<p>Hydroxycarbamide</p>
<p>הידרוקסיקרבמיד (הנקראת גם הידרוקסיאוראה) היא תרופה כימותרפית שמיועדת לשימוש במקרים הבאים: </p> <p>1. סרטן הדם מסוג לויקמיה מילואידית כרונית. </p> <p>2. פוליציתמיה ורה (הפרעה בתאי הגזע הגורמת לייצור מוגבר של תאי דם אדומים).</p>
כן
<p>1. הידרוקסיקרבמיד היא תרופה ציטוטוקסית (רעילה לתאי הגוף), ולכן אסור שהיא תבוא במגע עם העור. יש ליטול את התרופה בעזרת כפפות חד־פעמיות. יש לשטוף מיד ידיים במקרה שנוגעים בידיים חשופות בבקבוק או בכמוסות.<br/><br>2. שאריות של התרופה שבה לא נעשה שימוש או שפג תוקפה יסולקו כפי שמסלקים פסולת ציטוטוקסית, בהתאם לנוהל המקובל של משרד הבריאות.<br><br>3. אם אבקת התרופה התפזרה, יש לאסוף אותה באמצעות מגבון חד־פעמי (בעוד הידיים נתונות בתוך כפפות חד־פעמיות). את המגבון ואת הכפפות יש להשליך למכל פלסטיק אטום שמשמש לאיסוף פסולת ציטוטוקסית.<br><br>4. אם המטופל סובל מקשיים בבליעת הכמוסה, ניתן לפתוח אותה (בעזרת כפפות), לערבב את התוכן שלה בכוס מים ולשתות מיד.<br><br>5. אם מופיעות אחת או יותר מהתופעות הבאות - חום, צמרמורת, כאב גרון, בחילה, הקאה, שלשול, אובדן תיאבון או דימום - יש לדווח על כך מיד לרופא המטפל.<br><br>6. אסור ליטול שום תרופה (כולל תרופה ללא מרשם) ושום תוסף תזונה (כמו ויטמינים ומינרלים) בלי ליידע את הרופא המטפל.</p>
למידע נוסף מצורף כאן <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/pharmacy/Documents/hydroxycarbamide_new_heb_arab.pdf" target="_blank">דף מידע למטופל בעברית ובערבית</a> מטעם היבואנית של התרופה.
<p>יש לאחסן את התרופה במיכל אטום לאור ולאוויר בטמפרטורה של 30-15 מעלות צלזיוס.</p>
<p><strong>הריון</strong>: התרופה עלולה לגרום למומים מולדים בעובר. נשים בגיל הפריון המטופלות בתרופה צריכות להשתמש באמצעי מניעה יעיל.<br/><br><strong>הנקה</strong>: התרופה מופרשת לחלב האם ועלולה לגרום לתינוק היונק לתופעות לוואי חמורות.</p>
<p>1. אם קיימת רגישות־יתר לאחד או יותר ממרכיבי התרופה.<br/><br>2. אם אובחנה אנמיה חריפה.<br><br>3. כאשר קיים דיכוי של מוח העצם.<br><br>4. במקרה של טרומבוציטופניה (מחסור בטסיות) ושל לויקופניה (מחסור בתאי דם לבנים).<br><br>5. בתקופת ההריון וההנקה.<br><br>6. לפני גיל 18 שנים.</p>
1. חולים שמטופלים בהידרוקסיקרבמיד חייבים להיות בהשגחה צמודה של הרופא המטפל.<br/><br>2. דיכוי מוח העצם הוא תופעת לוואי שכיחה בקרב מי שטופלו בעבר בתרופות כימותרפיות או בהקרנות.<br><br>3. למטופלים שסובלים מפגיעה בכליות יש להפחית את מינון התרופה מחשש לתופעות לוואי חמורות.<br><br>4. קשישים עלולים לסבול מתופעות לוואי בשכיחות גבוהה יותר עקב תפקוד ירוד של הכליות. יש להתחיל את הטיפול בהם בזהירות ובמינון מופחת.<br><br>5. מטופלים שסבלו בעבר <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/gout.aspx" target="_blank">משיגדון (גאוט)</a> עלולים לסבול מחזרת המחלה בעקבות נטילת התרופה. הסיבה: הידרוקסיקרבמיד עלולה להביא לעלייה ברמות החומצה האורית שהיא הגורם להתקפי השיגדון. לכן מי שסבלו בעבר מהתקפי שיגדון ונוטלים את התרופה צריכים להיות במעקב אחר רמות החומצה האורית בגופם. כמו כן עליהם להקפיד על שתייה מספקת בעת שהם מטופלים בתרופה.
<p><strong>דיכוי מוח העצם</strong>: ייתכנו לויקופניה (ירידה במספרם של תאי הדם הלבנים) ואנמיה (ירידה בייצור תאי הדם האדומים). קיימים סיכון לשטפי דם ולדימומים וסיכון מוגבר לזיהום. התופעות האלה יכולות להתחיל כמה ימים לאחר מתן הטיפול ולהגיע לשיא בשבוע השני שלאחריו. לאחר מכן יחלו ספירות הדם לעלות בהדרגה ויחזרו למצבן התקין בתוך 28-21 ימים. מידת האנמיה תלויה במינון הכימותרפיה שמקבל המטופל ובסוגי התרופות הכימותרפיות האחרות שהוא מקבל במקביל, אם בכלל. יש לעשות ספירת דם באופן שגרתי כדי לעקוב אחר התפקוד של מוח העצם. אם החום עולה מעל 38 מעלות צלזיוס או אם מתפתחים שטפי דם או דימומים בלתי מוסברים, יש לפנות מיד לרופא המטפל. ייתכנו בחילות והקאות, פצעים וכיבים בפה, שלשול ונשירת שיער (התופעה של נשירת שיער אינה נפוצה).<br/><br><strong>שינויים בעור</strong>: התרופה עלולה לגרום לפריחה שלעיתים היא מגרדת. אזור שטופל קודם לכן בקרינה עלול להפוך לאדום וכואב. תיתכן גם אדמומיות בפנים. בטיפול לטווח ארוך עלולה להופיע היפרפיגמנטציה (כתמים כהים).<br><br><strong>תופעות לוואי נוספות</strong>: חום וצמרמורות עלולים להופיע מיד לאחר מתן התרופה, אך לרוב אינם נמשכים זמן רב. ייתכנו עלייה באנזימי הכבד ופגיעה בכליות. התופעות האלה הן זמניות והפיכות. בטווח הארוך יש כמה סיכונים לטיפול בהידרוקסיקרבמיד, ובהם סרטן העור וסרטן הדם.<br><br><strong>הערה</strong>: השכיחות של תופעות הלוואי גדלה בדרך כלל במינונים שגדולים מ־40 מיליגרם לקילוגרם משקל גוף.</p>
<strong>דידנוזין וסטבודין</strong> (תרופות לטיפול ב־HIV): השילוב של התרופות האלה עם הידרוקסיקרבמיד עלול לגרום לדלקת הלבלב או לפגיעה בכבד.<br/><br><strong>אינטרפרון</strong>: השילוב עם הידרוקסיקרבמיד עלול לגרום לווסקוליטיס (דלקת בדפנות של כלי דם קטנים). אם התופעה הזאת אכן מתרחשת, מומלץ להפסיק את הטיפול בהידרוקסיקרבמיד.<br><br><strong>תרופות המדכאות את מוח העצם</strong> (תרופות כימותרפיות, <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/pharmacy/Pages/medicines.aspx?idd=6472&name=%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%A7%D7%A1" target=_blank>קלוזפין</a>, חוסמי TNF, נוגדנים מונוקלונליים): עלולות בשילוב עם הידרוקסיקרבמיד לגרום לדיכוי מוגבר של מוח העצם. במקרה כזה יש להפחית את מינון ההידרוקסיקרבמיד.<br><br><strong>תרופות לטיפול בשיגדון (גאוט) </strong>כמו <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/pharmacy/Pages/medicines.aspx?idd=5438&name=%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9C" target="_blank">אלופורינול</a> עלולות בשילוב עם הידרוקסיקרבמיד לגרום לעלייה ברמת החומצה האורית. במקרה כזה יש להעלות את המינון של התרופות נגד שיגדון.<br><br><strong>חיסונים פעילים</strong>: אסור לתת חיסונים המבוססים על נגיפים מוחלשים בשבועיים שלפני התחלת הטיפול בתרופה, במהלך הטיפול בתרופה וכן בשלושת החודשים שלאחר תום הטיפול כיוון שמערכת החיסון מוחלשת ואינה מגיבה כראוי לחיסון. יתר על כן, קיים חשש שהנגיף המוחלש יגרום לזיהום.
אין מידע על הנושא הזה.
הנחות משמעותיות לתרופות מרשם ולתרופות ללא מרשם
