אבחנות
פורסם בראשונה: 10.03.2013
עדכון אחרון: 23.01.2014
  • ד"ר מאשה קרופניקוב ד"ר מאשה קרופניקוב
  • דוקטור גבי ובר ד"ר גבי ובר

איידס

לקריאה נוחה
מהו איידס? מהם התסמינים שלו? ממה הוא נגרם? כמה זמן הוא נמשך? איך מאבחנים? איך מטפלים? מהם הסיבוכים? איך חיים עם איידס? מדריך
איידס

שם האבחנה בעברית: איידס
שם האבחנה באנגלית: HIV, AIDS
שם האבחנה או קיצורה במערכת המחשב של הרופא (קליקס):
 HIV Positive

 

מה זה?

איידס הוא מחלה שפוגעת במערכת החיסון, וליתר דיוק - בסוג מסוים של תאים במערכת החיסון: לימפוציטים (תאי דם לבנים) מסוג CD4. שמה של המחלה הוא ראשי התיבות של הביטוי (באנגלית) "כשל חיסוני נרכש" (Acquired Immune Deficiency Syndrome).

מחולל המחלה הוא HIV - ראשי התיבות של הביטוי (באנגלית) "נגיף הכשל החיסוני בבני אדם" (Human Immunodeficiency Virus).

עם התקדמות המחלה מתחילים להופיע אצל החולה זיהומים שונים, ובהם גם ממזהמים שאינם תוקפים בני אדם בעלי מערכת חיסון תקינה.

לפני שפותחו התרופות נגד HIV היה איידס מחלה קטלנית. היום יש מגוון של תרופות יעילות שמעכבות את התרבות הנגיף ועוצרות את התפתחות המחלה. טיפול תרופתי הולם מונע את הפגיעה במערכת החיסון ואת הזיהומים הנלווים אליה ומאפשר לנשאי ה־HIV להמשיך לחיות את חייהם באופן שגרתי.

מה גורם למחלה?

מחולל המחלה הוא HIV. ההערכה המקובלת היא שזהו נגיף שהיה קיים במשך זמן רב בקרב קופים באפריקה בלי לפגוע בהם. בשלב כלשהו - כנראה בשנות ה־50 של המאה הקודמת - עבר הנגיף מוטציה, וזו איפשרה לו להשתכן גם בבני אדם. נראה שהקורבן הראשון של איידס מת ב־1959. אולם נגיף המחלה זוהה רק בתחילת שנות ה־80.

ההדבקה מתרחשת כתוצאה ממגע בין נוזל גוף שמכיל את הנגיף - למשל נוזל זרע או דם - לבין פצע, רירית או זרם דם של אדם שאינו נשא של הנגיף. יש כמה דרכים להיווצרות מגע כזה: יחסי מין לא מוגנים, שימוש במוצרי דם נגועים ובמכשור רפואי מזוהם כמו מחטים להזרקה, הדבקה מהאם ליילוד במהלך ההריון, הלידה או ההנקה.

מהם התסמינים?

• אצל חלק מהנדבקים יכולה להופיע בין שבועיים לחודש לאחר ההדבקה מחלה דמוית שפעת שתסמיניה הם חום גבוה, בלוטות לימפה מוגדלות, כאבי גרון, כיבים בפה או באיברי המין. כל התסמינים האלה חולפים ללא טיפול לאחר כמה שבועות.

• לאחר מכן ישנה בדרך כלל תקופה של כמה שנים שבה אין שום תסמינים, אך לעיתים מופיעה הגדלה של בלוטות הלימפה בכל הגוף.

• עם התקדמות המחלה והירידה בתפקוד של מערכת החיסון מתחילים להתפתח בגוף זיהומים אופורטוניסטיים - זיהומים שאינם מופיעים אצל מי שיש להם מערכת חיסון תקינה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הזיהום בפנאומוציסטיס קריני - טפיל שמצוי בתוך הריאות, אך אינו תוקף בני אדם בעלי מערכת חיסון תקינה.

• חולי איידס בשלבים מתקדמים של המחלה עלולים ללקות בזיהומים שונים שנגרמים ממגוון רחב של מזהמים ובהם פטריות כמו קנדידה (שעלולה להתיישב בפה, בוושט או בנרתיק), טפילים כמו טוקסופלזמה, חיידקים ובהם חיידקי שחפת ונגיפים כמו נגיפי הרפס ופפילומה.

• במקביל נוטים חולי איידס ללקות בגידולים ממאירים מסוגים שונים כמו לימפומה שאינה הודג'קין (Non-Hodgkin), גידולים בצוואר הרחם וסרטן עור מסוג סרקומת קפושי (Kaposi's Sarcoma).

• נוסף על זיהומים ועל גידולים קיימות בעיות נוספות שמהן עלול לסבול חולה איידס, ובהן פגיעה בכליות ומחלות נוירולוגיות, שגורמות לשינויים בהתנהגות ובמצב הרוח ולירידה בתפקוד הכללי.

• אל המגוון הרחב של הזיהומים שנגרמים בעקבות איידס עלולים להתלוות תסמינים שאופייניים לאותם הזיהומים כמו שיעול וקוצר נשימה, שלשולים, חולשה, חום ממושך, ירידה במשקל, פריחות שונות, שינויים בראייה ופגיעה בכליות.

עם מי אפשר להתייעץ באינטרנט?

ניתן להתייעץ בפורום בריאות המשפחה ועם רופאים מומחים של כללית. כן ניתן להתייעץ עם רופא מומחה במסגרת כללית מושלם (בהשתתפות עצמית).

איך אני לעומת האחרים?

מאז 1981 ועד סוף 2011 דוּוח בישראל על 7,032 חולי איידס ונשאי HIV. לפי הרישומים במשרד הבריאות 1,401 מהם נפטרו או עזבו את הארץ. לכן נכון לסוף שנת 2011 היו רשומים במשרד הבריאות 5,631 חולי איידס ונשאי HIV. עם זאת ההערכה היא שהמספר האמיתי גבוה יותר ומתקרב ל־8,000. מדי שנה נדבקים בישראל בנגיף יותר מ־400 בני אדם. ב־2011, למשל, דוּוח למשרד הבריאות על 454 נדבקים חדשים. במילים אחרות: בישראל לפחות אדם אחד - בממוצע - נדבק מדי יום באיידס.

כמה זמן זה נמשך?

קצב ההתקדמות של המחלה ואורך השלב נטול התסמינים משתנים מאדם לאדם. השלב נטול התסמינים נמשך כמה שנים, לעיתים אף 10 שנים ויותר. ללא טיפול הולם זוהי מחלה קטלנית. לרוב נגרם המוות מזיהומים שונים, אך לעיתים גם מגידולים ממאירים, בעיקר לימפומות.

איך מאבחנים?

קיימות כמה שיטות לזיהוי הנגיף. הבדיקות השגרתיות שזמינות בקופות החולים מזהות הימצאות של נוגדנים ל־HIV. הנוגדנים מתפתחים בהדרגה לאחר ההדבקה, ואצל מרבית הנדבקים ניתן לזהות אותם בדם לאחר שלושה חודשים מרגע ההדבקה.

אם רוצים לקצר את "תקופת החלון" - פרק הזמן שבין ההדבקה להתפתחות הנוגדנים - משתמשים בבדיקת האנטיגן p24. האנטיגן הזה הוא חלבון של ה־HIV, ורמתו בדם עולה מאוד זמן קצר לאחר ההדבקה. לאחר שהגוף מתחיל לייצר נוגדנים ל־HIV, יורדת רמת החלבון הזה בדם, וקשה לגלותו. מהסיבה הזאת נוהגים לעשות בדיקה משולבת של נוגדנים ושל p24, שכן כך מגדילים מאוד את הסיכוי לאבחן את הימצאות הנגיף: בדיקת ה־p24 מזהה את הנגיף זמן קצר לאחר ההדבקה ועד שלושה חודשים לאחריה, ובדיקת הנוגדנים מזהה את הימצאות הנגיפים החל משלושה חודשים לאחר ההדבקה.

כאשר תוצאותיה של אחת משתי הבדיקות האלה הן חיוביות (דהיינו הן מצביעות על נוכחות של נגיפי איידס), נוהגים לעשות בדיקות נוספות כדי לוודא את נכונות הממצאים - לרוב בדיקה בשם תספיג חלבון (שנקראת גם וסטרן בלוט או אימונו־בלוט). הבדיקה מיועדת לזהות באופן ודאי שאכן מדובר בנוגדנים לנגיף האיידס.

יש לציין שהתסמינים דמויי השפעת מופיעים ב"תקופת החלון", דהיינו זמן קצר לאחר ההדבקה. ברגע שהגוף מתחיל לייצר נוגדנים, הם מדכאים את נגיפי האיידס, ותסמיני השפעת נעלמים. אז נכנסת המחלה לשלב הא־תסמיני שלה - השלב נטול התסמינים.

קיימות בדיקות דם נוספות לזיהוי מרכיבים שונים של נגיף האיידס. הבדיקות האלה פחות נגישות ואינן משמשות בדיקות סקר, אך נהוג לעשותן במצבים מסוימים, למשל כאשר תוצאות הבדיקות הרגילות הן גבוליות.

איך מטפלים?

כיום קיימות יותר מ־20 תרופות נגד HIV שמשתייכות לשש קבוצות שונות. לרוב נהוג לטפל בלפחות שלוש תרופות משתי קבוצות שונות (מכאן הביטוי "קוקטייל תרופות"). בחירת הטיפול נעשית בהתאם לתחלואה הנלווית, לפרופיל של תופעות הלוואי ולנוחות המטופל. גורם נוסף שמשפיע על בחירת התרופות לכל מטופל הוא העמידות של הנגיף שבו נדבק לתרופות השונות. ניתן לזהות את העמידויות של הנגיף בעזרת בדיקות מעבדה מיוחדות.

כמעט כל התרופות נגד נגיף האיידס עלולות לגרום לעלייה ברמת השומנים הדם (היפרליפידמיה) ולנטייה מוגברת ללקות בטרשת עורקים ובמחלת לב כלילית. לכן על נוטלי התרופות האלה להקפיד במיוחד על הימנעות מגורמי הסיכון למחלות של הלב ושל כלי הדם כמו עישון, השמנה ועלייה ברמות הכולסטרול הרע בדם. נוסף על כך יש לכל תרופה נגד HIV תופעות לוואי ייחודיות משלה.

כשבועיים עד חודש לאחר תחילת הטיפול בתרופות נוהגים בדרך כלל לבדוק את יעילותו באמצעות בדיקת העומס הנגיפי (בדיקה שמציינת כמה נגיפים יש בדם) ובדיקת הרמה של תאי דם לבנים מסוג CD4. על הבדיקות האלה יש לחזור מדי כמה שבועות או מדי כמה חודשים. אם המטופל מקבל טיפול מתאים ומקפיד לקחת את תרופותיו בזמן, צפויות הבדיקות להצביע על רמה מספקת ויציבה של תאי 4CD (בדרך כלל יותר מ־400) ועל רמה נמוכה מאוד של הנגיף. לעיתים רמת הנגיף כה נמוכה, עד כי הבדיקות כלל לא מגלות את נוכחותו. אבל אסור לשגות באשליות: הנגיף עדיין מצוי בגוף ועלול להתפרץ שוב במקרה של הפסקה בטיפול.

נבדק שאובחנו בדמו נגיפי HIV נשלח בדרך כלל לעשות בדיקות נוספות שמטרתן לברר לאילו זיהומים נחשף בעבר. הסיבה: הזיהומים האלה עלולים לחזור עם היחלשותה של מערכת החיסון. בין היתר נוהגים לעשות לנשאי HIV צילום חזה ובדיקת מנטו כדי לברר אם הם נחשפו בעבר לשחפת וכן בדיקת נוגדנים לטוקסופלזמה.

נבדקים שהתגלו אצלם רמות נמוכות של תאי CD4 מקבלים בדרך כלל טיפול מונע נגד זיהומים ששכיחים בקרב חולי איידס, למשל טיפול נגד הטפיל פנאומוציסטיס קריני - לרוב באמצעות כדורי רספרים במינון נמוך - וטיפול מונע נגד מיקובקטריות באמצעות אזיתרומיצין. מיקובקטריות הן משפחה גדולה של חיידקים שכוללת, בין היתר, את חיידקי השחפת והצרעת. חיידקים נוספים מאותה המשפחה גורמים למחלות זיהומיות שונות בקרב ילדים ובקרב מי שסובלים ממערכת חיסון מוחלשת.

זה חד־פעמי? זה יחזור?

עד היום לא נמצאה תרופה שמשמידה לחלוטין את ה־HIV, וגם לא נמצא עדיין חיסון נגד המחלה. התרופות הקיימות מונעות מהנגיף להתרבות (בין היתר באמצעות חסימת הקולטנים שדרכם חודר הנגיף לתאי הדם הלבנים מסוג CD4), אך לא מעלימות אותו כליל. ברגע שנשא HIV מפסיק ליטול את תרופותיו, חוזר הנגיף להתרבות במהירות. אשר למציאת חיסון - יכולתו המדהימה של הנגיף להשתנות ללא הרף (ליצור מוטציות חדשות), אפילו בתוך שעות מעטות, הכשילה עד כה את כל המאמצים לפתח חיסון יעיל.

עלולים להיות סיבוכים?

נשאי HIV עלולים לסבול מסיבוכים שונים שפורטו קודם לכן במדריך: זיהומים, גידולים וסיבוכים כתוצאה מהטיפול התרופתי, למשל עלייה בשומני הדם ופגיעה באנזימי הכבד.

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

היות שנשאי HIV עלולים לסבול מפגיעה במערכת החיסון, עליהם להיות ערים להופעת תסמינים של מחלות ולפנות לקבלת עזרה רפואית בהקדם במקרה הצורך. חשוב לפנות לרופא בדחיפות בכל מקרה של חום גבוה, של קוצר נשימה, של בלבול, של שינוי במצב ההכרה ושל כאב ראש חמור במיוחד.

מי שבוודאות גבוהה נחשפו לנגיף האיידס - למשל מי שנדקרו ממחט שהייתה בשימוש של חולה איידס - חייבים לפנות בדחיפות לחדר מיון, היות שבמקרים מסוימים ניתן להציע להם טיפול מונע שמפחית את הסיכון להדבקה.

בתוך כמה זמן "אחזור לעצמי"?

איידס הוא כיום מחלה כרונית. מי שמערכת החיסון שלהם נפגעה בעקבות התפרצות המחלה מגיבים בדרך כלל היטב לטיפול. השיפור במספרם של תאי ה־CD4 צפוי להופיע בהדרגה - בתוך שבועות עד חודשים מתחילת הטיפול.

איך לומדים לחיות עם HIV?

על נשאי ה־HIV להיות במעקב מסודר - לרוב מדי שלושה חודשים, אם מצבם תקין ויציב. המעקב כולל בדיקה של מספר תאי ה־CD4 ושל העומס הנגיפי וכן בדיקת רופא. כאשר מספר תאי ה־CD4 הוא מעל 400, והעומס הנגיפי נמוך, ניתן לקבוע בדרך כלל שמצבו של המטופל טוב ושאין צורך לשנות את הטיפול או להגביר את תדירות המעקבים.

כדי להגן על הנשאים מפני זיהומים עליהם להקפיד על קבלת חיסונים, ובהם נגד הפטיטיס B, דלקת ריאות ושפעת.

נשאיות או נשאים שמעוניינים להביא ילד לעולם זקוקים לייעוץ ולהכנה. תכנון הריון עשוי להיות שיקול חשוב להתחלת טיפול תרופתי נגד HIV. כאשר מדובר בזוג שבו אחד מבני הזוג אינו נשא HIV, ניתן להפנות אותם לטיפולי פריון שמיועדים למנוע הדבקה של בן הזוג הבריא.

על נשאי HIV להקפיד על שימוש בקונדום בכל מגע מיני. גם קיום יחסי מין אוראליים עלול לגרום להדבקה, אם כי הסיכוי לכך נמוך משמעותית בהשוואה ליחסי מין וגינליים או אנליים.

נוסף על האפשרות של הדבקה של שותפים ליחסי המין ב־HIV תיתכן גם הדבקה של נשא HIV בנגיף HIV מזן שונה, שעלול להיות מסוכן יותר ועמיד יותר. נוסף על כך, נשאי HIV חשופים יותר למחלות שמועברות ביחסי מין כמו עגבת וזיבה.

חולי איידס שסובלים מפגיעה במערכת החיסון (במילים אחרות: מרמה נמוכה של תאי CD4) צריכים להימנע מצריכת מזון שעלול להיות מקור לחיידקים מזיקים כמו חלב לא מפוסטר, ביצים לא מבושלות (כמו ביצת עין), בשר נא ודגים לא מבושלים. נוסף על כך עליהם להיזהר משתיית מים שלא עברו טיפול לסילוק חיידקים וטפילים - למשל ממקורות בטבע. כמו כן עליהם להימנע ככל האפשר מחשיפה לחיות מחמד כמו חתולים, דגי נוי וצבים, או לנקוט אמצעי זהירות - במיוחד להקפיד על רחיצת ידיים לאחר כל מגע עם בעל חיים ולהימנע ממגע עם צואת חתולים, שכן זו עלולה להיות מקור להדבקה בטוקסופלזמה.

 

ד"ר מאשה קרופניקוב היא מומחית לרפואת משפחה במרפאות של כללית בתל־אביב. היא בוגרת בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

ד"ר גבי ובר הוא מנהל היחידה למניעת זיהומים בבית החולים כרמל מקבוצת כללית

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

חשוב לדעת

צריכים חוות דעת שנייה?

​כללית מושלם מאפשרת לכם להתייעץ עם רופא מומחה בהנחה משמעותית

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל