Zidovudine (AZT)
תכשיר נועד לטיפול בחולים שנדבקו בנגיף ה- HIVולהפחית סיכון להעברת הנגיף מהאם לעובר. התרופה פועלת באמצעות עיכוב בהתרבות הווירוס ע``י יצירת פגמים בקוד הגנטי שלו. מכיוון שהווירוס עלול לפתח עמידות לתרופה, תמיד יש ליטול אותה בשילוב עם תרופות אנטי נגיפיות אחרות ,על פי הוראת רופא.
כן
<p align="center"><span class="BigBlue">3-2</span><span class="BiggerDrugInfo">פעמים ביום</span>ותמיד לפי הנחיות הרופא או הרוקח</p>
גם אם חל שיפור במצב בריאותך, אין להפסיק הטיפול בתרופה ללא התייעצות עם הרופא. הטיפול ב- zidovudine אינו מרפא את המחלה. על כן על החולה להיות במעקב מתמיד של רופא במרפאת איידס. טיפול בתרופה אינו מונע העברת המחלה דרך מגע מיני/ דם נגוע - יש לנקוט באמצעי זהירות מתאימים. יש לדווח לרופא המטפל על כל שאר התרופות שנוטלים בנוסף לזידובודין.
כמוסות - יש לשמור במקום קריר, לסגור היטב ולמנוע חדירת אוויר ורטיבות. סירופ - יש לשמור בטמפרטורת החדר.
<p><strong>נהיגה -</strong> השפעת התרופה על יכולת הנהיגה לא ידועה.<br/><br><strong>הריון -</strong> זידובודין מפחית את הסיכון בהעברת הנגיף בין האם לעובר ב־70% . עם זאת, עד שבוע 14 להריון - יש לשקול תועלת לאם מול הסיכון לעובר. יש לציין כי תוארו מקרים של חמצת לקטית שמלווה בשינויים שומניים בכבד בזמן ההריון - על כן יש לבצע בדיקות חוזרות של אנזימי כבד ואלקטרוליטים בדם.<br><br><strong>הנקה -</strong> קיימת סכנה למעבר הנגיף אל התינוק דרך חלב אם.<br><br><strong>אלכוהול -</strong> שילוב התרופה עם אלכוהול עלול לגרום לפגיעה בכבד.</p>
1. רגישות לאחד ממרכיבי התרופה. 2. ספירות נמוכות במיוחד של נויטרופילים או כדוריות אדומות בדם . 3. הנקה. 4. מתן בו זמני עם סטאבודין - הפחתה בפעילות אנטי- וירלית של סטאבודין.
1. הפרעות המטולוגיות- יש לבצע בדיקות דם סדירות בזמן הטיפול. במקרה הצורך יש להקטין מינון התרופה ואף להפסיקה. 2. באנשים עם חסר בויטמין B12 עולה הסיכון לפתח נויטרופניה. 3. מחלת כבד או הפרעה באנזימי כבד - סיכון מוגבר להתפתחות lactic acidosis והגדלת כבד עם שינויים שומניים. בתקופת הטיפול יש לערוך בדיקות של תפקודי כבד. 4. הריון - סיכון מוגבר ל- lactic acidosis. (ראה פירוט בהמשך) 5. הפרעה בתפקוד הכלייתי - יש להפחית מינון התרופה.
קשה להפריד בין תופעות הלוואי של התרופה לתסמינים של המחלה הבסיסית. תופעות לוואי בשכיחות גבוהה יחסית כוללות כאבי ראש, חום, פריחה, כאבי שרירים, בחילות, הקאות , שלשולים וחוסר תיאבון.
ישנם יחסי גומלין עם תרופות רבות. יש לדווח לרופא המטפל על כל שאר התרופות שנוטלים בנוסף לזידובודין. להלן מספר דוגמאות של תרופות כאלה: 1. אקמול- בשימוש כרוני עולה הסיכון לפגיעה כבדית ונויטרופניה. 2. תרופות ציטוטוקסיות ואנטי-ויראליות (כגון: דאפסון, דוקסורוביצין, גאנציקלוויר, אינטרפרון)- מגבירות סיכון לפגיעה במח עצם ולירידה בשורות התאים בדם, ומגבירות סיכון לפגיעה כלייתית. 3. מתן בו זמני עם סטאבודין אינו מומלץ - בגלל הפחתה בפעילות אנטי-וירלית של סטאבודין. 4. מתן בו זמני עם ריבאוירין אינו מומלץ - בגלל הפחתה בפעילות אנטי-וירלית של רטרוביר וסיכון מוגבר לחמצת לקטית. 5. פלוקונאזול- מעלים רמת זידובודין בדם. 6. תרופות נגד שחפת: ריפמפין- עלול להפחית מיעילות התרופה. פירזינאמיד - ירידה ביעילות תרופה אנטי-שחפתית. 7. פניטואין - שינויים אפשריים בריכוז של שתי התרופות.
ניתן ליטול עם או ללא מזון. אין הגבלות בתזונה.
כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו
הנחות משמעותיות לתרופות מרשם ולתרופות ללא מרשם
