כלים והמלצות להתמודדות אחרי אירוע טראומטי

בימים הקשים שעוברים על כולנו, כשרבים נחשפים לאירועים טראומטיים, חשוב לזכור כי לצד סיוע של אנשי מקצוע גם אנחנו יכולים להשפיע על ההתמודדות הנפשית שלנו, של בני המשפחה של הקרובים לנו.

שיחה עם אדם קרוב יכולה לעזור בארגון המחשבה, להדגיש פעולה מול חוסר אונים, לתת לגיטימציה לרגשות שמתעוררים ולהפחית את תחושות האשמה שנפוצות במקרים כאלה.

שיחה כזאת, שמנסחת במילים את החוויות ואת הרגשות, מאפשרת עיבוד של החוויה הקשה ועוזרת למתן את עוצמות המתח והחרדה, להקל על ההתמודדות בהווה ולהפחית השלכות נפשיות בהמשך.​

איך מדברים על טראומה?

1. מתי ועם מי לדבר

אם עברתם טראומה, חישבו עם מי נוח לכם לדבר על האירועים ועל המצב שלכם. אם אתם משוחחים עם מישהו שחווה מצב קשה, היו קשובים אם הם מעוניינים לדבר. אם לא, תתעניינו בשלומם, תנו להם הרגשה שאתם מכבדים את רצונם ובידקו איתם בהמשך אם ירצו לדבר.

2. ארגון המחשבות

סקירת הרצף הכרונולוגי של אירועים יכולה להיות בסיס לשיחה. זה מאפשר ארגון של המחשבות ושל הזיכרונות. אפשר להיעזר בשאלות מנחות כמו: איפה זה קרה? מי היה איתך? מה קרה ברצף הזמן? ולהדגיש נקודות ציון חשובות בסדר ההתרחשות. עצם ההתארגנות הזאת מסייעת להתמודדות.

3. רגשות

חשוב להתייחס לרגשות שעולים במהלך תיאור האירועים ולתת להם שם גם כשאנחנו מספרים את מה שקרה וגם כשאנחנו מתייחסים לסיפור של אחרים. למשל: "נשמע שהיה מבהיל", "זה בטח היה מפחיד", "אולי הרגשת חוסר אונים".

4. דגש ליוזמה ולפעולות

חשוב להדגיש תגובות ופעולות שנעשו במהלך האירועים ולנסח אותם במונחי יוזמה, תושייה והתמודדות ולא במונחי חוסר אונים. למשל: "עשית בתושייה כל מה שיכולת באותו הרגע", "עשית מאמצים גדולים לשמור על בני המשפחה".

כמו כן כדאי לבחור במונחים של החלטה ושל בחירה לפעול ולא במונחים של "בריחה". אלה יסייעו לחזור ולהרגיש שיש מידה של ודאות ושל שליטה על מה שקורה בחיינו כדי להמשיך באופן המיטבי.

5. שחרור מאשמה

פעמים רבות מי ששרדו וניצלו מרגישים אשמה. זה לא רציונלי, אך זה נפוץ, מייסר ומגביר את הסיכון למצוקה נפשית. נסו לזהות רמזים לתחושות כאלה אצלכם או אצל הקרובים לכם.

את הנטייה לחשוב "מה היה קורה אילו..." חשוב לבחון בדגש על כך שלפני ההתרחשות לא היה המידע ובאותו הרגע לא היו הרבה ברירות אחרות.

6. תקווה ואופטימיות

לשיחה יש תפקיד גם בהסתכלות על העתיד הקרוב והרחוק. עשו מאמץ להשתמש במילים של תקווה ושל אופטימיות כשמדברים על מה שיהיה בהמשך.

זה אומנם לא פשוט, כי כולנו מושפעים מהאירועים הקשים, ולעיתים האובדן של היקרים והפגיעה באמון צובעים את כל תחומי החיים, אך חשוב לנסות יחד עם הקרובים לזהות מקומות לאופטימיות כדי לסייע לנו ולהם להגביר את החוסן הנפשי.

7. פנייה לעזרה

אם יש תחושה שההתמודדות בלתי נסבלת, וקשה למצוא נקודות אחיזה שמאפשרות שיפור, כדאי לפנות לאנשי מקצוע לקבלת סיוע. חשוב לדעת שאפשר לעזור גם כשזה נראה לא הגיוני.

איך לדבר עם ילדים שעברו טראומה?

ילדים שחוו טראומה, נפגעו, היו עדים למראות קשים וחו​ו חוסר אונים ופחד גדול, זקוקים לעיבוד של החוויות באופן שמאפשר להם להכיל את המצב. עיבוד החוויות חיוני לילדים בכל הגילים - מגיל ינקות ועד גיל ההתבגרות.

ילדים מבטאים את המתח שהם מרגישים באמצעות שינויים בהתנהגותם: אי־שקט, חוסר ריכוז, תגובות בכי או כעס קיצוניות, היצמדות להורה, הרטבה, הפרעות שינה או אכילה, הסתגרות ועוד. גם אם הילדים אינם יוזמים שיחה על הנושא, חשוב שתהיה התייחסות לעולמם הנפשי.

המטרה היא לאפשר התמודדות טובה יותר ולתת להם את ההרגשה שהם יכולים לסמוך על המבוגרים שסביבם, ושהם יודעים מה לעשות כדי לשמור עליהם.

חשוב לשוחח עם הילדים, גם עם תינוקות או עם ילדים שאינם מדברים, באופן שתואם גיל ותואם סביבה.

דגשים חשובים לשיחה עם פעוטות ועם ילדים על החוויות שעברו

1. המטרה היא לבנות נרטיב שבו מדברים על האירוע ועל הרגשות שמתלווים אליו במונחים של התמודדות ולא של חוסר אונים. הכרה של רצף האירועים תסייע לבנות נרטיב כזה.

2. תנו הסבר פשוט ואמין על המצב כך שיהיה רלוונטי לילדים ויתאר גם את האווירה שסביבם. למשל: היו יריות, שמענו בומים, היו אנשים שנכנסו לישראל ורצו לפגוע בנו.

3. התייחסו לרגש שהתעורר בעת האירועים ותנו לו שם: זה היה מפחיד, נבהלתם וכדומה.

4. תארו את מה שהם או המבוגרים המשמעותיים סביבם עשו במונחי תושייה והתמודדות. הדגישו שההורים (או המבוגרים) עשו כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.

5. תנו לגיטימציה להרגשה שלהם כעת ותחשבו מה אפשר לעשות כדי להקל - להתחבק, לשים מוזיקה, לצייר, לעשות יצירה וכדומה. בכל גיל תנו שם לרגש (למשל פחד, עצב, דאגה ועוד) והסבירו שתגובתם טבעית למצב ומשותפת לילדים רבים שנמצאים במצב דומה.

6. שימו לב שאין חשיפה מוגברת לחדשות, לרשתות החברתיות שאינן מצונזרות ולתכנים מפחידים.

7. השהות במחיצת אנשים בוגרים קרובים ומשמעותיים לילדים יכולה להעניק להם תחושת ביטחון. פעילות משותפת ונעימה כמו משחק או צפייה בתוכניות ילדים תסיח את דעתם לזמן מה ותרגיע.

8. יש לשער שיופיעו סימפטומים התנהגותיים בעקבות המצב: קשיי שינה, הימנעות מאכילה, בכי, בעיות התנהגות, חזרה להרטבה וכדומה. התייחסות לרגשות במילים לצד נרטיב ההתמודדות תסייע להפחית את הביטוי הגופני וההתנהגותי.

9. אפשר להתייחס גם לרגשות של ההורים או של בני משפחה אחרים אם הילדים רואים אותם ברגעים מורכבים. יש להסביר שגם המבוגרים עצובים או דואגים. חשוב לומר לילדים שגם אתם רוצים להיות יחד,​ ושיחד יהיה אפשר להתגבר על המצב.​

​מתי יש צורך בעזרה מקצועית?

אם המצוקה נמשכת ואינה פוחתת או אם מופיעים תסמיני מצוקה חדשים - התקפי חרדה, מצב רוח ירוד רוב הזמן, תחושת חרדה ​מוגברת במשך זמן רב, הפרעות שינה​ ללא שיפור והפרעות בתיאבון - מומלץ לפנות לקבלת עזרה. 

• למגוון השירותים בבריאות הנפש

סיגל סידליק אלון היא הפסיכולוגית הארצית של כללית

נורית איתן גוטמן היא העובדת הסוציאלית הארצית של כללית​​