אבעבועות רוח היא אחת ממחלות הילדים השכיחות ביותר. מחולל המחלה הוא נגיף ממשפחת ההרפס. עד 95 אחוז מהחולים הם ילדים, ומרבית ההתפרצויות הן באביב.
האם המחלה מידבקת?
מאוד. הנגיף עובר מילד לילד במגע ישיר או דרך האוויר שכולנו נושמים. תקופת הדגירה של המחלה נמשכת בין 10 ל־21 ימים. רק ביומיים האחרונים של תקופת הדגירה מתחיל החולה להדביק את סביבתו. הוא ממשיך להדביק כל עוד המחלה הפעילה. לכן ילדים בריאים לכאורה מדביקים את חבריהם לגן או לכיתה וכמובן את אחיהם ואת אחיותיהם עוד בטרם התפרצה המחלה. בדרך הזאת הם גורמים למיני־מגיפה מקומית. בני הבית המבוגרים אשר יידבקו באבעבועות יחלו במחלה באופן קשה יותר מאשר החולה הראשון, וזאת בניגוד למה שחשבו בעבר.
יש סימני אזהרה להופעת המחלה?
אצל ילדים גדולים מופיעים יום־יומים לפני המחלה סימפטומים לא ייחודיים כמו חום, הרגשה כללית גרועה, תיאבון ירוד, כאבי ראש ולעתים גם כאבי בטן שעלולים להימשך גם לאחר הופעת הפריחה.
מהם מאפייני המחלה?
סימן ההיכר הבולט של אבעבועות רוח הוא נגעים שטוחים ואדומים, המבשילים לשלפוחיות מלאות נוזל שקוף. התפרחת הזאת מופיעה תחילה בקרקפת ומשם היא מתפשטת מטה, לפנים ולגוף. התפרחת הזאת מאוד מגרדת. בהמשך, הנגעים הראשונים מחלימים בהדרגה, אך במקומם מופיעים נגעים חדשים על הידיים, על הגוף ועל הרגליים.
לעתים מופיעים כיבים בפה, בפות ואף בלחמיות העיניים וגורמים סבל נוסף עקב גירוי מקומי. ילדים שסובלים ממחלות עור כמו דרמטיטיס (אסתמה של העור) או כוויות שמש טריות עלולים לסבול מהמחלה באופן קשה יותר.
כמה זמן זה נמשך?
המחלה נמשכת כשבוע.
המחלה עלולה לגרום לסיבוכים?
אבעבועות רוח נחשבת למחלת ילדים קלה וללא סיבוכים, אך התפיסה הזאת שגויה לחלוטין. נוסף על הטרדה הכרוכה בהשארת הילד בבית למשך שבוע וההפסד של ימי לימודים ועבודה, עלולים להיות למחלה סיבוכים מקומיים וסיסטמיים רבים. זיהום משני של הנגעים (אימפטיגו) עלול לגרום להצטלקויות מכוערות. יתר כל כן, הזיהום עלול להתפשט ולגרום להופעת זיהומים קשים מאוד שעלולים להצריך אשפוז וטיפול אינטנסיבי, כולל ניתוחים. הנגיפים עלולים לחדור גם למחזור הדם ולגרום להופעתן של מחלות קשות כמו דלקת מפרקים, דלקת ריאות ואפילו דלקת במוח. היו מקרים - אם כי נדירים - שבהם סיבוכי המחלה אף גרמו למוות.
נשמע מפחיד. האם ניתן לזהות מי עלול להסתבך?
לסיבוכי המחלה חשופים במיוחד כל מי שסובלים מליקוי במערכת החיסון. גם חולים המקבלים טיפולים כימותרפיים או סטרואידים במינון גבוה מצויים בסיכון ללקות באבעבועות רוח בדרגת חומרה גבוהה. כמו כן עלולים להיפגע עוברים של נשים הרות שלא חלו בעבר. לכן מומלץ לחסן לא רק את הילדים אלא את כל בני הבית שמעולם לא חלו באבעבועות רוח. יתר כל כן, אף שלסיבוכים חשופים במיוחד מי שסובלים מליקויים במערכת החיסון, יש לציין שגם ילדים ומבוגרים בריאים חשופים לסיבוכי המחלה.
סיבוך נדיר בילדים אך שכיח מאוד במבוגרים הוא הרפס זוסטר. מדובר בהתעוררות של הנגיף (שנותר רדום בגוף לאחר ההחלמה) ומתבטאת בהופעת צבר של שלפוחיות, בכאב מקומי עז וברגישות לאורך מסלולי העצבים. זהו גם מקור שמה של המחלה בעברית: שלבקת חוגרת. המחלה שכיחה בעיקר בקרב מבוגרים, אך נגרמת עקב הידבקות ותחלואה בילדות. החיסון מפחית מאוד את הסיכון להתפתחות של הרפס זוסטר.
יש חיסון נגד אבעבועות רוח?
כן. החיסון ניתן במסגרת חיסוני השגרה ב"טיפת חלב" בגיל שנה. מנה שנייה ניתנת בבית הספר. נראה שהחיסון נגד אבעבועות רוח יעיל לכל החיים. תופעות הלוואי של החיסון הן נדירות מאוד וקלות.
איך מטפלים במחלה עצמה?
אם הילד חולה, אפשר להקל על העקצוץ בעזרת תרופות אנטי־היסטמיניות כמו פניסטיל. עדיף להשתמש בטיפות לשתייה (המינון: טיפה לכל ק"ג משקל גוף; המינון המרבי: 20 טיפות למנה, שלוש פעמים ביום). אם ישנם רק נגעים בודדים, אפשר למרוח עליהם פניסטיל ג'ל, פנאטן וכדומה. אפשר ורצוי לרחוץ את הילד, שכן רחצה אינה גורמת להאצת ההתפשטות של הנגעים או לזיהומם.
ד"ר מיקי שטיין הוא מומחה ברפואת ילדים בכללית
