באולימפיאדה. לאט, לאט התאוששתי וחזרתי לכושר מלא. בשנת 2002 כבר לקחתי מדליית זהב באליפות העולם והבנתי שחזרתי לעצמי. הטיפ שיש לי לתת לכל ספורטאי שחולה במחלת הנשיקה הוא להיות סבלני ולחכות שזה יעבור. מי שקשוב לעצמו יודע מתי עבר השלב הקשה".​

מה גורם למחלת הנשיקה?

שני סוגי וירוס אחראים להופעתה של מחלת הנשיקה: האחד הוא וירוס מסוג אפשטיין-בר (.C.B.V) והשני C.M.V שגורם גם לתסמונת העייפות הכרונית. 

ספורטאים הם מטבעם תחרותיים ומורגלים במאמץ גופני מתמשך. לספורטאי שלפתע מרגיש על הרצפה כתוצאה ממחלת הנשיקה, לא קל להשלים עם העובדה שהתרופה למחלה היא מנוחה. כמי שרגיל לאמץ את גופו, הספורטאי חושש שהירידה בכושרו הגופני תהיה בלתי הפיכה. החום הגבוה ותחושת החולשה והעייפות המלוות את תחילת המחלה, יכולים להימשך שבועות ארוכים. 

"צריך לקחת בחשבון שלעתים תוקף הווירוס את השרירים באופן אגרסיבי, מה שמקשה עוד יותר על התהליך השיקומי", אומר ד"ר אליקים. "הספורטאי עשוי לחוש בתסכול עצום על כך שגופו אינו נשמע לו ולנסות להילחם בתופעה תוך אימוץ מיותר וחסר סיכוי של כל המערכות. התגובה הזו, של להשיב מלחמה, יכולה להיות בעוכריו של הספורטאי ולגרום לו לנזק בלתי הפיך. חזרה לפעילות גופנית בשלב מוקדם מידי יכולה להתפרש בעיני הספורטאי כצעד אחד קדימה, בעוד שבפועל הוא יחזור ארבעה צעדים אחורה. היכולת להשתקם ולחזור להיות אתלט ברמה לה הורגלת כספורטאי תלויה ביכולת להכיר במגבלות גופך. גל פרידמן מהווה דוגמא נפלאה לספורטאי שהיה קשוב לגוף שלו והתמודד עם המחלה באופן האופטימלי. הוא השתקם לאט לאט תוך שהוא קשוב לתשדורות של גופו". 

לאחר שאובחנה המחלה אצל גל והובהר לו שזו אכן מחלת הנשיקה", נזכר ד"ר אליקים, "ישבתי אתו ועם המאמן שלו וגל הבין מיד במה מדובר וקלט מה נדרש ממנו. הוא שב ובנה עצמו ושיחזר את היכולות שלו במהלך חודשים רבים וזכה מאוחר יותר באליפות העולם. הוא השכיל להצליח ולהתגבר על ירידה של עשרות אחוזים בכושר שלו כשהוא נעזר בתזונה נכונה ובמאמנת הכושר האישית שלו". 

אז איך בכל זאת אפשר לבקר את עצמת האימון על מנת שלא תהיה מעבר ליכולת ההתמודדות של הספורטאי?

מרבית המאמנים והספורטאים נשענים על ניסיון ותחושות אישיות אך אלה כמובן לא תמיד מספיקים. נעשו מחקרים רבים שמטרתם הייתה לאתר סימנים פיזיולוגיים וביוכימיים מקדימים לאימון יתר, אך מכיוון שמרבית הסימנים מופיעים באופן תקין גם בתגובה למאמץ גופני רגיל, טרם נמצאו סימנים יעילים באמת לאבחון מוקדם של התוצאה. האור האדום צריך להידלק אצל כל הנוגעים בדבר כשניכרת ירידה ביכולת הגופנית, כאשר הירידה מלווה גם בפגיעה ביעילות התנועה.​

איך מאבחנים תסמונת אימון יתר?

ד"ר דני נמט, רופא במרכז הרפואי מאיר, היה בעבר אלוף ישראל בהדיפת כדור ברזל. לדבריו, "קשה מאוד לאבחן תסמונת של אימון יתר. הבעיה המרכזית היא שרק לאחר ירידה בולטת ביכולתו של הספורטאי בעת אימון או בתחרות עצמה עולה הסברה שאולי מדובר בתסמונת הזו".

"סימנים נוספים המצביעים על כך שייתכן ומדובר בתסמונת, מלבד הירידה של הספורטאי ביכולת הביצוע", מסביר ד"ר נמט, "הם עייפות ניכרת וחולשת שרירים, ירידה בסיבולת ובקואורדינציית השריר, ירידה בתאבון וירידה במשקל, בחילות, הפרעות בשינה, הגברת קצב הלב, עלייה בלחץ הדם בזמן מנוחה ונטייה מוגברת לזיהומים. מכיוון שהסימפטומים הנ"ל מאפיינים גם מצבים של זיהומים נגיפיים רגילים קשה עוד יותר לאבחן באופן חד משמעי שמדובר בתסמונת אימון יתר. בדיוק מהסיבה הזו חשובה במיוחד עירנותם הגבוהה של הספורטאי, של המאמן ושל הצוות הרפואי לקיומה של התופעה".​

מה יש למרכז הרפואי מאיר להציע?

המרכז רפואי מאיר בכפר סבא, מקבוצת שירותי בריאות כללית, מתמחה ברפואת הספורט על סוגיה וצבר ניסיון רב שנים בטיפול בספורטאים גם במצבים של פציעות ומחלות וגם בטיפול מקדים מניעתי. 

צוות הרופאים המומחים של מרכז רפואי מאיר זוכה לראות בין כתליו ספורטאים מן השורה הראשונה בכל מצב אפשרי כשתפקידו לאחות שברים, להחזיר לחיים ולמלא מצברים על מנת לאפשר להם להבריא ולחזור לכושר מלא בהקדם האפשרי. מטבע הדברים, המלצה חד משמעית על מנוחה לשם החלמה מלאה, מצד הרופאים, לא מתקבלת באהדה ע"י הספורטאי או המאמן העומדים מנגד. 

"העיסוק בספורט תחרותי, במיוחד ברמות הגבוהות, כרוך באימון גופני רב ועלול להיות תובעני מאד", אומר ד"ר אליקים. מאמן טוב צריך לדעת שאם הוא מעונין באימון יעיל עליו לקחת בחשבון את פרמטר העומס המצטבר כתוצאה מאופי האימון, ממשך האימון ותדירותו ולהעמיד מנגד את הספורטאי תוך בחינת יכולתו לעמוד בעומס. חשוב לקחת בחשבון את העובדה שיכולתו האישית של הספורטאי מושפעת, פרט לעומס האימון, גם מגורמים אישיים וסביבתיים רבים כגון: מצבו הבריאותי והתזונתי, תנאי הסביבה והאקלים ומצבי דחק אישיים אחרים כמו יחסי בני-זוג, עומס נפשי, מבחנים, אסון משפחתי וכד'. חוסר איזון בין עומס האימון ליכולת הספורטאי לעמוד בפניו, יובילו להתהוות תסמונת אימון-יתר".

חשוב לדעת

מיוחד ללקוחות כללית מושלם

בדיקות תקופתיות לספורטאים - לחצו כאן לפרטים נוספים

ניוזלטר כללית

אני מסכימ/ה לקבל הודעות במייל