גידולים בכבד

​ ​תוכן העניינים:

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​המנגיומה של הכבד

אדנומה של הכבד

​​המנגיומה של הכבד

המנגיומה של הכבד היא הגידול הכבדי הראשוני (שמקורו בכבד) הלא סרטני הנפוץ ביותר. מדובר במבנה של כלי דם מורחבים שיוצרים גוש בתוך רקמת הכבד. לרוב מדובר בגידול יחיד, אך לעיתים יכולים להופיע כמה גידולים כאלה בכבד.

מהם ה​גורמים להיווצרות המנגיומה?

הגורמים להיווצרות המנגיומה אינם ידועים במלואם, אך היא נחשבת למום מולד בכלי הדם. לא זו בלבד שזהו גידול שפיר, גם אין סכנה שיהפוך לסרטני בעתיד.

עד כמה זה נפוץ?

המנגיומות של הכבד מופיעות בכ־15% מהאוכלוסייה. רבות מהן מתגלות במקרה בבדיקות הדמיה שנעשות מסיבות אחרות. הן שכיחות יותר בקרב נשים ביחס של כ־3:1 לעומת גברים, ולעיתים יש קשר בינן לבין שינויים הורמונליים.

האם יש גורמי סיכון להתפתחות המנגיומה?

המנגיומה של הכבד יכולה להופיע אצל כל אחד, אך ישנם כמה גורמים שיכולים להשפיע על גדילתה, ובהם:

• שינויים הורמונליים (היריון, טיפול הורמונלי באסטרוגן).

• נטייה מולדת להתפתחותם של כלי דם לא תקינים.

מהם התסמינים של המנגיומה בכבד?

ברוב המקרים המנגיומה אינה גורמת לתסמינים כלשהם ומתגלית באופן מקרי. כאשר מופיעים תסמינים, הם בעיקר בבטן:

• כאבי בטן​ או תחושת לחץ בבטן הימנית העליונה.

• בחילות, אובדן תיאבון או תחושת שובע מוקדם (בעיקר אם ההמנגיומה גדולה).

• במקרים נדירים ביותר ייתכנו דימום פנימי או קריש דם בתוך ההמנגיומה.

איך מאבחנים המנגיומה בכבד?

האבחון מבוסס על בדיקות הדמיה מתקדמות כמו:

• אולטרסאונד. התמונה שמתקבלת היא בדרך כלל של נגע עגול ובהיר.

• CT​ עם חומר ניגוד. בתמונה שמתקבלת יש להמנגיומה בולטוּת אופיינית.

• MRI​ עם חומר ניגוד. זוהי הבדיקה המדויקת ביותר לזיהוי המנגיומה, במיוחד במקרים לא טיפוסיים.

האם יש צורך בביופסיה?

בדרך כלל אין צורך בביופסיה​ כדי לאבחן המנגיומה, כיוון שניתן לזהות אותה באמצעות בדיקות הדמיה. יתר על כן, ביופסיה עלולה להיות מסוכנת במקרה של המנגיומה בשל הסיכון לדימום.

איך מטפלים בהמנגיומה של הכבד?

ברוב המקרים אין שום צורך בטיפול, אלא רק במעקב תקופתי, שכן ההמנגיומה לרוב אינה גדלה ואינה גורמת לבעיות.

טיפול נשקל רק במקרים חריגים שבהם ההמנגיומה גורמת לתסמינים משמעותיים או לסיבוכים.

מתי צריך לשקול את האפשרות לעשות ניתוח?

ניתוח להסרת ההמנגיומה נשקל במקרים הבאים:

• כאשר ההמנגיומה גורמת לכאב עז או לסימפטומים משמעותיים אחרים.

• כאשר יש חשד לדימום או לקריש דם בתוך ההמנגיומה.

• כשמדובר בהמנגיומה גדולה במיוחד (יותר מ־10 סנטימטרים) שמשפיעה על איברים סמוכים.

מהם סוגי הטיפולים האפשריים?

• כריתת ההמנגיומה (Enucleation). במהלך הכריתה נעשה מאמץ לשמר כמה שיותר רקמת כבד בריאה.

• כריתת אונה בכבד (Lobectomy). ההליך הזה ננקט במקרים שבהם מדובר בהמנגיומה נרחבת.

• תסחי​ף עורקי (Embolization. חסימת העורק באמצעות חומרי אמבוליזציה שונים). זהו הליך שננקט לפני הניתוח, ומטרתו היא להפחית את זרימת הדם להמנגיומה כדי להקטין אותה.

האם יש סיכון להישנות ההמנגיומה לאחר ניתוח?

לאחר הסרת המנגיומה היא אינה חוזרת. עם זאת, אם יש כמה המנגיומות בכבד, ייתכן שיתגלו נוספות בעתיד.

האם יש צורך במעקב רפואי?

• ברוב המקרים אין צורך במעקב תכוף.

• אם ההמנגיומה גדולה או שיש שינוי בתסמינים, ייתכן שיהיה צורך במעקב תקופתי באמצעות בדיקות הדמיה.

האם ניתן למנוע היווצרות המנגיומה?

לא ניתן למנוע היווצרות המנגיומה, מאחר שמדובר במום מולד בכלי הדם. עם זאת, במקרים שבהם יש נטייה לגדילה של כלי הדם בהשפעת הורמונים, ניתן לשקול את האפשרות להפסיק את הטיפול ההורמונלי.

סיכום

המנגיומה של הכבד היא מצב נפוץ שלרוב אינו דורש טיפול. אבחון נעשה באמצעות בדיקות הדמיה, והתערבות רפואית נדרשת רק אם ישנם תסמינים משמעותיים או סיבוכים.

אם גילו אצלך או אצל קרוב משפחה שלך המנגיומה בכבד, מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה לכבד כדי לקבל מידע נוסף וכדי לגבש תוכנית מעקב מותאמת אישית.

בחזרה למעלה​

אדנומה של הכבד

אדנומה של הכבד (Hepatocellular Adenoma ובקיצור: HCA) היא גידול שפיר ונדיר בכבד - לרוב בכבד בריא. מדובר בגידול מוצק שאינו ממאיר, אך במקרים מסוימים הוא עלול לגרום לסיבוכים.

מי נמצא בסיכון לסבול מאדנומה בכבד?

אדנומה של הכבד מופיעה בעיקר בנשים צעירות, במיוחד במי שמשתמשות בגלולות למניעת היריון שמכילות אסטרוגן. וישנם גורמי סיכון נוספים:

• שימוש בסטרואידים אנבוליים.

• התסמונת המטבולית​ והשמנת־יתר.

• מחלות מטבוליות כמו מחלת אגירה של גליקוגן (Glycogen Storage Disease ובקיצור: GSD).

מהם התסמינים של אדנומה בכבד?

ברוב המקרים אדנומה אינה גורמת לתסמינים ומתגלה באקראי בבדיקות דימות. אלה הם התסמינים הנדירים האפשריים שלה:

• כאבי בטן (בעיקר בצד ימין של הבטן).

• תחושה של מלאוּת או של לחץ בבטן.

• במקרים נדירים עוד יותר ייתכן דימום פנימי כתוצאה מקרע של האדנומה.

כיצד מאבחנים אדנומה של הכבד?

האבחון מבוסס על בדיקות דימות מתקדמות:

• אולטרסאונד עשוי לזהות גוש בכבד אך אינו מדויק מספיק לאבחנה.

• CT עם חומר ניגוד מאפשר לראות מבנה אופייני של אדנומה ומבדיל אותה מגידולים מסוימים.

• MRI עם חומר ניגוד הוא הכלי המדויק ביותר לאבחון ולסיווג של אדנומה.

• בבדיקות דם לרוב לא מתגלים שינויים משמעותיים, אך ניתן לבדוק מרקרים כמו AFP (אלפא־פטופרוטאין) כדי לשלול גידולים ממאירים.

אילו סוגי אדנומה קיימים?

קיימים כמה תתי־סוגים של אדנומה בכבד שמבוססים על שינויים גנטיים ומיקרוסקופיים:

• אדנומה עם מוטציה ב־HNF1-alpha. בין 30% ל־40% מהאדנומות הם מהסוג הזה. האדנומה הזאת מופיעה בעיקר בנשים, ורק לעיתים נדירות מאוד יש לה סיבוכים.

• אדנומה דלקתית. בין 40% ל־50% מהאדנומות הן מהסוג הזה. אדנומה דלקתית קשורה למצבים דלקתיים ועלולה לגרום לכאבים ולדימומים.

• אדנומה עם ביטוי־יתר של בטא־קטנין. בין 10% ל־20% מהאדנומות הם מהסוג הזה. קיים סיכון מוגבר שהאדנומה הזאת תהפוך לממאירה.

מהם הסיכונים והסיבוכים האפשריים של אדנומות?

• דימום תוך־בטני - בעיקר באדנומות שגודלן יותר מ־5 סנטימטרים.

• קרע של הגידול. זהו מצב מסכן חיים שדורש טיפול דחוף.

• התמרה ממארת (שינוי לסרטן הכבד). זהו סיבוך נדיר, אך אפשרי, במיוחד בגברים ובגידולים שבהם יש ביטוי־יתר של בטא־קטנין.

כיצד מטפלים באדנומה של הכבד?

הטיפול תלוי בגודל האדנומה, בתסמינים ובגורמי הסיכון של המטופל:

• אדנומ​ה קטנה מ־5 סנטימטרים, ללא תסמינים, בנשים - לרוב אין צורך בניתוח, אך יש צורך במעקב קבוע באמצעות MRI. הפסקת הנטילה של גלולות למניעת היריון עשויה במקרים מסוימים להביא לנסיגת האדנומה.

• אדנומה גדולה מ־5 סנטימטרים או סימפטומטית או בגבר - מומלץ לשקול הסרה בניתוח בשל הסיכון לדימום ולהתמרה ממארת.

• אדנומה שגדלה באופן עקבי או שגדולה מ־5 סנטימטרים ונמצאת על פני הכבד - מומלץ לשקול את הסרתה בניתוח בשל הסיכון לדימום.

• אדנומה מסוג בטא־קטנין, בכל גודל - מומלץ לעשות כריתה כירורגית בשל הסיכון המוגבר להתמרה ממאירה.

• טיפולים פולשניים נוספים - במקרים מסוימים ניתן לשקול אמבוליזציה טרנס־עורקית (חסימת עורקים) או אבלציה (צריבה) להקטנת הגידול.

האם יש צורך במעקב רפואי לאחר האבחון?

כן. מומלץ לעשות את בדיקות המעקב הבאות:

• MRI תקופתי - כדי לעקוב אחר שינויים בגודל הגידול.

• בדיקות דם ובדיקות כבד - בהתאם למצב הרפואי של המטופל.

כמו כן מומלץ לשמור על אורח חיים בריא, ובכלל זה על משקל תקין ועל הימנעות משתיית אלכוהול, כדי להפחית את הסיכון להחמרת המצב.

האם ניתן להיכנס להיריון כשסובלים מאדנומה של הכבד?

בשל השינויים ההורמונלים בזמן ההיריון - שינויים שיכולים להביא לגדילת האדנומה, לקרע שלה ולדימום מסכן חיים - מומלץ לקיים מעקב צמוד אחר הכבד באמצעות אולטרסאונד בין השבוע ה־6 לשבוע ה־12 להיריון. בדיקה כזאת מאפשרת לעקוב אחרי מיקום האדנומה ואחרי גודלה.

מהו מצב של אדנומות כבד מרובות (Multiple Hepatocellular Adenomas)?

במקרים מסוימים מופיעות כמה אדנומות בכבד ולא גידול יחיד. המצב הזה נקרא "אדנומות כבד מרובות", והוא קשור לעיתים למצבים מטבוליים כמו השמנת־יתר, התסמונת המטבולית ומחלות אגירה של גליקוגן.

הטיפול באדנומות מרובות והמעקב אחריהן דומים לטיפול באדנומה בודדת ולמעקב אחריה. עם זאת, כשיש אדנומות רבות שגדולות מ־5 סנטימטרים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח או בהתערבות טיפולית אחרת כמו אמבוליזציה בצנתור עורקי (TAE).

סיכום

אדנומה של הכבד היא מצב נדיר ושפיר, אך דורש מעקב רפואי זהיר כדי למנוע סיבוכים. במקרים מסוימים ניתן להימנע מניתוח, אך כאשר יש בו צורך - כריתה כירורגית היא הפתרון הטוב ביותר.

בכל מקרה חשוב לשמור על קשר עם הרופא המטפל ולעשות בדיקות מעקב סדירות.

בחזרה למעלה​

ציסטה בכבד

מהי ציסטה בכבד?

ציסטה בכבד היא חלל מלא בנוזל בתוך רקמת הכבד. ברוב המקרים מדובר בממצא שפיר שאינו גורם לתסמינים ואינו דורש טיפול מיוחד. ציסטות כאלה נפוצות יחסית ומזוהות לעיתים קרובות בבדיקות דימות שנעשו מסיבה אחרת.

מה גורם להיווצרות ציסטות בכבד?

קיימות כמה סיבות אפשריות להיווצרות ציסטות בכבד, ובהן:

• ציסטות פשוטות הן לרוב מולדות ואינן קשורות למחלות אחרות.

• מחלת כבד פוליציסטית היא מחלה גנטית שמתאפיינת במספר רב של ציסטות בכבד ולעיתים גם בכליות.

• ציסטות זיהומיות (אכינוקוקוס) נגרמות מטפיל ונפוצות באזורים מסוימים בעולם, ובהם ישראל.

• ציסטות ניאופלסטיות (גידוליות) הן נדירות יותר וכוללות סוגים כמו ציסטאדנומה (ציסטה טרום־סרטנית) וציסטאדנוקרצינומה (ציסטה סרטנית).

עד כמה נפוצות ציסטות בכבד?

ציסטות פשוטות בכבד נמצאות אצל כ־5% מהאוכלוסייה, ושכיחותן עולה עם הגיל. ציסטות מורכבות או גידוליות הן נדירות יותר.

כיצד מאבחנים ציסטה בכבד?

האבחנה נעשית בעיקר באמצעות בדיקות דימות:

• באולטרסאונד משתמשים כדי לעשות בדיקה ראשונית לזיהוי ציסטות.

• CT ו־MRI מספקים מידע מפורט יותר על מבנה הציסטה, על גודלה ועל תוכנה.

במקרים נדירים יש צורך בבדיקות דם או בדגימת רקמה (ביופסיה) כדי לשלול זיהום או גידול.

אילו סוגי ציסטות עלולים להתפתח בכבד?

ישנם סוגים שונים של נגעים ציסטיים בכבד, וחשוב להבדיל ביניהם כדי להבטיח אבחנה מדויקת וטיפול תואם ונכון. אלה הם הסוגים העיקריים:

• ציסטות פשוטות הן מבנים שפירים בעלי תוכן נוזלי צלול וללא סימני ממאירות.

• מחלת כבד פוליציסטית מתאפיינת במספר רב של ציסטות בכבד. זוהי לרוב מחלה גנטית.

• ציסטות הידטידיות (אכינוקוקוס) נגרמות מטפיל ומתאפיינות במחיצות פנימיות ולעיתים אף בהסתיידויות.

• ציסטות גידוליות (כמו ציסטאדנומה וציסטאדנוקרצינומה) הן בעלות פוטנציאל ממאיר. הטיפול בהן הוא באמצעות כריתה כירורגית.

• אבצס בכבד הוא חלל מוגלתי בכבד שנגרם מחיידקים או מטפילים. לאבצס מתלווים חום וסימני זיהום נוספים.

• המטומה כבדית היא שטף דם בכבד, לרוב לאחר חבלה או פרוצדורה פולשנית.

• כולנגיוקרצינומה היא גידול ממאיר בדרכי המרה שמתבטא בנגע ציסטי עם רקמות מוצקות.

כיצד ניתן להבדיל בין סוגי הציסטות?

באמצעות הבדיקות הבאות ניתן להבדיל בין הציסטות השונות:

• בדיקות הדמיה - אולטרסאונד, CT ,MRI - מאפשרות לזהות מאפיינים ייחודיים של הציסטה.

• בדיקות דם (סרולוגיה לזיהומים, סמני גידול) מסייעות לזהות מחלות כמו אכינוקוקוס (מחלה טפילית) וגידולים.

• ביופסיה נדרשת רק כאשר הדמיה ובדיקות דם אינן מספקות אבחנה ברורה.

מהן אפשרויות הטיפול בציסטה בכבד?

במרבית המקרים, ציסטות פשוטות אינן דורשות שום טיפול, אלא רק מעקב רפואי. עם זאת, לעיתים יש צורך בהתערבות רפואית. אלה הם סוגי הטיפולים שבאים בחשבון:

• ניקוז הציסטה. שיטת הטיפול הזאת מתאימה בעיקר לציסטות גדולות שמתלווים אליהן תסמינים.

• כריתה כירורגית נדרשת כשמדובר בציסטות גידוליות, בציסטות זיהומיות או בציסטות שגורמות לתסמינים משמעותיים.

• טיפול תרופתי ניתן במקרים של זיהום (למשל, בטפיל אכינוקוקוס).

מתי יש צורך בניתוח?

ניתוח נשקל במצבים הבאים:

• הציסטה גדולה מאוד (לרוב יותר מ־5 עד 10 סנטימטרים) ולוחצת על איברים סמוכים.

• יש חשד לציסטה ממאירה.

• ישנם תסמינים משמעותיים כמו כאבי בטן עזים, תחושת מלאוּּת מתמשכת או סיבוכים כמו זיהום או דימום.

מהם הסיכויים שהציסטה תחזור אחרי טיפול?

במקרה של ניקוז בלבד קיים הסיכון שהציסטה תתמלא מחדש. לעומת זאת, כריתה כירורגית של הציסטה או של הדופן הפנימית שלה מפחיתה משמעותית את הסיכון לחזרתה.

מהו המעקב המומלץ לאחר אבחון ציסטה בכבד?

• במקרה של ציסטה פשוטה אין צורך במעקב מיוחד, אם היא קטנה מאוד וללא תסמינים.

• בציסטות מורכבות ההמלצה היא לעשות בדיקות הדמיה חוזרות לפי הצורך, לרוב כל חצי שנה עד שנה.

• לאחר טיפול כירורגי או תרופתי נקבע המעקב בהתאם לממצאים ולמצב הרפואי של המטופל.

סיכום

ציסטות בכבד הן לרוב ממצא שפיר שאינו דורש טיפול. עם זאת, יש מקרים שבהם קיים צורך בהתערבות, במיוחד אם מופיעים תסמינים או אם יש חשד לממאירות. מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה בכבד כדי לקבל הנחיות אישיות לפי המקרה הספציפי.

בחזרה למעלה​

FNH בכבד

מהו FNH?

FNH (קיצור של Focal Nodular Hyperplasia) הוא גידול שפיר (לא סרטני) של הכבד שנגרם מהתרבות בלתי מבוקרת של תאי כבד סביב צלקת מרכזית בצורת כוכב. מדובר באחד הגידולים השפירים השכיחים ביותר בכבד, השני בשכיחותו אחרי המנגיומה. לרוב מדובר במופע בודד של הגידול, אך לעיתים ייתכנו כמה נגעים.

מי נמצא בסיכון לסבול מ־FNH?

• נשים בנות 35 עד 50. מבין המאובחנים ב־FNH שיעור הנשים בגיל 35 עד 50 הוא 80%. עם זאת, FNH עלול להופיע בכל גיל (אך הוא נדיר בקרב ילדים).

• לא נמצא קשר ישיר בין נטילת גלולות למניעת היריון לבין היווצרות או גדילה של FNH.

מהם התסמינים של FNH? 

רוב האנשים עם FNH אינם חשים בתסמינים כלשהם, והנגע מתגלה באופן מקרי בבדיקות הדמיה שגרתיות. במקרים נדירים ייתכנו התסמינים הבאים:

• כאבים עמומים בבטן הימנית העליונה (לרוב כתוצאה מלחץ של הנגע על איברים סמוכים).

• תחושה של מלאוּת או של לחץ בבטן.

איך מאבחנים FNH?

האבחון נעשה באמצעות בדיקות הדמיה, ולרוב אין צורך בביופסיה:

• אולטרסאונד יכול להראות נגע איזואקואי (שמתמזג עם רקמת הכבד) או היפראקואי (שאינו מתמזג עם רקמת הכבד בשל צפיפות רבה יותר).

• באמצעות CT עם חומר ניגוד ניתן לראות האדרה (התבלטות) אופיינית.

• בדיקת MRI עם חומר ניגוד היא בדיקת הבחירה לאבחון FNH, שכן באמצעותה ניתן לזהות היטב את הצלקת המרכזית ואת המבנה האופייני סביבה.

• גם באמצעות אולטרסאונד עם חומר ניגוד (CEUS) ניתן לראות דפוס האדרה אופייני, אך הבדיקה הזאת פחות נפוצה בשימוש קליני.

האם צריך לעשות ביופסיה לאבחון FNH?

בדרך כלל אין בכך צורך. אבחון FNH נעשה ברוב המקרים רק באמצעות בדיקת הדמיה. ביופסיה נשקלת אם הדימות אינו חד־משמעי, ויש צורך לשלול אבחנות אחרות (כמו סרטן).

האם FNH יכולה להפוך לסרטני?

לא. FNH הוא גידול שפיר, וככל הידוע אין סיכון שיהפוך לממאיר.

האם צריך לטפל ב־FNH?

במקרים ללא תסמינים אין צורך לטפל, אך יש לשקול מעקב שגרתי באמצעות בדיקות הדמיה. במקרים נדירים שבהם מופיעים כאבים עקשניים או קיימת אי־נוחות משמעותית, ניתן לשקול את האפשרויות הבאות:

• כריתה כירורגית של הנגע.

• אמבוליזציה עורקית (חסימה של כלי דם שמזינים את הנגע).

האם FNH יכול לגדול?

במרבית המקרים FNH אינו גדל ואינו משתנה במהלך השנים. יתר על כן, ישנם דיווחים על נגעים שהתכווצו ואף נעלמו עם הזמן.

האם ניתן להיכנס להיריון כשסובלים מ־FNH?

כן. אין מניעה להיכנס להיריון במצב כזה, ואין צורך במעקב מיוחד בהיריון.

האם יש צורך להפסיק נטילת גלולות למניעת היריון אם אובחן FNH?

ברוב המקרים לא צריך להפסיק נטילת גלולות. עם זאת מומלץ לעשות בדיקת דימות נוספת 6 עד 12 חודשים לאחר האבחון כדי לוודא שהנגע נותר יציב.

מתי מומלץ לשקול ניתוח?

ניתוח נשקל רק במקרים נדירים, ובהם:

• הנגע גורם לכאבים עזים וממושכים.

• יש חוסר ודאות בנוגע לאבחנה בהדמיה.

• ה־FNH גדל באופן משמעותי או מלוּוה בתסמינים חריגים.

מהם סיכויי ההחלמה של מטופלים שאובחן אצלם FNH?

הפרוגנוזה (התחזית) מצוינת. ברוב המקרים אין צורך בטיפול, הנגע אינו גדל, ולא נצפים ממאירות או סיבוכים משמעותיים.

בחזרה למעלה​

​סרטן כבד מסוג הפטוסלולר קרצינומה (HCC)

סרטן כבד מסוג הפטוסלולר קרצינומה (HCC) הוא סוג של סרטן שמתפתח בתאי הכבד עצמם. זהו הסרטן השכיח ביותר שמקורו בכבד.

מהם גורמי הסיכון ל־HCC?

HCC מופיע בדרך כלל אצל מי שסובלים ממחלת כבד כרונית. אלה הם גורמי הסיכון העיקריים למחלת כבד כרונית:

• שחמת הכ​בד. זו עלולה להיגרם מאחת או יותר מהסיבות הבאות: נגיף הפטיטיס B, נגיף הפטיטיס C, צריכת אלכוהול, כבד שומני, מחלות מטבוליות.

• זיהום כרוני בהפטיטיס B או בהפטיטיס C עלול להוביל לשינויים גנטיים שמגדילים את הסיכון ללקות בסרטן.

• אלכוהוליזם כרוני גורם לפגיעה כרונית בכבד ולהתפתחות שחמת.

• השמנת־יתר וסוכרת מגבירים את הסיכון להתפתחותם של מחלת כבד שומני ושל HCC.

• חשיפה לאפלטוקסינים - רעלנים שיוצר עובש במזונות מעופשים כמו תירס ואגוזים.

כיצד ניתן לאבחן HCC?

אבחון HCC נעשה באמצעות שילוב של בדיקות דם, של בדיקות הדמיה ולעיתים גם באמצעות ביופסיה.

• בדיקת דם לרמות AFP (אלפא־פטופרוטאין) - חלבון שרמתו עולה לעיתים קרובות בעקבות HCC, אך הוא אינו מדויק דיו, ולכן לא יכול לשמש כלי אבחון בלעדי.

• בדיקות הדמיה. סריקת CT או MRI עם חומר ניגוד מאפשרת זיהוי גידולים בכבד עם דפוס האדרה אופייני.

• ביופסיה של הכבד. במקרים שבהם ההדמיה אינה מספקת ניתן לקחת דגימה של הרקמה לבדיקת ממאירוּת.

כיצד מדרגים את שלב המחלה (סטייג'ינג)?

ישנן שתי שיטות דירוג:

• Barcelona Clinic Liver Cancer) BCLC) היא שיטת הדירוג הנפוצה ביותר. היא מסווגת את החולים לפי שלב המחלה ולפי אפשרויות הטיפול.

• Tumor, Node, Metastasis) TNM) מדרגת את הגידול לפי המאפיינים הבאים: גודלו, מעורבות של קשרי הלימפה והתפשטות מרוחקת.

מהן אפשרויות הטיפול ב־HCC?

הטיפול ב־HCC נקבע לפי שלב הגידול ולפי חומרת מחלת הרקע של הכבד (כמו שחמת ​​​​וכבד שומני):

• ניתוח (כריתת כבד חלקית או השתלת כבד) מתאים לחולים שהגידול שלהם אובחן בשלב מוקדם.

• טיפולים מקומיים (אבלציה תרמית, כימואמבוליזציה עורקית, קרינה) מיועדים בעיקר לחולים שהגידול שלהם הוא בשלב לא מתקדם אך שאינם מתאימים לניתוח.

• טיפול סיסטמי (כימותרפיה, טיפול ביולוגי ואימונותרפיה) ניתן לחולים במחלה מתקדמת (גרורתית). הטיפול כולל מתן תרופות כמו סורפניב ולנווטיניב​ וכן מתן נוגדנים חד־שבטיים.

מתי ניתן לעשות ניתוח להסרת הגידול?

• אם יש גידול בודד, ואין פגיעה קשה בכבד: ללא שחמת מתקדמת וללא יתר לחץ דם שערי (יתר לחץ דם בווריד השער שמוביל דם מהמעיים ומאיברים נוספים בבטן אל הכבד).

• במקרים מסוימים ניתן לנסות להקטין את הגידול באמצעות טיפול מקומי ולאחר מכן לנתח.

מהם הקריטריונים להשתלת כבד?

לפי קריטריוני מילאנו, אלה הם המטופלים שמתאימים להשתלה:

• יש להם גידול בודד שגודלו המרבי הוא 5 סנטימטרים או עד 3 גידולים שגודלם המרבי הוא 3 סנטימטרים כל אחד.

• אין פלישה של הגידול לכלי דם, ואין גרורות מרוחקות.

האם יש אפשרויות לטפל בחולים שסובלים ממחלה מתקדמת?

בחולי HCC מתקדם שאינם מועמדים לניתוח או לטיפולים מקומיים ניתן לטפל באמצעים הבאים:

• תרופות ממוקדות מטרה כמו סורפניב ולנווטיניב.

• אימונותרפיה. נוגדנים כמו אטזוליזומב ובווציזומב (אווסטין) הוכיחו יעילות משופרת בטיפול בסרטן כבד מתקדם.

האם יש טעם לעשות בדיקות סקר לאנשים בסיכון?

כן. מעקב הדמייתי תקופתי (אולטרסאונד כל 6 חודשים) בחולים עם שחמת כבד או עם גורמי סיכון אחרים משפר את שיעור הגילוי המוקדם ומעלה את סיכויי ההישרדות.

סיכום

HCC הוא סרטן כבד שכיח בקרב חולים במחלות כבד כרוניות. גילוי מוקדם ושילוב של גישות טיפוליות שונות משפרים את סיכויי ההישרדות. חולים שנמצאים בסיכון גבוה צריכים להיות במעקב קבוע, ואם מתגלה סרטן, עליהם לעבור בירור רב־תחומי חיוני לקביעת האסטרטגיה הטיפולית הטובה ביותר.

בחזרה למעלה​

כולנגיוקרצינומה (סרטן דרכי המרה)

כולנגיוקרצינומה (Cholangiocarcinoma) היא סוג נדיר של סרטן שמתפתח בתאי האפיתל של דרכי המרה. דרכי המרה הן צינורות שמובילים מרה מהכבד ומכיס המרה אל המעי הדק. הגידול יכול להופיע בשלושה אזורים עיקריים:

1. כולנגיוקרצינומה תוך־כבדית (Intrahepatic) מתפתחת בתוך הכבד.

2. כולנגיוקרצינומה פריהילרית (Perihilar, Klatskin Tumor) מתפתחת באזור ההתפצלות של דרכי המרה בתוך הכבד.

3. כולנגיוקרצינומה חוץ־כבדית (Distal) ממוקמת מחוץ לכבד, קרוב יותר למעי הדק.

מהם הגורמים לכולנגיוקרצינומה?

הגורמים המדויקים לכך אינם תמיד ברורים, אך קיימים כמה גורמי סיכון:

• מחלות כרוניות בדרכי המרה כמו כולנגיטיס טרשתית ראשונית (PSC, דלקת של צינורות המרה).

• מחלת כבד כרונית - כמו שחמת הכבד והפטיטיס B או C - עלולה להעלות את הסיכון להופעת כולנגיוקרצינומה.

• זיהום בפרזיטים שמצויים באזורים מסוימים בעולם כמו תאילנד מעלה את הסיכון לחלות במחלה.

• מומים מולדים בדרכי המרה כמו ציסטות מולדות בדרכי המרה (Choledochal cysts).

מהם התסמינים של כולנגיוקרצינומה?

בשלביה המוקדמים לרוב אין למחלה תסמינים. כאשר היא מתקדמת, ייתכנו התסמינים הבאים:

• צהבת - שנגרמת מחסימה בדרכי המרה.

• גרד בעור - שנגרם מהצטברות של חומצות מרה בדם.

• שתן כהה וצואה בהירה - שהם תוצאה של חסימת הזרימה של המרה למעי.

• כאבי בטן - בעיקר ברביע הימני העליון של הבטן.

• ירידה במשקל ועייפות.

​כיצד מאבחנים כולנגיוקרצינומה?

האבחון מבוסס על שילוב של בדיקות דם, של בדיקות הדמיה ושל ביופסיה.

• בדיקות דם. הסמן CA 19-9 עשוי להיות מוגבר, אך הוא אינו ספציפי לכולנגיוקרצינומה.

• הדמיה רפואית:

- אולטרסאונד עשוי להראות הרחבה של דרכי המרה.

- CT עם חומר ניגוד מאפשר להעריך את מידת ההתפשטות של הגידול.

- MRI של דרכי המרה (MRCP) מספק תמונה מפורטת יותר של דרכי המרה.

• ביופסיה נעשית לרוב במהלך ERCP (אנדוסקופיה של דרכי המרה) או באמצעות דיקור מונחה הדמיה.

​מהן אפשרויות הטיפול בכולנגיוקרצינומה?

הטיפול תלוי במיקום הגידול, במידת התפשטותו ובמצבו הבריאותי של המטופל.

• ניתוח. האפשרות היחידה להשגת ריפוי היא כריתה כירורגית של הגידול. עם זאת, רק שיעור קטן מהחולים מתאים לניתוח, שכן הגידול מאובחן לרוב באיחור, כשכבר יש חדירה שלו לרקמות סמוכות.

• טיפול משלים לאחר ניתוח (טיפול אדג'ובנטי). לאחר ניתוח ​כריתה עלולה המחלה לחזור. לכן לעיתים משלבים עם הניתוח גם את הטיפולים הבאים:

• כימותרפיה (מתן התרופות גמציטבין וציספלטין).

• קרינה - בעיקר כשלא ניתן היה לעשות כריתה מלאה.

טיפול בגידולים שלא ניתן לנתח

במקרים שבהם הניתוח אינו אפשרי קיימות כמה אפשרויות:

• כימותרפיה - מתן גמציטבין וציספלטין, לעיתים בשילוב התרופות האימונותרפיות דורבלומב ופמברוליזומב (קיטרודה).

• קרינה וטיפולים מקומיים, כולל אבלציה ​(גם באמצעות גלי רדיו, RFA) וטיפול פוטודינמי (PDT).

​מתי ניתן לטפל בגידול באמצעות ניתוח?

בתנאים הבאים ניתן לשקול ניתוח:

• היעדר גרורות מרוחקות, למשל בכבד, בריאות או בחלל הצפק.

• היעדר חדירה לכלי דם מרכזיים. פלישת הגידול לווריד השער או לעורקים הכבדים עלולה למנוע כריתה מלאה.

• יכולת להסיר את כל הגידול ולהשאיר שוליים נקיים.

מהי הפרוגנוזה של כולנגיוקרצינומה?

• שיעור ההישרדות לחמש שנים לאחר כריתה מלאה נע בין 20% ל־50%.

• כשמדובר בגידולים מתקדמים, ההישרדות הממוצעת ללא טיפול נעה בין 6 חודשים לשנה.

• חולים שמגיבים היטב לכימותרפיה ולהקרנות עשויים ליהנות מהישרדות ממושכת יותר.

אילו כלים נוספים עומדים לרשות המטופלים להתמודדות עם המחלה?

חולי כולנגיוקרצינומה ובני משפחותיהם יכולים להיעזר בכלים הבאים:

• ייעוץ תזונתי - כדי לשמור על משקל תקין ועל תזונה מאוזנת.

• תמיכה פסיכולוגית באמצעות קבוצות תמיכה או אנשי מקצוע.

• מעקב רפואי שוטף לבחינת אפשרויות טיפול נוספות ולטיפול בתסמינים.

​סיכום

כולנגיוקרצינומה היא מחלה מורכבת שטומנת בחובה אתגרי אבחון וטיפול משמעותיים. הבנת אפשרויות האבחון והטיפול לצד ליווי רפואי תומך יכולים לסייע בהתמודדות עם המחלה ולשפר את איכות החיים של המטופלים.

בחזרה למעלה​

​גרורות בכבד מסרטן המעי הגס

​גרורות בכבד הן התפשטות של תאי סרטן מהמעי הגס אל הכבד באמצעות זרם הדם. הכבד הוא האיבר הנפוץ ביותר להתיישבות של גרורות מהסרטן הזה, מכיוון שהדם ממערכת העיכול מתנקז אליו ישירות. 

למה זה קורה?

כשתאי הסרטן מתפשטים מהגידול הראשוני במעי הגס, הם עלולים לעבור לכבד, שם הם מתיישבים ויוצרים גרורות.

מהי השכיחות של גרורות בכבד?

כ־50% מהחולים שמאובחן אצלם סרטן המעי הגס​ עלולים לפתח גרורות בכבד במהלך מחלתם. אצל 20% עד 30% מהחולים הכבד יהיה האיבר היחיד בגוף שבו התיישבו הגרורות.

במערב - ובכלל זה בישראל - הגרורות האלה הן הגידול הסרטני השכיח ביותר בכבד.

איך מאבחנים גרורות בכבד?

האבחון נעשה בעקבות שילוב של בדיקות:

• בדיקות דם: מדידה של רמות הסמנים הסרטניים כמו CEA.

• הדמיות רפואיות:

- CT בטן עם חומר ניגוד לקביעת היקף המחלה.

- MRI כבד לקבלת תמונה מפורטת יותר, במיוחד של גידולים קטנים.

- PET-CT לגילוי גרורות נוספות בגוף.

• ביופסיה - כאשר יש ספק באבחנה.

מהן אפשרויות הטיפול בגרורות בכבד שמקורן בסרטן המעי הגס?

• ניתוח. ניתוח הוא הטיפול המועדף כאשר ניתן להסיר את כל הגרורות ולהשאיר די כבד מתפקד. שיעורי ההישרדות ל־5 שנים נעים בין 50% ל־60% לאחר ניתוח מוצלח.

• כימותרפיה עשויה להינתן לפני או אחרי הניתוח כדי להקטין את הגרורות (כימותרפיה ניאו־אדג'ובנטית) או כדי להפחית את הסיכון להישנותן.

במקרים שבהם הניתוח אינו אפשרי, אפשר לתת טיפולים מקומיים לא ניתוחיים:

• אבלציה תרמית (Radiofrequency/Microwave Ablation) הכחדת הגידול באמצעות חום.

• קרינה ממוקדת (Stereotactic Body Radiation Therapy ובקיצור: SBRT).

• כימותרפיה תוך־כבדית (Hepatic Arterial Infusion Therapy).

• תסחיף רדיואקטיבי (Yttrium-90 radioembolization).

• השתלת כבד. זוהי אפשרות נדירה יותר, אך רלוונטית במקרים מסוימים של גרורות שאינן ניתנות להסרה, וכאשר אין עדות למחלה מחוץ לכבד.

​מתי מנתחים?

ניתוח אפשרי כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

• אין מחלה גרורתית משמעותית מחוץ לכבד (או שניתן להסיר ולטפל במחלה החוץ־כבדית).

• ניתן להסיר את כל הגרורות ולהשאיר כמות מספקת של כבד מתפקד.

• מצב המטופל מאפשר עמידה בניתוח.

במקרים שבהם הגרורות גדולות או מרובות ניתן לנסות כימותרפיה תחילה ולבדוק לאחר זמן מה אם הן קטנו במידה שמאפשרת ניתוח.

​מהן תוצאות הטיפול ומהם הסיכויים להחלמה?

• ב־5 השנים שלאחר כריתה מוצלחת שורדים בין 50% ל־60% מהמטופלים.

• ללא טיפול שיעור ההישרדות הממוצע נמוך משמעותית.

• שילוב של כימותרפיה ושל ניתוח מביא לתוצאות הטובות ביותר.

​שאלות נפוצות

האם ניתן לרפא גרורות בכבד שמקורן בסרטן המעי הגס?

כן. במקרים מסוימים כריתה מלאה של הגרורות בשילוב טיפול משלים יכולה להביא לריפוי.

מה עושים אם הגרורות חוזרות?

במקרים מסוימים ניתן לשקול ניתוח חוזר או טיפולים ממוקדים נוספים.

איך ניתן לשפר את סיכויי ההחלמה?

• יש להקפיד על מעקב רפואי קבוע ועל בדיקות תקופתיות.

• יש להקפיד על הנחיות הטיפול, כולל בנוגע לכימותרפיה ולניתוחים - אם יש בהם צורך.

• יש לשמור על אורח חיים בריא.

​סיכום

גרורות בכבד שמקורן בסרטן המעי הגס הן מצב שניתן לטפל בו באמצעות גישה רב־תחומית שכוללת ניתוח, כימותרפיה וטיפולים מקומיים. גישה כזאת מאפשרת לשפר את איכות החיים ואת סיכויי ההחלמה של המטופלים.

בחזרה למעלה​

גידולי כבד נדירים

גידולי כבד נדירים מופיעים בדרך כלל באוכלוסיות ספציפיות ויש להם מאפיינים ייחודיים. בין הגידולים הנדירים ניתן למצוא קרצינומה פיברולמלרית (Fibrolamellar Carcinoma ובקיצור: FLC) והפטובלסטומה (Hepatoblastoma).

מהי קרצינומה פיברולמלרית (FLC)?

FLC היא צורה נדירה של סרטן הכבד ששונה מהפטוסלולר קרצינומה (HCC) בכך שהיא אינה קשורה לשחמת הכבד או להידבקות בנגיף ההפטיטיס. הגידול מופיע בעיקר בקרב צעירים בני 5 עד 35 שנים, אך יכול להופיע לעיתים נדירות גם בגיל מבוגר יותר.

מהם הגורמים ל־FLC ומהם התסמינים שלו?

הגורמים למחלה אינם ידועים. אלה הם התסמינים שלה:

• כאבי בטן

• ירידה במשקל

• עייפות

• לעיתים נדירות מופיעים צהבת או תסמינים הורמונליים כמו גינקומסטיה (התפתחות שדיים בגברים) או פעילות־יתר של בלוטת התריס​.

איך מאבחנים FLC? 

האבחון נעשה באמצעים הבאים:

• בדיקות דימות: (CT או MRI). באמצעותן ניתן לראות גוש גדול בכבד ובו צלקת מרכזית.

• בדיקות דם לגילוי מדדי סרטן כמו אלפא-פֶטוֹפּרוֹטאין (AFP). עם זאת, אלה לרוב אינם מוגברים.

• לעיתים נדרשת ביופסיה כדי לאשר את האבחנה.

מהן אפשרויות הטיפול ב־FLC?

הטיפול העיקרי הוא ניתוח להסרת הגידול. אם קיימות גרורות, ניתן לשלב טיפולים כימותרפיים או הקרנות, אך עדיין לא נמצא טיפול תרופתי ממוקד שהוא יעיל.

​מהי הפטובלסטומה?

זהו גידול ממאיר בכבד - השכיח ביותר בילדים, בעיקר לפני גיל 5 שנים. המחלה מתפתחת מתאים עובריים של הכבד.

מהם הגורמים להפטובלסטומה?

אף שרוב המקרים מופיעים באופן אקראי, ישנם כמה גורמי סיכון:

• פגות קיצונית.

• תסמונות גנטיות (כמו תסמונת בקווית־וידמן ותסמונת לי־פרומני).

• נטייה משפחתית.

כיצד מאבחנים הפטובלסטומה?

• בדיקות דם: ישנה עלייה חדה ברמות ה־AFP (אלפא־פֶטוֹפּרוֹטאין).

• בדיקות הדמיה (אולטרסאונד, CT או MRI) לאיתור הגידול ולבירור מידת התפשטותו.

• ביופסיה - במקרים שבהם יש ספק באבחנה.

מהן אפשרויות הטיפול בהפטובלסטומה?

• ניתוח להסרת הגידול.

• כימותרפיה ניתנת במקרים שבהם לא ניתן לנתח מייד. לעיתים היא ניתנת לאחר הניתוח כדי להקטין את הסיכון להישנות הגידול.

• השתלת כבד - במקרים שבהם לא ניתן להסיר את הגידול במלואו.

​מה עושים כשמתגלה גידול בכבד באופן מקרי?

לעיתים מתגלים גידולים בכבד באופן מקרי - בבדיקות דימות שנעשו מסיבות אחרות. ההחלטה כיצד להמשיך תלויה בכמה גורמים:

• גודל הגידול ואופיו: האם מדובר בממצא שפיר או שיש חשד שהוא ממאיר?

• ההיסטוריה הרפואית. האם קיימים גורמי סיכון לסרטן?

• בדיקות נוספות: בדיקות הדמיה (למשל CT או MRI עם חומר ניגוד) ולעיתים ביופסיה.

בכל מקרה של גילוי ממצא חדש בכבד יש לפנות לרופא מומחה כדי שיקבע את הצעדים הבאים.

​כמה מילים למטופלים ולבני משפחותיהם

גילוי גידול בכבד, במיוחד אם מדובר בגידול נדיר, יכול להיות מלחיץ ומבלבל. עם זאת חשוב לזכור כי בכל שלב של האבחון ושל הטיפול ישנם מומחים בתחום הזה שיכולים להדריך, להסביר ולהציע את אפשרויות הטיפול המתאימות ביותר. אל תהססו לשאול שאלות ולחפש את חוות הדעת ​​המקצועית ביותר.

בחזרה למעלה

פרופ' ערן שדות הוא מנהל היחידה לניתוחי כבד, לבלב, ודרכי מרה בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית. כמו כן הוא יו"ר החברה הישראלית לניתוחי כבד, לבלב, ודרכי מרה​