פורסם בראשונה: 23.02.2009
עדכון אחרון: 04.01.2018
  • ד"ר רם דיקמן פרופ' רם דיקמן
  • קטי קמחי קטי קמחי

מה אומרות היציאות שלך?

לקריאה נוחה
גם אם לא תדסקסו על היציאות שלכם עם חברים, חשוב שתפנימו מה הגוון, המרקם והריח שלהן אומרים על מצבכם הבריאותי. המומחה שלנו לקח על עצמו את המשימה וגם מסביר איך להפחית מהריח הלא נעים ומתי דרושה בדיקה דחופה. יושבים? בואו נתחיל
מה אומרות היציאות שלך

בקיצור

1.

הצורה של היציאות שלך יכולה להעיד על צורך בשינוי התזונה שלך.

2.

אם מדובר בעצירות חמורה או בשלשול קשה, רצוי מאוד לפנות לרופא לטיפול.

3.

גם לצבע יש משמעות: אם היציאה אדומה, שחורה או לבנה - היא מצריכה בדיקה.

​למרות שהדיאטנית הטלוויזיונית התזזיתית ג'יליאן מק'קית' העלתה את הקקי על סדר היום הלאומי בסדרה "שינויים בהרגלי הזלילה" (שודרה ב-yes), שבה ביצעה, באופן שגרתי, "ניתוח שלאחר המוות" בקקי של המשתתפים, לא יותר מדי מאיתנו באמת יודעים מה בעצם קורה שם - ומה אומרות עלינו היציאות שלנו.

זה חשוב, כי הגוון, המרקם והריח של היציאות שלנו אומר הרבה על המצב הבריאותי שלנו.
נכון, כשמשלשלים - או כשסובלים מעצירות - ברור שמשהו התקלקל שם, אבל יש הרבה מצבי ביניים שהתמודדות כנה איתם יכולה לספק תשובות להרבה שאלות חשובות.

הצואה האנושית מושפעת מהמצב של מערכת העיכול, מסוגי המזונות שאנחנו אוכלים ומבריאותנו הכללית. אותה תוצרת מופלאה מכילה כ־75% מים וכ־25% חומרים מוצקים, כשהחלוקה משתנה קצת מאדם לאדם באופן ייחודי.

מה שכן, אצל כולנו, המסלול שאותו עובר המזון מכניסתו למערכת ועד צאתו, אם אנחנו בריאים, ואם מערכת העיכול שלנו מתפקדת כיאות, אמור להימשך בין 12 ל־72 שעות.

וזה הולך ככה: בוושט עובר האוכל שלעסנו בחמש־שש שניות לערך. בקיבה הוא שוהה בין שעה לשלוש שעות נוספות. את השעתיים עד שש השעות הבאות הוא מבלה במעי הדק - ומשם הוא ממשיך למסע בן 12 עד 72 שעות במעי הגס.

אם שאריות המזון יוצאות מהר (או הרבה יותר מהר), ואם הן בעלות מרקם נוזלי או מימי, מדובר בשלשול. אם השאריות לא עושות סימן שבא להן לצאת, או שהן עושות את זה הרבה יותר לאט, מתאמצים מאוד להוציא אותן ומבלים זמן רב בישיבה על האסלה, ולפעמים זה כואב - חטפנו עצירות.

לרוב, הקקי שלנו מכיל שאריות מזון שלא עוכל, חיידקים מתים, חיידקים חיים, מלחים, שומנים והפרשות שונות שמקורן בכבד ובכיס המרה.

הטווח התקין אצל בוגרים הוא בילוי בשירותים בין פעם עד שלוש פעמים ביום לפעם אחת בשלושה ימים (גם בוגרים צעירים הם בוגרים לצורך העניין, אפילו אם יש לך אופי ילדותי...).

יותר מארבע יציאות ביום (קקי, ואם הוא בעל מרקם נוזלי או מימי) מעידות לרוב על מצב של שלשול (ומן הסתם תשים או תשימי לב לזה לבד).

מהצד האחר, כל הפוגה של יותר משלושה ימים בין יציאה ליציאה מוגדרת רשמית כעצירות. ולא לשכוח: "לא המספר קובע". אפשר לסבול מעצירות גם אם יש יציאה כל יום, אך היא כרוכה במאמצים רבים, זמן רב ולפעמים גם בכאבים.

רופא משפחה און־לייןלמה הטווח כל־כך רחב?

האמת, לא ברור. למרות שהמין האנושי הגיע כבר לירח, בכל הקשור למערכת העיכול שלנו לא הכל נחקר ולא הכל ידוע.

לרוב האנשים נדמה אולי שהם נפרדים מהקקי שלהם פעם ביום, אבל כאשר חקרו את הנושא בבריטניה, התברר שרק 40% מהגברים ו־33% מהנשים עושים זאת על בסיס יומי.

עוד 7% מהגברים ו־4% מהנשים עושים זאת בין פעמיים לשלוש ביום. בערך 10% מהנשים ו־3% מהגברים עושים זאת רק פעמיים או שלוש פעמים בשבוע. ותאמינו או לא, אישה אחת מכל מאה עושה זאת רק פעם בשבועיים (!) ואפילו בהפרשים גדולים יותר.

וגם כאן תופס הכלל הידוע "לא המספר קובע". כלומר: כל עוד אין לך תלונות נוספות, כגון: כאב, התאמצות ממושכת ותחושת חוסר התרוקנות מלאה, השוני במספר של היציאות הוא לרוב חסר משמעות רפואית ולא דורש בירור.

הטווח התקין נע בין 100 ל־250 גרם של תוצרת משובחת ליציאה.

אז זהו... באופן כללי, הריח של קקי תקין הוא, אכן, לרוב, מסריח, אך הוא לא אמור להיום איום ונורא. ואם הריח קיצוני, כדאי לבדוק מה אוכלים (עוד על כך בהמשך).

הקקי מסריח בגלל שהוא עשיר בחיידקים שמייצרים גזים שונים בניחוח לא משהו, בלשון המעטה. הגזים המדוברים הם בעיקר מתאן, בוטאן ובוטירטים שונים שאופייניים לחיידקים המיישבים את המעי הגס.

לכל סוג חיידק מושבה אופיינית משלו, עם חתימת ריח אופיינית משלו. לכן צואה היא גם עניין מזוהם, כיוון שהיא מכילה חיידקים וטפילים שרצוי להתרחק מהם.

אגב, התפיסה ש"הפרשות הן דבר מגעיל" היא פסיכולוגית ברובה ונרכשת בילדות. תינוקות למשל, כלל לא נגעלים מההפרשות שלהם ושמחים לשחק בהן.

כן! אפשר להנמיך את "ווליום הריח" של הקקי, עד גבול מסוים, באמצעות אכילה ושתייה של מזונות מסוימים - והימנעות מאחרים.

ככלל, הריחות הרעים מתחזקים ככל כשאוכלים מזונות עשירים בחומרים מלאכותיים, כמו צבעי מאכל, והוא פוחת כשאוכלים מזונות טבעיים שאינם מכילים כימיקלים מלאכותיים.

אבל למי שבאמת רוצה להעמיק בעניין פשוט שווה לדבוק ב"דרך המדעית": האם הריח משתנה בעקבות הפחתת הצריכה של גבינה צהובה ומוצרי חלב שונים, ממתקים וסוכרים, בירה, מזון עשיר בשום או מזון מתובל - וכמובן, האם הוא משתנה בעקבות אכילת קטניות?

ריח של ביצה סרוחה עשוי להצביע על צריכה מוגברת של חלבונים מהחי, בשרים בעיקר, מוצרי חלב או על בעיות במערכת העיכול.

כן, במעבדה.

מספר דברים. בבדיקות הפשוטות יותר מחפשים עדויות להימצאות של חיידקים וטפילים שונים.

בבדיקות מורכבות יותר ניתן לבדוק את כמות השומן כדי לראות האם קיים חוסר באנזימי עיכול (כמו אלסטאז שמקורו בלבלב) וכן לבדוק את הימצאותם של אנזימים אחרים שעשויים לרמז על אי־ספיקה של הלבלב. במעבדה אפשר גם לגלות הימצאות של שאריות דם סמוי מהעין, שמעיד על דימום במערכת העיכול.

לגילוי דם סמוי בצואה חשיבות עצומה בגילוי המוקדם של סרטן המעי הגס ולבירור אנמיה שמקורה במחסור בברזל.

לא צריך להיות רופא או רופאה כדי לזהות את האיכות של ההפרשה שלנו. כל מה שצריך לעשות (ויש כאלה שיודו בסתר שהם עושים זאת מאז ומתמיד) זה לאבחן מרקם וצבע. התמודדות אמיצה עם מה שיוצא בצד השני שלנו יכול להביא הרבה בריאות לכל מערכת העיכול ולבריאות בכלל.

כצפוי, יש מי שניסו לעשות בזה סדר מחקרי. תוצאות העבודה המפוארת, שאותה ביצעו גסטרואנטרולוגים מאוניברסיטת בריסטול, פורסמו ב-1997 במחקר שהוא אבי מולידו של "סולם הצואה של בריסטול", המסייע לרופאים ולהדיוטות כאחד בתיאור מצב הקקי והמרקם שלו.

סולם בריסטול 

סוגים 1 ו־2 נחשבים באופן רשמי למצב של עצירות, ואילו סוגים 3 ו־4 (ובייחוד 4) הם "הקקי האידיאלי". סוגים 5 עד 7 מעידים על סוג מסוים של שלשול, כאשר סוג 7 הוא פשוט "השטפון הגדול" המוכר כל־כך לכל מי שאי־פעם סבלו ממנו.

פשוט מאוד. כאשר:
• הצורך ביציאה הוא ברור, אך לא כזה שלא ניתן לשלוט בו.
• ברגע שמתיישבים על האסלה, העסק עובד ללא שהיות.
• בעת הישיבה על האסלה, אין צורך במאמץ.
• הקקי מחליק החוצה בקלות ובנוחות.
• לאחר הסיום, התחושה היא תחושת רווחה נעימה.

מדדים אלה תקפים במיוחד אם הקקי שלך הוא מסוג 4 ב"סולם בריסטול". ועכשיו לסולם בהרחבה.

גושים קטנים, נפרדים וקשים

עצירות 

המצב: חשד סביר לעצירות.

קקי כזה יוצא לרוב בקשיים גדולים והוא גם מצביע על תזונה לקויה: מחסור בסיבים, חוסר בשתיית מים וזמן עיכול ארוך במיוחד. למעשה, במצב כזה את, או אתה, סובלים מעצירות קשה (אבל בטח שמתם לב לבד).

מתחילים בפעילות גופנית ושותים הרבה מים. אוכלים יותר סיבים תזונתיים (יש בכל סופרמרקט), פירות וירקות, דגנים מלאים, כמו אורז חום או קינואה, ומוסיפים דרך לשלב בארוחות גם שמן זית ו/או שמן נבט חיטה.

פרופ' רם דיקמן, מנהל השירות לתנועתיות מערכת העיכול במערך לגסטרואנטרולוגיה של המרכז רפואי "רבין": "עצירות היא שם כולל לקושי ואי נוחות בהתרוקנות, תחושה של התרוקנות לא מלאה ומספר מועט של יציאות. פחות משלוש יציאות בשבוע, ו/או תחושת אי נוחות בלפחות רבע מהן, יוגדרו כעצירות, והטיפול צריך לשפר גם את מספר היציאות וגם את אי הנוחות.

"הטיפול נקבע לפי סוג העצירות, ומבחין בין עצירות חסימתית ועצירות לא־חסימתית. עצירות חסימתית מתוארת כ'תחושה של פקק' שלא ניתן להוציא אותו. עצירות לא־חסימתית מתוארת כמו 'הכל מת ואני לא מרגיש/ה את הצורך להתרוקן אלא אם הבטן ממש מתנפחת לי', או שאני נוטל/ת משלשלים אחרת אין שום רצון ללכת לשירותים' – כלומר, מצב של העדר פעילות מעיים.

"לטיפול בעצירות המתאפיינת בזמן מעבר תקין נמליץ על סיבים, מרככים, משלשלים אוסמוטיים ונרות גליצרין. לסובלים מעצירות חסימתית ניתן להמליץ לעתים על ביופידבק או על משלשלים אוסמוטיים הניתנים בדרך הפה, ועל נרות גליצרין.

"חשוב לזכור, כי עצירות וכל שינוי חדש בהרגלי היציאות הם סימן אזהרה, הדורש בירור רפואי. כך כמובן אם יש גם דם על הצואה. בהתאם למקרה, רופא או רופאת המשפחה, או רופא/ה מומחה בגסטרואנטרולוגיה (תחום הטיפול במערכת העיכול), יחליטו אם לבצע בדיקות דם, או אם דרושה בדיקה חודרנית (קולונוסקופיה) כדי לשלול ממצא ממאיר במעי.

"בכל בית חולים של כללית יש שירות או יחידה לבירור הפרעות בתנועתיות מערכת העיכול (במסגרת המכון לגסטרואנטרולוגיה), וניתן לפנות אליו בהפניה של רופא או רופאת המשפחה".

פרופ' דיקמן ממליץ בשלב ראשון לנסות לזהות באופן עצמאי גורמים שיכולים להפריע לתהליך ההתרוקנות. בראשם גורמים הפיכים, שזיהוי ומניעה שלהם יביאו לשיפור העצירות, ללא צורך בהתערבות רפואית. למשל, הקפדה על פעילות גופנית, צריכה מספקת של סיבים (עד 30 גרם ליממה) ושתיית מים בכמות מספקת (עד שני ליטר בימים חמים).
לעתים גם טיפול במצבי תת־תריסיות, הפרעה במאזן המלחים ותופעות נוספות עשוי לפתור מצבי עצירות.

 

"נקניקיה גבשושית" אחידה

עצירות 

המצב: עצירות, אבל פחות.

כלומר: קקי כזה מרמז על צואה שבילתה זמן ארוך מדי במעיים.

שותים יותר ואוכלים יותר סיבים תזונתיים. מומלץ לנסות תה צמחים, להשקיע בפירות וירקות ובכלל, כל מה שהומלץ לסוג 1 (דקה לפני שתהפכי, או תהפוך, לכזה).

"נקניקיה" אחידה עם סדקים

יציאה טובה  

המצב: בסך הכל, טוב מאוד. עם זאת, קקי כזה מצביע על יובש קל.

שותים יותר מים. הרבה מים. ולא לשכוח - פעילות גופנית, ירקות פירות וסיבים תזונתיים.

 

"נקניקיה נחשית" ארוכה ורכה

יציאה מצוינת 

המצב: כל הכבוד! הלוואי על כל אחת ואחד פעולת מעיים מצוינת כמו שלך!

את או אתה עושים כנראה משהו ממש נכון, מבחינה תזונתית לפחות - זכיתם ב"קקי האידיאלי". הוא נראה כמו נחש חלק ורך, ויוצא בקלי קלות ובלי מאמץ. בקיצור, אפשר לרוץ לספר לחבר'ה. גם בזה את תותחית (או תותח).

אין מה לשפר.

גושים רכים בעלי גבולות ברורים, היוצאים בקלות

יציאה רכה  

המצב: קקי כזה עשוי להצביע על כך שמערכת העיכול שלכם קצת ממהרת, זה לא בדיוק שלשול, אבל את או אתה בהחלט אולי בדרך לשם. קקי כזה עלול לגרור בעקבותיו חסרים תזונתיים, ובמקרים מסוימים, אפילו התייבשות.

אם התופעה חוזרת על עצמה לעיתים קרובות - ואם היא מלווה בגזים ובכאבי בטן - כדאי לברר אם קיימת צריכת יתר של חלב ומוצריו או של פירות וסוכרים אחרים.

חשוב להוסיף לתפריט סיבים ממזונות מבושלים, כמו אורז מלא, דוחן וקינואה. גם הוספת חיידקים פרוביוטיים לתפריט (מאלה שיש ביוגורטים למיניהם) עשויה לעזור כאן.

אין צורך. לרוב אפשר לסדר הכל בעזרת התזונה.

גושים מפוררים, דייסתיים, חסרי גבולות ברורים

כמעט שלשול 

המצב: כמעט שלשול מלא.

קקי כזה (תערובת חתיכות רכות שאינן נוזל ואינן מוצק) מעיד על עיכול מהיר מדי ועל ספיגה גרועה של המרכיבים המזינים באוכל. ייתכן שאת, או אתה, אוכלים רע, רגישים למזון כלשהו, או ש"סתם חטפתם זיהום" (וזה בהחלט אפשרי).

משתדלים לאכול (הרבה) יותר דגנים מלאים, נמנעים ממוצרי חלב לתקופת ניסיון בת שבועיים, נמנעים גם מפירות ומירקות טריים וממיצי־פרי בשלב זה (עד שמגיעים יותר לכיוון "הנחש החלק והרך").

יש תרופות שמפחיתות את מספר היציאות ובכך תורמות למיצוק הצואה, אבל לפני שלב הטיפול בתסמינים רצוי לברר מה מקורם.

ד"ר דנה פלורנטין והדיאטנית מיכל גילאון מוסיפות כי במקרים שבהם השלשול הוא תסמין של מחלה נגיפית חולפת, לרוב אין צורך בתרופות וניתן להיעזר ב"כלכלה עוצרת". כלומר: לאכול מזונות מעודדי עצירות כמו צנימים, תפוחי אדמה, אורז ולהימנע יום־יומיים מירקות ומפירות.  

"השיטפון הגדול": מימי ונוזלי לחלוטין

שלשול 

המצב: שלשול. ועוד איך.

קקי כזה מעיד שהמצב לא טוב. רוב הסיכויים שחטפת זיהום כלשהו וכדאי מאוד להיבדק על־ידי רופא או רופאה. לעתים שלשול כזה הוא תסמין של מחלה נגיפית, שחולפת מאליה אחרי כמה ימים. אם הוא נמשך יותר מכמה שבועות.

אוכלים אורז מלא מבושל ומרק ירקות ביתי ומוודאים ששותים הרבה מים, מרק או תה (כי הרבה מאוד נוזלים, איך לומר את זה בעדינות, נשטפים מכם החוצה בכל פעם שאתם יושבים על האסלה).

יש תמיסות לשתייה שמתאימות במיוחד למצבים של שלשול, דוגמת הידראן, והן מוצעות למכירה בבתי המרקחת ללא מרשם רפואי. תמיסות אלה נקראות בשפה המקצועית ORS, ראשי־תיבות של Oral Rehydration Solutions.

אפשר גם להכין בבית תמיסה המבוססת על מי אורז, בתוספת של מלח, אשלגן וסוכר. תמיסה כזו עובדת מצוין ומחזירה לגוף את מה שאבד בשלשול.

כאשר סובלים משלשול כזה, מומלץ גם להגביל את צריכת הסיבים התזונתיים ולנסות לאכול יותר לחם ואורז לבן. לפעמים שלשול גם יכול לנבוע מעודף סיבים או מאי־סבילות למזון כמו פרוקטוז (סוכר הפירות) או לקטוז (סוכר החלב) או ממחלות דלקתיות ולא דלקתיות של מערכת העיכול.

אם המצב הנוזלי נמשך יותר מחודש, מדובר בבעיה כרונית הדורשת בירור מלא אצל רופא או רופאת המשפחה או אצל רופא או רופאה המומחים בגסטרואנטרולוגיה. בשלשול חולף אפשר להעזר בקלבטן Bismuth Subsalicylate ) ובממצקי־צואה כגון אגיוקור (Ispaghula-Psyllium Hydrophilic Muciloid) - עד כף, שלוש פעמים ביום.

לפעמים, לקקי יש גם גוונים. מה הם אומרים - ובאילו מקרים הצעד הבא הוא לגשת למרפאה?

רוב סוגי הקקי מגיעים אלינו (או יותר נכון לאסלה) במנעד מרשים של חומים, חום־צהבהב ואפילו חום־ירקרק.

הגוון של הקקי מושפע הן ממה שאנחנו אוכלים (נסו לאכול הרבה סלק ותראו לבד...) והן מהכמות של מיץ המרה הירקרק־צהבהב, המסייע בפירוק השומנים וכמויות לא קטנות שלו מצויות בעיסה שמתנהלת לאיטה במערכת העיכול שלנו. במהלך המסע הזה, משתנה הרכבו הכימי של מיץ המרה בידי אנזימים המצויים במערכת העיכול, והגוון שלו הופך מירקרק־צהבהב לשלל של חומים. זה הגורם העיקרי המשפיע על צבע הקקי.

אבל לפעמים, עוד דברים משפיעים על מה שמופיע באסלה. ואם הופיע שם גוון שמעורר אצלך חשש, או במקרים מסוימים שיפורטו להלן, חשוב לפנות ולהתייעץ עם רופא או רופאת המשפחה.
הנה כמה הפתעות שכדאי להיות מוכנים להן:

מופיע במקרים של נטילת תכשירים ותרופות המכילים ברזל (קלבטן, למשל), או לאחר אכילה של כמויות של גדולות של ליקריץ (ממתק שוש), או במצב הקרוי מלנה (Melena), שהוא שלשול מסריח ודביק בצבע המזכיר זפת, הדורש בירור דחוף בידי רופא או רופאה.

מלנה מצביעה על נוכחות של דם מעוכל חלקית שמקורו בחלק עליון יותר של מערכת העיכול. היא מופיעה בדרך־כלל בעקבות דימום בתריסריון, בקיבה או במעי הדק.

עשוי להצביע על דימום בחלק התחתון של המעי או באיזור הרקטום ופי־הטבעת, או שפשוט אכלתם הרבה סלק, גרגירי חמוציות, ז'ילה אדום או כל מזון אדמדם, או ששתיתם הרבה מיץ עגבניות. אם לא אכלתם שום דבר אדום, יש לפנות לרופא או לרופאה לבירור דחוף.

אצל תינוקות יונקים, גוון ירוק לקקי הוא עניין שכיח, אבל אצל מבוגרים הירוק קשור באכילה מוגזמת של עלים ירוקים, תוספי מאכל המכילים ברזל, או מזון העשיר בצבע־מאכל ירוק.

לפעמים הגוון הירקרק קשור בכמות גדולה של מיצי מרה, המופרשים בתהליך עיכול השומנים. כשהמזון נע במהירות רבה, או רבה מדי, במערכת העיכול, מיצי המרה אינם משלימים את תהליך השינוי הכימי ההופך אותם חומים - ואז ייתכן קקי ירקרק יותר.

קקי כזה מופיע לרוב רק אצל ילדים שאוכלים מאכלים עם צבע מאכל כחול.

(ובדרך כלל גם מסריח מאוד) קשור לרוב בעודף של שומן בצואה שנובע מאי־ספיגה של השומן בגוף. קקי צהוב עשוי גם להצביע על בעיות בעיכול הגלוטן, כמו במקרים של מחלת צליאק. במקרים של קקי כזה, מומלץ לבצע בירור רפואי.

במקרים נדירים הרבה יותר, קקי צהוב עלול להצביע על זיהום בטפיל הגיארדיה (במקרה זה עשוי להופיע שלשול צהוב).

קקי לבן יכול להופיע במקרים לא־שכיחים כתופעת־לוואי של צהבת חסימתית - מצב שבו קיימת חסימה בדרכי המרה ובו הבילירובין (הצבען הכתום־צהוב של מיץ המרה) לא מופרש למערכת העיכול ולכן הצואה חסרת גוון. המונח הרפואי נקרא צואה א-כולית וגם כאן מדובר במצב הדורש בירור דחוף בידי רופא או רופאה.

קקי לבן או חיוור (בצבע חימר) יכול להיות גם תופעת לוואי של שימוש בכמות גדולה של תכשירים למניע למניעת צרבת המכילים את החומר הפעיל Bismuth Subsalicylate, דוגמת קלבטן.

ועוד איך! על השתלת צואה כבר שמעתם? פרופ' דיקמן מסביר:  "מדובר בהליך עתיק יומין שזכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות – שימוש בדגימות צואה מתורמים בריאים, כדי לרפא ביעילות ובמהירות זיהום עיקש במעי הגס. הטיפול הוכיח את עצמו ונמצא בשימוש קליני נרחב. בנוסף, להשתלת צואה יש ערך טיפולי רב בשיקום פלורת מעי חיידקית לא תקינה – שאותה אנחנו מנסים לתקן, אבל עם הרבה פחות הצלחה, בעזרת תכשירים פרוביוטיים".  

 

הידעת? במקרים רבים טיפולים​ בכללית רפואה משלימה עשויים לסייע ולעזור. לפרטים לחץ/י​ כאן

 

פרופ' רם דיקמן הוא מנהל השירות לתנועתיות מערכת העיכול, המערך לגסטרואנטרולוגיה, במרכז הרפואי רבין, מקבוצת כללית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מתחילים לחיות נכון

​סדנאות אורח חיים בריא בכללית מושלם

ניוזלטר כללית

אני מסכימ/ה לקבל הודעות במייל