חיפוש

dsdsdsd
בחור שסובל מבקע סרעפתי מחזיק את הבטן

בקע סרעפתי

בקע סרעפתי מתפתח כאשר שרירים ורצועות באזור הפתח בסרעפת נחלשים ומאפשרים לחלק מהקיבה לבלוט לתוך חלל בית החזה. מהם התסמינים שלו? מהם גורמי הסיכון? איך מאבחנים? איך מטפלים? עלולים להיות סיבוכים? איך לומדים לחיות עם המחלה? מדריך

דוקטור אורי קפלן

ד"ר אורי קפלן

​​​​​מהו בקע סרעפתי?

בקע הוא מונח רפואי המתאר מעבר של רקמה או של חלק מאיבר בגוף ממקומם הטבעי דרך דופן אל חלל אחר. בקע סרעפתי (Hiatal Hernia) מתרחש כאשר חלק מהקיבה עולה למעלה דרך הסרעפת אל חלל בית החזה.

כיצד מתפתח בקע סרעפתי?

הסרעפת היא שריר המפריד בין חלל בית החזה לבין חלל הבטן. באופן נורמלי, הוושט - צינור המחבר בין הפה לבין הקיבה - חודר דרך פתח בסרעפת (Hiatus)​ ומתחבר לקיבה בחלל הבטן. בקע סרעפתי מתפתח כאשר שרירים ורצועות באזור הפתח בסרעפת נחלשים ומאפשרים לחלק מהקיבה לבלוט לתוך חלל בית החזה.

מהם הסוגים השונים של בקע סרעפתי?

ארבעת הסוגים של בקע סרעפתי

סוג 1 נקרא גם בקע סרעפתי גולש (Sliding Hiatal hernia). בבקע מהסוג הזה נודד המעבר ושט־קיבה מעל הסרעפת, אך מרבית הקיבה נמצאת בחלל הבטן. כ־95% מהבקעים הסרעפתיים הם מהסוג הזה.

סוג 2 מתאפיין בכך שאזור המעבר ושט־קיבה נמצא בחלל הבטן, אולם חלק מהקיבה, לרוב הפונדוס, חודר דרך הסרעפת, במקביל לוושט, אל חלל בית החזה.

סוג 3 הוא שילוב של סוג 1 ושל סוג 2.

סוג 4 הוא מעבר של אחד מאיברי הבטן - נוסף על הקיבה - דרך פתח הבקע הסרעפתי לחלל בית החזה.

בקעים מסוגים 2 עד 4 נקראים גם בקעים מקבילים לוושט (Para Esophageal Hernia ובקיצור: PEH). סוג 3 הוא הנפוץ ביותר מביניהם (שכיחות ש​​ל קרוב ל־90% מהמקרים של PEH).

מהי השכיחות של בקע סרעפתי?

השכיחות עולה עם הגיל. לפי הערכות, בקע סרעפתי קיים בכ־10% מהאנשים שטרם מלאו להם 40 שנים, ולעומת זאת הוא קיים אצל יותר מ־50% מהאנשים בני ה־60 ויותר. יש לציין כי קיים קושי לקבוע את השכיחות האמיתית של בקע סרעפתי כיוון שרוב המקרים הם ללא תסמינים.

מהם גורמי הסיכון להתפתחות בקע סרעפתי?

בקע סרעפתי נפוץ יותר באנשים בני יותר מ־50 ובאנשים הסובלים מעודף משקל, וכיום מקובלת בספרות הרפואית הטענה שעודף משקל וגיל מתקדם הם גורמי סיכון להתפתחות של בקע סרעפתי.

סיבות נוספות להתפתחות הבקע כוללות:  

• טראומה - חבלה פיזית באזור הפתח בסרעפת.

• מום מולד - פגם מולד באזור הפתח בסרעפת. הסיבה הזאת נדירה.

• לחץ מוגבר וממושך בחלל הבטן עקב שיעולים מרובים, הקאות מרובות, עצירות והרמת משאות כבדים.

• בעיות בגב - שחיקה של הדיסק הבין־חולייתי ועקמת (קיפוזיס).

• היסטוריה רפואית שכוללת ניתוחי ושט או ניתוחי קיבה.

• הריונות מרובים.

מהם התסמינים של בקע סרעפתי?

רוב הבקעים הקטנים הם א־סימפטומטיים (ללא תסמינים). ככל שהבקע גדול יותר, כך גדֵל הסיכון להתפתחות תסמינים. התסמינים הנפוצים ביותר נובעים מהקשר של הבקע הסרעפתי למחלת ההחזר הקיבתי־ושטי וכוללים צרבות ורגורגיטציה (מעבר של חומצה או של מזון לא מעוכל אל הפה).

תסמינים נוספים הם: גיהוקים, תחושת שובע מוקדמת, כאבים ברום הבטן או בחזה, קושי בבליעה וקוצר נשימה. לעיתים עלול בקע סרעפתי להתבטא בהקאה דמית או בצואה שחורה שמבטאים דימום ממערכת העיכול.

מהו הקשר בין בקע סרעפתי לבין מחלת ההחזר הקיבתי־ושטי (GERD)?

במחלת ההחזר הקיבתי־ושטי (Gastro-Esophageal Reflux Disease) מתרחשת עלייה של אוכל או של חומצות קיבה מהקיבה אל החלק העליון של הוושט (הוושט הרחיקנית בלשון הרופאים). תסמיני המחלה כוללים צרבת, כאבים בחזה ובחילה לאחר אכילה.

לעיתים קרובות מוצאים את המחלה הזאת בחולים הסובלים מבקע סרעפתי, אולם אין זה אומר כי מחלה אחת גורמת לאחרת. ניתן לסבול מריפלוקס קיבתי־ושטי ללא נוכחות של בקע סרעפתי או לסבול מבקע סרעפתי בלי תסמינים של ריפלוקס.

מתי יש לפנות לרופא?

כאשר התסמינים הופכים לקבועים ופוגעים בחיי היומיום.

אילו בדיקות אצטרך לעבור במהלך הבירור הרפואי?

1. שיחה עם רופא המתמחה בתחום הזה לצורך הבנת התסמינים והקשר שלהם לבקע סרעפתי.

2. בדיקת וק"ת (ושט־קיבה־תריסריון). הבדיקה הזאת נעשית במכון רנטגן. במהלך הבדיקה שותים חומר ניגוד המאפשר לרופא לראות את מבנה הוושט, הקיבה והתריסריון כדי לאבחן נוכחות של בקע סרעפתי ואף של ריפלוקס קיבתי־ושטי.

3. אנדוסקופיה עליונה נעשית בעזרת צינור גמיש המכיל מצלמה בקצהו לצורך הסתכלות על הוושט ועל הקיבה.

אם נשקלת האפשרות לטפל בבקע באמצעות ניתוח, ייתכן שהרופא יבקש מהמטופל לעשות בדיקת מנומטריה של הוושט. הבדיקה הזאת נעשית בעזרת צינורית דקה המוכנסת דרך האף. באמצעותה בודק הרופא את ​​​תפקוד הוושט. אם התסמין העיקרי קשור למחלת ההחזר הקיבתי־ושטי, צפוי הרופא להמליץ על ניטור ממושך של חומציות הוושט הרחיקני (Esophageal pHmetry).

האם בקע סרעפתי מסוכן?

במרבית המקרים בקע סרעפתי אינו מסוכן. בקע סרעפתי מסוג 1 עלול לגרום למחלת ההחזר הקיבתי־ושטי על סיבוכיה השונים (ראו פירוט במדריך לצרבת).

שתי הסכנות העיקריות הן התפתחות תסביב (volvulus) של הקיבה או כליאה של הקיבה בשק הבקע (Incarceration). התפתחויות כאלה גורמות לסימפטומים חדים של חסימת מוצא הקיבה (כאבים ברום הבטן, קושי בבליעה, בחילות והקאות). הסיבוכים האלה הם מצב חירום רפואי המחייב לפנות למיון ואף לעבור ניתוח.

מהו הטיפול בבקע סרעפתי?

מרבית הבקעים גורמים לתסמינים קלים, ולרוב האבחנה של הבקע מתרחשת במסגרת בירור רפואי של בעיה אחרת.

התסמין הנפוץ ביותר של בקע מסוג 1 הוא צרבת שהיא ביטוי למחלת ההחזר הקיבתי־ושטי. מרבית המטופלים מגיבים היטב לטיפול תרופתי. יש לשקול ניתוח אם המטופלים אינם מגיבים לטיפול התרופתי או שאינם מעוניינים לקחת תרופות כל חייהם. ההנחיות לשינוי אורח החיים ולטיפול התרופתי מופיעים בפירוט במדריך לצרבת.

בעבר היה מקובל לנתח כל חולה הסובל מבקע סרעפתי מסוג 4-2 עקב החשש מהתפתחות כליאה של הקיבה בשק הבקע. כיום מקובל להסתפק במעקב שמרני אחר החולים האלה.

לאילו מטופלים יומלץ לעבור ניתוח לתיקון בקע סרעפתי?

לניתוח דחוף שולחים למטופלים הפונים לחדר מיון עקב תלונות המתאימות לאחת מהבעיות הבאות:

• תסביב (volvulus) של הקיבה.

•  כליאה של הקיבה בפתח הבקע (Incarceration or strangulation).

• התנקבות של הקיבה.

• כישלון נשימתי על רקע בקע סרעפתי גדול.

ניתוח אלקטיבי (מתוכנן מראש) יומלץ למטופלים הסובלים מתסמינים הקשורים לבקע הסרעפתי כמו תסמינים של מחלת ההחזר הקיבתי־ושטי שאינם נשלטים באמצעות טיפול תרופתי, קושי בבליעה, שובע מוקדם, כאבי בטן או כאבים בחזה לאחר ארוחה (לאחר שנשללה בעיה לבבית), אנמיה (לאחר שנשלל גורם אחר שיכול לגרום לאנמיה), הקאות.

מה עושים בניתוח?

הניתוח נעשה בגישה זעיר־פולשנית דרך חתכים קטנים בחלל הבטן (לפרוסקופיה) או בבית החזה (טורקוסקופיה) ונמשך בין שעה לשלוש שעות, תלוי בחומרת הבקע.

במהלך הניתוח מחזירים את תוכן השק לתוך חלל הבטן וכורתים את שק הבקע. נוסף על כך מצרים את פתח הבקע בעזרת תפרים ולפעמים גם בעזרת רשת. 

בסוף הניתוח מבצע המנתח פונדופליקציה חלקית או מלאה - פעולה שבה כורכים את החלק הקריבני של הקיבה סביב הוושט הרחיקני כדי למנוע מעבר של תוכן קיבה לוושט.

מהו תהליך ההחלמה לאחר הניתוח?

לאחר הניתוח נשארים באשפוז כיומיים. ביום שלאחר הניתוח - לפי שיקול דעתו של הרופא המנתח -עושים לעיתים בדיקת וק"ת (ושט, קיבה ותריסריון) כדי לוודא שהם לא נפגעו ושקיים מעבר של חומר ניגוד מהוושט לקיבה.

החזרה לפעילות יומיומית רגילה היא מהירה - בתוך כ־7 עד 14 ימים. אולם תהליך החזרה לתזונה רגילה נמשך כחודש, ובמהלכו מתקדם המטופל לפי הדרכת דיאטנית.

מהו שיעור החזרה של הבקע לאחר ניתוח?

הישנות של הבקע ללא תסמינים קליניים מתרחשת בכ־25% מהחולים; חזרה קלינית (עם תסמינים) מתרחשת בכ־10% מהחולים.

לסיכום

ברוב המקרים, בקע סרעפתי קטן אינו גורם לתסמינים או לסיבוכים, ואבחנתו נעשית במקרה, במהלך בירור של בעיה רפואית אחרת.

לעומת זאת, בקע גדול עלול לגרום לאוכל ולחומצות הקיבה לעלות מהקיבה אל הוושט הרחיקנית ולגרום לתסמינים של צרבת. שינוי באורח החיים ותרופות יכולים, בדרך כלל, להקל על התסמינים האלה, אולם במקרים מסוימים יש צורך בניתוח.

ד"ר אורי קפלן הוא מנהל השירות הכירורגי למחלות של מעבר ושט־קיבה ורופא בכיר במחלקת כירורגית ב' במרכז הרפואי העמק, מקבוצת כללית

הצטרפות לכללית

הצטרפות לכללית

יש לנו ים של דברים לספר לכם על כללית...

רוצים לשמוע טיפה?

מלאו את הפרטים ונציג שלנו יחזור אליכם

הצטרפות לכללית - אתר חדש

מלאו את פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם

שדות חובה

 

שימו לב שאתם מספקים בטופס זה מידע אישי ורגיש