פורסם בראשונה: 27.04.2011
עדכון אחרון: 31.05.2011
  • זיו לנצ'נר זיו לנצ'נר

אל תקראו לה אימפוטנציה

לקריאה נוחה
אבל אתם חייבים לקרוא את הכתבה, כי למרבה ההפתעה, כ־20% מבני ה־20 וה־30 סובלים מאימפוטנציה. למה זה קורה ומה אפשר לעשות?

כאילו לא מספיק קשיים, תסכולים ודעות קדומות היא מעוררת, לאימפוטנציה יש גם בעיית שם. זאת אומרת, בפי העם, ולא רק זה היושב בציון, היא נקראת פשוט "אימפוטנציה", אבל אנשי המקצוע מתחלחלים כשהם שומעים את המושג.

"אני מאוד לא אוהבת את המילה אימפוטנציה", חותכת הסקסולוגית והמטפלת המינית מירי קרייזמן. "אנחנו לא משתמשים בה בשפה המקצועית. זה נשמע כמו קללה".

גם רופא הנשים שלנו מעדיף לא להשתמש במילה "אימפוטנציה". במקום לדבר על אימפוטנציה הוא מדבר על הפרעת זקפה או על כשל זקפתי (באנגלית: Erectile dysfunction  ובקיצור: ED). זה כבר נשמע הרבה יותר נחמד, לא? ובכן, תלוי (אופס).

אז מה קורה שם למטה?

אימפוטנציה (יסלחו לנו המומחים, נקרא לילד בשמו) מתבטאת בכך שהזקפה לא קיימת כלל או קיימת באופן כזה שלא מאפשר קיום יחסי מין. ההפרעות אינן אחידות באופיין: יש מלאות ויש חלקיות, יש המאפשרות חדירה והגעה לאורגזמה ויש שלא, יש זמניות ויש קבועות, ויש כאלה המתרחשות לסירוגין - לפעמים כן ולפעמים לא.

חלוקה משמעותית נוספת היא זו המתייחסת למחוללי האימפוטנציה : גורמים פיזיולוגיים וגורמים נפשיים, פסיכולוגיים.

כיוון שתוך כדי כתיבה התאהבנו בתוכנית החלוקה של הגורמים לאימפוטנציה, גם העיסוק בנושא יתחלק לשניים: בכתבה זו נתמקד בסיבות הגופניות ובפעם הבאה בסיבות הנפשיות. וכמובן, נטפל בכולן!

באופן כללי, שכיחות האימפוטנציה עולה ככל שעולה הגיל. באזור גיל 60 מדובר על אימפוטנציה בשיעורים של 50 אחוז מאוכלוסיית הגברים, אבל התופעה מתחילה מוקדם יותר וקיימת, גם אם בשיעורים נמוכים של אימפוטנציה, בקרב גברים צעירים.

מה זה צעירים, בטח לא 20 פלוס...

תתפלאו, כחמישית מבני ה־20 ומשהו עד 30 ומשהו סובלים מאימפוטנציה כזו או אחרת בנסיבות כאלה או אחרות. אצל הצעירים, הגורמים הנפשיים, ובראשם חרדת הביצוע, נפוצים יותר מהגורמים הגופניים. אבל נלך פרה־פרה. או זקפה־זקפה.

גורמי סיכון פיזיולוגיים

רוב גורמי הכשל הגופניים הם כאלה שפוגעים בזרימת הדם ובדרך זו מחבלים גם בזקפה וגורמים לאימפוטנציה.

במה מדובר?

בעיקר במחלות שונות, ובראשן הסוכרת. גם יתר לחץ דם הוא חבלן לא קטן וכמוהו חלק מהתרופות המטפלות בו, בעיקר אלה השייכות לקבוצת חוסמי בטא (בטא בלוקרס). יתר שומנים בדם הם גורם אפשרי נוסף לאימפוטנציה כיוון שאצל הסובלים מכך כלי הדם הופכים פחות גמישים.

עוד "מחלקה" היא ניתוחים ותאונות, בעיקר כאלה הגוררים פגיעה עצבית. הניתוח להוצאת בלוטת הערמונית הוא אחד הנפוצים בהקשר זה. וגם הירידה ברמת הטסטוסטרון, שמתרחשת לרוב בגילאים מתקדמים, מביאה לירידה בחשק המיני ולכן להפרעות בזקפה ולאימפוטנציה.

אילו גורמים משפיעים על בני ה-20 פלוס?

קיימים שני גורמים בולטים לאימפוטנציה אצל הדור הצעיר:

שימוש בסמים:
השימוש בסמים רווח בדור החבר'ה הרבה יותר משרווח בדור הוריהם. סמים עלולים לגרום לאימפוטנציה "נקודתית", לאחר השימוש בהם, אבל גם בטווח הארוך, כנזק מצטבר של השימוש.

רכיבה על אופניים:
אופניים? באמת? מתברר שכן. "בשנים האחרונות, עם התפתחותה של אופנת הרכיבה, מדווחים לא מעט מקרים של גברים הרוכבים שעות רבות (גם על אופני ספינינג) וסובלים מהפרעות בזקפה כתוצאה מפגיעה של מושב האופניים בעצבים שבאזור האגן". לתשומת לבו של מי שחשב כי הנזק היחיד שגורמים האופניים לחיי המין הוא היעדר סקס אפיל.

אז מה עושים?

בכל מקרה בו יש בעיה מהותית, כדאי לערוך בירור אורולוגי. כשקיים ספק לגבי הרקע לבעיה עליה מתלונן המטופל – ואנחנו לא מדברים על אירוע חד פעמי או דו פעמי של כשל זקפתי (אימפוטנציה, כן?)  – האיש עשוי לעבור בדיקת NPT (ניטור זקפות לילה).

המטפלת המינית מירי קרייזמן מסבירה שלגבר הפעיל מינית אמורות להיות כמה זקפות במהלך הלילה. נקודת ההנחה היא שבעת השינה גם המנגנון הרגשי (חרדות, חששות וכו') "ישן", וכך ניתן לבחון את התפקוד הפיזיולוגי של המערכת. הניטור בודק את מספר הזקפות, את עוצמתן ואת משך הזמן שלהן, והוא אמור להצביע על הכיוון – האם ידידנו סובל מבעיה שגורמיה גופניים, או נפשיים.

לאחר איתור הרקע, מנסה הטיפול להתמודד עם הבעיה המקורית של האימפוטנציה, עם הגורם. למשל, טיפול מתאים ביתר לחץ דם עשוי לפתור גם את בעיית האימפוטנציה שיתר לחץ הדם גרם לה. אבל במקרים רבים אין יכולת לפתור את בעיית האימפוטנציה דרך הטיפול בגורם – ואז מטופל הכשל הזקפתי עצמו.

איך באמת מטפלים באימפוטנציה?

הטיפול נע מהקל אל הכבד, כשהשלב הראשון הוא טיפול תרופתי בכדורים (מיודעינו הוויאגרה, הסיאליס והלוויטרה) שפועלים בנוכחות גירוי מיני ואמורים לסייע לזקפה. כדורים אלה עובדים על ספיגת החומר הכימי הגורם להפסקת הזקפה והם נחשבים בטוחים מאוד לשימוש. עם זאת, הכדורים אינם מתאימים לחלק מהגברים, בהם חולי לב הנוטלים ניטרטים (כדורים להרחבה של כלי הדם) ואנשים הסובלים ממחלת רשתית.

ואם הבעיה לא נפתרת?

במקרים בהם הכדורים אינם פותרים את בעיית האימפוטנציה, עובר הטיפול לשלב הבא: זריקות (ICI). המינוח המלא הוא הזרקה תוך מחילתית – הזרקה עצמית של חומר מרחיב כלי דם ישירות לאיבר המין.

ברררר....

למרות תיאור הביצוע המרתיע, ההזרקה נחשבת לתרופה מקומית טובה מאוד, שאינה כרוכה בתופעות לוואי משמעותיות.

פעולה נוספת, מלבד ההזרקה, שעשויה לעודד את הפין להזדקר ולתת עבודה, היא פעולת השאיבה. כאן מדובר בעקרון הוואקום, המסתייע במשאבה ובטבעת המגולגלת על בסיס האיבר ושומרת על זקפתו תוך מניעה של בריחת הדם מתוכו.

וזה עוזר?

לא תמיד.

ואז מה?

כשגם ההזרקה והשאיבה כשלו במסע ההתעוררות, ניגשים לפיתרון האחרון, השתלת תותב.

מה זה השתלת תותב?!

זהו ניתוח שבו מוסרים הגופים המחילתיים משני צידי הפין ובמקומם מושתלים שני תותבים.

קיימים שני סוגים של תותבים. הראשון, הקשיח, מספק זקפה תמידית בדרגה לא גבוהה מאוד, אבל כזו המאפשרת חדירה. הסוג השני הוא התותב המתנפח. בניתוח זה מושתלים משאבה בשק האשכים ושק עם נוזל במעלה הבטן.

ואיך העניינים עובדים עם התותב?

כשהגבר רוצה להשיג זקפה, הוא מבצע פעולת ניפוח במשאבה, הנוזל המצוי בשק נכנס אל תוך התותבים שבפין – והסורר מזדקף. בסיום האקט המיני (והלא מאוד ספונטני) מבצע הגבר פעולה הפוכה, להוצאת הנוזל. התותב המתנפח פועל במערכת הידראולית, מורכבת ויקרה, שלעיתים סובלת מתקלות.

לא לחינם הוגדר כאן התותב כפיתרון האחרון. אחריו, פשוט, אין עוד מה לעשות. גם אם תתגלה תרופה חדשה ויעילה לאימפוטנציה, אצל הגבר שבפינו הושתלו תותבים לא יהיה לה מקום לפעול.

זיו לנצ'נר הוא כתב הסקס והזוגיות של "20 פלוס"
ייעוץ מקצועי: מירי קרייזמן

היא הגיעה!

אפליקציית כללית החדשה

כל השירותים הדיגיטליים של כללית במקום אחד. הורידו כבר עכשיו את האפליקציה החדשה שלנו

ניוזלטר כללית

אני מסכים לקבל הודעות במייל