יש לכם אחות

אתם פוגשים אותה תמיד כשמשהו כואב, כשהזמן לוחץ, כשאתם מודאגים. לפעמים רק חיוך שלה, מילה או נגיעה רכה יכולים להקל. אבל מה אתם בעצם יודעים עליה, על האחות שמצפה לכם במרפאה?
שבוע האחות הבינלאומי הוא הזדמנות להכיר את הפנים שמאחורי החלוק, להציץ מעבר לווילון ולעומק הלב, שנחוץ כל כך במקצוע הזה.

יפעת ממן־שחר

מרפאת מקור ברוך, ירושלים

למה בחרתי במקצוע הסיעוד: גדלתי במסדרונות אחד מבתי החולים בחיפה, ובזיכרונות ילדותי שזורים רגעים של הווי בית חולים. הזיכרון הראשון שלי הוא ממלחמת יום כיפור: הייתי בת 3 וקצת, ומסביבי המולת רגליים מתרוצצות ממיטה למיטה. את חורי האוזניים הראשונים שלי, בגיל 8, ניקבה לי אחות מבית החולים, כשאני יושבת נרגשת על כיסא בתחנת האחיות. היה לי אך טבעי לבחור במקצוע שהוא חלק מרכזי בעבודת בית החולים.

מה אני אוהבת בו: הסיעוד מאפשר לי מגוון רחב של תחומי עבודה. אחרי שסיימתי את לימודי, ב־1999, התחלתי כאחות במחלקה פנימית, משם המשכתי למחלקת ילדים ואף שימשתי כמדריכה של סטודנטיות לסיעוד. לקהילה הגעתי לפני כ־9 שנים, ורק בשנה האחרונה עברתי ממרפאת כפר בקיבוץ למרפאה עירונית של כללית בירושלים. בשביל אדם עם הפרעות קשב וריכוז כמוני, אין דבר נפלא יותר מאשר אפשרויות רבות לתעסוקה.

סיפור מיוחד שקרה לי: אמצע הלילה, הטלפון מצלצל, על הקו חברה מהקיבוץ שבו אני מתגוררת: "יפעת, סליחה על השעה, אבל X בלידה, היא כבר לא תספיק להגיע לבית החולים". ואני, אחות למודת ניסיון רב־שנים, מתרגשת כאילו רק אתמול סיימתי את לימודיי.

פחות משעה לאחר מכן, אני מחייכת בחיוך רחב אל האם הטרייה, שחובקת בידיה את התינוקת, נינוחה ומאושרת, כשהאב הנרגש מסתובב בחדר. היכולת להיות שם, ברגעי הקסם הללו, להעניק לאם את הביטחון שהיא בידיים טובות ושאנחנו שם בשבילה, יודעות את העבודה ורגועות, היה רגע מכונן עבורי.

איה ארמן

מנהלת הסיעוד של מרפאת הגסטרו במרכז הרפואי קונקורד

למה בחרתי במקצוע: הייתי חובשת בצבא. אהבתי את העבודה עם אנשים, וגם את הפן הלוגיסטי. עבדתי כאחות חדר ניתוח בתל השומר, אבל היה חסר לי הקשר האנושי.

מה אני אוהבת בו: אני אוהבת גם את הקשר עם המטופלים. לדבר לפני, אחרי, לארגן, לסדר, לעזור. מאוד אוהבת את זה. לא הייתי מחליפה את זה לעולם.

סיפור מיוחד שקרה לי: לפני כמה שבועות ראיתי בחורה צעירה עומדת ליד המשרד בסערת רגשות, אחרי שכנראה קיבלה תשובות פתולוגיה לא טובות. לקחתי אותה הצידה וניסיתי להרגיע אותה. ביקשתי מד"ר  לב שיקבל אותה, ולאחר בדיקה הוא נתן לה הפניה לבדיקת גסטרוסקופיה. התברר שהיא בכלל גרה בחו"ל, וכדי שלא תצטרך להסתובב עם התחושות הקשות של ממצאים מדאיגים, הצלחנו למצוא לה תור למחרת. היא חזרה עם שוקולדים, אבל בעיקר ריגשה אותי הברכה המקסימה שכתבה, על אנשים טובים באמצע הדרך.

מבחינתי זהו הסיפוק הגדול, שאפשר לעזור לאנשים. אנחנו מנסים לעזור לאנשים שלא ייפלו בין הכסאות. למשל אנשים שמגיעים לא מוכנים לבדיקה, אנחנו עושים מאמץ גדול למצוא להם תור כבר למחרת, כדי שלא יצטרכו לעבור את התהליך שוב.

דקלה בידרמן

מנהלת הסיעוד במרפאת הדרים

למה בחרתי במקצוע הסיעוד: כדי להשפיע על דור העתיד, להוביל ולקדם אורח חיים בריא.

מה אני אוהבת בו: את היכולת ללמוד, להתפתח. לגעת באנשים במצבי בריאות וחולי, להיות שם בשבילם גם ברגעים השמחים ולהעצים אותם ברגעים הקשים.

סיפור מיוחד שקרה לי: מטופלת הגיעה לבדיקת הריון, ראיתי את התשובה ומיד אמרתי לה: "מזל טוב, את בהריון תאומים". מאז השיר שלנו זה "ככה זה שיש שניים". 

גיתית שור

אחות בחדר המיון במרכז הרפואי קפלן

מה אני אוהבת במקצוע: המיון היה מקום העבודה הראשון שלי, עוד כשהייתי סטודנטית. ביום הראשון שנכנסתי לשם, לפני 11 שנים, הבנתי שהגעתי למקום הנכון בשבילי - מלא באנרגיות, אקשן, פעילות ואתגרים. 

סיפור מיוחד שקרה לי: קשה לתת רק דוגמה אחת ממקום דינמי כל־כך. כל החייאה מוצלחת גורמת לתחושה עילאית. היו מספר מקרים שנקראנו לצאת בדחיפות עם מיטה ליולדת, ויילדנו אותה ברכב בכניסה למיון. זה גורם לאושר רב בתוך כל הכאוס.

פולט צמח

מרפאת קריית־שמונה

 
למה בחרתי במקצוע: בגלל הסיפוק שבנתינה, ובזכות התחושה שאני מסוגלת לעזור, גם בחיוך וגם בתמיכה נפשית.

מה אני אוהבת בו: מקצוע הסיעוד מכיל הרבה תחומי עניין, ומאוד מגוון ומעשיר.

סיפור מיוחד שקרה לי:  אימצתי ניצולת שואה בודדה, ופעם בשבוע נפגשנו בביתה. היא שיתפה אותי בקורותיה, וגם בקשרים הסבוכים שלה עם משפחתה. לימים היא עברה למוסד סיעודי, אבל הפגישות נמשכו עד יום מותה.

חוויה נוספת שמלווה אותי היא הקשר המיוחד במינו שנוצר עם דיירי ההוסטל של קריית־שמונה, מטופלים שלנו עם צרכים מיוחדים. אני מתרגשת בכל פעם מחדש מהחיוך ומשמחת החיים שלהם כשאנחנו נפגשים, בחיבוק ובתחושה של שותפות שמרגשת את שני הצדדים.

ויקטוריה סדובסקי

אחות במרפאת עיניים במרכז הרפואי קונקורד

למה בחרתי במקצוע: זה מלווה אותי כל החיים. מגיל 18 רציתי להיות אחות. בגיל יותר מתקדם עשיתי הסבת אקדמאיים, הפכתי להיות אחות ואני כבר עשר שנים במקצוע.

מה אני אוהבת בו: אני מאוד אוהבת אנשים, מאוד אוהבת לעזור לאנשים, אוהבת את התהליך, את העבודה של האחות. זה מקצוע מרתק ומיוחד. העבודה בצוות זה חלק מהעניין. האנשים בצוות תומכים מאוד אחד בשני, כמו משפחה. עוזרים, תומכים ואוהבים.

סיפור מיוחד שקרה לי: יש לנו אינספור סיפורים, כי אנחנו מרגישים שאנחנו עושים דברים משמעותיים מדי יום. זכור לי מקרה אחד מלפני כחודש, שהגיע אלינו אדם מבוגר עם עיניים נפוחות. הוא בכלל הגיע למחלקה אחרת, ונכנס על הדרך אלינו ואמר שיש לו בעיה בעיניים מזה תקופה ארוכה. התברר שהוא סובל משעורה במצב חמור והבנו שצריך לבצע פרוצדורה רפואית כמעט במיידי. עשינו שמיניות באוויר ובאמת למחרת הוא עבר ניתוח קטן להוצאת השעורה מהעין. כעבור כמה ימים הוא חזר כדי להודות לי על הזיהוי והטיפול המהיר. לא זכרתי, אבל הוא זכר. אלו דברים שאנחנו עושים בשגרה. כל יום מרגישים שעושים דברים משמעותיים ומרגישים שעוזרים.

ענבל בן צבי

אחות באשפוז יום, נתניה

למה בחרתי במקצוע: במשך שנים עבדתי בהייטק, בניהול משאבי אנוש, ויש לי תואר שני במשפטים. בשנת 2012 החלטתי לצאת לדרך חדשה ולעשות הסבה לסיעוד. אבא שלי רופא, תמיד נמשכתי לעולם הזה, אז  החלטתי להניח בצד את כל הניסיון והעבר שלי, ולפתוח בדרך חדשה. התחלתי כאחות במיון בילינסון, וכיום אני אחות בקהילה.

מה אני אוהבת בו: להיות אחות בקהילה מאפשר לי להיות בצד הנותן, ללוות מטופלים לאורך זמן. ויש גם את הפן החיובי, של המון הוקרת תודה מצד המטופלים.

סיפור מיוחד שקרה לי:  באשפוז יום אנחנו נותנים גם עירויי ברזל לנשים בהריון, והייתה לי מטופלת שמאוד התחברתי אליה והיא אלי. נוצר בינינו קשר מיוחד עד כדי כך, שהיא בחרה לבוא אלי לאשפוז יום למרות שיכלה לקבל את הטיפול קרוב יותר לביתה. אחרי הלידה היא באה במיוחד לבקר עם התינוקת, וזה היה רגע מרגש מאוד עבורי. ידעתי שנתתי לה את הטיפול והתמיכה שסייעו לה לאורך ההריון, ומאוד התרגשתי שהיא טרחה לבוא לבקר אותנו גם בתום התהליך, עם תינוקת מתוקה על הידיים.

במגירה מיוחדת בבית אני שומרת כל מיני פתקים ומכתבים ממטופלים, פעם זה מכתב ארוך ופעם פשוט מילים בודדות שמביעות הכל, או סתם "תודה".

סיימה שאגום

מנהלת סיעוד, צפת מומחים

למה בחרתי במקצוע: מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה, החלום שלי היה להיות אחות ולטפל באנשים.

מה אני אוהבת בו: מקצוע האחות מעניין ומגוון, אני אוהבת לעבוד עם אנשים ולטפל בהם, נהנית מהאינטראקציה איתם וחשה סיפוק עצום בעבודתי מהיכולת לעזור להם.

סיפור מיוחד שקרה לי: מטופל בן 72, שסובל מיתר לחץ דם ונוצר בינינו קשר טוב, הגיע לפני כחודש למרפאה, ותוך כדי שיחה סיפר לי ששבוע קודם אחיו נפטר והוא מרגיש לא טוב, לחצים בחזה.

הבחנתי שמשהו חריג עובר עליו, מדדתי לחץ דם, ביצעתי לו א.ק.ג והזעקתי רופא. בעקבות א.ק.ג לא תקין הוא פונה בניידת טיפול נמרץ למיון ביה"ח זיו ובהמשך עבר ניתוח מעקפים. היכרותי המוקדמת איתו אפשרה לי להבין שמדובר במקרה חירום, וסייעו לי לתרום להצלת חייו.

מריה בר

אחות במרכז הרפואי קפלן 

האתגרים רבים יום־יום והידע והסמכות מתפתחים כל הזמן. סיעוד הוא מקצוע מוביל לחיים, והוא מבטיח קריירה מגוונת.

שבע כהן

אחות במחוז דרום

למה בחרתי במקצוע: כבר מילדות ביליתי במרפאת מושב שדמות דבורה. הייתי מגלגלת תחבושות שאותן היו מרתיחים לשימוש חוזר, והיה לי ברור שאני רוצה להיות אחות כשאהיה "גדולה".

מה אני אוהבת בו: אני אוהבת את תחושת העזרה, ההקשבה והרגשת הסיפוק בעבודה במרפאה משולבת מליווי הריון ועד גיל זקנה (ולעיתים אף טיפול בבעלי חיים).

סיפור מיוחד שקרה לי: אין בית חולים באזור שלנו. כאשר נקראתי למאהל בדואי, הבנתי שלא נספיק להגיע לבית החולים, והלידה נעשתה באוהל...

גלי סלקמון

מנהלת סיעוד במרפאת כפר יונה

המשמעות של מקצוע הסיעוד היא שליחות, נתינה, עזרה לזולת, הקשבה, מגע עם אנשים, קבלת פידבק והשראה, ומילוי המצברים. זהו מקצוע מגוון שלא משעמם לעולם. אני מופרית מהאנשים, מהצוות, ומהמטופלים.