פורסם בראשונה: 21.12.2016
עדכון אחרון: 21.12.2016

בחנוכה הזה נאכל מרק דוחן - כמו החשמונאים

לקריאה נוחה
החשמונאים, אלו שהביאו לנו את חג החנוכה, ידעו לחיות מה זה נכון. הם עשו הרבה ספורט (טוב, לא ממש הייתה להם ברירה) ואכלו מאוד בריא. התזונאית שלנו נתקפה נוסטלגיה ומביאה לכם מתכון הכולל מזונות שהיו נפוצים בימים ההם - ומומלצים מאוד גם בזמן הזה
מרק דוחן וירקות

לפני הרבה־הרבה שנים, ליתר דיוק בשנת 164 לפני הספירה, בתאריך כ"ה בכסלו, אחרי מאמץ עילאי, הצליחו החשמונאים לחנוך מחדש את בית המקדש. יום זה נקבע כיום חג, חג החנוכה.

מה אכלו החשמונאים? האם יכול להיות שלקראת צאתם לקרב הם קיבלו צידה לדרך בצורת סופגניות? ישנה סברה כזו, המתבססת בין השאר על תיעוד היסטורי למאכל ממקור יווני, שהיה נפוץ מאוד באזור, בשם סופגנין. הסופגנין (ספוג ביוונית) היה עשוי מבצק מתוק ומטוגן, ויש הטוענים שהוא אבי אבותיה של הסופגנייה של ימינו.

האם יכלו החשמונאים להעלות בדעתם, שיותר מ־2000 שנה לאחר מכן, תימכר מנת הקרב שלהם, מצופה בקרם פיסטוק ירקרק במחיר מרקיע שחקים? כנראה שלא...

מתפרעים על חרוב

אם החשמונאים הסתדרו עם פך אחד קטן, אז למה בחנוכה אוכלים דווקא מזון עתיר בשמן? האם אנחנו מפצים את עצמנו על מחסור עתיק שחוו אבות אבותינו? אולי... אפשרות אחרת היא ששמן הצף ונבדל על פני המים, מסמל ייחודיות. היהודים מיוחדים ונבדלים משאר העמים, כך לפחות נאמר לנו.

כמובן שאת הבחירה להשתמש בשמן עשו לפי התכונה הפיזיקלית הזו בלבד, בתקופה שבה לאיש לא היה מושג או אכפת מה קורה כשאוכלים אוכל מטוגן, ופחמימות פשוטות מטוגנות בפרט. בעיקר כי בתקופה ההיא התזונה הייתה אחרת, בסיסית, טרייה והרבה פחות מעובדת. אנשים היו הרבה יותר פעילים, הם צעדו למרחקים, עבדו בשדה או סחבו משאות כבדים.

​איך שורפים סופגנייה?

המדריך שיעזור לכם לעבור את ימי החג בשלום (וגם פתרון למי מאיתנו ששונא ספורט)
איך שורפים סופגנייה?

ובכלל, נראה שרוב הזמן תושבי ארץ ישראל בתקופת בית שני בכלל לא אכלו קינוחים עשירים בשמן ובסוכר - אלו היו נחלתם של העשירים בלבד - לרוב הם כנראה התפרעו על איזה תמר או חרוב. המידע שנאסף לאורך השנים על המזונות בתקופת בית שני, כולל ממצאים ואזכורים של מאכלים בכתבים שונים כגון שבעת המינים (חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ודבש), וגם דגנים כמו אורז ודוחן, פירות וירקות כמו שום, גזר, חרובים, אגוזים ושומשום, קטניות כמו תורמוס. גם עופות וביצים הפכו לנפוצים מאוד בתקופה הזאת. במילים אחרות, הם אכלו בעיקר את מה שהם או שכניהם גידלו והיה סמוך אליהם.

דוחן? זה לא אוכל של ציפורים?

ציפורים אוהבות זרעים וגרעינים, ואם תתנו להן, הן בהחלט יאכלו דוחן. אבל גם אנחנו יכולים לאכול ממנו. הוא מכיל אבץ, אין בו גלוטן והטעם המעט מריר שלו יכול לתת טעם מעניין לתבשילים. אחת הדרכים להגיע לטעם מלא ומשביע במאכלים היא על ידי שימוש במכלול של טעמים (במיוחד אם רוצים להימנע משימוש באבקת מרק). הטעם המריר, שלבד היה יכול לעצבן את החך, משתלב היטב בהרכבים כאלו. המתכון מחכה לכם בהמשך.

מסורת כבדה

מאכלים, בדומה לשירים ולסיפורים, תמיד היו דרך טובה להתחבר לאווירת החג. נדמה שעם השנים אנו מתחברים אל המסורת דרך מנהגי האכילה בצורה הולכת ומתחזקת. כולם רוצים לפנק, לפנק. ודווקא בתקופות האלו - של החגיגיות - אנחנו נשאבים אל ההרגלים הישנים, שחלקנו בימים רגילים לא באמת מתרגשים מהם. כמה מאתנו באמת אוהבים בצק ספוג בשמן? כמה מאתנו נמשכים בעיקר אל הריח של הטיגון והסוכר, וברגע האמת אומרים: "נו טוב, זה נחמד, אבל מה עם הצרבת?"

כיף להיכנס לרוח החג, כיף להיזכר בטעמים של פעם, אבל איפשהו עכשיו גם רגשות האשם מצטרפים לחגיגה. כילדים, רובנו לא חווינו יותר מדי רגשות אשם על אכילת מאכלים "אסורים", אבל כמבוגרים זה קורה לנו לא מעט ויכול להעיב על מצב הרוח שלנו בצורה משמעותית. אם נפנה אל המשמעות הסימבולית של החג: המנורה הקטנה שהאירה בחשכה הגדולה, הטיהור שהצליחו החשמונאים לעשות בבית המקדש - גם אנחנו יכולים להביא קצת אור אלינו.

האם הטיהור משמעו בהכרח הימנעות מלאה מלביבות ומשאר מטוגנים? כמובן שלא. הדרך אל האכילה המאוזנת, עוברת בין המאכלים "הטובים" והמאכלים "הרעים" וגם חשובה הדרך שבה אנחנו אוכלים אותם. אם כל המאווים שלכם זועקים אל הספינג' - תנו לו כבוד ותאכלו אותו בשקט, עם הרבה תשומת לב לטעמים, לריח ולתחושות שמשתררות בגופכם.

אם אתם מחפשים מתכונים מעולים לסופגניות? ללביבות? בבקשה, האתר שלנו מלא בהם.

אם בא לכם לציין את חנוכה ברוח קצת אחרת, קבלו מתכון עם מזונות שהיו נפוצים כבר בימי החשמונאים.

​סופגנייה? מאפין סופגנייה!

הגרסה הבריאה למאכל ההוא עם השמן, הקמח והסוכר
מתכון למאפין סופגנייה

מרק חורפי עם ירקות ודוחן

מה צריך?
• 2 בצלים גדולים
• 2 גזרים גדולים
• גבעול כרשה גדול - החלק הלבן בלבד
• 3 שיני שום
• כוס קוביות דלעת
• שורש סלרי
• שורש פטרוזיליה
• חצי כוס דוחן
• 1.5 ליטר מים
• 2 כפות שמן זית
• חצי כף מלח גס
• חצי כפית פלפל שחור
• עלה דפנה אחד
• חצי כפית סומק
• חצי כפית חוואייג' למרק

איך מכינים?
1. מקלפים וקוצצים את כל הירקות
2. שוטפים היטב את הדוחן בעזרת מסננת
3. בסיר עם תחתית עבה, על להבה נמוכה, מאדים את הבצל והשום במשך שלוש דקות
4. מוסיפים את הכרשה, הגזרים והדלעת - מאדים עוד כ־5 דקות
5. מוסיפים גם את השורשים והדוחן, מערבבים היטב
6. מוסיפים את המים והמלח, מגביהים את הלהבה ומבשלים עם מכסה סגור
7. כאשר המרק מגיע לרתיחה, מנמיכים את האש, מורידים את המכסה ומבשלים כ־15 דקות
8. מוסיפים את שאר התבלינים ומבשלים עוד 10-5 דקות

ואם אתם רוצים להתחבר למתיקות מעודנת יותר ותעשייתית הרבה פחות מהריבות ומהציפויים של כל הסופגניות למיניהן - חפשו בשווקים תרמילי חרוב. איסוף הפירות נמשך בין ספטמבר לנובמבר, כך שיש עדיין סיכוי טוב למצוא אותם. אוכלים את התרמיל עצמו, לאט־לאט, וסופגים את המתיקות. את הגרעינים משליכים.

חג שמח!

תמי אדיב היא תזונאית קלינית בכללית, מתמחה בסוכרת, השמנה, ניתוחים בריאטריים וטבעונות. היא משיבה לשאלות שלכם בפורום תזונה ודיאטה כאן באתר

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מתחילים לחיות נכון

​סדנאות אורח חיים בריא בכללית מושלם

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל