<p align="right">D-Penicillamine </p>
<p><strong>פניצילאמין היא תרופה המיועדת לטיפול במצבים הבאים</strong>:<br/>1. דלקת מפרקים שגרונית, לרבות בגיל הילדות, כאשר המחלה עמידה לתרופות אחרות.</p> <p>2. מחלת וילסון (מחלה תורשתית שמתאפיינת בהצטברות נחושת בגוף - בעיקר בכבד, במוח ובכליות. ההצטברות הזאת גורמת לנזקים. למשל, אם הנחושת מצטברת במוח, עלול להיגרם נזק מוחי).</p> <p>3. הרעלת מתכות כבדות. </p> <p>4. ציסטינוריה (היווצרות אבנים בדרכי השתן).</p>
כן
<p align="center"><span class="BigBlue">4-3</span><span class="BiggerDrugInfo">פעמים ביום</span>ותמיד לפי הנחיות הרופא או הרוקח</p>
למידע נוסף מצורף כאן <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/pharmacy/Documents/d_penicillamine_heb.pdf" target=_blank>דף מידע למטופל בעברית</a> <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/pharmacy/Documents/d_penicillamine_arab.pdf" target="_blank">ובערבית</a> מטעם היבואן של התרופה.
יש לאחסן את התרופה במקום קריר ויבש.
<p>ככלל, ניתן להפחית את שכיחותן ואת חומרתן של תופעות הלוואי באמצעות העלאה הדרגתית של המינון ובאמצעות הקפדה על מינון אחזקה נמוך. </p> <p><strong>תגובות שכיחות</strong><br/>הופעת פריחה אדומה או נגעים מקולופפולריים (נגעי עור אדומים), לעיתים בליווי חום, כאבי מפרקים או לימפדנופתיה (נפיחות בבלוטות לימפה).</p> <p><strong>תגובות נדירות<br></strong>סרפדת (אורטיקריה).</p> <p>פרוטינאוריה (הימצאות חלבונים בשתן) שעלולה להתפתח לתסמונת נפרוטית ולדלקת בפקעיות הכליה (גלומרולונפריטיס). כאשר הפרוטינאוריה אינה חולפת ואינה מוסברת על ידי סיבות אורגניות אחרות, יש להפסיק את הטיפול בפניצילאמין. תהליך הריפוי עלול להיות איטי, אך בסופו של דבר מושג ריפוי שלם. </p> <p>פניצילאמין עלולה להגביר את כמות הקולגן המסיס, וייתכן שזו הסיבה לעלייה בשבריריות של העור באזורי חיכוך בזמן הטיפול. במקרים כאלה יש דליפה של דם מכלי הדם לרקמות.</p> <p>ייתכן אובדן רגישות לטעמים עקב מחסור בנחושת, למעט במטופלים החולים במחלת וילסון. התסמין הזה חולף עם סיום הטיפול. כמו כן ניתן לתקן את התסמין הזה באמצעות הוספה של 10-5 מיליגרם נחושת ביום למזון.</p> <p>תופעות לוואי נדירות אחרות הן אי־נוחות במערכת העיכול, אובדן תיאבון, בחילות, הקאות, שלשולים, אגרנולוציטוזיס (חוסר בתאי דם לבנים), תרומבוציטופניה (מחסור בטסיות דם), אנמיה המוליטית, פורפורה (דלקת בכלי הדם הקטנים הסמוכים לעור) ולויקופניה (מחסור בתאי דם לבנים מסוג נויטרופילים). התסמינים האלה חולפים עם הפסקת הטיפול.</p>
<p>כשקיימת פגיעה משמעותית בתפקוד הכבד או כאשר יש ירידה בתפקודי הכליות.</p>
<p>1. רצוי לשמור - ככל האפשר - על רצף טיפולי. הפסקה ברצף הטיפולי עלולה לגרום לתגובה של רגישות־יתר. </p> <p>2. טיפול ארוך טווח רצוי לשלב עם תוסף ויטמין B6 (פירידוקסין) במינון של 25 מיליגרם ביום.</p> <p>3. במטופלים הסובלים מחסר מולד של האנזים <a href="http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/g6pd.aspx" target="_blank">G6PD</a> ובמטופלים עם היסטוריה של רגישות לפניצילין ייתכנו תופעות חמורות של רגישות־יתר.</p> <p>4. מעקב תקופתי שכולל בדיקות דם ושתן הכרחי במהלך הטיפול ובמיוחד בתחילתו. כמו כן יש צורך במעקב של רופא עיניים לזיהוי סימני <a href="http://www.clalit.co.il/he/your_health/family/eyes/Pages/cataract.aspx" target="_blank">קטרקט</a>. </p> <p>5. יש לנקוט משנה זהירות במטופלים הסובלים מירידה בתפקודי הכבד או הכליה. במטופלים כאלה צריך להקפיד על מעקב שיטתי אחר תפקודי הכבד והכליה שלהם.</p> <p>6. במהלך טיפול ארוך טווח עלול להיווצר חסר ברמות הציסטאין או כשל בתפקודי הכבד.</p> <p>7. השימוש בפניצילאמין עלול לגרום לפמפיגוס פוליקולרי (Folicular pemphigus) - סוג של מחלת עור.</p> <p>8. טיפול במנת־יתר: הטיפול הוא סימפטומטי. במקרים של רגישות־יתר יש להפסיק את הטיפול בתרופה ולחדשו בהדרגה רק בחלוף התסמינים. במקרים מסוימים יש לשלב גם טיפול בקורטיקוסטרואידים.</p>
<p>1. פניצילאמין עלולה להגביר את ההשפעה של איזוניאזיד. </p> <p>2. אסור להשתמש בפניצילאמין בו־זמנית עם מתכות כבדות או עם תרכובות שעלולות לשחרר מתכות כבדות. </p> <p>3. אסור להשתמש בפניצילאמין בו־זמנית עם פנילבוטאזון או עם מלחי זהב, כיוון שהדבר עלול להגביר את רעילותן של התרכובות האלה.</p>
כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו
הנחות משמעותיות לתרופות מרשם ולתרופות ללא מרשם
