פורסם בראשונה: 19.01.2016
עדכון אחרון: 19.01.2016

האם אתם באמת אוכלים בריא?

לקריאה נוחה
לאכול בריא זה חשוב, ואתם יודעים את זה כי אתם קוראים את הכתבות שלנו. אבל האם אתם באמת אוכלים בריא, או שכל מיני המלצות מלהיבות על העטיפות כמו "ללא גלוטן!" ו"עשיר בסיבים!" גורמות לכם לקנות שטויות?
שירותי בריאות כללית חושפים מאכלים לא בריאים

בקיצור

1.

מטריות משוקולד חרובים מכילות ממש מעט מדי חרובים, והרבה יותר מדי סוכר. תעברו לשימוש ביתי באבקת חרובים במקום.

2.

חטיפי דגנים לא רעים יחסית לחטיף, אבל יש בהם המון חומרים מעובדים. גם חטיפים ללא גלוטן הם לא באמת בריאים - הם מלאי שמן.

3.

אוכלים ממרחי "גבינה" מסויה? שימו לב שיש בהם אותה כמות של מלח כמו בגבינות, והרבה פחות חלבון. הם מעובדים לא מומלצים.

​חזרתם מהחנות עם ערימת מאכלים במחיר מופקע, כולל מוצרים חדשים שאמורים להפוך אתכם לסופר-בריאים? יופי של כוונה, אבל על סמך מה בחרתם - המוכר? העטיפה הצבעונית?

אנחנו לא מזלזלים, אבל איך לומר את זה - יכול מאוד להיות שאתם אוכלים כמה דברים שישכנעו אתכם שהם מעולים עבורכם, כשבפועל הם יעשו לכם יותר רע מטוב.

בדקו את עצמכם: אם אתם אוכלים אחד מארבעת המזונות שברשימה שלנו, כנראה שעוד יש לכם מה ללמוד על אכילה בריאה. אבל אל דאגה: יש לתזונאית שלנו גם תחליפים עדיפים לכל אחד מהם.

1. קלישאת העשור: מטריות משוקולד חרובים

הפיתוי
הן מונחות תמיד ליד הקופות ועושות עיניים לילדים ולהורים שמנסים להזין את ילדיהם בחטיפים "טובים" . זה לא שוקולד, זו רק אבקת חרובים -  אז זה בסדר.

אבקת חרובים היא אכן מאוד בריאה. אם תשתמשו בה במקום קקאו לשוקו ולקינוחים  באמת תתנו לילדים משהו טוב יותר, בעיקר כי תחסכו מהם תאוברומין (בן דודו של הקפאין) וגם חומצה אוקסלאית שמפריעה לספיגת סידן וברזל.

האמת המרה
הבעיה היא שמטריות השוקולד האלו הן בדיחה גסה על חשבון הצרכן. בעיקר בגלל שכמות החרובים שבהן מינימאלית ומצד שני, כמויות הסוכר ענקיות וגם כמויות השומנים הרווים.

איך אני יודעת? כי קראתי את רשימת הרכיבים, זו שרשומה מאחור, בפונט קטן. הרכיבים תמיד רשומים כך שהרכיב הראשון נמצא בכמות הגדולה ביותר והאחרון בכמות הקטנה ביותר.

אז קבלו בבקשה, מהכמות הגדולה ביותר לקטנה ביותר: סוכר, שמן צמחי, אבקת חלב, חמאת קקאו, אבקת חרובים (10%), חומרים מתחלבים (לציטין סויה) ונילין, מלח. מעניין, קוראים להן מטריות חרובים אבל בפועל כמות החרובים קטנה מאוד. יש במוצר הרבה יותר סוכר ושומן, שרובו אגב, רווי.

בהשוואה לשוקולד חלב סטנדרטי כמויות הסוכר, השומן וכמובן הקלוריות מאוד דומות. ההבדל המרכזי הוא שבמקום קקאו יש חרובים - אבל מכיוון שמדובר בכמויות מזעריות ההבדל בטל בשישים. אתם יכולים להמשיך לקנות את המטריות - אבל אל תחשבו שהן בריאות יותר.

הפתרון
רוצים להשתמש באבקת חרובים? מעולה. כמעט בכל מתכון שמכיל קקאו אבקת החרובים תהייה תחליף טוב. לא חייבים להחליף את כל הכמות, גם אם תשתמשו ביחס של חצי קקאו חצי חרובים זה יהיה מצוין.

איך אפשר לקרוא את זה?

המדריך שיעזור להבין מה שמים לכם באוכל

2. חטיפי דגנים

הפיתוי
מתוך שוק דגני הבוקר, שיש בו לא מעט אחיזת עיניים, צמחו חטיפי הדגנים לילדים. לדגנים יש קונוטציה בריאה. החטיפים הם בני הדודים של דגני הבוקר וגם הם ממותגים כבריאים.

האמת המרה
בפועל ברבים מהמקרים יפה העטיפה מתוכנה. קחו למשל חטיף דגנים עם פצפוצי שוקולד. כתוב שהוא עשיר בסיבים, שמכיל סידן בכמות ששוות ערך לכוס חלב- מה שבאמת נכון. השאלה הגדולה היא האם בזכות הסיבים והסידן הוא הופך באמת לבריא?

החלטתי לחפור קצת בערכים התזונתיים של החטיף (ואתם מאוד מוזמנים לעשות זאת בעצמכם) וראיתי שחטיף קטן שווה ערך לפרוסת לחם מבחינת כמות הפחמימות שבו: כ־16 גרם ליחידה.

בזכות תוספת הסידן שהוכנסה לתערובת הערכים האלו טובים: כ־200 מ"ג ליחידה, וכמויות השומן והחלבון נמוכות. בשביל חטיף אלו באמת ערכים טובים.

החיוך ירד כשעברתי לקרוא את רשימת הרכיבים וראיתי שמדובר במוצר מעובד מאוד.

רשימת הרכיבים בחטיפי אנרגיה מכילה לרוב לפחות 20 רכיבי מזון שונים - החל מקמחים מעובדים שונים (קמח תירס, אורז, חיטה), שוקולדים או פירות יבשים או קוקוס או כולם יחד, סיבים תזונתיים, סוכר, מלטודקסטרין (ידעתם שזה בעצם סוג של סוכר?) וגם שמן צמחי, סידן, חומרי הלחה, אבקת חלב רזה, דבש (גם סוג של סוכר), מלח, חומרים מתחלבים, מים, חומרי טעם וריח, חומר מתפיח, תערובת ויטמינים ומינרלים. הכל בחטיף אחד- זה נראה לכם סביר?

למה ילד, וגם מבוגר, צריכים לאכול כל כך הרבה רכיבים מעובדים? כל כך הרבה חומרים שאמורים להשפיע על המרקם, הטקסטורה ואורך חיי המדף של המוצר? האם תוספת הוויטמינים והמינרלים אמורה לכפר על כל אלו? ובכן - היא לא.

היא רק זורה חול בעינכם, גורמת לתחושה של נו טוב, יש בזה גם קצת ויטמינים. כי אמנם כמות הפחמימות בחטיף היא טובה, אבל איכותן נמוכה - אלו בעיקר קמחים פשוטים וסוכרים שונים- מהסוג שיקפיץ לכם את רמות הסוכר במהירות, כלומר הערך הגליקמי של חטיף כזה מאוד גבוה.

הפתרון
רוצים משהו מתוק עם סיבים וויטמינים? קחו תמר מג'הול עסיסי, שימו באמצע אגוז מלך או קשיו. טעים, קל להכין ובריא. זה לא מגיע בעטיפת פלסטיק, נכון, אבל זה דווקא טוב. הנה הזדמנות לחדד לילדים את מה שאמרה המורה על איכות הסביבה.

3. הספין הטבעוני: "גבינות" סויה

הפיתוי
שוק המזון הטבעוני שוקק ומתפתח. לא מזמן הוכתרה תל אביב כבירת המזון הטבעוני העולמית ואפילו משרד החוץ מפיץ פרסומי גאווה בנושא. על הגל עלו גם הרבה מוצרים שמתיימרים לתת תחליף בריא ומאוזן ובפועל- לא כך. למשל "גבינות טבעוניות".

טבעונים רבים נעזרים סויה בכדי להשלים את החלבונים הדרושים להם. פולי סויה ששייכים למשפחת הקטניות ובאמת מכילים כמויות יפות של חלבון. היינו מצפים למצוא ב"גבינות סויה" הרבה חלבונים.

האמת המרה
בפועל, ה"גבינות" האלו מכילות בעיקר שמנים (לפעמים שמן סויה) וגם עמילנים או סוכרים מעובדים. כמות החלבון נמוכה עד אפסית ולא מתקרבת לכמויות החלבון שנמצאות בגבינות ממקור חלבי. זה היה יכול להיות מצחיק, אם זה לא היה מרגיז כל כך.

למה זה קורה? כי מדובר במוצר שמטרתו העיקרית היא להיות תחליף, לתת מענה פונקציונאלי - ממרח מוכן, טעים ונוח לשימוש. אבל מבחינת ההרכב התזונתי ההבדלים גדולים.

בחזרה לגבינת הסויה שבדקנו- יש בה גם קצת חלבון סויה וטופו, אבל מעט. בכף אחת של גבינת סויה יש חצי גרם חלבון, בכף אחת של גבינה סטנדרטית יש 2 גרם חלבון וזה הבדל משמעותי.

יש דמיון בין הממרחים דווקא במקום שבו היינו רוצים שיהיו שונים: בכמויות הנתרן הגבוהות. רוב הגבינות ממקור חלבי מכילות הרבה מאוד מלח (350-450 מ"ג ל100 גר' מוצר). גם הממרחים הטבעוניים לרוב יכילו כמויות גדולות כאלו. זה כמובן חבל מאוד.

מדובר במוצר תעשייתי עם ערך תזונתי נמוך מאוד שמנצל את התפיסה שטבעוני זה בריא - תפיסה שנכונה בבסיסה אבל לא כשמדובר במזון מעובד.

אין ספק שלשוק תחליפי המזון מן החי יש עוד הרבה לאן לצמוח. יש יצרנים שקוראים למוצר הזה ממרח סויה, או ממרח טבעוני- שמות הרבה יותר מדויקים בעיניי.

הפתרון
רוצים למרוח משהו חלבוני על הלחם שאינו מהחי? בבקשה, קחו פרוסות טופו או סייטן ותמרחו מתחת קצת פסטו או ממרח זיתים, תוסיפו ירק רענן ויש לכם כריך משביע וטעים.

​עוד מאכלים שעובדים עליך בעיניים

הם לא באמת בריאים כמו שאומרים

4. חטיף צ'יפס ללא גלוטן

הפיתוי
מזונות ללא גלוטן הפכו מאוד פופולאריים. נטול גלוטן הפך לקוד לבריאות, למרות שלפעמים המוצר עצמו, נטול גלוטן ככל שיהיה, אינו באמת בריא, אולי אפילו ההפך.

יש אנשים שבאמת לא יכולים לאכול גלוטן כמו חולי צליאק, וישנם את אלו עם הסבילות הנמוכה אליו. בשני המקרים המעטה באכילת מזונות שמכילים גלוטן אכן חשובה ומסייעת. אצל חולי צליאק היא  הכרח קיומי, בעלי הסבילות הנמוכה על פי רוב יכולים להיחשף מעט- כלומר לאכול מעט מדברים שיש בהם קמח חיטה וכו'.

מה רע בכך שיש מגוון של אפשרויות ללא גלוטן? אין בזה שום דבר רע, להפך, אני בעד שפע במחירים שפויים של מוצרים בריאים ללא גלוטן.

האמת המרה
העניין הוא שמיתוג מוצר כנטול גלוטן נתפס לפעמים כחותמת איכות לכל המוצר, גם כשהוא בעצם מלא שמן, מלח וסוכר.

קחו למשל צ'יפס בטטה עם מייפל. על העטיפה רשימת מכולת שמציינת את איכות הרכיבים: מייפל אמיתי, סוכר חום, בטטות מובחרות ועוד. כתוב גם שהוא מתאים לרגישים לגלוטן, עשיר בסיבים, מכיל ויטמין A  ואינו מכיל חומרים משמרים (כי מי צריך חומר משמר עם כל המלח שיש בחטיף הזה). זה נשמע בריא נורא.

אז לא. באמת שאין בחטיף גלוטן, אבל בחצי שקית (70 גרם) יש 42  גר' פחמימות (כמעט 3 פרוסות לחם), 21 גר' שומן, 340 קלוריות  ו־270 מ"ג מלח. במקרה הזה חטיף נשאר חטיף - לא אגיד לכם להפסיק לאכול ממנו  רק תפנימו שהוא לא בריא, כמו כל חטיף סטנדרטי אחר.
הפתרון
מטריד? מרגיז? אני מעדיפה לראות את המידע הזה כפוקח עיניים ולהזכיר לכם שאם תקראו את עטיפות המזון יהיה לכם הרבה יותר קל לזהות מתי מעבירים לכם מסרים מטעים, ותוכלו לבחור מתוך הבנה אמיתית מה במוצר שמוכרים לכם. זה לגמרי בידיים (בעצם בעיניים) שלכם.

תמי אדיב היא תזונאית קלינית בכללית, מתמחה בסוכרת, בהשמנה, בניתוחים בריאטריים ובטבעונות.

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

מתחילים לחיות נכון

​סדנאות אורח חיים בריא בכללית מושלם

ניוזלטר כללית

אני מסכימ/ה לקבל הודעות במייל