אזהרות חשובות
<p>1. <strong>כושר תפיסתי</strong>: התרופה עלולה לפגוע בערנות וביכולת התפיסה, ולכן בעת שמטופלים בה יש להימנע מנהיגה ומהפעלת ציוד מכני מסוכן.<br/><br>2. <strong>דיכאון</strong>: בקרב מטופלים שסובלים מהפרעות פאניקה עלולה ציטלופרם לגרום להגברת הדיכאון בתחילת הטיפול. התופעה הזאת חולפת בדרך כלל אחרי שבועיים, אך יש להקפיד שמטופלים כאלה יקבלו מינון התחלתי נמוך יותר.<br><br>3. <strong>נטיות אובדניות</strong>: דיכאון עלול להיות מלוּוה במחשבות אובדניות ובמחשבות על פגיעה עצמית. אלה עלולות להימשך עד שמושג שיפור משמעותי במצב. מאחר שבדרך כלל חולפים בין שבועיים לחודש עד שציטלופרם מתחילה להקל על תסמיני דיכאון, הרי יש להביא בחשבון שבשבועות הראשונים לטיפול עלולות להופיע מחשבות אובדניות. לכן במשך פרק הזמן הזה צריכים המטופלים להיות בהשגחה צמודה.<br><br>4. <strong>ילדים ומתבגרים</strong>: התרופה אינה מיועדת לצעירים בני פחות מ־18 שנים. אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים עד גיל 24 שלקחו תרופות נגד דיכאון נצפתה עלייה בניסיונות ההתאבדות, במחשבות אובדניות, בעוינות, בהתנהגות מרדנית, בזעם ובמיוחד בתוקפנות.<br><br>למרות זאת, רופא יכול לרשום ציטלופרם למטופלים בני פחות מ־18 שנים, אם הוא משוכנע שהטיפול הזה חיוני. יש לדווח לרופא אם הופיעו או הוחמרו אחת או יותר מתופעות הלוואי שפורטו קודם לכן.<br><br>ההמלצה לעקוב אחר מטופלים - ובמיוחד אחר שינויים בהתנהגותם ואחר מחשבות אובדניות - חשובה שבעתיים כשמדובר במטופלים בני 24-18. הסיכון להופעת מחשבות אובדניות גדול יותר אם למטופל היו בעבר מחשבות אובדניות (או מחשבות על פגיעה עצמית) וכן אם הוא מתחת לגיל 24 שנים. ממחקרים קליניים עולה כי קיים סיכון מוגבר להתנהגות אובדנית בקרב מבוגרים בני פחות מ־24 שנים שטופלו בנוגדי דיכאון.<br><br>אין נתונים בנוגע להשפעות ארוכות הטווח של התרופה בכמה תחומים קריטיים בקבוצת הגיל בין 18 שנים ל־24 שנים: גדילה והתפתחות, התבגרות, התנהגות קוגניטיבית והתפתחות התנהגותית.<br><br>5. <strong>היפונתרמיה (ירידה ברמות הנתרן בדם)</strong>: היפונתרמיה היא תופעת לוואי נדירה והפיכה של התרופה. היא עלולה להופיע במיוחד בקרב קשישים, חולי כבד וחולים הנוטלים תרופות המגבירות את התופעה הזאת.<br><br>התסמינים של היפונתרמיה הם בלבול, בחילות, חולשה, כאבי ראש, ישנוניות, התכווצויות שרירים וחוסר שקט. בהיפונתרמיה חמורה ייתכנו גם פרכוסים, תרדמת וכשל נשימתי. גורמי הסיכון להיפונתרמיה בעת שימוש בתרופות ממשפחת ה־SSRI הם: גיל (מעל 65), שימוש בתרופות משתנות, מין (נשים), דלקת ריאות שההחלמה ממנה הייתה רק זמן קצר לפני כן, מינון גבוה של תרופות ממשפחת ה־SSRI, משקל נמוך ורמות נתרן נמוכות.<br><br>במרבית המקרים ההיפונתרמיה תופיע בשבועות הראשונים לטיפול, ורמות הנתרן יחזרו להיות תקינות כשבועיים אחרי הפסקת הטיפול. אין המלצה גורפת לעקוב אחר רמות הנתרן אצל כלל המטופלים בתרופות ממשפחת ה־SSRI's, אך בהחלט מומלץ לעשות זאת בעת טיפול בקשישים ובמטופלים הנוטלים תרופות משתנות.<br><br>במקרים של היפונתרמיה בעקבות טיפול תרופתי יש לשקול את האפשרות להפסיק את הטיפול או להפחית את המינון.<br><br>6. <strong>פרכוסים</strong>: יש להפסיק את הטיפול אם מופיעים פרכוסים או מתגברת תכיפות הפרכוסים אצל חולה <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/epilepsy.aspx" target=_blank>אפילפסיה</a>. יש להימנע ממתן התרופה לחולי אפילפסיה שאינם מאוזנים. בחולי אפילפסיה יש לעקוב אחרי תדירות הפרכוסים.<br><br>7. <strong>מאניה</strong>: יש להיזהר במתן התרופה לחולים שסבלו בעבר ממאניה או מהיפומאניה. יש להפסיק את הטיפול אם המטופל נכנס למצב של מאניה.<br><br>8. <strong>דימומים</strong>: תרופות ממשפחת ה־SSRI עלולות להגביר את הנטייה לדימומים בחולים שנוטים לדימומים. הנטייה לדימומים עלולה להחריף גם בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה, תרופות המפחיתות צימות טסיות, אנטיפסיכוטיים א־טיפיים, פנותיאזינים, מרבית נוגדי הדיכאון הטריציקליים, <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/pharmacy/Pages/medicines.aspx?idd=4574&name=%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9F%20" target="_blank">אספירין</a> ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים.<br><br>9. <strong>אקטיזיה ואי־שקט פסיכומוטורי</strong>: שימוש בציטלופרם עלול לגרום לאקטיזיה - תסמונת שבאה לידי ביטוי באי־שקט ובצורך עז להיות בתנועה. התופעה הזאת עלולה להופיע בשבועות הראשונים לטיפול. יש לפנות לרופא אם מופיעים התסמינים האלה.<br><br>10. <strong>סוכרת</strong>: ציטלופרם עלולה לגרום לשינויים ברמות הסוכר והאינסולין בדם, ולכן ייתכן שיהיה צורך לשנות את המינון של התרופות לטיפול בסוכרת.</p>
