אבחנות
פורסם בראשונה: 01.04.2012
עדכון אחרון: 27.03.2016
  • ד"ר שמואל גבעון ד"ר שמואל גבעון
  • דוקטור אברהם ישי ד"ר אברהם ישי

בלוטת התריס: כרטיס ביקור

לקריאה נוחה
היא נמצאת בצוואר, צורתה של פרפר, והתפקיד שלה חשוב מאוד: היא מייצרת הורמונים שאחראים על התפקוד של מערכות רבות וחשובות בגוף. מה מרגישים כאשר יש חוסר איזון ברמת ההורמונים? האם זה מסוכן? איך מטפלים? ומהן השיטות למעקב אחרי התפקוד של הבלוטה?
בלוטת התריס

בקיצור

1.

סימנים שכיחים לפעילות יתר של בלוטת התריס: הזעת יתר, נדודי שינה, ירידה במשקל (למרות תאבון שמור או מוגבר).

2.

סימנים שכיחים לתת־ פעילות של הבלוטה: עור יבש, עצירות, בצקת, עייפות, חולשה, נשירת שיער, עלייה במשקל.

3.

הטיפול ביתר פעילות הוא תרופתי, כירורגי או ביוד רדיואקטיבי. הטיפול בתת־פעילות הוא תרופתי - מתן כדורים באופן קבוע.

בלוטת התריס היא הבלוטה הגדולה ביותר בצוואר שלנו, ואחת הגדולות בגוף בכלל. בלוטה אנדוקרינית זו נמצאת בבסיס קדמת הצוואר, ומורכבת משתי אונות המעניקות לה צורה של פרפר.

לבלוטה תפקיד משמעותי ביותר: לייצר שני הורמונים - תירוקסין (T4) וטריודותירונין (T3). הורמונים אלו, המועברים דרך הדם לכל הרקמות בגוף, מסייעים לתפקוד תקין של המוח, של הלב, של השרירים, ושל איברים נוספים. הם גם מאפשרים לגוף לנצל את האנרגיה שלו ולשמור על טמפרטורה תקינה.

בשורה התחתונה: בלוטת התריס אחראית לייצר הורמונים שהכרחיים על־מנת שכל התאים בגוף שלנו יעבדו בצורה תקינה.

מה יכול להשתבש עם בלוטת התריס?

מחלות של בלוטת התריס גורמות בדרך־כלל לאחת מההפרעות הבאות: 

1. יתר פעילות של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם) - בלוטת התריס מייצרת עודף של הורמונים.

2. תת־פעילות של בלוטת התריס  (היפותירואידיזם) - בלוטת התריס לא מייצרת את כמות ההורמונים המינימלית. זו ההפרעה השכיחה ביותר בבלוטת התריס. 

חשוב לטפל בהפרעות האלו: גם כדי להקל על התסמינים הלא נעימים שמתלווים אליהן, וגם כדי למנוע מצבים חמורים יותר. 

פעילות יתר של בלוטת התריס

הפרעה זו נובעת מעלייה בקצב חילוף החומרים בגוף.

למה גורמת פעילות היתר?
הסימנים השכיחים הם: עצבנות, דפיקות לב, הזעת יתר, חוסר סבילות לחום, נדודי שינה, רעד קל, וירידה במשקל (למרות תאבון שמור או מוגבר). אם פעילות היתר ממושכת תיגרם עייפות רבה. לעיתים גם יופיעו בלט בעיניים ונפיחות בצוואר.

מהו הטיפול בפעילות היתר?
קיימות שלוש דרכים לטיפול בפעילות יתר, וההחלטה תתקבל לפי כל מקרה לגופו:

1. טיפול תרופתי - זהו בדרך־כלל הטיפול הראשוני שמספיק כדי להשתלט על המחלה. ברוב המקרים הוא ניתן לתקופה של שנה לפחות.

2. טיפול כירורגי - לעיתים נדירות נאלצים לכרות את בלוטת התריס, אם היא גדולה מאוד אם אם קיימת רגישות לתרופות. טיפול זה פותר מיידית את הבעיה של פעילות היתר, אבל כרוך בסיבוכים הקשורים לניתוח עצמו. לאחר הניתוח יהיה צורך בטיפול עקב תת־פעילות של בלוטת התריס.

3. טיפול ביוד רדיואקטיבי - טיפול נפוץ, יעיל, פשוט ובטוח המבוסס על השדה של בלוטת התריס בעזרת יוד רדיואקטיבי הניתן דרך הפה. רוב החולים שמטפולים בדרך זו יפתחו בשלב מאוחר יותר תת־פעילות של בלוטת התריס הניתנת לטיפול בקלות.

תת־פעילות של בלוטת התריס

הפרעה זו נובעת  מכך שהבלוטה לא מייצרת מספיק הורמונים, דבר הגורם להאטה בחילוף החומרים במערכות שונות של הגוף. תת־פעילות של בלוטת התריס שכיחה יותר אצל נשים ואצל קשישים (ככלל, נשים נוטות יותר לסבול ממחלות אוטואימוניות בהשוואה לגברים. למשל, סוגים שונים של ראומטיזם).

הסיבות השכיחות לתת־פעילות הן מחלות אוטואימוניות (הגוף מייצר נוגדנים נגד בלוטת התריס), ניתוח של בלוטת התריס, או טיפול ביוד רדיואקטיבי (הניתן לטיפול במצבים של פעילות־יתר של בלוטת התריס או בסרטן בלוטת התריס).

לקריאה נרחבת על תת־פעילות של בלוטת התריס - לחצו כאן

תת פעילות של בלוטת התריס

למה גורמת תת הפעילות?
לעצירות, לעור יבש, לצבירת נוזלים (בצקת), לעייפות, לחולשה, לנשירת שיער, לתחושת קור, לעלייה במשקל, הפרעה במחזור ועוד.

מהו הטיפול בתת הפעילות?
טיפול תרופתי - מתן תירוקסין בצורת כדורים באופן קבוע.

אז לקחת אלטרוקסין? אבל הייתה מהומה שלמה סביבו
הציבור נחשף לפני כמה שנים לסאגה שנבעה משינוי בהרכב החומרים המייצבים של כדורי האלטרוקסין. השינוי גרם להרבה תופעות לוואי ולשיבוש באיזון, ולכן היה צורך להחליף את האלטרוקסין בתרופות של יצרנים אחרים כדי להתגבר על הבעיה.

מהי דלקת של בלוטת התריס?

לעיתים יש הפרעה משולבת של תפקודי בלוטת התריס שנובעת ממחלה ויראלית. בתחילת המחלה יש שלב חולף של עודף הורמוני תריס בדם. בהמשך יכול להופיע שלב של תת־פעילות של בלוטת התריס שבדרך־כלל כלל גם חולף באופן ספונטני.

"דלקת" של בלוטת התריס יכולה להופיע גם אחרי לידה.

ומה לגבי סרטן בלוטת התריס?

כמו כל איבר אחר בגוף, גם בלוטת התריס עלולה לסבול מסוגים שונים של סרטן, שרובם מתפתחים באיטיות ואינם מסכנים את חיי החולה, אם הם מתגלים ומאותרים במועד.

בישראל מתגלים בשנה כ־1000-900 מקרים חדשים של סרטן בלוטת התריס, רובם בנשים. זהו הסרטן החמישי הכי שכיח אצל נשים בארץ.

כיצד עוקבים אחר התפקוד של הבלוטה?

בעזרת בדיקת דם, הבודקת את הרמה של TSH - ההורמון שמגרה את בלוטת המגן.

ההורמון מופרש על ידי ההיפופיזה, בלוטה שנמצאת במוח, מאחורי העיניים. היא מפרישה הורמונים שונים שמווסתים את ההפרשה של בלוטת המגן, של השחלות, של בלוטות יותרת הכליה (אדרנלים) ועוד.

מה בין ההיפופיזה לבלוטת המגן?

קיים היזון חוזר בין הבלוטות השונות בגוף ובין ההיפופיזה. במקרה הזה, אם בלוטת המגן מתפקדת היטב, ההיפופיזה מקבלת מסר שהכול תקין ושומרת על רמות תקינות נמוכות של TSH. אם בלוטת המגן מתחילה "להתפרע", ההיפופיזה מנסה להרגיע אותה ומפחיתה את הפרשת ההורמון המגרה.

לחלופין, אם הבלוטה נהרסת ומפסיקה לתפקד, ההיפופיזה מנסה לדרבן אותה לפעול ומעלה את הפרשת ה־TSH - ללא יכולת להעלות את ההפרשה של תירוקסין מבלוטת המגן. לכן אנחנו מוצאים רמות מוגברות של TSH בדם.

ואז הטיפול הוא תרופתי?

בעיקרון כן. כשאנחנו מצליחים לאזן את הגוף בעזרת אלטרוקסין חיצוני, רמת ה־TSH יורדת, וכשהיא מגיעה לתחום ה"נורמלי", אנחנו יודעים שהגענו לאיזון מיטבי.

אבל מתברר שהאיזון של הטיפול התרופתי באלה שסובלים (לרוב - סובלות) מתת־פעילות של הבלוטה מושפע גם מהרכב המזון שהם אוכלים. על ההמלצות התזונתיות במקרה של תת־פעילות הבלוטה - במסגרת שלפניכם.

תזונה לסובלים מתת־פעילות של בלוטת התריס

מזונות המכילים גויטרוגנים עלולים להשפיע לרעה על מי שסובל מליקויים בפעילות הבלוטה. גויטרוגנים (Goitrogens) הם חומרים טבעיים היכולים לעכב את פעילותה של בלוטת התריס ואף לגרום להגדלתה. שמם נגזר מהמלה "גויטר", שפירושה בלוטת תריס מוגדלת ובולטת.

ניתן לחלק את המזונות המכילים גויטרוגנים לשלוש קבוצות:

1. מזונות המבוססים על פולי סויה: בקבוצה הזאת נכללים פולי סויה יבשים וטריים (אדממה), רוטב סויה, טופו, טמפה, פתיתי סויה, חלבון סויה ומזונות תעשייתיים המכילים סויה. החומרים הגויטרוגנים בקבוצה זו הם האיזופלבונים המצויים בסויה.

2. מזונות מירקות מצליבים: ברוקולי, כרוב ניצנים, כרוב לסוגיו, כרובית, קולורבי, צנון, חרדל ולפת.

3. מזונות אחרים: בוטנים, תרד, אפרסק ותותים.

אין מחקרים המעידים על השפעה של הגויטרוגנים על אנשים בריאים. אך ישנן עדויות מחקריות כי בקרב אנשים הסובלים מתת־פעילות של הבלוטה עלולים הגויטרוגנים להפריע לאיזון הבלוטה. לכן קיימת המלצה לאנשים האלה - המלצה שאינה חד־משמעית - להגביל את אכילת המזונות המכילים גויטרוגנים.

אלה הן ההמלצות המקובלות שנותנים לאנשים שסובלים מתת־פעילות של בלוטת התריס:

1. להגביל את כמות הירקות המצליבים לשתי כוסות בשבוע, כוס אחת בכל פעם.

2. להגביל את כמות מזונות המכילים סויה ל־220 גרם בשבוע, 110 גרם בכל פעם.
 
הערה: בישול וחום מפחיתים את פעילות הגויטרוגנים עד לשליש.

טל טל, דיאטנית קלינית M.Sc. R.D, כללית


ד"ר שמואל גבעון הוא מומחה לרפואת משפחה בכללית

ד"ר אברהם ישי הוא רופא בכיר במכון האנדוקרינולוגי של המרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית ומרצה בפקולטה לרפואה בטכניון בחיפה

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

צריכים חוות דעת שנייה?

​כללית מושלם מאפשרת לכם להתייעץ עם רופא מומחה בהנחה משמעותית

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל