פורסם בראשונה: 14.02.2018
עדכון אחרון: 14.02.2018
  • לירז טנצר לירז טנצר

מניעת נפילות באוכלוסייה המבוגרת

לקריאה נוחה
מבוגרים רבים פוחדים מנפילות - גם אם מעולם לא נפלו. הפחד הזה עלול להגביל את פעילותם - מה שמגדיל את הסיכון שאכן יפלו. פעילות גופנית קבועה בהנחיית פיזיותרפיסט מפחיתה נפילות ומסייעת לשיקום אחריהן
מניעת נפילות בגיל מבוגר

בקיצור

1.

נפילות נגרמות משילוב של כמה גורמים, ובהם ירידה תפקודית תלוית גיל, סכנות סביבתיות והשפעה של תרופות מסוימות.

2.

מטופלים שנפלו יותר מפעם בשנה או שנמצאו ליקויים ביכולתם לשמור על שיווי משקל וללכת יפיקו תועלת רבה מפיזיותרפיה.

3.

למטופלים שנופלים יותר מפעם בשנה מומלץ ללמוד מהי הדרך הנכונה לקום מהרצפה. כמו כן מומלץ להם לענוד לחצן מצוקה.

נפילות שכיחות מאוד בקרב מבוגרים: כשליש מהמבוגרים בני 65 עד 80 וכמחצית מהמבוגרים בני 80 ויותר נופלים לפחות פעם בשנה. כמחצית מהמבוגרים שנפלו יפלו בשנית בתוך שנה.

בכ־30% עד 50% מהנפילות נגרמת למבוגר פגיעה מינימלית בלבד (שריטות, חתכים וכדומה), אך בכ־10% מהנפילות נגרמת למבוגר פגיעה משמעותית יותר כמו חבלת ראש, פגיעה באיברי פנים ושברים שונים. בכ־2% מהנפילות נגרם שבר בצוואר הירך, שהוא גורם סיכון לתחלואה ולתמותה לאחר נפילה.

על אף שמבוגרים רבים חוו נפילה אחת או יותר, יש לדעת שנפילות אינן חלק מתהליך ההזדקנות הנורמלי, וניתן למנוע אותן.

מבוגרים רבים מדווחים על פחד מפני נפילות. הפחד הזה הוא גורם סיכון בפני עצמו לנפילות. אחת הדרכים להפחתת הפחד הזה היא הכרת הגורמים לנפילות. הנה כמה מהן: עם העלייה בגיל החושים מתקהים, עלולות להופיע מחלות רקע המשפיעות על שיווי המשקל, ומתחילים לקחת תרופות שעלולות להשפיע על מידת הערנות ולגרום לסחרחורות. עם זאת גורם החיזוי הטוב ביותר לנפילות הוא נפילה שאירעה בעבר: קשיש שנפל בעבר נמצא בסיכון גבוה יותר לנפילה חוזרת.

ניתן לחלק את הגורמים לנפילות לשלוש קבוצות עיקריות: גורמים פנימיים (שינויי תפקוד תלויי גיל, הפרעות ומחלות שונות, השפעת תרופות), גורמים חיצוניים (סכנות סביבתיות) וגורמים תלויי מצב (סכנות הטמונות בפעילות מסוימת שעושה המבוגר). כדי למנוע את הנפילות יש למפות ולבחון כל קבוצה של גורמי סיכון בנפרד ולגבש תוכנית התערבות שמטרתה להפחית ככל הניתן את גורמי הסיכון.

הגורמים הפנימיים משקפים למעשה את מצבו הפיזי של האדם. בתהליך ההזדקנות מתחוללים שינויים במערכות השונות המעורבות בשמירה על שיווי המשקל ועל היציבות, ונוסף על כך הראייה והשמיעה נחלשות, ועלולים להופיע ליקויים תחושתיים - בעיקר בכפות הרגליים (זאת אומרת, המידע שמגיע מכפות הרגליים למוח מעובד באופן לקוי - מה שפוגע ביציבה), חולשת שרירים, נסיגה קוגניטיבית, שינויים בדופק ובלחץ הדם, מחלות חריפות וכרוניות, ובמקביל גובר השימוש בתרופות שלהן יש תופעות לוואי רבות, ובהן נמנום וסחרחורות.

הגורמים החיצוניים אינם תלויים באדם, אלא בסביבתו שעלולה להיות עתירת סכנות ולהוביל לנפילות רבות. נפילה מתרחשת כאשר האדם אינו מבחין בסכנה או שאינו מסוגל להגיב במהירות הנדרשת כדי להתמודד עימה. להלן כמה דוגמאות לסכנות סביבתיות שמעלות את הסיכון לנפילות: תאורה לא מספקת, כבלי חשמל וטלפון או חפצים שונים המפוזרים בנתיב ההליכה, משטחים חלקים ורטובים, שטיחים ושטיחונים שפזורים בבית, הליכה בסביבה שאינה מוכרת, מדרכה שאינה אחידה, אבני שפה שבורות.

מערכת שיווי המשקל מאותגרת בעיקר בעת שאנחנו נמצאים בתנועה, למשל בקימה משכיבה לישיבה או במעבר מישיבה לעמידה, בהליכה ובעת שעולים ויורדים במדרגות. מהסיבה הזאת רוב הנפילות מתרחשות בזמן שנמצאים בתנועה. יתר על כן, מחקרים מצביעים על כך שמרבית הנפילות מתרחשות בבית, בעת שהמבוגר שסובל מתפקוד לקוי או מיכולת מוגבלת לשמור על שיווי משקל נתקל במכשול, מועד ומאבד את שיווי המשקל שלו.

את הנטייה ליפול ניתן לגלות באמצעות הבדיקות הבאות:

• בדיקה נוירולוגית שעשויה לגלות ליקויים פיזיולוגיים כמו ליקויים בשיווי המשקל וחולשת שרירים.

• הערכה של תפקודי ההליכה ושל היכולת לשמור על שיווי משקל. את ההערכה הזאת עושה פיזיותרפיסט למטופלים שהופנו לפיזיותרפיה בשל בעיית שיווי משקל או בשל נפילות חוזרות. הפיזיותרפיסט המטפל מחליט מתי יש צורך בבדיקה הזאת.

• כאשר הגורם לנפילה קשור לסכנה סביבתית בלבד, לא תהיה כל אזהרה מוקדמת לפני הנפילה, והמבוגר לא יחוש בסימפטומים כלשהם. במצבים שבהם הגורם לנפילה קשור באופן מלא או חלקי למצב הרפואי או התפקודי, ייתכן שבתקופה שלפני הנפילה ידווח המבוגר על מעידות ועל חוסר יציבות ובסמיכות לנפילה יחוש בסימפטומים שונים כמו סחרחורת, כאב ראש, דופק מואץ או שינויים בקצב הלב. במצבים כאלה מומלץ לפנות לרופא המטפל.

לנפילות עלולות להיות השפעות תפקודיות לטווח הארוך: כ־50% מהאנשים שיכלו ללכת לפני שנפלו ושברו את עצם הירך לא חוזרים ללכת כפי שהלכו קודם לכן - גם לאחר טיפול ושיקום. יתר על כן, רבים מהקשישים שנופלים מפתחים פחד מפני נפילות - מה שפוגע בביטחונם העצמי וגורם להם להפסיק פעילות יומיומית שעשו קודם לכן. הפחתת הפעילות מובילה לנוקשות במפרקים ולחולשת שרירים, ואלה מעלים עוד יותר את הסיכון לנפילות. יתר על כן, נפילה עלולה לגזור על הקשיש בידוד חברתי שמשמעותו היא פגיעה של ממש באיכות חייו. לכן אין זה מפליא שנפילה או החשש מפני נפילות הם אחד השיקולים המרכזיים בהחלטה של קשישים לעבור מדיור בקהילה לדיור מוגן. את ההתפתחויות השליליות האלה ניתן למנוע באמצעות כמה פעולות פשוטות:

1. פעילות גופנית קבועה. כדי להתמיד בפעילות גופנית מומלץ לבחור בפעילות מותאמת אישית. מומלץ להתייעץ עם פיזיותרפיסט ולקבל ממנו הנחיות לתרגול יומיומי שיכלול לימוד טכניקות ותרגילים שונים לשיפור שיווי המשקל, לחיזוק השרירים ולשיפור ההליכה. ממחקרים עולה שטיפול פיזיותרפי מונע ביעילות נפילות: מטופלים שמקפידים על פעילות גופנית נופלים פחות ומשתקמים מהר יותר לאחר נפילה. התרגול מותאם לצרכים וליכולות של המטופל, ויש לעשות אותו בהתאם להנחיית הפיזיותרפיסט.

2. מעברים הדרגתיים. יש לקום בהדרגה משכיבה לישיבה ומישיבה לעמידה ולהמתין כמה רגעים לפני שמתחילים לנוע. דרך הפעולה הזאת חשובה במיוחד למי שסובלים מסחרחורות (עקב ירידה חדה בלחץ הדם) בעת שינויי תנוחה. שינויי תנוחה איטיים, כמו קימה איטית והדרגתית מישיבה לעמידה, מאפשרים לגוף להסתגל בכל פעם למצבו החדש ללא סחרחורות.

3. הנעלה מתאימה. יש להעדיף נעליים בעלות סוליה קשיחה מונעת החלקה ובעלות תומך קרסול וללא עקב.

4. בדיקת ראייה ושמיעה. יש להקפיד על בדיקות ראייה ושמיעה תקופתיות ועל התאמת משקפיים ומכשירי שמיעה לפי הצורך. לאחר שמקבלים את המשקפיים ואת מכשירי השמיעה יש להשתמש בהם.

5. טיפול בסכנות סביבתיות. שיפור התאורה, הוספת מעקות לצד מדרגות חיצוניות ופנימיות, פינוי של נתיבי ההליכה מגורמים מפריעים כמו חפצים שונים, כבלי חשמל וטלפון, התקנת מאחזים בשירותים ובכל מקום שבו הקשיש נזקק לעזרה חיצונית לצורך קימה, שימוש במשטחים נוגדי החלקה באזורים רטובים (למשל, מתחת לכיור המטבח ובמקלחת), אחסון חפצי הבית הנמצאים בשימוש יומיומי בתוך חללים או על מדפים המותקנים בגובה שבין בית החזה לקו העיניים - כך שניתן להשתמש בהם ללא סיכון.

6. מנפילה לעמידה. למטופלים שנופלים יותר מפעם בשנה מומלץ ללמוד מהי הטכניקה הנכונה שבאמצעותה רצוי לקום מהרצפה. כמו כן מומלץ להם לענוד לחצן מצוקה למקרה שהנפילה גורמת לאובדן כושר התנועה, למשל בגלל שבר.

7. שימוש באביזרי עזר לניידות בהתאם לצורך. שימוש במקל או בהליכון מונע ביעילות נפילות של מבוגרים המדווחים על חוסר יציבות בהליכה. מומלץ להתייעץ עם פיזיותרפיסט בבחירת אביזר העזר המתאים ביותר ולקבל ממנו הדרכה על צורת השימוש הנכונה והבטיחותית. יש להעדיף אביזר עזר שניתן להתאימו לגובה המטופל.

גורמי הסיכון לנפילות בקרב מבוגרים הם רבים ומגוּונים. יש להכיר אותם ולנטרל אותם - בין היתר באמצעות העלאת המודעות לקיומם, התמדה בפעילות גופנית והתאמה של סביבת המגורים כך שתהיה נגישה ובטיחותית.

לירז טנצר היא פיזיותרפיסטית בבית החולים השיקומי־גריאטרי הרצפלד מקבוצת כללית והמרכזת בכללית של תחום האיכות בפיזיותרפיה לאוכלוסייה הגריאטרית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מיוחד ללקוחות כללית מושלם

​חיסון נגד צהבת למבוגרים - לחצו כאן לפרטים

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל