פורסם בראשונה: 02.09.2013
עדכון אחרון: 02.09.2013
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

מדריך הישרדות לחגים: ליהנות בשולחן כשאתם פנויות ופנויים

לקריאה נוחה
לפני ערב החג מתחילה ההתעסקות שמלווה במתיחות: אצל מי את בחג, ומה תעשה אם אמא שוב תשאל למה עדיין אין לך חברה? וגם כמה תשובות לשאלות ששלחתם. מדריך ראשון לחגים: לרווקות ורווקים
 מדריך הישרדות לחגים: ליהנות בשולחן כשאתם פנויות ופנויים

בקיצור

1.

תקופת החגים עלולה לעורר קצת מתח גם אצל מי שחוגג בחיק המשפחה, וגם אצל מי שלא, מסיבות שונות.

2.

מותר ורצוי לבקש מראש שנושאים שאתם לא מעוניינים לדבר עליהם, פשוט לא יעלו בשיחה סביב שולחן החג.

3.

אם ההורים נפרדו ואתם בלבטים אצל מי לעשות את החג, נסו לדאוג לחלוקה שיוויונית והוגנת מאירוע לאירוע ברוטציה.

​​​​​​​איזה כיף בחג, הא? מתכנסים בחיק המשפחה, מבלים עם קרובים שלא פוגשים כל יום, אוכלים טוב, שותים טוב, מקשקשים בחופשיות, נהנים עד הגג. התיאור הזה מדויק לגבי חלק מאיתנו - ומופרך לגמרי בשביל אחרים.

הסיטואציות המשפחתיות בחגים, מסבירה המטפלת הזוגית מירי קרייזמן, מחדדות ומבליטות דברים שונים, שבשגרה אנחנו נוטים לא לראות. משקעים וחשבונות, למשל.

לאנשים מסוימים - פנויים וגם כאלה שנמצאים בזוגיות - החגים הם תקופה נפלאה. לאחרים - אלה ימים מסויטים ומלאי מתחים.

הכתבה שלפניכם, וזו שתבוא אחריה, יניחו על שולחן החג את הבעיות שבהן נתקלים במפגשים המשפחתיים החגיגיים. הפעם, נתמקד ברווקות וברווקים.​​

ארוחה משפחתית כל יום 

בשנים האחרונות, טוענת קרייזמן, חל שינוי מפתיע: ארוחת שישי בערב בבית ההורים הפכה לעניין נורמטיבי, ואף רצוי, בקרב צעירים רבים. תהליך של חזרה למשפחתיות, במסגרתו מעוניינים בני ה-20 וה-30 להתפנק בליל שבת אצל אבא ואמא, לפגוש את האחים - ורק אחר כך לצאת לבלות.

היום יש לא מעט צעירים וצעירות שנשארים לגור בבית ההורים וממילא סועדים במחיצתם, לא רק בסופי שבוע. מבחינת כל המשפחתיים האלה, ארוחת חג היא לא עניין בעייתי, להיפך.

אבל לא לכולם יש פריבילגיה או מזל כזה. לרבים מהפנויים ארוחה משפחתית בחג היא אירוע קצת מדכדך, מלחיץ ואפילו מכעיס. סיבות לכך, כפי שאתם מתארים לעצמכם, לא חסרות:​

אין לי בן/בת זוג

יש כאלה שרווקותם מציקה להם מאוד, ובחג, מועד שהוא ציון דרך על לוח השנה והזדמנות תמידית לחשבונות נפש, העניין צורב עוד יותר.

ייתכן שבראש השנה שעבר אמרת לעצמך "בשנה הבאה אני יושב כאן עם החבר/ה שלי", והנה הגיע ראש השנה הבא - וכלום. מצב כזה עשוי לעורר תחושת מלנכוליה, שתכביד על האווירה ותחסל הסיכויים ליהנות, עם או בלי יין.

קשה, כמובן, למצוא בן זוג בהליך מזורז ולפתור את הבעיה בטווח קצר, אבל אפשר וכדאי להבין שקיימת בעיה, שהיא מטרידה - ושהיא דורשת טיפול.

אם תחליט לקיים תהליך בדיקה עצמי או בליווי מקצועי לשאלה "למה אני לבד?", יש מצב שבשנה הבאה הכיסא הסמוך יהיה אכן מלא בבן או בבת זוג, או שהיעדרו יציק לך פחות, כי תדע שאתה פועל בכיוון.​

מציקים לי: "אז, מתי כבר תמצאי?" 

היעדר בן זוג, ואם יש כזה, היעדר נישואים, הם עניינים שמטרידים מאוד לעיתים את בני המשפחה, ובעיקר את ההורים. הרי כולנו, גם אלה שלא, לגמרי פולנים.

שאלות, חקירות, תלונות והטרדות בנושא עלולים להעיק על האורחת בסעודת החג ולהוות מקדם לחץ משמעותי מבחינתה. הרי מי כמוה מודע לבעיה. מה יועיל שיזכירו אותה ויחפרו בה?

הדרך האפשרית להתמודדות עם סיטואציה כזו היא הקדמת תרופה למכה. אפשר פשוט ליזום שיחה עם הגורם ה"מאיים" (אבא, אמא, או דוד) ולבקש מראש שהנושא לא יעלה בארוחת החג. אם יש לכם מה לומר לי, תציעי, עשו זאת בארבע עיניים, ולא במעמד המשפחה כולה.

ואם בכל זאת הנושא המעצבן יעלה במהלך האירוע, ניתן לחתוך אותו בנימוס ובתקיפות מייד כשהוא צץ: "דיברנו על זה, נכון? אז בבקשה, לא עכשיו".​

אני לא מסתדר איתם, נו

לא חסרים צעירים שמערכת היחסים עם הוריהם, או עם אחיהם, מורכבת וטעונה. היסטוריה של אי הבנות, אי הסכמות, כעסים ומריבות יוצרת תשתית לקויה מאוד לקשר המשפחתי ובדרך כלל גורמת לכך שהבן או הבת נמנעים מביקורים משפחתיים וממעטים בהם מאוד.

בחגים, אצל חלקנו, "אין ברירה" - אז הולכים. אבל ברור שהולכים בחשש, במתח, במצב רוח ירוד, וטובים הסיכויים שגם הבילוי עצמו יתאפיין בתחושות כאלה.

קרייזמן מציעה לנסות גם כאן את שיטת המניעה המוקדמת. כשמערכת היחסים עם קרובי המשפחה תקועה או נפיצה, רצוי לנסות וליישר מראש את ההדורים, להרגיע את השטח, אפילו ליזום פנייה ולשאול ישירות: מה אוכל לעשות כדי שלא תהיה מועקה בארוחה? הרי החג יכול להיות גם הזדמנות חגיגית לתיקון משהו ביחסים. שווה לנסות.

ולפעמים, עם כל הרצון הטוב, את פשוט לא יכולה להגיע הביתה לארוחת חג. אם הסיבה קשורה למטענים רגשיים מורכבים סביב נטייתך המינית, יש חלופה: השנה, כבכל שנה, עורכת האגודה לשמירת זכויות הפרט למען הלהט"בים ארוחת ראש השנה חגיגית לקהילה הגאה. אתה מוזמן לקרוא עוד על כך​ ולראות אם האירוע מתאים לך. ​

אוף, אצל אבא או אצל אמא?

במציאות הגרושה שבה אנחנו חיים, בנים ובנות לא מעטים מתחבטים בשאלה, בביתו של מי מהוריהם יעשו את החג.

סוגיה זו נטועה בשדה מוקשים, כי במקרים רבים הנושא המשפחתי כאן רגיש מאוד, ואם ההורים עדיין מנהלים מלחמה, גם על גב הילדים, היא נמשכת גם בחגים - הפעם על מי יבוא למי. מצב כזה מכניס לא מעט מתחים ולא אחת מוציא כליל את החשק להופיע לארוחת החג.

קשה לייעץ במקרה זה לצעיר שנקרע בין הוריו הנעלבים. כדאי שישתדל לא לפגוע באף אחד מהם, אבל גם שלא יאפשר להם להשתמש בו ככלי משחק.

אז מה כן אפשר לעשות?​

רצוי לחלק את החגים בין הבתים בצורה שוויונית והוגנת ככל האפשר, ולקוות ששני ההורים יגלו בגרות מספקת ולא יעיבו מראש על שמחת החג.

לפעמים גם אמירת הדעה שלך בנושא יכולה לעזור, להזכיר להורים שאת או אתה כבר לא ילדים קטנים, והגיעה הזמן שכולם יתנהלו באופן בוגר, והוגן, כדי לא לפגוע לא בך, ולא בהם.​

ועכשיו, לשאלות שלכם: 

אחת הקוראות שלחה לנו מייל:
אח שלי תמיד מתעקש שירדפו אחריו בחגים. הוא אף פעם לא אומר אם הוא יגיע עם זוגתו ואחיין שלו ואז אני חייבת להפוך לנודניקית מעצבנת כי עליי לדעת איך להיערך. הוא משתמש באחיין כמו קלף מיקוח כי יש עוד חלק של המשפחה בעיר אחרת שלא חוגג איתנו והוא תמיד מעדיף לחגוג איתם למרות שזה שובר לנו את הלב.

למה למשוך עד הרגע האחרון? למה במקום לקחת את ההזמנה בכיף וליהנות זה חייב להיות עינוי כל פעם? אנחנו זה כל המשפחה וככל שזה קטן יותר אז זה עוד יותר מפריע! מה לעשות?​

מירי עונה:
אני מבינה שהדינמיקה שנוצרה בה אתם רודפים אחרי אחיך הפכה לדפוס קבוע, וצריך לומר די מטריד, שחוזר כל שנה. אני לא יודעת מה מצב היחסים עם אחיך כל השנה, ולא רק בחגים. אני גם לא יודעת מה עשית עד היום בנושא חוץ מאשר לרדוף אחריו. אבל אם הגעת לאותה תוצאה: צריך להיות יצירתיים ולנסות משהו אחר.

קודם כל-לנסות ליזום שיחה עם אחיך בה את מסבירה לו את הקושי שלכם בהערכות לחג. אם זה נעשה בעבר,ואחיך ממשיך בהתנהלות אין לך הרבה מה לעשות חוץ מאשר להפסיק לנדנד לו ולחזר אחריו.

עם כל הצער, תתנהלו כאילו שהוא לא מגיע. אם ברגע האחרון הוא ישנה את דעתו תוסיפו עוד שלוש צלחות לשולחן.

אל תנסי לחנך אותו, זה לא יצליח ויגרום לך לעגמת נפש. האופציה המועדפת היא שיחה נינוחה בה את מסבירה לו שחשוב לכם לדעת מבעוד מועד, ושהנדנוד הזה שלך לא נוח לך. בשיחה נסי לברר איתו - אולי הקושי מגיע מבת הזוג והוא בכלל נמצא בין הפטיש והסדן... כך או כך, חג שמח.

רונית סיפרה על אי הנעימות בחגים בטוקבק:
אנחנו חוגגים אצל המשפחה של בן הזוג, מנסים שיהיה פעם אצלי ופעם אצלו, אבל המשפחה שלי ממש גורמת לי להרגש לא נעים בכל פעם שאנחנו אצל המשפחה שלו. הם מרגישים מקופחים ונטושים ותמיד שוכחים שאצלם היינו בפעם שעברה.

מירי עונה:
החלוקה של בני הזוג בין המשפחות מקובלת, שוויונית ובעיניי אמורה לפתור בעיות, לא ליצור אותן!

הניסיון של הורייך להכביד עלייך כשאתם לא איתם, לא נעים לומר אבל נשמע מעט מניפולטיבי...

אם אתם שלמים עם החלוקה, ומרגישים שלא עשיתם עוול לאף צד, היי רגועה, ובכך תרגיעי גם אותם. 

חג שמח.

אליה כתבה שאצלה כל חג הוא סיוט:
בעקבות מותה של אמי בגיל 9 החגים עבורי בכלל לא קלים. כל הזמן אני והאחיות שלי עבדנו קשה לקראת החג, אבל בשנים האחרונות, כאשר האחיות שלי התחתנו הן התחילו לעשות את החג אצל המשפחות של בעליהן. לצערי, אני ואבי נותרנו לבדנו.

האמת שאני גם ככה לא אוהבת לחגוג את החגים במיוחד, ואבי די הכריח אותי לבוא לעשות את החג איתו יחד עם משפחתה של בת זוגו. אני לא מכירה אותם וגם ככה קשה לי בחגים. איך עוברים את זה?

מירי עונה:
אני קוראת וכואבת יחד איתך את מצבך, הבעיה שהעלית באמת לא פשוטה והשאלה לפעמים במקום מה הכי טוב, הופכת להיות מה פחות גרוע...

בפנייתך את לא מציינת בת כמה את. אני מזמינה אותך לחשוב מה פחות גרוע עבורך במצב הנתון. ללכת למשפחת בת הזוג של אביך?(שוב שאלה האם אביך נשוי, איך הקשר שלך עם בת הזוג שלו ועם משפחתה?) או אולי ללכת לחברה טובה שאת מחבבת את משפחתה? אני מבינה שאחיותייך הולכות לבתי הבעלים. מכולן אולי יש לך קשר טוב עם אחד הבעלים כך שתוכלי להצטרף?

כך או כך החגים עצובים עבורך וזה מובן. מקווה שבמהרה תמצאי את התא המשפחתי שלך והחגים יהפכו להיות יותר משפחתיים גם עבורך.

בלי להכיר אותך אישית-קבלי חיבוק ענק וברכה לשנה חדשה טובה ומאושרת.

יש לכם עוד שאלות או לבטים על החגים? אפשר להתייעץ בפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו

שיהיה חג שמח ונטול מתחים 

ייעוץ מקצועי: מירי קרייזמן

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכימ/ה לקבל הודעות במייל