סקביאס (גרדת)

​​מהי גרדת?

גרדת (סקביאס, Scabies​) היא מחלת עור מגרדת ומידבקת ביותר שהגורם לה הוא קרציון בשם סרקופטס סקביי. אותם קרציונים, שגודלם כרבע מילימטר, משתמשים בפיות שלהם וברגליים הקדמיות כדי לחפור מנהרות בתוך העור, ושם הם מטילים את הביצים שלהם ומתרבים.

ההערכה היא שיש כיום בעולם כ־100 מיליון בני אדם שסובלים מגרדת.

מהם התסמינים של גרדת?

התסמינים השכיחים ביותר של גרדת כוללים פריחה וגירודים עזים בגוף שמחמירים בעיקר בלילה.

גרדת מתבטאת בהופעה של קשריות אדומות קטנות ומגרדות, ולעיתים ניתן לראות בזכוכית מגדלת את המחילות שבהן מתחפר הקרציון בתוך עור הגוף. 

אצל אנשים שלא חלו בסקביאס בעבר עלולים הסימפטומים הראשונים להופיע רק כמה שבועות לאחר ההדבקה הראשונית.

האזורים השכיחים לפריחה בגרדת אצל מבוגרים:

• בין אצבעות הידיים.

• הצד הפנימי של האמות.

• בתי השחי.

• העור הסמוך לפטמות בנשים.

• מסביב לטבור.

• ברכיים.

• עכוז. 

• הירכיים האחוריות. 

• צידי השוקיים. 

הגב, הבטן והחזה מעורבים פחות.

האזורים השכיחים לפריחה בגרדת אצל ילדים:

גרדת עלולה להופיע גם בילדים קטנים ובתינוקות, ואז מתבטאת המחלה בפריחה ובגירודים - בעיקר בכפות הידיים, בכפות הרגליים ובראש.

מהם גורמי הסיכון לגרדת?

• מערכת חיסון חלשה - למשל אצל קשישים, חולים בלוקמיה או באיידס.

• מגורים צפופים - כמו בבתי אבות, בבתי חולים, במתקנים צבאיים ובבתי כלא. 

כיצד נדבקים בגרדת?

רוב האנשים נדבקים כתוצאה ממגע ישיר של עור לעור עם אדם שיש לו סקביאס בתנאים של צפיפות במגורים, למשל אצל חיילים בצבא.

ההעברה יכולה לקרות גם כתוצאה משימוש משותף בחפצים - למשל בגדים, מצעים, שמיכות, מגבות - שבהם השתמש אדם שנגוע בסקביאס. 

קרציון הגרדת יכול לחיות מחוץ לגוף 24 עד 36 שעות ואף ויותר - אם הטמפרטורה בחוץ נמוכה, והלחות גבוהה. הדבקה יכולה להיגרם גם במהלך יחסי מין.

האם גרדת יכולה לעבור מבעלי חיים?

גם בעלי חיים עלולים להידבק בגרדת, אך סוגי הקרציונים שגורמים לגרדת בכלבים ובחתולים שונים מאשר בבני אדם. גרדת שנגרמת אצל בני אדם מקרציונים של בעלי חיים היא לרוב קלה יותר.

הקרציונים האלה אינם מתרבים על בני אדם, אינם חיים על העור של בני האדם יותר מכמה ימים ואינם עוברים מאדם לאדם. אפשר להידבק מגרדת גם מארנבים בגידול ביתי.

איך מאבחנים גרדת?

לרוב יוכל הרופא לאבחן גרדת על פי בדיקה פיזית והסתכלות בלבד על האזור הנגוע, ללא צורך בבדיקות מעבדה. אולם כדי להגיע לאבחנה חד־משמעית של גרדת צריך לקחת משטח מהעור ולבדוק אותו במיקרוסקופ (אפשרי רק במסגרת חלק ממרפאות העור בבתי החולים). 

הסבירות שמדובר בגרדת עולה במצבים הבאים:

• גרד מפושט שמחמיר בלילה. התחושה של מי שלוקים בגרדת היא שאין פרופורציה בין גודל הפריחה לעוצמת הגירוד: בעוד שהפריחה נראית מתונה, תחושת הגירוד היא עזה.

• הופעת פריחה באזורים האופייניים שצוינו למעלה.

• גרד אצל בן משפחה או אצל בן אדם שנמצא בקשר קרוב עם החולה.

במקרים רבים האבחנה הקלינית של גרדת ברורה. עם זאת, קיימות כמה מחלות עור שעשויות לדמות גרדת: אקזמה, פטרת, אטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור), אך גם מחלות נדירות. 

לכן, כשיש חשד לגרדת מומלץ להגיע לבדיקה אצל רופא/ת עור. כאן תוכלו להזמין תור​.

האם זה מסוכן?

לרוב, גרדת אינה מסוכנת, אבל עקב הגרד העז - שמקשה גם על השינה - נפגעת בצורה משמעותית איכות החיים.

באנשים שסובלים מדיכוי חיסוני - למשל חולי איידס וחולי לימפומה - עלולה להופיע צורה מפושטת של גרדת שנקראת גרדת נורבגית. מדובר בגרדת מידבקת מאוד, וזו עלולה להיות מסוכנת.

איך מטפלים בגרדת?

מטרת הטיפול בגרדת היא לחסל את הקרציונים כדי להעלים את הפריחה ואת הגרד וגם כדי למנוע העברה לאנשים אחרים.

טיפול בגרדת במבוגרים

הטיפול מבוסס על קרם שמכיל פרמתרין (השם המסחרי: לייקליר) בריכוז של 5% וקוטל את הקרציונים.

צריך למרוח את הקרם על כל הגוף - כולל על הצוואר, על כפות הידיים ועל כפות הרגליים. ניתן לוותר על הראש ועל הפנים, אלא אם כן יש במקומות האלה נגעי גרדת.

יש להקפיד על מריחה באזורים הבאים: בין אצבעות הידיים והרגליים, מתחת לציפורניים של כפות הידיים, מתחת לציפורניים של כפות הרגליים, במפרקים של שורש כף היד, במרפקים, בבתי השחי, באיברי המין החיצוניים ועל הישבן. נשים צריכות למרוח את הקרם גם על החזה.

יש למרוח את התכשיר בלילה, לפני שהולכים לישון ולהשאיר אותו על העור למשך 8 עד 14 שעות. בפרק הזמן הזה יש להימנע מרחצה, ממקלחת או משטיפה של הגוף.

אם בכל זאת צריך לשטוף את הידיים או אזורים אחרים של העור - למשל את הישבן ואת איברי המין החיצוניים - יש למרוח מחדש את הקרם על אותם האזורים. לאחר 8 שעות לפחות שבהם היה התכשיר על העור, יש להתקלח או לשטוף את העור בסבון ובמים.

אם מקפידים על הוראות השימוש האלה, מספיקה בדרך כלל מריחה אחת לטיפול מוצלח. למרות זאת מומלץ לחזור על הטיפול לאחר 7 עד 14 ימים, אחרת עלולה הגרדת לחזור.

מי שמתגוררים בצפיפות רבה - למשל חיילים - מצויים בסיכון גבוה יותר להדבקה חוזרת.

טיפול בגרדת בילדים

ילדים צריכים למרוח את הקרם באופן אחיד על כל הגוף, כולל כפות הידיים, כפות הרגליים, הצוואר, הפנים, האוזניים והקרקפת. 

בילדים אסור למרוח את הקרם מסביב לפה, מכיוון שהם עלולים ללקק את הקרם או להכניס אותו לעיניים. חשוב להקפיד שהילד לא ילקק את הקרם מהידיים.

טיפול בגרדת בקשישים

בני 65 ויותר צריכים להשתמש בקרם כמו מבוגרים, אבל נוסף על כך עליהם לטפל גם בפנים, באוזניים ובקרקפת. עליהם להקפיד שלא למרוח את הקרם על האזורים שמסביב לעיניים.

טיפול בבני משפחה או באנשים שנמצאים במגע קרוב עם החולה

מאחר שגרדת היא מחלה מידבקת מאוד, לרוב מומלץ מאוד לטפל גם בבני משפחה או באנשים שהיו במגע קרוב עם החולה בחודש שלפני גילוי ההדבקה. 

טיפול כזה מפחית את הסיכון להידבקות וגם את הסיכון להישנות הגרדת אצל החולה המטופל.

טיפול בבגדים ובמצעים

יש לשטוף את הבגדים ואת המצעים שעימם בא החולה במגע במכונת כביסה ולאחר מכן לייבש אותם במייבש כביסה. ניתן גם לאכסן את הבגדים או את המצעים בשקית ניילון למשך כמה ימים. כיוון שקרציוני הגרדת אינם מסוגלים לחיות מחוץ לגוף האדם יותר מ־2 עד 3 ימים - הם ימותו.​

מה בנוגע לטיפולים טבעיים לסקביאס?

טיפול טבעי בגרדת אינו יעיל ואינו ממית את הקרציונים. טיפול שלא הוכח מדעית שאינו רעיל ושמסוגל להרוג את הקרציונים לא יעזור לרפא את המחלה ואף עלול לגרום לתופעות לוואי בלתי רצויות.

לכן מומלץ לטפל בגרדת באמצעות הטיפול הרפואי המקובל.

בתוך כמה זמן מרגישים שיפור בפריחה ובגרד?

טיפול מתאי​ם בגרדת מחסל את הקרציונים מייד לאחר הטיפול. עם זאת, הגרד עלול להימשך ימים, שבועות ועד חצי שנה לאחר חיסול הקרציונים עקב תגובתה של מערכת החיסון לקרציונים. לכן לעיתים יש צורך בטיפול נוסף באמצעות תרופות אנטי־היסטמיניות (נוגדות תסמיני אלרגיה). 

להלן כמה מהתרופות האנטי־היסטמיניות שמחייבות מרשם רופא: טלפסט, בילקסטן, אריוס, פרומתזין, פניסטיל. ניתן להשתמש גם בתרופות שניתנות ללא מרשם רופא, ובהן: זילרגי ולורטדין.

לאחר חיסול הקרציון ניתן להשתמש בסטרואידים במתן מקומי או אפילו בסטרואידים שניתנים בכדורים. התרופות האלה מחייבות מרשם רופא.

הרופאים אומרים שאין לי גרדת, אבל אין לי ספק שהם טועים. זה אפשרי?

במקרים שבהם הוכח בבדיקות חוזרות שלא מדובר במחלת הגרדת, אבל המטופל עדיין חווה את כל התופעות, יכול להתעורר החשש למחלת נפש נדירה בשם delusional parasitosis. המחלה מתבטאת בכך שהאדם בטוח שיש לו גרדת, אבל כל הבדיקות אינן מזהות הימצאות של פרזיטים.

רופא העור או רופא המשפחה יפנו אנשים כאלה לבדיקה ולטיפול פסיכיאטריים.

פרופ' ארנון כהן הוא רופא עור מומחה בכללית​