הסיבות להפרעות קשב רבות ומגוונות, אולם בשנים האחרונות, בעקבות מחקרים מעמיקים בתחום, הולכת ומתבססת ההבנה כי התורשה תופסת תפקיד משמעותי בהיווצרותן. עם זאת, עדיין אין לממצאים השלכות שמאפשרות להשתמש במידע הזה לצורך התאמה של תרופות. בעתיד, מצב זה צפוי להשתנות.
איך בכלל חוקרים משהו כמו תורשה של הפרעות קשב?
כדי לבדוק האם יש מרכיב גנטי בהופעתה של הפרעה מסוימת, בוחנים קודם כל את שיעור ההורשה במשפחה, וזאת במטרה להבין את המשמעות שלה אל מול ההשפעה של הסביבה. מחקרים כאלה מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים:
מחקרי משפחות
במחקרים כאלה בוחנים את שכיחות ההפרעה בקרב ילדים והוריהם הביולוגיים, וניתן ללמוד מהם על הסיכויים של חברי המשפחה ללקות בהפרעה. אם למרכיב הגנטי חשיבות גבוהה בהופעת ההפרעה, הרי שאם מישהו מבני המשפחה לוקה בהפרעה, גבוהים הסיכויים שגם בני משפחה אחרים סובלים ממנה.
מחקרי תאומים
במחקרים כאלה בוחנים את שכיחות ההפרעה בקרב תאומים זהים ולא זהים. מחקרים כאלה מאפשרים לבסס את המרכיב הגנטי בהפרעה, כיוון שתאומים זהים נושאים את אותו מטען גנטי. כלומר, אם למרכיב הגנטי חשיבות גבוהה בהופעת ההפרעה, הרי שאם תאום אחד סובל מהפרעה גבוהים הסיכויים שגם התאום האחר סובל ממנה.
מחקרי אימוץ
במחקרים כאלה בוחנים את שיעור ההפרעה בקרב ילדים מאומצים לעומת שיעורה בקרה ההורים המאמצים וההורים הביולוגיים. אם להפרעה יש מרכיב גנטי חזק, נצפה לראות התאמה גבוהה יותר בין הופעה של ההפרעה אצל ההורים הביולוגיים והילדים הביולוגיים שלהם, לעומת זו שבין ההורים המאמצים לילדיהם המאומצים. לעומת זאת, אם להפרעה יש מרכיב סביבתי חזק, נצפה לראות זהות גבוהה יותר בין ההורים המאמצים לילדים המאומצים.
מה העלו המחקרים?
החוקרים מצאו כי המרכיב הגנטי בהפרעות הקשב היה משמעותי ביותר: ממוצע של 77 אחוזים וזאת על־פי סקירה נרחבת של מחקרים בתחום שנעשתה בשנת2007 ופורסמה בכתב העת הרפואי Journal of Pediatric Psychology.
במילים פשוטות, אם לאחד הילדים יש הפרעה בקשב ובריכוז הסיכוי הסטטיסטי שגם לבני משפחה נוספים (הורים או אחים ואחיות) יש הפרעה בקשב ובריכוז הוא גבוה הרבה יותר מאשר במשפחה בה אין ילד עם הפרעות כאלה.
כך למשל, במחקר אימוץ נמצא כי אם לילד יש הפרעה בקשב ובריכוז, הסיכוי שגם להורה הביולוגי שלו יש הפרעה כזו גבוה פי שלושה מהסיכוי של ההורה המאמץ (18 אחוזים לעומת ששה אחוזים). במחקר אחר נמצא, כי הסיכוי של הורה לילד עם הפרעה בקשב ובריכוז לסבול מההפרעה גבוה פי 5.4 משל הורה שלילדיו אין הפרעה כזו. באותו מחקר נמצא גם, כי הסיכוי לסבול מההפרעה גבוה פי ארבעה אצל ילד, שלאחיו יש הפרעה בקשב ובריכוז, לעומת ילד שאחיו לא סובל מההפרעה.
מה כל זה אומר?
ההבנה המרכזית מכל המחקרים האלה היא שלהפרעת־הקשב יש אכן מרכיב גנטי משמעותי. למעשה, הפרעה בקשב ובריכוז היא ההפרעה הפסיכיאטרית שבה נמצא הקשר הכי מובהק סטטיסטית לגנטיקה. הצעד הבא הוא לבחון את הימצאותם של גנים ספציפיים שייתכן ומעורבים בהיווצרות ההפרעה. המחקר שבוחן את קיומם של גנים ספציפיים שמעורבים בהיווצרות הפרעה בקשב ובריכוז מתקיים כבר כ־15 שנה (זהו "מחקר מתמשך"), אך מבחינה מעשית הוא נמצא בתחילתו. כלומר, לא ניתן לבצע בדיקות גנטיות מסוג כלשהו כדי לבחון האם הילד נושא גנים להפרעה בקשב ובריכוז.
אז מה השתנה בכל זאת?
בניגוד לעבר, הביולוגיה המולקולרית מאפשרת כיום להצביע על מספר גנים שנמצאים קשורים בהפרעה בקשב ובריכוז. החוקרים כבר מצאו קשר מובהק, מבחינה סטטיסטית, בין הימצאות של מספר גנים ובין קיומה של הפרעה בקשב.
האם הכל מצוי בגנים?
על־אף שההסבר הגנטי להיווצרות הפרעה בקשב ובריכוז הופך יותר ויותר משמעותי ומוּכח, גם מרכיבים סביבה משפיעים על התפתחותה של הפרעה בקשב ובריכוז. בין המרכיבים הללו, שהוכחו מחקרית, ניתן למצוא:
• חשיפה של העובר לאלכוהול.
• עישון של האם במהלך ההיריון.
• סיבוכים בהיריון ובלידה.
על אף האמונות העממיות, אף מחקר לא מצא שתזונה וצפייה בטלוויזיה גורמות להפרעת קשב.
כמו בכל ההפרעות הפסיכיאטריות, לא סביר שיום אחד נמצא את "הגורם היחיד" להיווצרותה של ההפרעה בקשב ובריכוז – בין אם הוא גנטי או סביבתי. העדויות המחקריות המצטברות מראות שהסיבה להתעוררותה של ההפרעה בקשב היא (ברמה גבוהה של ודאות) שילוב בין נטייה־מוּלדת (גנים שאיתם נולדנו) לבין גורמים סביבתיים (הסביבה שבה גדלנו). שילוב מסוים של גורמים משני התחומים האלה מעלה את הסיכוי של ילד או ילדה לפתח הפרעת קשב. ההבדל המשמעותי כיום, לעומת שנים עברו, הוא שאם החיים שלך נראים ככה - יש מה לעשות!
ד"ר דותן קידר הוא רופא במרכז לקשב ולהפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש גהה, מקבוצת כללית
שלומית רוזן היא עובדת סוציאלית ומתאמת המחקר במרכז לקשב ולהפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש מקבוצת כללית