חיפוש

dsdsdsd
אישה עם שבר בשורש כף היד בבדיקה אצל אורתופד

שבר בשורש כף היד (שבר ברדיוס הדיסטלי)

שבר בשורש כף היד הוא הסיבה מספר 1 לפניות למיון האורתופדי בבית חולים. אצל מי הוא נפוץ, איך מאבחנים את השבר, איך מטפלים בו ומהו זמן ההחלמה? המומחה עונה

ד"ר ויקטור פלדמן

בקיצור

01

חשוב מאוד לאבחן מוקדם את השבר בשורש כף היד כדי למנוע השלכות עתידיות כמו הגבלות בטווחי התנועה וחולשה של שורש כף היד.

02

כדי לאבחן את השבר עושים צילומי רנטגן של שורש כף היד. אלה מאפשרים לזהות אם קיים שבר וכן להעריך את חומרתו.

03

לטיפול בשבר באמצעות ניתוח יש 2 יתרונות: אין צורך לקבע את שורש כף היד בגבס, וניתן להתחיל מייד בטיפולי פיזיותרפיה.

המפרק של שורש כף היד נמצא בין האמה לבין האצבעות. המפרק הזה מורכב משמונה עצמות קטנות שמתחברות לשתי העצמות הארוכות של האמה הנקראות עצם הרדיוס ועצם האולנה.

השבר הנפוץ ביותר במפרק שורש כף היד הוא שבר בעצם הרדיוס. הרופאים קוראים לחלק של עצם הרדיוס שיוצר את המפרק של שורש כף היד "עצם הרדיוס הדיסטלית (Distal Radius)" ובשמו העברי: "שבר הרדיוס הרחיקני" או "שבר הרדיוס המרוחק".

איור: עצמות כף היד

איור של עצמות כף היד

מהן הסיבות השכיחות לשבר בשורש כף היד?

שבר ברדיוס המרוחק הוא לא רק השבר הנפוץ ביותר בשורש כף היד אלא גם השבר השכיח ביותר שבגללו פונים מטופלים למיון האורתופדי בבית חולים.

שברים באחת מהעצמות של שורש כף היד, ובמיוחד בעצם הרדיוס הדיסטלי, עלולים להיגרם מנפילה שנבלמה באמצעות הושטת היד לפנים או לאחור או מכיפוף של כף היד בעקבות בלימת כדור שנבעט או שנזרק בעוצמה רבה.

השבר אופייני לשתי קבוצות גיל:

בצעירים שעוסקים בענפי ספורט שמועדים לתאונות כמו כדורגל וגלישה על סנובורד ועל סקייטבורד ובבני 50 ויותר שנוטים לסבול מאוסטאופורוזיס ומנפילות בבית וברחוב.

מאחר שאוסטאופורוזיס בגיל המבוגר נפוץ יותר בנשים מאשר בגברים, הרי נשים סובלות הרבה יותר משברים בשורש כף היד מאשר גברים.

מהם התסמינים של שבר בשורש כף היד?

התסמינים של שבר בשורש כף היד זהים לתסמינים של כל שבר אחר וכוללים כאב, נפיחות והגבלת תנועה של המפרק.

השברים ברדיוס הדיסטלי יכולים להופיע במגוון רחב של דרגות חומרה. דרגת החומרה נקבעת לפי כמה פרמטרים ובהם: לכמה פרגמנטים (חלקים) נשברה העצם? לאיזה מרחק מהמקום הרגיל שלו זז כל חלק, האם השבר הגיע גם לסחוס במפרק ופגע גם בו?

איך מאבחנים שבר בשורש כף היד?

חשוב מאוד לאבחן מוקדם את השבר בשורש כף היד כדי למנוע השלכות עתידיות כמו הגבלות בטווחי התנועה וחולשה של שורש כף היד.

כדי לאבחן את השבר עושים צילומי רנטגן של שורש כף היד. צילומי הרנטגן מאפשרים לזהות אם קיים שבר וכן להעריך את חומרתו.

חשוב שאת הבדיקה יעשה מומחה, שכן במקרים מסוימים יש צורך גם בבדיקת CT של שורש כף היד (כדי להעריך אם קיימת פגיעה במשטח המפרקי) או בבדיקת MRI (אם קיים חשש שנוסף על השבר גם נגרם נזק לרצועות שמסביב לעצמות).

עם זאת יש לדעת שבדיקת CT או בדיקת MRI לרוב אינן יכולות לשמש תחליף לצילומי הרנטגן הרגילים אלא הן בדיקות משלימות שלרוב נעשות נוסף על צילומי הרנטגן הרגילים.

כיצד מטפלים בשבר בשורש כף היד?

לא כל שבר בשורש כף היד מחייב בהכרח ניתוח. ההחלטה מהו הטיפול המתאים ביותר מתקבלת לאחר בדיקה מעמיקה של מומחה לטראומה אורתופדית או של מומחה לכירורגיה של היד שבמסגרתה הוא עומד על מאפייני השבר ושוקל מהו הטיפול המתאים ביותר.

ההחלטה בנוגע לטיפול המתאים ביותר לשבר בשורש כף היד היא מורכבת מאוד שכן יש להביא בחשבון לא רק את השאלה מהו הטיפול המתאים ביותר לאופיו של השבר, אלא נוסף על כך יש להביא בחשבון מהו הטיפול המתאים ביותר למאפייניו הייחודיים של כל מטופל. כדי לעמוד על המאפיינים הייחודיים האלה על הרופא המטפל להתייעץ עם המטופל או עם בני משפחתו.

למשל, כשמדובר בבן אדם שתפקודו בלאו הכי ירוד מאוד ניתן לעיתים לוותר על ניתוח - גם במקרים  שבהם השבר הוא בדרגת חומרה גבוהה - העיקרון המנחה הוא שיש לשקול את סיכוני הניתוח אל מול התוצאות שהניתוח צפוי להשיג וכן את תפקודו ואת רצונותיו הייחודיים של כל מטופל ולא להביא בחשבון רק את חומרת השבר.

כשמדובר בבן אדם פעיל מאוד או בבן אדם שפרנסתו תלויה במפרק של שורש כף היד - כמו נגנים, טכנאים, אמנים וכדומה - הרי במרבית המקרים ראוי ליטול את הסיכון שכרוך בניתוח. 

במילים פשוטות: יש לבחור את הטיפול שייתן את התוצאה שממנה יפיק המטופל את התועלת הרבה ביותר ובמקביל ייחשף לסיכון הנמוך ביותר.

מטרת הטיפול בשבר של שורש כף היד היא להחזיר את התפקוד המרבי כפי שהיה לפני השבר. האמצעי להשגת המטרה הזאת הוא החזרה של חלקי השבר למקום הטבעי שלהם או לפחות קרוב לכך (בשפת הרופאים נקרא המצב הזה "עמדה טובה" של השבר) וקיבוע שלהם במקום עד שהחלקים יתאחו זה לזה בצורה הטובה ביותר.

במקרים רבים ניתן להחזיר את חלקי השבר למקומם הטבעי בלי ניתוח (באופן סגור): הרופא עושה הרדמה מקומית של אזור השבר ולאחר מכן מושך את כף היד כדי לנסות להציב את חלקי השבר במקומם הנכון. אם הצליח בכך, הוא יקבע את היד בגבס כדי שהחלקים לא יזוזו ממקומם.

במקרים אחרים, למשל כשהעצם נשברה לכמה חלקים או כאשר הסחוס נפגע או כשמדובר בספורטאים מקצוענים שאינם יכולים להיות מקובעים בגבס למשך תקופה ארוכה, עושים ניתוח.

טיפול לא ניתוחי (טיפול באמצעות קיבוע שורש כף היד בגבס)

כאמור, במקרים שבהם אין תזוזה של חלקי השבר (בלשון המדוברת: יש רק "סדק" בעצם) או כאשר הרופא מצליח - באמצעות משיכות - להחזיר את חלקי השבר למקום הנכון או כאשר המטופל אינו צפוי להפיק תועלת משמעותית מניתוח, הטיפול המועדף הוא קיבוע של המפרק למשך כ־6 שבועות.

זהו משך הזמן שנדרש לשברים בשורש כף היד כדי להחלים במידה מספקת שתאפשר להפעיל אותה בלי חשש שהחלקים יזוזו ממקומותיהם.

במהלך תקופת ההחלמה יש צורך לעשות צילומי ביקורת כדי לוודא שחלקי השבר לא זזו בתוך הגבס, מה שעלול לקרות כאשר הנפיחות מתחילה לרדת, ונוצר חלל בין הגבס לבין היד. לכן לעיתים יהיה צורך להחליף את הגבס בגבס הדוק יותר לאחר שהנפיחות ירדה.

בחור עם יד מגובסת מסמס בסמארטפון

טיפול לא ניתוחי באמצעות קיבוע של שורש כף היד בקיבועים מתקדמים

הגבס הקלאסי לא השתנה זה מאות שנים. הוא מורכב מרצועות בד ספוגות בגבס נוזלי שמתקשה לאחר שהוא מתייבש. 

לגבס הקלאסי ישנם חסרונות לא מעטים: הוא כבד, אינו עמיד במים (מה שמקשה על המטופל להתרחץ), מצטברים בו זיעה ותאי עור מתים (מה שגורם לריחות לא נעימים ואף עלול לגרום לפטרת של העור), יש צורך להסיר אותו באמצעות מסור רטט (תהליך רועש שאינו נעים לילדים).

בגלל החסרונות של החומר פותחו "גבסים" מחומרים פלסטיים שונים ומפולימרים מתקדמים ("גבס קל"), וכיום גם ישנה אפשרות להתאמה של ה"גבס" באופן מדויק לפי מידות המטופל.

ה"גבסים" הפלסטיים חזקים פי כמה וכמה מהגבס הרגיל, עמידים למים, מנדפי זיעה, ומשקלם זניח. חסרונם הגדול הוא מחירם הגבוה, ולכן הזמינות שלהם בישראל נמוכה למדי.

התאמת גבס וקיבועים מכל סוג שהוא היא פעולה רפואית שכרוכה בסיכונים כמו שינוי בעמדה של השבר, ולכן היא חייבת להיעשות על ידי רופא או לכל הפחות בפיקוח צמוד של רופא.

הדבר החשוב ביותר שיש לברר לאחר קיבוע השבר הוא האם ומתי יש צורך בבדיקת ביקורת, שבמרבית המקרים תכלול גם צילום רנטגן נוסף.

טיפול ניתוחי

כאשר לא ניתן להחזיר את חלקי השבר למקום באמצעות משיכה - למשל במקרים שבהם העצם נשברה ליותר מאשר שני חלקים או כאשר גם הסחוס של המפרק נשבר או במקרים שבהם ניסה הרופא להחזיר את חלקי השבר למקום באמצעות משיכה, אך לא הצליח למקם אותם באופן משביע רצון - ולאחר שנשקלו היתרונות מול החסרונות, והוחלט שהיתרונות של טיפול ניתוחי גבוהים מהסיכונים הטמונים בו, מומלץ לטפל בשבר באמצעות ניתוח.

שני היתרונות הגדולים של הניתוח הם שאין צורך לקבע את שורש כף היד בגבס למשך כחודש וחצי, וניתן להתחיל הפעלה ופיזיותרפיה כבר כשבוע לאחר הניתוח. יתרון חשוב נוסף הוא שניתן להחזיר את חלקי השבר ולקבע אותם למקומם באופן מאוד מדויק.

את הטיפול הניתוחי מקובל לעשות בהרדמה כללית או בהרדמה אזורית (שבמהלכה מרדימים את כל היד באמצעות זריקה). במקרים מסוימים אף ניתן לעשות את הניתוח גם בהרדמה מקומית (הרדמה של אזור השבר בלבד בעזרת זריקה, בדומה לטיפול אצל רופא שיניים).

במהלך הניתוח חותך הרופא את העור ואת הרקמות הרכות של שורש כף היד ולאחר מכן מחזיר את חלקי השבר למקומותיהם באופן מדויק ואז מקבע אותם למקומותיהם הטבעיים באמצעות שיטות שונות כמו פלטות, ברגים, פינים ו/או מקבעים ייעודיים שונים.

לאחר הניתוח אין צורך בקיבוע באמצעות גבס שכן חלקי השבר מקובעים באמצעות הפלטה והברגים. עם זאת, ישנם מנתחים שלאחר הניתוח מקבעים את היד בסד גבס למשך כ־10 ימים כדי למנוע כאבים.

שני רופאים מבצעים ניתוח בשורש כף היד

האם הפלטות והברגים בשבר יצפצפו בכניסה לקניונים ולנמלי תעופה?

לא. הפלטות והברגים המודרניים עשויים מסגסוגת מתכות שאינה גורמת להפעלתם של גלאי המתכות.

האם לאחר ההחלמה צריך להוציא את הפלטה ואת הברגים?

במרבית המקרים אין צורך להוציא את הפלטה ואת הברגים היות שהמטופל אינו חש בהם, והוצאתם כרוכה בניתוח נוסף. 

במקרים מסוימים, כאשר הקיבועים המתכתיים מפריעים למטופל, למשל בגלל גירוי הגידים במקום או בגלל כאבים בעת מזג אוויר קר, ניתן להוציא את הפלטה ואת הברגים כחצי שנה עד שנה לאחר הניתוח הראשוני.

בשנים האחרונות פותחו פלטות וברגים ממגנזיום או מפולימרים שנספגים מעצמם לאחר כשנה, אך השימוש בהם עדיין אינו מאוד נפוץ.

שיטות הניתוח משתפרות כל הזמן בקצב מהיר. מומלץ להתייעץ עם מנתח שהתמחה בטכניקות החדישות ולשאול אותו על איזו מהן הוא ממליץ.

כמה זמן נמשכת החלמה לאחר הניתוח?

לרוב משתחרר המטופל כבר ביום הניתוח או לכל המאוחר ביום שלמחרת. בעת שחרורו כף היד שלו חבושה או נתונה בסד של גבס. התחבושת או הסד נשארים במשך 7 עד 10 ימים, ולאחר מכן הם מוסרים, והמטופל מתחיל בטיפולי פיזיותרפיה כדי לשקם את השרירים ואת הרקמות שנפגעו בחבלה.

משך ההחלמה בעקבות שבר בשורש כף היד משתנה ממטופל למטופל ותלוי בגורמים רבים ובהם עוצמת הפגיעה הראשונית, חומרת השבר, סוג הטיפול שנבחר, רמת המעורבות של המטופל בטיפולי הפיזיותרפיה, הטכניקה הניתוחית וטיב הניתוח שנעשה.

משך ההחלמה יכול לנוע בין כחודשיים ועד ליותר מחצי שנה.

מהם הסיבוכים האפשריים?

במרבית המקרים, שברים שטופלו בזמן ועל ידי מומחה מיומן יחלימו ללא סיבוכים מיוחדים, אך לעיתים יכולים להופיע סיבוכים כמו הגבלות תנועות, זיהום הפצע הניתוחי ו־CRPS - תסמונת כאב אזורית מורכבת. מדובר בתסמונת שגורמת לכאבים עזים.

לעיתים, בעקבות שבר בשורש כף היד, מתפתחת תסמונת התעלה הקרפלית (לחץ על העצב המדיאני שעובר בתוך תעלת כף היד).

אם מרגישים תחושת שריפה, עקצוצים או ירידה בתחושה בקצות האצבעות, יש לדווח על כך מייד לרופא המטפל, שכן מדובר במצב חירום שמחייב טיפול מיידי.

ד"ר ויקטור פלדמן הוא אורתופד בכיר ומומחה לכירורגיה של היד במערך האורתופדי בבית החולים מאיר, מקבוצת כללית

הצטרפות לכללית

הצטרפות לכללית

יש לנו ים של דברים לספר לכם על כללית...

רוצים לשמוע טיפה?

מלאו את הפרטים ונציג שלנו יחזור אליכם

הצטרפות לכללית - אתר חדש

מלאו את פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם

שדות חובה

 

שימו לב שאתם מספקים בטופס זה מידע אישי ורגיש