אבחנות
פורסם בראשונה: 27.06.2018
עדכון אחרון: 04.07.2018

התעלפות

לקריאה נוחה
מהי התעלפות? ממה היא נגרמת? מהם התסמינים? עד כמה נפוצה התופעה? איך מאבחנים? איך מטפלים? עלולים להיות סיבוכים? מהם סימני האזהרה שמחייבים לפנות מיד לרופא?
התעלפות

שם האבחנה בעברית: התעלפות, אובדן הכרה
שם האבחנה באנגלית: syncope
שם האבחנה או קיצורה במערכת המחשב של הרופא (קליקס):
syncope

מה זה?

התעלפות היא מצב של אובדן הכרה זמני שנמשך בממוצע שניות מעטות. היא נגרמת בשל ירידה בזרימת הדם למוח שבעקבותיה נפסק תפקודה של מערכת העצבים האוטונומית שמפקחת על הדופק ועל לחץ הדם. התוצאה היא אובדן הטונוס (מתח השרירים) ואי־יכולת לעמוד או אפילו לשבת. לכן אם אדם מתעלף בעת שהוא עומד, התוצאה תהיה תמיד התמוטטות ונפילה. ההתאוששות מהתעלפות היא כמעט תמיד ספונטנית ומהירה.

ממה נגרמת התעלפות?

התקף וזו־וגלי הוא הסיבה השכיחה ביותר להתעלפות - בעיקר אצל אנשים בריאים וצעירים. בהתקף וזו־וגלי ישנה פעילות־יתר של עצב הווגוס (העצב התועה) ששייך למערכת הפרה־סימפתטית (שאחראית לרוגע בגוף). עצב הווגוס מעצבב, בין היתר, את הלב (ופעילותו גורמת להאטת קצב הלב), את כלי הדם (ופעילותו גורמת להרחבתם ולהפחתת לחץ הדם) ואת הריאות (ופעילותו גורמת לכיווץ דרכי הנשימה). פעילותו של עצב הווגוס גם מפחיתה תחושות של דיכאון ושל חרדה, ולכן אחת השיטות לטיפול בדיכאון (ובמחלות נפש נוספות) היא גירוי של עצב הווגוס.

המערכת המנוגדת למערכת הפרה־סימפתטית, שמכינה את הגוף למצבי לחץ ומצוקה, נקראת המערכת הסימפתטית. שתי המערכות, הסימפתטית והפרה־סימפטטית, עובדות באיזון זו מול זו. בזמן סכנה (למשל בעת מנוסה מאריה) המערכת הסימפתטית היא השולטת, ואילו בזמן רוגע (כמו, למשל, בעת רביצה בחוף הים) המערכת הפרה־סימפתטית היא השולטת.

לפעמים, בעקבות מתח, בהלה, אירוע קשה או כאב עז מתעוררת המערכת הסימפתטית (מאחר שהיא אינה יודעת להבדיל בין סכנת חיים אמיתית כמו התקפה של אריה לבין חשש ממצב לא נעים כמו בדיקת דם), וכתוצאה מכך מתעוררת גם המערכת הפרה־סימפתטית כדי לאזן אותה. אם המערכת הפרה־סימפטטית מגיבה בעוצמה רבה מדי (באמצעות עצב הווגוס), ישנה ירידה בלחץ הדם ובדופק - מה שעלול לגרום להתעלפות.

התעלפות על רקע תנוחתי. זהו סוג התעלפות ששכיח במיוחד במטופלים מבוגרים יותר ובקרב חולי סוכרת (עקב פגיעה במערכת העצבים שמווסתת את לחץ הדם). כשקמים ממצב של ישיבה או של שכיבה, הדם נמשך בגלל כוח המשיכה לכיוון הרגליים, וכתוצאה מכך יורד לחץ הדם. באופן תקין ורידי הרגליים צריכים להתנגד לתופעה הזאת, כך שהדם יירד רק בחלקו ובאופן איטי, אבל אם מערכת העצבים האוטונומית אינה מתפקדת כשורה, הדם זורם במהירות כלפי מטה, לחץ הדם יורד, וכתוצאה מכך מתעלפים. 

סיבות נפוצות נוספות להתעלפות על רקע תנוחתי הן נטילת תרופות משתנות (שגורמות לאובדן נוזלים), תרופות להפחתת לחץ הדם והדופק וכן התייבשות. כדי למנוע התעלפות מהסוג הזה יש לקום משכיבה או מישיבה לעמידה באופן הדרגתי ככל האפשר.

התעלפות על רקע קרדיאלי נגרמת בשל ירידה פתאומית בתפוקת הלב. לירידה הזאת בתפוקת הלב יכולות להיות סיבות שונות כמו האטה בקצב הלב (למשל בגלל הפרעת קצב או בגלל חסם הולכתי) או הפרעה בכיווץ של שריר הלב (למשל, בגלל אוטם בשריר הלב (התקף לב) או עקב היצרות או דליפה במסתמי הלב). התעלפות מהסוג הזה היא מסוכנת ומחייבת טיפול רפואי דחוף.

התעלפות כתוצאה מגירוי הסינוס הקרוטי. משני צידי הצוואר מצויים שני עורקי התרדמה (שנקראים גם העורקים הקרוטיים) ומובילים דם לצוואר ולמוח. בעורקים האלה מצויים חיישנים שמסדירים את זרימת הדם העובר בהם ומשפיעים גם על קצב הלב. אצל חלק מהאנשים, ובמיוחד במבוגרים, קיימת רגישות־יתר של החיישנים, וגירוי פיזי שלהם - למשל באמצעות סיבוב חד של הראש לצד אחד, לבישת צווארון הדוק או מגע הדוק אחר איתם - עלול לגרום להתעלפות.

התעלפות נסיבתית. מדובר בהתעלפות שנגרמת כתוצאה ממצבים שונים שבהם פוחתת כמות הדם שחוזרת לוורידים - מה שגורם לירידה בלחץ הדם. המצבים השכיחים שגורמים לכך הם שיעול, הריון מתקדם (הגורם ללחץ על הוורידים הפנימיים בבטן) ופעולת ולסלבה - הפעלת לחץ תוך־בטני תוך כדי עצירת נשימה (בעיקר כדי להתגבר על עצירות או כדי להטיל שתן).

רופא משפחה און־ליין 

מהם התסמינים של התעלפות?

התסמין של התעלפות הוא אובדן הכרה. התופעה הזאת מתרחשת לרוב באופן פתאומי, ללא אזהרה, או לאחר סימנים מקדימים הכוללים סחרחורת, תחושת חמימות, הזעת־יתר, בחילה, צלצולים באוזניים או תחושת אטימות באוזניים, בלבול, והפרעות בראייה.

עם מי אפשר להתייעץ באינטרנט?

ניתן להתייעץ בפורום בריאות המשפחהבפורום 65 פלוס ועם רופאים מומחים של כללית. כן ניתן להתייעץ עם רופא מומחה במסגרת כללית מושלם (בהשתתפות עצמית).

איך אני לעומת האחרים?

כ־35% מבני האדם יחוו התעלפות לפחות פעם אחת בחייהם. 3% מהם יסבלו מהתעלפות חוזרת - אחת או יותר. התופעה שכיחה במיוחד בקרב צעירים בני 10 עד 30 ובקרב בני 70 ויותר.

איך מאבחנים?

האבחנה היא קלינית - על פי תיאור המקרה (אובדן הכרה פתאומי ובעקבותיו נפילה).

אירוע כזה של אובדן הכרה ושל נפילה מחייב בראש ובראשונה לשלול מצבים המחייבים התערבות חירום כמו אובדן דם מסיבי, התקף לב או הפרעת קצב. במקרים כאלה יש להזעיק מיד עזרה דחופה.

במקרים לא דחופים חשוב לשים לב לפרטים הבאים:

• האם לאובדן ההכרה התלוו פרכוסים? אם התשובה היא חיובית, יש לחשוד שמדובר בהתקף אפילפטי שאליו מתלווה לעיתים אובדן הכרה. להתקף פרכוסים עלולים להתלוות גם יציאת קצף מהפה ובריחת שתן. נוסף על כך האירוע עלול להיות ממשוך יחסית ולא להסתיים בתוך שניות מעטות.

• האם הייתה תחושה של דפיקות לב לפני ההתעלפות? אם התשובה היא חיובית, יש לחשוד שהפרעת קצב גרמה להתעלפות. אם עולה החשד שמדובר בהפרעת קצב, ניתן לעשות בדיקת הולטר אק"ג (בדיקת אק"ג רציפה במשך 24 שעות). אם מתברר שאכן מדובר בהפרעת קצב, ניתן לעשות בדיקה אלקטרופיזיולוגיות (EPS) שמאפשרת לגלות את המקור של הפרעת הקצב. הפרוצדורה הזאת נעשית בצנתור. בחלק מהמקרים ניתן לצרוב את המוקד הבעייתי בלב שגורם להפרעת הקצב.

• האם היו סימנים מקדימים לפני ההתעלפות כמו זיעה קרה, תחושת חמימות, סחרחורת, הפרעות ראייה? הסימנים האלה מצביעים על כך שמדובר בהתעלפות שמקורה וזו־וגלי.

• האם ההתעלפות התרחשה לאחר קימה משכיבה או מישיבה? מקרה כזה מרמז על התעלפות ממקור תנוחתי.

איך מטפלים?

הטיפול מתמקד בסיבה להתעלפות.

למטופלים הסובלים מהתעלפות על רקע וזו־וגלי מומלץ להימנע ככל האפשר מסיטואציות או מגירויים שמביאים אותם להתעלפות. חשוב להימנע ממצבי התייבשות ומעמידה ממושכת, ואם מופיעים תסמינים מוקדמים, מומלץ לשכב ולהרים רגליים. זה יכול למנוע את אובדן ההכרה. אם אין מקום שבו ניתן לשכב, מומלץ ללחוץ חזק את הידיים זו כנגד זו (את התרגיל הזה ניתן לעשות גם ברגליים). המאמץ הזה מגביר את ההחזר הוורידי ועל ידי כך מעלה את לחץ הדם. ניתן גם לרדת למצב כריעה (ישיבה בלי שהישבן נוגע ברצפה) שכרוך במאמץ. כשמרגישים טוב יותר, יש להתרומם בהדרגה.

במקרים שבהם ההתעלפות קרתה לאחר קימה משכיבה או מעמידה הפתרון הוא קימה הדרגתית. אם שוכבים, מומלץ קודם לעבור לישיבה, לשהות כמה דקות במצב ישיבה ורק לאחר מכן להיעמד.

זה חד־פעמי? זה יחזור?

כ־3% ממי שהתעלפו פעם אחת צפויים לחוות לפחות עוד התעלפות אחת בחייהם. במיוחד מי שחוו פעם אחת התעלפות על רקע וזו־וגלי עלולים לסבול מאירועים חוזרים.

עלולים להיות סיבוכים?

התעלפות על רקע וזו־וגלי היא תופעה שפירה שאינה קשורה למחלות או לבעיות רפואיות בלב או במערכת העצבים, ולכן לא מתלווים אליה בדרך כלל סיבוכים כלשהם. התמונה שונה לחלוטין כשמדובר בהתעלפות על רקע של מחלת לב או של מחלה נוירולוגית. במקרה כזה ההתעלפות היא סימן אזהרה חמור שמחייב קבלת סיוע רפואי דחוף.

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

המדריך הזה התייחס למקרי התעלפות שבהם יש דופק ונשימה, וההתאוששות מהם היא מהירה מאוד. אולם אם מדובר באובדן הכרה ללא דופק וללא נשימה (שאותם יש לבדוק בכל מקרה של התעלפות), יש להתחיל מיד בהחייאה (הנשמה ועיסוי לב) ובמקביל להזעיק עזרה רפואית.

מתי "אחזור לעצמי"?

סיבת ההתעלפות היא שקובעת בדרך כלל את משך ההתאוששות. בהתעלפות על רקע וזו־וגאלי, שהיא השכיחה ביותר, ישנה בדרך כלל התאוששות בתוך שניות מעטות. לכל היותר מדובר באירוע שנמשך דקות ספורות. במקרים אחרים של התעלפות ההתאוששות עלולה להיות איטית יותר. 

ד"ר דנה פלורנטין היא רופאת הבית של אתר כללית. היא מומחית ברפואת משפחה ומנהלת את פורום בריאות המשפחה של אתר כללית

ד"ר פליקס בנינגר הוא מומחה בנוירולוגיה וראש מערך האפילפסיה במרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

צריכים חוות דעת שנייה?

​כללית מושלם מאפשרת לכם להתייעץ עם רופא מומחה בהנחה משמעותית

ניוזלטר כללית

אני מסכימ/ה לקבל הודעות במייל