אזהרות חשובות
<p>1. <strong>תפקוד תפיסתי</strong>: התרופה עלולה לפגוע בתפקוד התפיסתי, ולכן רצוי להימנע מנהיגה ומהפעלת ציוד מסוכן בזמן שמטופלים בה.<br/><br>2. <strong>דיכאון</strong>: בחולים שסובלים גם מהפרעות פאניקה עלולה אסציטלופרם להחריף את הדיכאון בתחילת הטיפול (תופעה שבדרך כלל חולפת אחרי שבועיים). לכן המינון ההתחלתי בחולים האלה הוא נמוך יותר (5 מיליגרם). <br><br>3. <strong>נטיות אובדניות</strong>: דיכאון עלול להיות מלוּוה במחשבות אובדניות ובמחשבות על פגיעה עצמית. כיוון שאסציטלופרם מתחילה להפיג תסמיני דיכאון רק לאחר 4-2 שבועות, עלולות להופיע מחשבות אובדניות גם בשבועות הראשונים לטיפול. לכן יש להשגיח מקרוב על המטופלים האלה כדי שלא יזיקו לעצמם.<br><br>4. <strong>ילדים ומתבגרים</strong>: התרופה הזאת אינה מיועדת בדרך כלל למי שטרם מלאו להם 18 שנים. בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים עד גיל 25 שלקחו תרופות נגד דיכאון נצפתה עלייה בניסיונות ההתאבדות ובמחשבות האובדניות. נוסף על כך הגבירה התרופה את העוינות, את ההתנהגות המרדנית, את הזעם ואת התוקפנות.<br><br>למרות זאת יכול רופא לרשום אסציטלופרם למטופלים בני פחות מ־25 שנים, אם הוא סבור שהטיפול הזה הוא לטובתם. יש לדווח לרופא אם הופיעו או הוחמרו אחת או יותר מתופעות הלוואי שפורטו.<br><br>ההמלצה לעקוב אחר שינויים התנהגותיים ואחר מחשבות אובדניות בעת נטילת התרופה חשובה אף יותר בקרב מטופלים בני 25-18. הסיכון להופעת מחשבות אובדניות גבוה יותר אם למטופל היו בעבר מחשבות אובדניות (או מחשבות על פגיעה עצמית) וכן אם טרם מלאו לו 25 שנים. ממחקרים קליניים עולה כי קיים סיכון מוגבר להתנהגות אובדנית בקרב מבוגרים מתחת לגיל 25 במצב פסיכיאטרי שטופלו בנוגדי דיכאון. לכן מומלץ שמטופלים ישתפו את בני המשפחה ואת המטפלים בהרגשותיהם ויפנו לרופא אם הסימנים מחמירים.<br><br>אין נתונים בנוגע להשפעות ארוכות הטווח של התרופה על הגדילה ועל ההתפתחות, על ההתבגרות, על ההתנהגות הקוגניטיבית ועל ההתפתחות ההתנהגותית בקבוצת הגיל הזאת.<br><br>5. <strong>ירידה ברמות הנתרן בדם</strong>: <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/hyponatremia.aspx" target=_blank>היפונתרמיה</a> היא תופעת לוואי נדירה והפיכה של התרופה. לתופעת הלוואי הזאת חשופים במיוחד קשישים, מי שסובלים מפגיעות בכבד וחולים הנוטלים תרופות נוספות שמחריפות את המחסור בנתרן. ההגדרה של היפונתרמיה היא רמת נתרן שנמוכה מערך של 135 mEq/L וסימניה הם: בלבול, בחילות, חולשה, כאבי ראש, ישנוניות, התכווצויות שרירים וחוסר שקט. בהיפונתרמיה חמורה ייתכנו גם פרכוסים, תרדמת וכשל נשימתי.<br><br>גורמי הסיכון להיפונתרמיה בעת שימוש בתרופות ממשפחת ה־SSRI הם: גיל (מעל 65), שימוש בתרופות משתנות, מין (נשים), דלקת ריאות (בהווה או בעבר הקרוב), מינון גבוה של תרופות ממשפחת ה־SSRI (מיליגרם/משקל גוף), משקל נמוך ורמות נתרן נמוכות. במרבית המקרים ההיפונתרמיה תופיע בשבועות הראשונים לטיפול, ורמות הנתרן יחזרו לנורמה כשבועיים אחרי הפסקת הטיפול.<br><br>אין המלצה גורפת לעקוב אחר רמות הנתרן אצל כלל המטופלים בתרופות ממשפחת ה־SSRI's, אך בהחלט מומלץ לעשות זאת בעת טיפול בקשישים ובמטופלים אחרים הנוטלים תרופות משתנות. את המעקב מומלץ לעשות בתחילת הטיפול (שבוע־שבועיים מתחילת הטיפול) וכן לאחר שמעלים את המינון. במקרים של היפונתרמיה בעקבות טיפול תרופתי יש לשקול את התועלת שבהמשך הטיפול אל מול מידת החומרה של תופעות הלוואי. במקרים רבים מומלץ לשקול את הפסקת הטיפול או הפחתה במינון.<br><br>6. <strong>פרכוסים</strong>: יש להפסיק את הטיפול אם התרופה גורמת לפרכוסים או אם מתגברת תכיפות הפרכוסים אצל חולה <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/epilepsy.aspx" target=_blank>אפילפסיה</a>. חולי אפילפסיה לא מאוזנים צריכים להימנע מנטילת התרופה. אצל חולי אפילפסיה יש לעקוב אחרי תדירות הפרכוסים.<br><br>7. <strong>מאניה</strong>: יש להיזהר בחולים עם עבר של מאניה או היפומאניה ולהפסיק את הטיפול אם החולה נכנס למצב של מאניה. התרופה אינה מאושרת לטיפול <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/bipolar_disorder.aspx" target=_blank>בהפרעה דו־קוטבית</a>.<br><br>8. <strong>דימומים</strong>: תרופות ממשפחת ה־SSRI עלולות להגביר את הנטייה לדימומים בחולים עם נטייה ידועה לדימומים. הנטייה לדיממומים עלולה לעלות גם בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה, תרופות המפחיתות צימות טסיות, אנטיפסיכוטיים א־טיפיים, פנותיאזינים, מרבית נוגדי הדיכאון הטריציקליים, <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/pharmacy/Pages/medicines.aspx?idd=4574&name=%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9F%20" target="_blank">אספירין</a> ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים.</p>
