חיפוש

dsdsdsd
חולה פסוריאזיס מחייך מרוח בבוץ

פסוריאזיס

פסוריאזיס נגרמת עקב פעילות־יתר של מערכת החיסון: התאים של מערכת החיסון, שבמצב רגיל תפקידם הוא להגן על הגוף מפני פולשים חיצוניים כמו חיידקים ונגיפים, מופעלים ביתר וגורמים למצב דלקתי בעור. מהם התסמינים? כמה זמן זה נמשך? איך מטפלים? כל התשובות במדריך המלא

פרופ' ארנון כהן, ד"ר קובי כהן

בקיצור

01

כתוצאה מהפעילות ביתר של מערכת החיסון מצטברים תאי עור חדשים על השכבה העליונה של העור בקצב מהיר מדי, עוד לפני שהתאים הישנים הספיקו לנשור.

02

בעבר סברו שפסוריאזיס היא רק מחלת עור, אך כיום יודעים שחולי פסוריאזיס נמצאים בסיכון גבוה לסבול ממחלות שונות ובהן סוכרת ולחץ דם גבוה.

03

יש אפשרויות רבות לטיפול במחלה: פוטותרפיה, טיפול בים המלח, טיפול בכדורים, טיפול ביולוגי בזריקות. בחירה בטיפול הנכון חיונית להשגת הפוגה מלאה.

מה זה פסוריאזיס?

פסוריאזיס (שנקראת גם ספחת ובאנגלית: Psoriasis) היא מחלת עור שנגרמת עקב דלקת כרונית. יש להדגיש כי דלקת אינה בהכרח תוצאה של זיהום, ובמקרה של פסוריאזיס לא מדובר בזיהום חיידקי או נגיפי.

מעריכים שכ־2% מהאוכלוסייה סובלים מפסוריאזיס. בישראל - כך מעריכים - יש כ־300 אלף חולי פסוריאזיס. אין הבדל בשכיחות המחלה בין גברים לנשים.

מה גורם לפסוריאזיס?

פסוריאזיס נגרמת עקב פעילות־יתר של מערכת החיסון: התאים של מערכת החיסון, שבמצב רגיל תפקידם הוא להגן על הגוף מפני פולשים חיצוניים כמו חיידקים ונגיפים, מופעלים ביתר וגורמים למצב דלקתי בעור.

כתוצאה מהפעילות ביתר של מערכת החיסון מצטברים תאי עור חדשים על השכבה העליונה של העור בקצב מהיר מדי - ימים במקום כחודש במצב רגיל - עוד לפני שהתאים הישנים הספיקו לנשור. ייצור היתר הזה מוביל להצטברות של תאי עור ולהופעתם על פני העור של הנגעים האופייניים לפסוריאזיס.

מהם התסמינים של פסוריאזיס?

התסמינים של פסוריאזיס באים לידי ביטוי ברבדים יבשים ואדומים על פני העור שמכוסים בקשקשים לבנים־כסופים. הנגעים מופיעים בעיקר בקרקפת, במרפקים, בברכיים, בגב, בחזה, בבטן, בציפורניים ובאיברי המין.

הנגעים יכולים להיות שונים בגודלם ולכסות אזורים קטנים או נרחבים של הגוף. לעיתים עלולים הנגעים להיסדק ולדמם.

חולי פסוריאזיס רבים סובלים מגרד.

חומרת הסימפטומים משתנה מאדם לאדם.

כמה זמן נמשכים התסמינים?

כאמור, פסוריאזיס היא מחלה כרונית שנמשכת כל החיים.

התסמינים יכולים להופיע למשך כמה ימים או שבועות, ואז הם עשויים להיעלם כמעט לחלוטין. בתוך פרק זמן מסוים עלול להופיע טריגר שיפעיל שוב את המחלה.

בעזרת הטיפול המתאים, כפי שיפורט בהמשך, עשויים תסמיני המחלה להשתפר או לחלוף לגמרי. אולם, כאמור, הם עלולים לחזור שוב. לא ניתן לחזות את המצב מראש, וקיים שוני בין חולה לחולה.

פסוריאזיס טיפתית שעלולה להופיע לאחר דלקת גרון סטרפטוקוקית עשויה לחלוף מעצמה אצל חלק מהחולים.

הופיעו לכם פריחה? פצעים בעור? פצעי בגרות?

תוכלו להתייעץ כבר הערב עם רופא עור בשיחת וידאו בלי לצאת מהבית. לפרטים​

shutterstock_1119331019.jpg

מהם גורמי הסיכון לפסוריאזיס?

• נטייה גנטית או משפחתית. לחלק מהחולים יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחולה במחלה.

• טראומה או לחץ נפשי (מדיווחים רבים עולה כי המחלה מתפרצת או מחמירה בעקבות אירועים מלחיצים).

עישון.

• חתך, שריטה או חבלה.

דלקת גרון סטרפטוקוקית.

• תרופות (למשל ליתיום או חוסמי בטא כמו פרולולנורמיטן ונורמלול).

• גיל. המחלה יכולה להתפתח בכל שלב בחיים, אם כי היא שכיחה בעיקר בשתי תקופות גיל: בין 20 שנים ל־30 שנים ובין 50 שנים ל־60 שנים.

אילו סוגים של פסוריאזיס קיימים?

פסוריאזיס וולגריס (פלאק). זהו הסוג הנפוץ ביותר של פסוריאזיס. בדרך כלל מופיעה הקשקשת על העור בברכיים, במרפקים, בקרקפת ובציפורניים.

פסוריאזיס הפוכה (פסוריאזיס אינברסה): הקשקשת מופיעה באזורים פנימיים ובקפלים כמו בית השחי, המפשעה והטבור.

פסוריאזיס טיפתית (גוטטה): הסוג הזה של פסוריאזיס בילדים בא לידי ביטוי בנקודות אודם קטנות. היא מופיעה לרוב לאחר זיהום חריף כמו דלקת גרון שנגרמה מסטרפטוקוק. אצל הרבה אנשים הסוג הזה של פסוריאזיס חולף לחלוטין ואינו הופך למחלה כרונית.

פסוריאזיס ארתריטיק: פסוריאזיס המלוּוה בדלקת מפרקים.

פסוריאזיס מוגלתית (פוסטולרית): צורה לא שכיחה של פסוריאזיס שבה מופיעים נגעים מוגלתיים על כפות הידיים והרגליים. המוגלה אינה מכילה חיידקים ולכן אינה מידבקת.

פסוריאזיס אריתרודרמה: כל הגוף נגוע בפסוריאזיס, והעור הוא אריתמטוטי (אדום). מדובר במצב נדיר ביותר.

סוגי הפסוריאזיס השונים

האם פסוריאזיס היא מחלה מידבקת?

המחלה אינה מידבקת. גם אם נוגעים באופן ישיר ובלי כפפות בנגעי הפסוריאזיס של אדם אחר, אין שום סיכון להידבק בפסוריאזיס.

עלולים להיות סיבוכים?

בעבר היה מקובל שפסוריאזיס היא מחלה הפוגעת בעור בלבד. ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות עולה כי חולי פסוריאזיס נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול ממחלות שונות, ובהן: דלקת מפרקים פסוריאטית, סוכרתלחץ דם גבוה, עלייה בשומני הדם ומחלת ריאות כרונית.

עם זאת יש לציין כי הנטייה לחלות במחלות האלה מופיעה בעיקר אצל מי שסובלים מפסוריאזיס קשה ומפושטת.

השכיחות של השמנת־יתר בחולי פסוריאזיס גבוהה יותר מאשר אצל אנשים שלא חולים בפסוריאזיס. נוסף על כך, חולי פסוריאזיס מעשנים יותר מאנשים שאין להם פסוריאזיס.

איך מאבחנים פסוריאזיס?

במרבית המקרים יכול רופא עור לאבחן את המחלה בהתבסס על מראה העור. במקרים נדירים יש צורך בביופסיה (דגימה קטנה של העור) כדי  לאשר את האבחנה.

מהו הטיפול בפסוריאזיס?

קיימים כמה סוגי טיפולים בפסוריאזיס: 

• טיפולים באמצעות תכשירים לשימוש חיצוני.

• טיפולים באמצעות אור (פוטותרפיה).

• טיפולים בים המלח.

• טיפולים באמצעות תרופות סיסטמיות (הפועלות בצורה מערכתית) הניטלות דרך הפה או ניתנות בהזרקה (תרופות ביולוגיות).

הבחירה בסוג הטיפול נעשית לפי כמה פרמטרים ובהם: חומרת המחלה, היקף המחלה (על פני שטחי עור קטנים או נרחבים), העדפות המטופל, יעילות הטיפול ותופעות הלוואי שלו.

טיפול בפסוריאזיס באמצעות תכשירים לשימוש חיצוני

כאשר מדובר בתכשירים לשימוש חיצוני, שימון העור הוא הבסיס לטיפול בפסוריאזיס מכל סוג. מטרת השימון היא לספק לחות לעור, להעלים את הקשקשת, להפחית את רמת הגרד ולהפחית את הופעתם של נגעי פסוריאזיס חדשים באזורים שנחבלו (תופעת קבנר).

תכשירים לשימוש חיצוני מיועדים לשימוש על העור בלבד, ולרוב הם משמשים במקרים של פסוריאזיס לא מפושט. קיימים תכשירים שונים לשימון העור כמו, למשל, קרם אקווה או דרמקול, וקיימים גם תכשירים דרמו־קוסמטיים המשמנים את העור.

התכשירים לשימוש חיצוני מכילים מרכיבים פעילים שונים - ובהם סטרואידים (קורטיקוסטרואידים), נגזרת של ויטמין D, חומצה סליצילית, זפת - והם משוּוקים בכמה תצורות כמו משחה, קרם, ג'ל, שמפו, תמיסה, תחליב וקצף. 

משחה

המשחה היא בעלת מרקם שומני (משום שלרוב היא מכילה וזלין), שומרת על לחות העור ונחשבת לבעלת פעילות חזקה בשל יכולת החדירה המשופרת שלה לתוך העור.

המרקם השומני של המשחה מתאים לרבדים העבים מכוסי הקשקשת המופיעים אצל חולי פסוריאזיס. נוח להשתמש במשחה לפסוריאזיס בכפות הידיים, בחזה, בגב ובבטן.

בגלל המרקם השומני של המשחה היא בדרך כלל פחות אהודה על המטופלים. הספיגה שלה איטית (מה שאומר שהיא נשארת זמן רב על העור), היא דביקה, וקשה להסיר את השאריות שלה.

קרם

לקרם יש מרקם מימי, ולכן הוא נחשב לנעים יותר לשימוש. קל ונוח למרוח אותו בקפלי עור או באזור הפנים, אך הוא נחשב לפחות חזק בהשוואה למשחה.

ג'ל

לג'ל מרקם נעים, הוא נספג במהירות לעור ויכול להתאים לאזורים שעירים (כמו במקרים של פסוריאזיס בקרקפת).

שמפו, תמיסות, תחליבים וקצף

השמפו, התמיסות והתחליבים הם בעלי מרקם נוזלי. השמפו מיועד לחפיפה, ולאחר השימוש יש להסירו בעזרת מים. התמיסה והתחליבים מיועדים בדרך כלל לטיפול בפסוריאזיס באזור הקרקפת. הקצף הוא צורה פחות שכיחה, אך יכול לשמש גם לטיפול בפסוריאזיס בקרקפת וגם על עור הגוף.

טיפול בקצף הוא גם יעיל וגם נעים לשימוש משום שהוא פחות שומני וקל יותר למרוח אותו על הגוף.

תכשירים לשימוש חיצוני יכולים להכיל כמה מרכיבים פעילים ובהם סטרואידים (קורטיקוסטרואידים), נגזרת של ויטמין D, חומצה סליצילית, זפת.

קורטיקוסטרואידים לשימוש חיצוני
לקורטיקוסטרואידים יש פעילות נוגדת דלקת, ולכן הם יעילים במקרים של פסוריאזיס, שהיא מחלה דלקתית. הקורטיקוסטרואידים נבדלים זה מזה בעוצמתם. קיימים תכשירים המכילים קורטיקוסטרואיד בעוצמה חזקה מאוד כמו דרמובט, בעוצמה חזקה כמו בטאקורטן ואלוקום או בעוצמה בינונית, כמו נרידרם.

קיימים גם תכשירים משולבים המכילים קורטיקוסטרואידים בשילוב עם רכיבים אחרים, כמו נגזרות של ויטמין D וחומצה סליצילית. הרופא קובע את התכשיר המומלץ בהתאם לעוצמת הדלקת בעור.

לקורטיקוסטרואידים בשימוש ממושך על העור יכולות להיות תופעות לוואי כמו הידקקות של העור, סימני מתיחה או אדמומיות בעור. כמו כן הם עלולים להחמיר אקנה ולגרום לפטרת סמויה.

מטופלים שמשתמשים בתכשירים לשימוש חיצוני המכילים קורטיקוסטרואידים צריכים להיות במעקב קבוע אצל רופא עור.

נגזרות של ויטמין D

קלציפוטריול (תרופה הדומה מבחינה כימית לוויטמין D) מעכבת את קצב ההיווצרות של תאי העור באזור הפסוריאזיס. היא יעילה יותר כאשר היא ניתנת בתכשיר משולב עם קורטיקוסטרואידים כמו משחת דייבובט, ג'ל קסמיאול ותרסיס קצף אנסטילר.

לג'ל, כאמור, יש מרקם נעים יותר מאשר למשחה, ואילו לקצף יש יעילות גבוהה יותר. זו מושגת בתוך 4 שבועות של טיפול (לעומת 8 שבועות של טיפול במשחה או בג'ל).

תופעות הלוואי השכיחות של נגזרות של ויטמין D הן גירוי או עקצוץ בעור לאחר השימוש בתכשיר. כמו כן קיים סיכון לעלייה ברמת הסידן בדם, ולכן קיימות הגבלות על היקף השימוש על משך השימוש בתכשירים האלה.  

חומצה סליצילית

לחומצה סליצילית יש פעילות הגורמת לקילוף של עור מעובה, ולכן משתמשים בה כדי להפחית את הקשקשת שעל פני נגעי הפסוריאזיס. חומצה סליצילית בריכוז של 3% נמצאת בתכשיר ללא מרשם ששמו המסחרי הוא סליקרן.

ניתן לרקוח בבתי המרקחת של כללית חומצה סליצילית בריכוז של 10% על פי מרשם רופא. קיימים גם תכשירים משולבים עם קורטיקוסטרואידים כמו דיפרוסליק וטופיסלן.

זפת (Tar)

אחד הטיפולים הוותיקים לחולי פסוריאזיס הוא באמצעות זפת. מנגנון הפעולה של הזפת אינו ידוע, אם כי קרוב לוודאי שהיא מונעת שגשוג וגדילה לא מבוקרים של תאי העור.

בעבר היו תכשירי זפת רבים, אך השימוש בהם פחת היות שהם לא נעימים לשימוש ועלולים להכתים את השיער, את העור ואת הבגדים.

בישראל נהוג בדרך כלל להשתמש בשמפו אלפוסיל, שנחשב לתכשיר שנעים להשתמש בו. את התכשיר יש להקציף על האזור הנגוע במהלך מקלחת וחפיפה. יש להשאיר את התכשיר על העור או על הקרקפת במשך 5 עד 10 דקות ואז לשטוף. יש להשתמש באלפוסיל 2 עד 3 פעמים בשבוע במשך ארבעה שבועות.

טיפול בפסוריאזיס באמצעות פוטותרפיה

זהו אחד הטיפולים היעילים בפסוריאזיס, והראיה ליעילותו היא השיפור שחווים בדרך כלל חולי פסוריאזיס במחלתם במהלך חודשי הקיץ. 

קרינת ה־UV פועלת נגד הפעילות הדלקתית וגם מונעת שגשוג־יתר של תאי העור הקיימים בחולי פסוריאזיס. עם זאת, בפוטותרפיה קיים סיכון להופעתם של נזקי שמש, כולל סיכון מוגבר להופעתו של סרטן העור, בייחוד בפוטותרפיה מסוג PUVA.

קיימים כמה סוגים של טיפול בפוטותרפיה:

• טיפול ב־UVB רחב טווח (290 עד 320 ננומטר).

• טיפול ב־UVB צר טווח (311 ננומטר).

• טיפול PUVA.

• טיפול באמבטיות PUVA.

• פוטותרפיה ביתית.

טיפול בפסוריאזיס בכפות הידיים באמצעות פוטותרפיה

כל טיפול ב־UVB אורך כמה דקות

טיפול ב־UVB צר טווח (311 ננומטר)
זהו הטיפול המקובל ביותר בפוטותרפיה. הוא ניתן בדרך כלל פעמיים או שלוש פעמים במנות קרינה עולות עד שמושגת הפוגה. כל טיפול נמשך כמה דקות. בסיום הטיפול ניתן להמשיך טיפולים ב־UVB פעם או פעמיים בשבוע כדי למנוע חזרה של המחלה. טיפול ב־UVB צר טווח יעיל יותר מאשר טיפול ב־UVB רחב טווח.

PUVA
שם הטיפול הוא ראשי תיבות של Psoralen+UVA (פסרולן+קרינה אולטרה־סגולה מסוג A). נוטלים את התרופה פסורלן, הגורמת לרגישות לשמש, ושעתיים לאחר מכן נחשפים ל־UVA במרפאה. אלה קרניים שחודרות עמוק יותר לתוך העור בהשוואה ל־UVB וגורמות במידה פחותה לכוויות.

קיימת רגישות מוגברת לשמש המתחילה בתוך שעה מנטילת פסורלן וחולפת בתוך 8 שעות. לכן לאחר השימוש בתרופה יש להתגונן מפני קרינת השמש (באמצעות בגדים ארוכים, כובע, משקפי שמש, מסנני קרינה) גם לאחר הטיפול.

במהלך תקופת הטיפולים קיים סיכון מוגבר להופעת סרטן העור מכל הסוגים, כולל מלנומה. לפיכך יש להקפיד על מעקב מתמשך אחר חולי פסוריאזיס המקבלים טיפול ב־PUVA.

לחולים בסרטן העור מסוג מלנומה אסור להיות מטופלים בשיטה הזאת. כשמדובר בחולי סרטן עור מסוג BCC או SCC יינתן הטיפול בפוטותרפיה לפי שיקול דעתו של הרופא המטפל.

לחצו כאן למידע על טיפול PUVA בסל השירותים של כללית.

אמבטיות PUVA
ממיסים קפסולות של פסורלן במים ולאחר מכן משרים את האיבר הנגוע (ידיים, רגליים, כל הגוף) באמבטיה במשך 15 עד 30 דקות לפני החשיפה לקרינת UVA.

פוטותרפיה ביתית
חולי פסוריאזיס שאינם גרים בקרבת מכוני פוטותרפיה יכולים לרכוש לעצמם מכשיר פוטותרפיה ביתי. אולם יש להדגיש שרכישת מכשיר כזה כרוכה בעלות משמעותית שכן הוא אינו כלול בסל הבריאות.

טיפול בפסוריאזיס בים המלח

טיפול אקלימי בים המלח הוא אחת החלופות בסל השירותים לטיפול בפסוריאזיס. היעילות העיקרית של הטיפול נובעת מהשפעתה של קרינת השמש, דהיינו מדובר בסוג של פוטותרפיה.

נוסף על כך קיים אפקט מיטיב לטבילה במי ים המלח, לשהייה באזור נופש המבודד מלחצי החיים ולתמיכה החברתית.

תקופת הטיפול המינימלית בים המלח היא שבועיים. סוף־שבוע בים המלח אינו טיפול יעיל בפוטותרפיה.

מבחינת סל השירותים, חולה שקיבל טיפול בים המלח אינו זכאי לקבל טיפול בפוטותרפיה באותה השנה הקלנדרית. לפני הזמנת המלון והטיפול יש לקבל אישור והנחיות של רופא עור ואישור מקופת החולים לקבלת החזר. למידע נוסף.

בחור מרוח בבוץ בים המלח. עוד שיטה לטפל בפסוריאזיס

גם טבילה בים המלח עשויה לעזור

טיפול בפסוריאזיס באמצעות תרופות סיסטמיות (הפועלות על כל הגוף)

תרופות סיסטמיות הן תרופות הפועלות בצורה מערכתית (על הגוף כולו) והן יעילות יותר מתכשירים לשימוש חיצוני.

לרוב מקובל להשתמש בהן כאשר יש נגעים מפושטים של פסוריאזיס (שמכסים יותר מאשר 5% עד 10% משטח הגוף) או שהם מופיעים באזורים רגישים כמו הפנים או איברי המין או באזורים עמידים לטיפול כמו הציפורניים. תרופות סיסטמיות יכולות להינתן בכמוסות או בטבליות לבליעה או בהזרקה. 

תרופות סיסטמיות הניטלות דרך הפה
קיימות כמה תרופות הניטלות דרך הפה המיועדות לטיפול בפסוריאזיס ובהן מתוטרקסט, ניאוטיגסון, ציקלוספורין ואפרמילסט (אוטזלה).

מתוטרקסט

מתוטרקסט היא תרופה המדכאת את מערכת החיסון ומפחיתה את התהליך הדלקתי שנוצר בעקבות הפסוריאזיס. היא יעילה גם לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית או כשיש מעורבות של פסוריאזיס בציפורניים. היא ניטלת פעם בשבוע בלבד (בטבליות).

קיימות גם זריקות של מתוטרקסט (בשם המסחרי מטוג'קט) למי שחווים תופעות לוואי במערכת העיכול כתוצאה מהתרופה.

השימוש במתוטרקסט מחייב להיות במעקב קבוע אצל הרופא המטפל ולעשות באופן קבוע בדיקות דם, משום שמתוטרקסט עלולה לגרום לעלייה באנזימי הכבד ולמחלת כבד ולדיכוי של מערכת החיסון.

למתוטרקסט יש פעילות הנוגדת חומצה פולית ולכן בעת שמטופלים בתרופה יש ליטול חומצה פולית. אסור להשתמש במתוטרקסט בהיריון. 

ניאוטיגסון

ניאוטיגסון היא תרופה הפועלת בדומה לוויטמין A (פעילות רטינואידית), ויש לה פעילות נוגדת דלקת כשהיא ניתנת לחולי פסוריאזיס. היתרון של התרופה הזאת הוא בכך שאינה מדכאת את מערכת החיסון והיא נחשבת ליעילה.

עם זאת, התרופה הזאת עלולה לגרום לעלייה ברמות של שומני הדם  (כמו כולסטרול וטריגליצרידים) וכן היא עלולה לגרום לעלייה ברמות של אנזימי הכבד בדם. לכן מי שנוטלים אותה חייבים לעשות בדיקות דם באופן קבוע.

כמו כן התרופה אינה מומלצת לנשים בגיל הפוריות, משום שהיא טרטוגנית ועלולה לגרום למומים בעובר. אישה שנוטלת ניואטיגסון צריכה להשתמש בשני אמצעי מניעה יעילים לפחות, ועליה להימנע מכניסה להיריון במהלך הטיפול וכן במהלך 3 השנים שלאחר סיום הטיפול.

גם לגברים וגם לנשים המטופלים בתרופה אסור לתרום דם בעת שהם מטופלים בתרופה וכן במהלך 3 שנים שלאחר סיום השימוש בה. 

ציקלוספורין

ציקלוספורין היא תרופה בעלת פעילות נוגדת דלקת ונוגדת תאים במערכת החיסון שמשתתפים בתהליכים של פסוריאזיס. היא ניטלת דרך הפה ולרוב משפיעה בתוך 4 שבועות מהתחלת השימוש בה.

לציקלוספורין קיימות אינטראקציות עם תרופות רבות. היא גם עלולה לדכא את מערכת החיסון ולהעלות את הסיכון לפגיעה בכליות. לכן השימוש בה חייב לכלול מעקב של רופא עור ובדיקות דם שגרתיות. 

אפרמילסט

אפרמילסט (אוטזלה) היא תרופה חדשה שעשויה לסייע למטופלים שסובלים מפסוריאזיס באזורי גוף קשים לטיפול (בציפורניים, ברגליים ובכפות הידיים). כמו כן היא מטפלת ביעילות בדלקת מפרקים פסוריאטית.

היא עלולה לגרום לשלשולים בתחילת הטיפול, ולכן מתחילים במינון נמוך ומעלים אותו בהדרגה במשך שבוע עד שמגיעים למינון של 30 מיליגרם פעמיים ביום.

תרופות סיסטמיות הניתנות בהזרקה (תרופות ביולוגיות)

למעט מתוטרקסט, כל התרופות הסיסטמיות הניתנות בהזרקה לטיפול בפסוריאזיס הן תרופות ביולוגיות.

תרופות ביולוגיות מכילות חלבון שמנטרל חומרים במערכת החיסון שמשתתפים בתהליך הדלקתי של הפסוריאזיס. התרופות הביולוגיות פותחו בשנים האחרונות ונחשבות לפריצת דרך של ממש בטיפול בפסוריאזיס, במיוחד בחולי פסוריאזיס שסובלים ממחלה חמורה שלא הגיבה לטיפולים אחרים.

מטרת הטיפול הביולוגי היא להפחית את הפעילות הדלקתית המוגברת בחולי פסוריאזיס באמצעות הרס של התאים המתרבים.

בשל הצורך בזריקות, בשל מחירן היקר ובשל הצורך בהדרכה ובמעקב קבוע משמשות התרופות הביולוגיות קו טיפול שני ואף שלישי בטיפול בחולי פסוריאזיס ונמצאות בסל התרופות רק בעבור מי שלא הגיבו לשני טיפולים (ובהם פוטותרפיה, טיפול בים המלח וטיפול בתרופות המסורתיות).

לפי סל השירותים, ניתנות התרופות הביולוגיות לחולי פסוריאזיס בהתקיים התנאים הבאים:

• החולים סובלים מפסוריאזיס מפושטת בשיעור של יותר מ־50% או מנגעי פסוריאזיס באזורי גוף רגישים: פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים, איברי המין והישבן.

• החולים קיבלו לפחות שני טיפולים סיסטמיים (פוטותרפיה, טיפול בים המלח, טיפול בתרופות מתותרקסט, ניאוטיגסון, ציקלוספורין).

• החולים לא השיגו שיפור של 50% לפחות במדד PASI (ראשי תיבות של Psoriasis Area-and-Severity Index) לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול.

אלה הן התרופות הביולוגיות שמצויות בישראל ושמשמשות לטיפול בפסוריאזיס: רמיקייד, אנברל, יומירה, סימזיה, סטלרה, קוסנטיקס, טלץ, סקייריזי, טרמפיה. מדובר בתרופות יעילות בעלות שיעורי הצלחה של 50% עד 95%.

התרופות ניתנות בזריקה בתדירות משתנה (לאחר תקופת העמסה התחלתית): אחת לשבוע (אנברל), אחת לשבועיים (יומירה), אחת ל־4 שבועות (קוסנטיקס), אחת ל־12 שבועות (סטלרה).

כיוון שמדובר בתרופות חדשות, נדרשת תשומת לב מיוחדת להשפעות שלהן. תופעות הלוואי העיקריות של התרופות הביולוגיות הן תגובות באזור ההזרקה, תגובות לעירוי (רמיקייד ניתנת בעירוי), ירידה בספירת הדם והיווצרות של נוגדנים עצמוניים.

תופעות לוואי נוספות שעליהן התקבלו דיווחים: הפרעות במערכת העצבים המרכזית (תופעות דמויות טרשת נפוצה), החמרה של אי־ספיקת לב וסיכון לממאירות.

בכל התרופות הביולוגיות קיים סיכון להופעת זיהומים עקב דיכוי של מערכת החיסון. לפיכך ישנם חולי פסוריאזיס שאינם יכולים להשתמש בתרופות ביולוגיות (למשל, חולי סרטן, חולים במחלות זיהומיות וחולים בטרשת נפוצה).

בכל חולי הפסוריאזיס המועמדים לקבל טיפול ביולוגי יש לוודא שאין התוויות־נגד לטיפול. בעיקר יש צורך לשלול את קיומן של מחלות זיהומיות פעילות. לצורך כך יש לעשות לפני תחילת הטיפול בדיקות לשלילת הפטיטיס C, לשלילת הפטיטיס B ובדיקת HIV. כמו כן יש לעשות צילום חזה ובדיקה לשחפת סמויה (בדיקת מנטו או PPD).

איך לומדים לחיות עם פסוריאזיס?

בקרב חולים רבים גורמת פסוריאזיס לתחושות של בושה ושל חוסר נוחות כשהם נמצאים בחברת אנשים. לכן חשוב מאוד שיהיה מעגל תומך - גם כדי למנוע מצבים של הידרדרות בבריאות הנפש. באתר האגודה הישראלית לפסוריאזיס ניתן לשוחח עם חולי פסוריאזיס אחרים.

בניגוד למה שהיה בעבר, כיום קיים מגוון רחב של טיפולים שבעזרתם ניתן להגיע לשיפור ניכר בתסמינים ואף להפוגה מלאה. לכן יש להקפיד על הטיפול שהורה רופא העור. בחירת הטיפול הנכון היא משמעותית ביותר כדי להגיע להפוגה מלאה. 

אצל מרבית המטופלים ניתן - באמצעות טיפול מתאים - להגיע למצב שבו העור "נקי" לחלוטין או שנשארים על העור רק מעט מאוד נגעים שאינם מפריעים.

פרופ' ארנון כהן הוא מומחה ברפואת עור בכללית

ד"ר קובי כהן הוא רוקח קליני במחוז דן-פתח־תקווה בכללית ועורך בכיר של מדריך התרופות באתר כללית

הצטרפות לכללית

הצטרפות לכללית

יש לנו ים של דברים לספר לך על כללית...

רוצה לשמוע טיפה?

צריך רק למלא את הטופס - אנחנו נעשה את השאר

הצטרפות לכללית - אתר חדש

מלאו את פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם

שדות חובה

 

שימו לב שאתם מספקים בטופס זה מידע אישי ורגיש