חיפוש

dsdsdsd
בחור קירח עם הרפס בשפתיים מסתיר את הפה

הרפס: הווירוס שנאמן לך יותר מכלב

הידבקות בנגיף ההרפס היא חתונה קתולית - לכל החיים. מדי פעם עלול הנגיף להתפרץ ולגרום לפצעים בשפתיים ובאיברי המין. ניתן להחלים ללא טיפול, אך תרופות מקצרות את הסבל

ד"ר בת־שבע גוטסמן

ד"ר בת־שבע גוטסמן

בקיצור

01

הרפס הוא השם של משפחת וירוסים שהנפוץ ביותר בה הוא הרפס מסוג 1 הגורם בעיקר למחלה שבאה לידי ביטוי בנגעים שלפוחייתיים על השפתיים.

02

כל הווירוסים במשפחת ההרפס חולקים תכונה משותפת: יכולתם להיות לטנטיים, כלומר יכולתם "להירדם" בתוך הגוף ו"להתלקח" מדי פעם.

03

אין דרך לנבא מי מהנדבקים יסבול מאירועים חוזרים ומי לא. לחץ נפשי או גופני מחלת חום וחשיפה לשמש, ליובש ולקור עלולים להיות זרז להתפרצות.

מהו הרפס?

הרפס הוא השם של משפחת וירוסים (נגיפים), שהנפוץ ביותר בה (וגם המוכר ביותר) הוא הרפס מסוג 1 הגורם בעיקר למחלה שמתבטאת בנגעים שלפוחייתיים על השפתיים (Labial Herpes).

חברים נוספים במשפחה הזאת הם הרפס מסוג 2, הגורם בעיקר למחלה של נגעים שלפוחייתיים על איברי המין (Genital Herpes), וירוס הווריצלה־זוסטר, הגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת. גם הווירוס EBV (הגורם למחלת הנשיקה) והווירוס CMV (העלול לפגוע בעוברים) משתייכים למשפחה הזאת. 

מה מיוחד במשפחה הזאת?

כל הווירוסים במשפחה הזאת חולקים תכונה משותפת: יכולתם להיות לטנטיים, כלומר יכולתם "להירדם" בתוך הגוף ו"להתלקח" מדי פעם. זו הסיבה לאירועים החוזרים של הרפס בשפתיים או באיברי המין, וזו הסיבה שתיתכן הופעת שלבקת חוגרת שנים רבות לאחר התפרצות של אבעבועות רוח (זה אותו הווירוס). כלומר, אין ממש דרך להיפטר מהווירוס אחרי שחלינו בו, רק לקוות שהוא "יירדם" לזמן ממושך. וזה אכן מה שקורה בדרך כלל.

הרפס 1 והרפס 2 - מה הם עושים? 

המחלה הנפוצה ביותר שלה גורם הווירוס הרפס 1 היא הרפס לביאליס (Labial Herpes) שנקראת בלשון העממית "פצעי חום" (Cold Sores). לאחר שנדבקים בנגיף, תקופת הדגירה בין ההדבקה לבין הופעת הסימנים הראשונים היא בין יומיים ל־10 ימים. לאחר הדגירה מופיעים נגעים שלפוחייתיים כואבים בחלל הפה (בעיקר באירוע הראשון) או על השפתיים (בעיקר באירועים חוזרים). לעיתים מופיעים הנגעים גם בנחיריים ולעיתים גם באיברי המין, בדומה להרפס 2, לרוב כתוצאה ממין אוראלי לא מוגן עם חולה.

המחלה מתאפיינת בתחושת עקצוץ שמקדימה את הופעת הנגעים. אחר כך מופיעות שלפוחיות קטנות וכואבות, ואלה מתפוצצות בהמשך, מתכייבות ולבסוף מגלידות ומחלימות. כל התהליך הזה אורך בפעם הראשונה בין שבוע לשבועיים. לעיתים מתלווים לאירוע ראשוני כזה גם חום, כאבי שרירים והתנפחות של בלוטות הלימפה המקומיות.

באותו האופן גורם וירוס ההרפס 2 לאותה המחלה, אך זו מתבטאת בנגעים באיברי במין ולעיתים רחוקות יותר גם בשפתיים ובחלל הפה (בדומה להרפס 1) - לרוב כתוצאה ממין אוראלי לא מוגן עם חולה. גם אירוע ראשון של הרפס 2 עלול להיות מלוּוה בחום ובכאבים עזים. לעיתים הכאבים הם כה עזים עד כי הם מפריעים למתן שתן.

עם זאת, לכ־20% מהאנשים שנדבקים בהרפס אין שום ביטוי קליני למחלתם. בהיעדר סימן כלשהו אותם 20% כלל אינם מודעים למחלתם, וזו מתגלית - אם בכלל - באקראי, בעקבות בדיקת דם.

מחלות נוספות שלהן גורם הרפס 1 (ולעיתים גם הרפס 2) הן דלקת של הקרנית בעין , דלקת של המוח או של עצבי הגולגולת, מחלה מפושטת של היילוד או מחלה מפושטת באנשים שסובלים מדיכוי קשה של המערכת החיסונית. כל אלה הן מחלות חמורות ונדירות.

ומה קורה אחרי האירוע הראשון? 

הווירוס נכנס לשלב הלטנטי שלו, כלומר "הולך לישון" בתוך הגוף. אצל חלק מהאנשים הווירוס לא יתלקח יותר לעולם, והדרך היחידה לדעת שנחשפו לווירוס היא באמצעות בדיקת דם שתצביע על כך (לא ממש חשוב לדעת את זה). אצל אחרים תתרחש התלקחות נוספת או יתרחשו התלקחויות נוספות במהלך השנים שלאחר מכן. האירועים החוזרים הם לרוב קלים יותר בחומרתם, ומשכם קצר יותר. זה נכון גם בהתלקחויות של הרפס 1 וגם בהתלקחויות של הרפס 2, ללא קשר למיקום הזיהום.

מה קובע אם יהיו התלקחויות חוזרות? 

אין דרך לנבא מי מהנדבקים יסבול מאירועים חוזרים ומי לא. לחץ נפשי או גופני, חשיפה לשמש וליובש, חשיפה לקור, מחלת חום (מכאן השם "פצעי חום") או טראומה מקומית - כל אלה עלולים להיות זרז להתפרצות. יש אנשים שלפני בחינות מלחיצות יחוו התלקחות, יש כאלה שיחזרו מחופשת סקי או מבילוי ממושך בים עם שפתיים מודלקות (לכל טוב יש מחיר...), ויש מי שפשוט לא נדע מה היה אצלם הגורם המאיץ להתפרצות.

זה נפוץ? 

מאוד. ההערכה היא שכ־90% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינות המתפתחות נחשפו להרפס 1. במדינות המפותחות מגיע שיעור הנחשפים לווירוס לכ־50% מהאוכלוסייה.

איך נדבקים?

הווירוס נמצא בתוך הנוזל שבשלפוחיות ועובר במגע ישיר מאדם לאדם (למשל בנשיקות וביחסי מין). זיהום של איברי המין בווירוס ההרפס נחשב למחלת מין, שכן הוא עובר מאדם לאדם באמצעות מגע מיני.

פיזור הווירוס וההדבקה מתרחשים בעיקר בעת שלחולה במחלה יש שלפוחיות, כלומר נגעים פעילים, אך תיתכן הדבקה באמצעות רוק גם בתקופות הלטנטיות שבהן הווירוס רדום, ואין שום סימן להימצאותו. עם זאת, מידת ההדבקה פחותה משמעותית בתקופות האלה לעומת התקופות שבהן יש שלפוחיות.

איך מאבחנים? 

לרוב אין צורך בשום אבחנה מעבדתית שכן המראה והמהלך של המחלה כל כך אופייניים שניתן לאבחן אותה בוודאות. במקרים מיוחדים ניתן לקחת דגימה מהשלפוחית ולשלוח אותה לאבחנה מולקולרית (PCR). לבדיקת דם אין ערך באבחנה. בבדיקת דם רואים נוגדנים להרפס אצל מי שנחשפו למחלה בעבר, גם אם בעת שעושים את הבדיקה אין שום מחלה פעילה. וכאמור, ליותר ממחצית מהאוכלוסייה יש נוגדנים להרפס.

זה מסוכן?

הרפס של השפתיים וגם של איברי המין אינו מסוכן, אך גורם לכאבים ולאי־נוחות רבה. 

אישה שלה שלפוחיות הרפס באיבר המין בסוף ההריון עלולה להדביק את התינוק שלה בעת הלידה, מה שעלול לגרום למחלה מסוכנת ביילוד.

יש טיפול?

מחלת הרפס 1 ומחלת הרפס 2 בשפתיים חולפות מעצמן גם ללא טיפול, ואין חובה לטפל בהן. עם זאת, טיפול אנטי־וירלי מקצר את משך אירוע ואת חומרתו, ולכן באירועים קלים ההחלטה אם לטפל או לא לטפל נתונה לשיקול דעתם של המטופל ושל הרופא שלו. לרוב, ככל שמתחילים טיפול מוקדם יותר (ועדיף ממש בשלבי העקצוץ הראשוני), מהלך המחלה יהיה קל יותר.

גם זיהום הרפס בדרכי המין חולף מעצמו ללא טיפול, אך במקרים כאלה מקובל תמיד לטפל כדי להפחית את הכאבים ואת הסבל. אלה הם התכשירים העומדים בארץ לרשות המטופלים:

1. אציקלוביר (שם מסחרי זובירקס, אציקלו־וי). 

2. ולציקלוביר (וולטרקס).

נוסף על כך קיימת גם גם משחת אציקלוביר לטיפול מקומי, אך הטיפול הזה יעיל פחות מהטיפול בכדורים.

יש לזכור שטיפול אנטי־וירלי משפיע רק על האירוע בהווה; הוא אינו משפיע על תדירות ההתלקחויות בעתיד.

הרפס בשפתיים. יכול לעבור גם בלי טיפול

הרפס בשפתיים. לא מסוכן, אבל מה זה לא נוח

איך מונעים הדבקה? 

1. שימוש בקונדום מקטין הדבקה של איברי המין וגם מונע מחלות מין אחרות.

2. יש להימנע מנשיקות או ממין אוראלי בעת שיש נגעים פעילים.

3. יש להקפיד על כלי מטבח (צלחות, סכו"ם, כוסות) ייעודים לחולה - אך רק בעת שיש לו נגעים פעילים. כך ניתן להפחית את הסיכון להדבקת אחרים. כמו כן רחצת ידיים לאחר מגע עם נזלת או עם רוק מקטינה את סכנת הדבקה.

4. למניעת התלקחויות יש להשתמש בקרם הגנה לשפתיים בעת חשיפה לשמש/לרוח/לקור (על כל חולה להתגונן בהתאם לגורם המעורר אצלו התלקחות).

5. בהתלקחויות תכופות מאוד או בהתלקחויות שגורמות לסבל רב ניתן לשקול את האפשרות לטיפול תרופתי מונע קבוע לתקופה ממושכת, אך יש להביא בחשבון תועלת צפויה לעומת נזק פוטנציאלי.

6. יולדת שסובלת מהרפס באיברי המין יכולה למנוע את הדבקת היילוד באמצעות ניתוח קיסרי - שמונע את מעבר התינוק בתעלת הלידה. על כל אישה הרה הסובלת מזיהום הרפס באיברי המין לדווח על כך לרופא המטפל שלה כדי למנוע מהיילוד מחלה מסכנת חיים. החלטה על טיפול תרופתי בהריון נתונה לשיקול דעתו של הרופא המטפל.

האם יש חיסון להרפס?

לא.

האם ילד שסובל מהרפס יכול ללכת לגן הילדים או לבית הספר?

באירוע ראשון, שמתאפיין בדרך כלל בנגעים מרובים בחלל הפה, והילד מרייר הרבה, אסור לשלוח אותו לגן או לבית הספר. באירועים חוזרים, שבהם יש בדרך כלל רק "פצעי חום" על השפתיים, אין מניעה לשלוח אותו למוסד שבו הוא מתחנך.

ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה במרפאה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי מאיר, מקבוצת כללית

הצטרפות לכללית

הצטרפות לכללית

יש לנו ים של דברים לספר לכם על כללית...

רוצים לשמוע טיפה?

מלאו את הפרטים ונציג שלנו יחזור אליכם

הצטרפות לכללית - אתר חדש

מלאו את פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם

שדות חובה

 

שים לב שאתה מספק בטופס זה מידע אישי ורגיש