אהבת אם היא צורך הן של האם והן של הצאצא. מדובר בקשר חזק ומובהק שהחברה נוטה לקדש אותו לעיתים קרובות על חשבון קשר לא פחות חשוב - בין האב לבנו או לבתו. הכשל המחשבתי הזה נובע, בין השאר, גם מהתייחסות היסטורית לדמותו של האב על שלל תפקידיו המסורתיים: כמפרנס עיקרי, מפקח מוסרי, רס"ר משמעת ודמות לחיקוי.
מה בעצם השתנה?
עם השנים השתנו גם התפיסות בנוגע למעמד האישה בחברה ובתא המשפחתי ובהתאם לכך השתנתה גם חלוקת התפקידים. מצד אחד, הגבר כבר אינו מפרנס יחיד, ובת־זוגו בדרך כלל נושאת עימו בנטל הכלכלי; מצד אחר, הגבר ממלא תפקיד פעיל וחשוב בטיפול היומיומי בילדים ובגידול שלהם.
האם יש קשר חזק יותר מהקשר בין אם לילדיה?
אכן מדובר בקשר חזק, אך הוא אינו אמור להטיל צל על הקשר שבין האב לילדיו, והאחד אינו צריך לבוא על חשבון האחר, ולהפך.
מחקרים שבהם נבדקה ההתקשרות המועדפת לכאורה של הילדים לאמם הביאו לפיתוחה של תיאוריה פסיכואנליטית שהתמקדה בחשיבות הבלעדית של האם בעבור הילדים. התיאוריה הזאת התבססה על מחקר שבחן את ההתפתחות המוקדמת של הילדים והתמקד רק באמהות ובילדים ועל מחקר שבדק ילדים שאושפזו בבתי־חולים בבריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
לעומת זאת, מחקרים שנעשו בשנים האחרונות התמקדו בקשרים שנוצרים בין אבות לתינוקות. המחקרים האלה מוכיחים את מה שנראה היה יוצא דופן עד כה: תינוקות - גם בתאים משפחתיים מסורתיים, שבהם האמהות נשארו בבית עם הילדים, והאבות יצאו לעבודה - נקשרו הן לאם והן לאב. עוד עולה מהמחקרים האלה שלהתקשרות הזאת יש השפעה משמעותית על התפתחות הילדים.
בעשרות השנים האחרונות בדקו אלפי חוקרים את השפעת האבות על התפתחות ילדיהם. בסוף שנות ה־40 ובתחילת שנות ה־50 של המאה ה־20 התמקד המחקר בעיקר בילדים שאבותיהם הוצבו בחזית או בילדים שהתייתמו מאב במהלך מלחמת העולם השנייה. מאוחר יותר התמקדו החוקרים בילדים שהוריהם נפרדו או התגרשו. את המחקרים החשובים בנושא הזה ניהלו מיטב הפסיכולוגים ובראשם ד"ר מייקל לאמב, ד"ר ניל קרטר וד"ר ג'ואן קלי.
האם מידת השפעתו של האב גדולה יותר בקרב הבנים?
תחילה נטו לחשוב כי היעדר האב ישפיע במידה רבה על הזהות המינית של הבן, ואף עלה החשש שהבנים לא יהיו גבריים מספיק אם יחונכו ללא אבות. נדרש עשור שלם כדי לגבש את ההבנה כי המחסור בדמות אב עלול להשפיע לרעה גם על בנות לכן החל משנות ה־50 של המאה הקודמת התפתחה התעניינות גוברת בהשפעה של היעדר דמות אב על ילדים משני המגדרים.
על פי המחקרים הרבים שנעשו - ובעיקר אלה של ד"ר מייקל לאמב מהמכון האמריקני להתפתחות הילד והאדם - אלה הן ההשפעות שעלולות להיות לחסך בדמות אב:
1. קשיי הסתגלות פסיכולוגיים.
2. קושי ללמוד בבית הספר.
3. הישגים אקדמיים גרועים.
4. התנהגות אנטי־חברתית, כולל שיעור גבוה יחסית של פעילות עבריינית.
5. קושי ליצור ולשמר מערכות יחסים אינטימיות. הקושי הזה יבוא לידי ביטוי במערכות יחסים עם בני המין האחר עם המעבר לגיל הבגרות.
יש לזכור: לא כל מי שסבל מחסך אב יסבול בהכרח מהנזקים האלה, ובוודאי שלא מכולם בעת ובעונה אחת.
מחקרים שנערכו במהלך 20 השנים האחרונות מצביעים על כך שחשיבות האב בחיי ילדיו היא גדולה ואינה פחותה מזו של האם גם במצבי פרידה וגירושין.. ד"ר ניל קלטר (Kalter) טוען במאמרו כי נמצא שיעור גבוה של קשיים בהתפתחות הזהות הגברית בקרב בנים להורים גרושים שנשארו לרוב במשמורת האם. הוא הסביר זאת בחסר באב ובדמות גברית. לדבריו, אצל בנים אלו התגלתה נטייה להתנהגות מעין עבריינית וקושי לשלוט בדחפים. החוקרים קובעים כי לבנים דרושה הזדהות חיובית מוצקה עם אבותיהם כדי להפנים שליטה על התנהגותם.
במחקר שנעשה ב־2007 בקרב מבוגרים צעירים (Kelly וחבריה) נצפה כי ככל שהאנשים הללו שהו זמן רב יותר עם אבא שלהם בתקופת הילדות לאחר הגירושין, כך היחסים שלהם עם האבות היו טובים יותר בתקופת בגרותם וכך גם המצב הרפואי הכללי שלהם. מנגד, במחקר הצליח לנבא כי מי שחווה יחסים לא טובים עם אביו יסבול בסבירות גבוהה יותר ממצב בריאותי גרוע יותר בתקופת הבגרות.
כאשר לילדים יש יחסים קרובים עם אביהם, והאבות מעורבים באופן פעיל בחייהם, המגע התכוף הזה קשור באופן מובהק להסתגלות טובה יותר והישגים אקדמיים משופרים לילדים בגיל בית הספר. וזה בהשוואה כמובן לילדים עם אבות פחות מעורבים.
רוצים עוד? הנה - החוקרים מצאו כי מעורבות גבוהה יותר של האב בבית הספר קשורה גם לתפקוד אקדמי טוב יותר והתנהגות טובה יותר בבית הספר, ובהמשך גם לציונים גבוהים יותר, פחות היעדרויות וגישה חיובית יותר לבית הספר. זאת כמובן בהשוואה לילדים הצעירים שאבותיהם היו פחות מעורבים.
ואם האבא מאוד רחוק מלהיות מאצ'ו?
לא נמצא קשר בין מידת הגבריות של האבות ומידת הגבריות של הבנים, והמסקנה הייתה שהדבר החשוב הוא מערכת היחסים שבין האב והילד ולא מידת הגבריות של האב. החוקרים גילו כי הנקודה החשובה היא למעשה החמימות והקרבה שבמערכת היחסים ולא מידת הגבריות. לדבריהם, ככל שמערכת היחסים בין האבות והבנים הייתה קרובה יותר, כך עלתה הסבירות שהבנים יפגינו מאפיינים הנתפסים על ידי החברה כבעלי ערך.
ילדים בעלי מערכות יחסים חמימות וקרובות עם אביהם, מסתגלים טוב יותר מבחינה פסיכולוגית, מגיעים להישגים טובים יותר בלימודים, פחות נוטים להיות מעורבים בהתנהגות אנטי חברתית ומפתחים מערכות יחסים טובות יותר עם הזולת כילדים, מתבגרים ומבוגרים.
מה קורה כאשר האב לבד במערכה?
קבוצה נוספת של מחקרים עסקה במעורבות של האבות בחיי ילדיהם. גל מחקרים אלה החלו באמצע שנות ה־70 על ידי אנשים כמו גרהאם ראסל, אשר עקבו אחר משפחות שבהן האבות היו המטפלים העיקריים בילדיהם או שהשתתפו באופן שווה בטיפול בילדים. התברר כי ילדים שחונכו בעיקר על ידי האבות הצליחו יותר מאשר ילדים אשר התחנכו במסגרות מסורתיות. המחקרים הללו הדגישו את ההכרה כי האבות הם חלק בסיסי ובעל ערך בתא המשפחתי.
אבל מה עדיף לילד - קשר חזק עם האם או עם האב?
לרוב, ילדים נולדים לשני הורים. ילדים רוצים, אוהבים וזקוקים לשני ההורים. ילדים בעלי מערכות יחסים חיוביות חמות ובטוחות עם שני הוריהם נוטים להצליח טוב יותר מאשר ילדים שמערכת היחסים שלהם עם הורה אחד היא פחות בטוחה. הורים צריכים להשתתף באופן פעיל בחיי ילדיהם כדי להשפיע באופן חיובי על התפתחותם.
גם במצבי פרידה וגירושין הספרות הניסיונית מדגימה יתרונות רבים לילדים עם אבות מעורבים (או שני הורים מעורבים), וזה כולל הסתגלות פסיכולוגית והתנהגותית טובה יותר והישגים לימודיים ואקדמיים טובים יותר. התנאי במקרה הזה הוא שהסדרי המחייה של הילדים מאפשרים לאבות התומכים והאוהבים של הילדים להיות מעורבים באופן פעיל, והדגש הוא על פעיל, בחיי הילדים על בסיס שבועי וסדיר, כולל שילוב של לינות ובילוי זמן פנאי, כולל זמן הקשור למתרחש בבית הספר.
במחקר גדול שפורסם ב־2014 (Warshak וחבריו), וכלל 110 חוקרים בכירים מרחבי העולם, צוין כי בנסיבות נורמליות, העדויות תומכות בכך שבעבור הילדים שהוריהם חיים בנפרד זה מזה (כולל אלו מתחת לגיל 4) עדיפה משמורת משותפת. המחקר מצטט מחקרים רבים אחרים שמדגישים כי לינות אצל האב מגבירות את המחויבות מצד האבא לגידול הילדים, ומפיקה תועלת הן להורים והן לילדים.
ד"ר מוטי חיימי הוא מומחה ברפואת ילדים
